שלום, יפהפייה – פרק 8

לפני שאני פותחת בפרק אני רק רוצה לומר משהו חשוב מאוד, בכל השבוע האחרון שהייתי באילת לא חשבתי שאני יתגעגע כל כך לדבר מסוים , תמיד התגעגעתי לחברים הטובים שלי ולמשפחה.. אבל אף פעם פשוט לא חשבתי שאני אוכל להתגעגע כל כך לאתר מסוים ולאנשים שאני מכירה רק דרך המחשב! אני אולי די חדשה אבל בכל זאת.. כל כך נקשרתי לכל אחת ואחת ממכן ולכתיבה הזו שהיו רגעים שהייתי מתה להיכנס לאתר אבל הטלפון המוגבל שלי והחלופי די הרס זאת.. בכל מקרה הנה פרק גדול ומושקע במיוחד כפיצוי , אוהבת! 3>
*****************************
"ראית זאת?" הוא שאל בלי הקדמות מיותרות.
נשמתי עמוק. "מאיפה הביאו את השטות הזאת".
"ככה זה הם.." הוא נאנח בכעס.
גלגלתי את עיניי, משעמם להם שזה מטורף. "טוב, חייבים לעשות משהו עם זה..,
"כמו מה?" הוא שאל. "המפיק תמיד אומר שאם הם חשבו על סיפור טוב אז לזרום אתם"
זקפתי גבה. "מה טוב בזה? המציאו עליי שאני החברה שלך!".
"וזה מה שאוהבים, רומן טוב ועסיסי שרק החל.." מלמל.
"הארי לא!". זעקתי. "אני לא הולכת להיות החברה שלך בכאילו..-"
הוא הקטע אותי. "מי אמר שבכאילו?"
הלב שלי החסיר פעימה. "אתה מתכוון ל..?"

•פרק 8•
הקרקע נשמטה תחת רגליי ועולמי החשיך ונדם מלכת בין רגע, ראשי קדח והסתחרר בתוקף ודמי להט והלם בוורידיי.. למה הוא לא עונה לי? למה הוא התכוון לכל הרוחות?! חשתי כיצד החמצן הולך ונגזל ואני חסרת נשימה, כף ידי רעדה והטלפון כמעט ונשמט מידי.. הארי. ״הארי?״ קראתי בלחש.
״אני מצטער , זה לא היה בסדר.. רק צחקתי״ הוא מלמל ובמקום לחוש הקלה חשתי עצב, כאילו ובית החזה שלי נדקר בסכין והיא מסתובבת בעמקי נשמתי. ״מצחיק..״ פלטתי כטיפשה, מעולם לא חשתי כל כך מושפלת..
״אני לא רוצה שהשטות הזו תגרום לריחוק בינינו..!״ הוא לפתע מחה בתוקף.
התכווצתי בכאב, אני לא רוצה שדבר ירחיק אותי מהנער המתולתל בעל זוג העיניים הירוקות שגורם ללבי לרטוט. ״כן, ברור.. אין כל סיבה שזה יקרה..״ גיחכתי . ״אז להתראות..״ באתי לנתק בקול חנוק, אך הוא עצר אותי בתוקף. ״לא אלנה חכי רגע!״ התאבנתי במקומי, מה? ״את רוצה..״ הוא התנשם בכבדות. ״את רוצה לצאת לדייט אתי?״
התרסקתי והתנפצתי לאלפי רסיסים בין רגע על גבי הכיסא בין רגע.. אלוהים אדירים.. הוא.. הוא רציני? הלב שלי היה בגרון ובטני התהפכה והתכווצה בכאב, צמרמורת מטריפה ומורטת חושים וכל קצה עצבים גלשה בכל מורד גופי.. צווחתי בעמקי נשמתי והחיוך נפרס על גבי טווי פניי בטבעיות.. חיוך כנה ואמתי, חיוך אוהב. ״הארי.. באמת ?״ לחשתי.
חשתי את חיוכו עם הגומות המושלמות בצד השני של הקו. ״כן, מה את חושבת?״
לא ידעתי מאיפה אגרתי כוחות על מנת לומר זאת, זה התפרץ מעמקי האופל והמשברים, מעמקי העצב והתסכול.. מערכותיי רטטו וחשתי כיצד כל סערותיי סומרות. ״אני אשמח לבוא אתך..״ לחשתי ושנינו פשוט צחקנו, נשענתי את ראשי לאחור ונשמתי עמוק איכשהו. ״אבל איפה ומתי ?״
״בתור דייט ראשון תני לי להפתיע אותך.. תהיה מוכנה מחוץ לבית שלך בשעה 21:00 , בסדר?״ שאל בקולו העומק, הגברי והמושך.
בלעתי את רוקי ולא האמנתי שאני אומרת את המילה הקטנה הזו. ״קבענו״ .

