~פרק 64~give your heart a break♥

-5 בבוקר-

~נקודת מבט הארי~
"לואי תשמור על שקט!" צעקתי על לואי וחבטתי בו . עמדנו על יד האוהל של אמנדה, ליאם, נייל ואנג'ל. החזקתי את הצנצנת המלאה בנמלים, פתחנו בשקט את האוהל כולם ישנו ביחד כפיות. שחררנו את הנמלים מהצנצנת, חיכינו דקה בדיוק.
"3..2..1 ו" ספרנו מחוץ לאוהל. שמענו צרחה מחרישת אוזניים מאמנדה.
"נמלים!!" היא צרחה ויצאה במהירות מהאוהל והתנערה לאחר כמה שניות אנג'ל,ליאם ונייל ברחו משם וניערו את עצמם מנסים להוריד את כל הנמלים מהגוף שלהם. התחלנו להתפוצץ מצחוק.
"מה קרה?!" זאין ,סם ואביה יצאו במהרה מהאוהלים.
"אלו נמלים שעוקצות מפגרים!" אנג'ל צעקה והתחילה להתגרד ולהיות אדומה. נזכרתי שלאנג'ל יש אלרגיה לנמלים האלו.
"אופסי?" לואי אמר ,אנג'ל ואמנדה התקדמו לכיווננו כל אחת החזיקה חופן של חול, ודחפו את זה לפה של לואי והארי, הם ירקו את זה במהירות ושטפו את הפה שלהם.
"ליאם תביא את הפניסטיל" נייל צעק וליאם רץ להביא את העתיק עזרה ראשונה, אנג'ל התיישבה על החול, ידיה התנפחו. הפניסטיל אמור להרגיע את העקיצות ולהוריד את הנפיחות ביד. נייל לקח את המשחה, התיישב על יד אנג'ל ומרח לה על הגוף
"הו גאד" לואי מלמל וירק עוד קצת חול מהפה "אני ממש מצטער שכחתי שאת אלרגית לעקיצות של נמלים" לואי התיישב מול אנג'ל.
"עוף מפה מפגר" היא אמרה
"אני ממש ממש מצטער אנג'ל" הוא אמר וסימן לנייל עם העיניים לתת לו למרוח אותה, הוא עזב את המשחה וקם.
"לכו לישון" הוא אמר וכולנו הלכנו.
~נקודת מבט לואי~
"אנג'ל אני ממש מצטער, שכחתי לגמרי מהאלרגיה." אמרתי ומרחתי את רגליה בפניסטיל "זה היה כזה טיפשי מצידי"
"אה באמת?" היא אמרה בציניות
"סליחה" מלמלתי.
"תפסיק לבקש סליחה כבר מפגר" היא אמרה וחיוך קטן ועקום עלה על פניה.
"מבטיח לך כפיצוי כל יום ארוחת בוקר עליי." הוא אמר.
"נראה אם תעמוד בזה."
~נקודת מבט הארי~
"זה היה ממש טיפשי מצידכם" סם הטיפה לי מוסר בפעם ה-80 אך לא ממש הקשבתי לה. האמת שלא הקשבתי לה בכלל. התרכזתי בשיער החום שלה שהתנופף ברוח. היא כל כך מושלמת. וודאי גם התינוק או התינוקת שיצאו לה מהבטן יהיו יפים כמוה.
"סם, אנחנו יכולים ללכת בלי להטיף מוסר אחד לשני?" אמרתי ובהיסוס החלקתי את ידי אל ידה. ידה החזיקה בידי בחוזקה, אם הייתי רוצה לשחרר לא יכולתי. הצמדתי את גופה הרזה והקטן אל גופי.
אלוהים הריח המדהים הזה שלה.
אני פשוט מאושר שהיא לא החליטה לעשות הפלה עם כמה שזה קשה וכמה שזה עם המון אחריות , היא המשיכה עם זה.
"אתה מוכן להפסיק לבהות בי?" היא אמרה ועיניה הירוקות הביטו בי במבט מובך.
"יש אופציה כזו?" שאלתי.
"אז לאיפה אנחנו הולכים?" היא שאלה בחיוך.
"למקום סודי" אמרתי וחיוך שובב עלה על פניי.
"קדימה הארי, תהיה רציני" היא חבטה קלות בחזה שלי וצחקקה.
" להיות לבד קצת" אמרתי ומשכתי את ידה אל החוף. אני הולך לעשות את זה כמה שיותר מהר, אני לא יכול להתאפק כבר. אני מרגיש את הלב שלי שעומד להתפוצץ בכל רגע והולך לצאת מבית החזה שלי. אני בטוח שהוא דילג על פעימה או שתים, לנשום זו הייתה פעולה קשה מידיי עבורי כרגע.
" מה אתה מתכנן לי? מתיחה או משהו בסגנון?" היא שאלה.
"לא. אבל אני צריך אותך ממש רצינית כרגע" אמרתי וזיעה קרה בצבצה במיצחי.
"מה קרה הארי?" ידה של סם ליטפה את גב ידי.
"חשבתי על זה הרבה זמן האמת, היו כמה ימים שאפילו לא הצלחתי להירדם בגלל זה. אני נזכר כל פעם בימים שנפגשנו , יכולתי להסתכל לך בעיניים ולדעת שאת שלי לנצח. אני מודה לאלוהים בכל רגע על כך שנכנסת לחיי. ובאמת עכשיו כשיש לנו מישהו מאיתנו בבטן שלך, זה גורם לי לחשוב על כמה שאני אוהב אותך ושאת מוכנה להקריב למעני , למרות כל השנאה שיכולה להישלח לך ואני כל כך אוהב את זה."
"מה אתה רוצה להגיד בזה הארי?" היא שאלה מהוססת וקולה רעד.
"סם סמנת'ה ברוס, " אמרתי וקרעתי על בירכי תוך כדי שהוצאתי את הקופסא של הטבעת מכיסי האחורי ידיה כיסו את פיה בהלם "התינשאי לי?"