קיץ 2011 – פרק 6… המשך לפרק 5 העלאה שנייה

טובוש…
הרבה זמן לא העליתי את הסיפור הזה אבל תודות ללוח הזמנים המושלמי שלי אני יכולה למצוא זמן לכל הסיפורים!
אני מתחילה בפרק 6, מי שלא זוכר מה קרה לפני שילך לפרק הקודם כי אני כבר לא כותבת מה שקרה בפרקים הקודמים אז סורי…
מתחילה:

פרק 6
~מנקודת המבט של לואי~
-אחרי חמש דקות-
התיישבנו מסביב לשולחן בסדר הזה: אני, שביט, נייל, שרון, שחר, זאין, ליאם, הארי ושוב אני. המלצר בא לשאלו אותנו מה אנחנו רוצים להזמין, וכמובן שנייל הזמין ראשון. אחרי עשר דקות כל המנות כבר היו רשומות בפנקס של המלצר והוא הלך למטבח לתת אותם לטבח. שמתי לב שכבר כמה פעמים הערב, מאז שהרחקתי את שביט מנייל הוא כל הזמן לחש לה סודות באוזן. ביקשתי משביט להתחלף איתי במקום והתחלתי לחקור את נייל: "אוקיי, מה הקטע שלך? למה כל הזמן אתה מנסה לגנוב לי את החברה?" התאפקתי לא לצעוק כדי לא למשוך, תשומת לב, אבל שביט שמעה את זה והתערבה, לרוב אכזבתי. "מה יש? למה אתה צועק?" היא שאלה בחייכניות והסתכלה בעיניי. "הוא… הוא חושב שאני רוצה לגנוב לו אותך בגלל… את יודעת מה…" נייל לחש בפחד והסתכל בעיניים שלי גם הוא. "מתוק, אתה יודע שלא הייתי מוותרת עלייך בחיים," היא הסבירה ועברה ללחש. "אני תכננתי לשדך את שרון לנייל. זה למה הוא לוחש לי סודות ומדבר איתי בצד…" היא גמרה להסביר הכול וחיבקה אותי בחמלה. אפילו יותר מידי חמלה… אווץ'! "בוא, נחליף מקום בחזרה." היא ביקשה ועשיתי כמבוקשה. "טוב, מי בא לשטוף איתי ידיים?" שרון שאלה ונייל מיד הרים את ידו. "כן, כדאי שתלך לשטוף ידיים, ואולי גם לעשות מקלחת אחרי זה!" שביט אמרה וסתמה את האף, ובזכות הבדיחה המוצלחת שלה כולם התחילו לצחוק בקול רם. "טוב, לא צריך להגזים…" נייל אמר, הסתכל על שביט במבט נעלב והלך אחרי שרון לשירותים (לא נשמע טוב ביותר)…
*מנקודת המבט של שביט*
"עכשיו הבנת למה נייל לחש לי סודות כל הזמן?" שאלתי את לואי ואחזתי בידו. "כן…" הוא אמר בקול חלוש, ואז בדיוק בא המלצר והגיש לו את המנה שלו: רביולי גבינה סופר-ענקיים וגם סופר-משמינים! "סלט ירקות, למי לשים?" המלצר שאל והרמתי את היד. "בבקשה." הוא אמר, שם את הצלחת לידי והלך. הוא גם שם שתי כוסות עם מילקשייק תות, (המשקה ששחר ושרון היו ידועות בזה שהן מתות עליו) על השולחן במקומות שלהן שנייה לפני ששרון ונייל חזרו מהשירותים. עכשיו, הם חזרו, מדברים על ההופעה הקרובה של הבנים ומחזיקים יד ביד (אמרתי לכם שזה לא נשמע טוב במיוחד, אבל אני לא הולכת לפרט יותר מידי על מה שקרה ב-שירותים…). "כלכך מהר? אפילו לא הייתי צריכה להתערב!" אמרתי ולואי חייך אל נייל בהרגשה של גאווה, ראו זאת על פניו. הסתכלתי על המקשאות של שחר ושרון וכלכך הצטערתי שגם אני לא יכולתי להזמין אחד, אבל אני אלרגית לתותים… אלרגיה מטופשת! "שרונוש!" שחר רצה אל שרון ונייל כדי לחבק אותם ואני באתי מיד אחריה. "תודה, תודה רבה." הוא הסתכל על כולם. "מה, רק הבנות מביאות לי חיבוק?" הוא ילל ומיד לואי והארי קמו וחיבקו אותו וטפחו על שכמו, ובירכנו את שרון ב"ברוכה הבאה לחבורה". שרון ונייל התיישבו בכיסאות ושרון התחילה לשתות את המילקשייק שלה. "אמרתי לכם שבקרוב גם אני…!" נייל סינן שוב, הפעם הוא לא היה היחיד שצחק כי כולם הצטרפו אליו וצחקו איתו. לואי שם לב שמצב הרוח שלי לא הכי טוב ושאל אותי מה קרה. "לא יודעת, סתם אין לי כוח לשבת פה יותר." המצאתי תירוץ שבכלל לא דמה למה שהרגשתי באמת. "טוב, אז לקחת אותך בחזרה למלון?" הוא שאל וליטף את גבי באריכות, בעדינות וברכות אינסופית. "כן, ניראה לי שאני אלך לישון מוקדם היום." השפלתי את מבטי לרצה, אך בכל זאת יכולתי לראות שפניו של לואי נפלו (הוא נהיה עצוב… לפי הפרשנות שאני מכירה). "מה קרה, לו?" הוא הרים את במטו אליי ולא הוציא מילה. "מה יש?" שאלתי שוב ונשקתי ללחיו החמה נשיקה כרה ומתוקה כמו צמר גפן. "כלום, פשוט שדווקא היום, כשיש את המסיבה הגדולה של סוף הצילומים ויש לי חברה חדשה… אני לא אוכל להראות אותה לכולם ולהשוויץ בה…" הוא אמר וחייך חיוך קלוש. "אתה יודע מה, בשבילך – אני מוכנה להישאר ערה ולבוא איתך למסיבה של סיום הצילומים כדי שתוכל להשוויץ בי…" חייכתי אליו חיוך אימהי והוא נישק אותי נשיקה עדינה על השפתיים. "את יודעת שבכל זאת נצטרך לעבור במלון כדי להחליף בגדים וכל זה… וחוץ מזה, צריך להיזהר לא לעשות שומדבר מוגזם כדי שלא יצלמו אותנו פפרצי, הם מסוכנים, החבר'ה האלה…" הוא הזהיר אותי בעדינות והסתכל עליי במבט המשגע שלו…