*מנקודת מבטו של הארי*
באותו הרגע שהיא נתקה הטלפון נשמט מידי הרועדת שאבדה את כוחה, צנחתי על גבי הכורסה הלבנה קובר את ראשי באחת הכריות החומות… זהו זה, עשיתי זאת, הוצאתי זאת החוצה..אני יוכל לאחוז לה ביד ולחבק אותה בחוזקה וממושכות, אני יוכל לנשק אותה ולקרוא לה בשמות חיבה ולעשות את כל מה שרציתי לעשות אתה אבל.. לאן אני לוקח אותה? רציתי משהו מיוחד , אלנה היא שונה מכל הבנות שהכרתי ויצאתי אתן, היא הראשונה שבכזו מהירות הצלחתי להיפתח אליה , היא הראשונה שגרמה לי לחוש כך בכזו מהירות, אני רוצה לשמח אותה.. להמשיך לעשות הכול למענה .. חייכתי חצי חיוך מטופש ונכנסתי למקלחת פושט את החולצה מעליי, שטפתי את פניי ונשמתי עמוק, זו אהבה ?
לפתע זה פגע בי והכה כמכה מתחת לחגורה , לעולם אני לא יהיה מה שהיא רוצה, בדרך כלל אני מכיר משהי במועדון, זה נגרר לבית שלי והיא הולכת לאחר כמה שעות.. הבלעתי חיוך, כן אלו החיים הטובים, איני אחד של לבבות ופרחים, איני נותן יותר מעצמי , לוקח לדייטים ומנחם ומחבק וקונה מתנות, אין לי כל טעם בכך.. איני אחד כזה, השאלה אם היא גם כמוני או שמחפשת יותר.. ואם כן, המערכת יחסים הזו פסולה מראש אם אפשר לקרוא לזה כך.
סובבתי את גבי לראי והטתי את ראשי, הסימנים האדומים והארורים הללו… מעולם אף אחד לא ראה זאת, לא המשפחה או החברים, אפילו כל הנשים שהייתי אתן בשעות המאוחרות והמושלמות של הלילה… איני גם רוצה להראות זאת לאיש.. זה יותר מידי קשה, עמוק ואישי!
נכנסתי מתחתי לזרם המים נותן להם לשטוף אותי ולהרגיע במעט, לאחר עשר דקות יצאתי והתלבשתי במהרה, דפיקה בדלת נשמעה ומהרתי לפתוח לרווחה, בפתח הדלת נעמדו כולם. כל הבנים החברים הכי טובים שלי.
״היי האזה״ פריע לואי את שערי ונכנס לבית ואחריו כולם. ״מה קורה חברה ?״ שאלתי מעט מבולבל תוהה ביני לבין עצמי מה לעזאזל הם עושים כאן, הבלעתי חיוך, אבל הסחת דעת תתקבל בברכה .
״הכול בסדר, באנו לאכול..״ מלמל נייל ופתח את המקרר שלי לרווחה ופשפש בו. ״אני אשמח לכריך עם מיונז..״ מלמל וגרם לכולנו לצחוק.
״אני חושב שנגמר״ קראתי לו והתיישבתי לצד ליאם ולואי. ״התאמת שבאנו לשאול אותך אם אתה רוצה היום בערב לצאת אתנו לאנשהו.. המון זמן לא בילנו ביחד״ משך זאין בכתפיו והתבונן מבט חטוף בראי מעביר יד בשערו.
נשכתי את שפתי התחתונה , הגיע הרגע לספר להם. ״אני מצטער חברים.. יש לי דייט היום בערב..״ מלמלתי.
ליאם השתנק .״ברצינות? מי בת המזל?״ חייך.
העברתי יד עצבנית בשערי. ״אלנה..״ לחשתי וחשתי כיצד הלב שלי רוטט ודמי מתחמם בעורקיי רק כשאני אומר את שמה.. ראשי הסתחרר ונהפכתי בין רגע לפקעת אחת של עצבים, וכשאני חושב עליה.
״באמת? ממתי אתה יוצא לדייטים? אתה לא הסטוציונר שובר הלבבות של הלהקה?״ שאל לואי וצחק.
גיחכתי . ״אל תדאגו, זה רק ניסיון״ לא יכולתי לומר שיש בי יצר שבאמת רוצה זאת.
״ממתי התחלת לחבב אותה?״ שאל נייל .
״אני לא מחבב אותה, היא מאוד חמודה פשוט.. נראה לאן זה יזרום ויקח אותנו״ משכתי בכתפיי וכולם צחקו. ״אתך זה ברור כאילו וכתוב על רקיע השמיים..״ מלמל זאין בעצבנות.
״הארי, היא ילדה טובה, אל תעשה זאת גם לה .. תן פעם אחת קצת יותר״ הפציר בי ליאם.
עקמתי את אפי. ״אני לא אחד כזה״ אמרתי בזלזול . ״בכל מקרה לאן אני לוקי אותה?״
ליאם גלגל את עיניו. ״ואמרת שהיא סתם אחת..״ מלמל. ״כך אותה למסעדה טובה״
״לא , לסרט״ הציע זאין.
״לפיקניק .. זה הכי טוב וקל ורומנטי״ חייך נייל.
לואי נאנח וחייך אליי.״ הארי לא משנה מה, אני יודע שתעשה הכול בשביל לגרום לדייט להיות בלתי נשכח, היא לא עוד סתם אחת.. ושנינו יודעים זאת״ קרץ לי.
נשמתי עמוק. ״אני לא מתאהב בקלות״
כולם צחקו. ״אבל כולן מתאהבות בך״
ישבנו ואכלנו, שרנו שירים וצחקנו, היה טוב וכיף להשתחרר במעט מהחזות הלחוצה של הימים האחרונים אבל עדיין היא לא יצאה לי מהראש ומהרגש .. קפאתי בה.

*נקודת מבטה של מאיה*

עופרי ואני התיישבנו במרפסת בביתי, התבוננתי בשמיים התכולים ויודעת שהעומק בעיניו של נייל לא משתווה לכך אפילו במקצת.
״אני חייבת לספר לך משהו..״ מלמלה עופרי והשפילה את ראשה.
זקפתי גבה. ״אני מקשיבה..״ לחשתי מתוחה, אצבעותיי נקשרו האחת בשנייה ולבי הלם בחוזקה, והצחוק שלו.. חיוך חצי עקום מושלם שגורם לפרפרים להתפרע בבטני ולקרוע אותי לאלפי חלקים, השיער הרך והמשי שלו.. שידי צורבת מעצם המחשבה עליו, כל כך רוצה להעביר יד בשערו, כל כך רוצה לנשקו ולקרב אותו אליי.. אילו ורק ליאם לא היה מפציר את רגשותיו בפניי שוב פעם גם לאחר שבגדתי בו.. מה לעשות על מנת להרחיק אותו ממני
כמה שיותר? אני לא אוהבת אותו, אפילו לא קצת, ההפך אני שונאת אותו.
״אני וזאיו ביחד עכשיו..!״ קראה בהתרגשות .
מצמצתי בעיניי וזה נשמע לי לא הגיוני והוגן. ״אבל את אוהבת את לואי..״ השתתקתי .
״וגם אותו.. זו בעיה, אבל אני מאמינה שאם אני יהיה עם זאין אני אוכל לשכוח ממנו״
״את יודעת שהוא אוהב את נוי..״ מלמלתי. ״זה מציק לך?״
היא השפילה את ראשה. ״מציק?״ נשמה עמוק . ״זה הורג אותי לראות זאת, הלוואי שהייתי במקומה.. אבל אני חייבת להיות עם זאין עכשיו!״ הפצירה.
עיניי נקרעו לרווחה . ״את באמת לא רואה כמה מגעילה את..?״ לחשתי. ״בשביל זאין את כל העולם, בשבילך הוא פרס ניחומים.. זה פשוט. .. עופרי מה קורה לך?״ השתנקתי.
היא השפילה את ראשה ועיניה הירוקות דמעו במקצת. ״אולי לפחות קצת תעזרי לי..״ לחשה.
נשמתי עמוק וחבקתי אותה, היא זקוקה לזאת. ״ אני מציעה לך לעשות הפסקה, לטוס לחודש ולחזור.. לנקות את הראש ולהתעשת על עצמך מחדש.. לואי הורג אותך ואת הורגת את זאין״
היא מחתה את דמעותיה . ״אני לא יודעת פשוט מה לעשות..״ ולפתע הטלפון שלה צלצל. ״זה זאין..״ מלמלה וחייכתי חיוך רך מלא תקווה וחיזוק. ״תעני״ האצתי בה , היא גלגלה את עיניה וענתה. ״אהוב שלי.. הכול בסדר…. אני בבית של מאיה…. לא.. ואתך?… זה כל כך חמוד…. אין לי בעיה… להתראות, נשיקה״ ונתקה חשתי כל כך לא קשורה .
״מה הוא רוצה?״ צחקתי.
לחייה האדימו, אלוהים אדירים… היא מסמיקה! ״הוא הציע לי ללכת עוד שעתיים להחלקה על הקרח.. הוא כל כך לא צפוי ורומנטי..״ היא צנחה מרוב אושר, לא. היה ספק שהיא אוהבת אותו.. אבל ההכחשה חזקה ממנה.

*מנקודת מבטה של מלאני*

תחבתי את האוזניות התכולות לאוזניי והחלתי להקשיב לשיר ישן של הלהקה שנכנסה לחיי.. טופפתי ברגליי על גבי המדרכה וחציתי את מעבר החצייה בקלילות, לפתע רכב מסוים גרם לי לקפוץ במקומי, לאבד את שיווי המשקל וליפול על גבי הישבן, מי המטורף שצופר כך לכיווני? מהמכונית יצא נייל במהירות וזה היה מספיק על מנת לגרום ללבי להלום בחוזקה. ״נייל..״ לחשתי.
״היי מל, סליחה שכך נבהלתי אותך.. חשבתי שתרצי הסעה לביתך ״ הציע בחצי חיוך כובש.
לחיי להטו בעוז .״בשמחה..״ לחשתי והוא עזר לי להתרומם, פותח את הדלת לרווחה ונכנס במהירות למושבו, חגרנו בעת ובעונה אחת והשקט שנשנע היה חד ומסעיר, כלהב מושלם שמנציח אותי בין רגע . ״את חזרת מהעבודה עכשיו?״ שאל.
הנהנתי. ״ כן… אני עובדת מאפייה ..״ משכתי בכתפיי במבוכה והוא כתגובה הבליע חיוך.״אני לא זוכר איפה עבדתי לפני הטירוף הגדול..״ מלמל.
לכדתי את שפתי התחתונה בין שיניי ובלי לחשוב אמרתי. ״אתה מסכן״
הוא הבליע חיוך.״למה?״ שאל בתימהון.
״נתת להם להרוס אותך… ״ משכתי בכתפיי.
הוא זקף גבה .״למי?״
״לחיי פרסום שלך..״ מלמלתי מגלגלת את עיניי, הייתי בטוחה שהוא עמוק יותר, שהוא לא נתון להשפעה שתגרום לו לעוף בשמיים ולשכוח את כל הצרות והמכשולים שעבר, כנראה שטעיתי.
״זה לא נכון!״ מחה בתוקף. ״הדבר האחרון שאני רוצה זה להיות מושפע..״ הוא נראה כועס. ״את שופטת כל אחד שאת בקושי מכירה?״ שאל בארסיות.
התכווצתי בכאב. ״אחרי שכל העולם שפט אותי אני האחרונה שתנהג כך..״
הוא החל לצחוק בתוקף וזה פגע. ״מה מצחיק?״ שאלתי בכעס מנסה להגן על כבודי.
״מתוקה, זה מה שאת עושה כרגע!״ אמר בקול גדול , עיניי נקרעו לרווחה. ״זה מה שאתה משדר״ עקצתי בחזרה.
הוא הוריד אותי בביתי. ״בן כמה אתה?״ שאלתי בהתחמקות.
״19״ אמר . ״למה?״
צחקקתי. ״ואומרים שנערים בני 19 הם בוגרים, לפי דעתי אתה לגמרי דפוק״ הוא היה מוכה הלם ומצמץ בעיניו בתימהון , קרצתי לו ויצאתי טורקת את הדלת מאחוריי.
״אין בעד מה״ קרא בכעס ונסע, נכנסתי לבית, ברגל גוררת רגל כשלתי למיטתי, מאמצת את הכרית לחיקי, והקללות וכל אותם הילדים ששפטו אותי הכו אותי וחזרו בראשי שוב ושוב, בעטתי ברגליי בארון והדמעות החלו לנזול… לא משנה מה, אני תמיד יחזור לאותה הילדה השבורה והפגיעה , המצולקת נפשית ופיזית עם הסיוטים והדמעות של הכאב במילים שלעולם לא נאמרו מבעד לפיה.
״מלאני אני חייבת אותך!״ קראה לי אלנה, במהירות נגבתי את הדמעות וסגרתי את שערי, וההצגה נמשכת.

*מנקודת מבטה של אלנה *

״מה יש?״ היא חייכה ונעמדה מסדרת את שמלתה האדומה והמשוחררת .
הייתה לי תחושה עוקצת בעמקי קרביי שים של דמעות צובט בה ולא מרפה, משפד ומטריף אותה ללא כל טיפת רגש. ״היי, את בטוחה שהכול בסדר?״ שאלתי ברכות ובדאגה בעת ובעונה אחת, בוחנת בשקיקה את טווי פניה החלקים שדבר לא נגלה דרכן.. מלאני, בבקשה, רק לא עכשיו, היום – ברגע הזה.. חשתי שהלב שלי עומד לצאת מהמקום, סכין שפדה את גרוני אך לא חתכה דבר, חיצונית לפחות… בפנים חשתי כיצד כל הצלקות נסגרו והקשרים נפרמו לערב אחד שכה המון זמן ציפיתי לו והוא מתקרב בהדרגה.. אני רוצה להיות ולהרגיש יפה, אני רוצה שהוא יאהב את מה שיראה, אני רוצה להיות טובה בשבילו.. רוצה לגרום לו להתאהב בי… לגרום לו לא להוריד ממני את המבט .. אני לא מאמינה שהרגע הזה סוף כל סוף הגיע!
״כן, אז למה את מתרגשת?״ היא חייכה.
פשוט התפרקתי ולא יכולתי להחזיק את סערת הרגשות שדבקה והדהדה בי, מטריפה ומורטת כל קצה דעת ושפיות. ״הוא הזמין אותי לדייט , הארי הזמין אותי לדייט!״ קפצתי עליה מפילה את שתינו על גבי השטיח, היא צחקה בקול והחזירה לי חיבוק. ״באמת?״ צווחה .
הנהנתי. ״כן.. את חייבת לעזור לי, אני עומדת להשתגע, הלב שלי יוצא מהמקום!״
היא משכה בידי ופתחה את ארונה לרווחה, זורקת את כל השמלות במכה אחת על גבי המיטה ולאחר מכן הסתערה על גבי תיקי האיפור הכבדים שלה. ״סוף כל סוף אני יכולה לשחק בך בחופשיות״ אמרה בהתפעלות.
בחרתי שמלה סגלגלה שהגיע עד למעל ברכיי במקצת, בקצוות היו סלסולים בצבע סגול כהה למדי, נעלתי נעלי עקב שחורות עם עקב קטן ולא גדול מידי לאחר הנפילות הכושלות שלי שוב ושוב, הכנו מסכת פנים ומרחנו אחת על גבי פני השניה, ענדתי את השרשרת שהיא הביאה לי רגע לפני אותה מסיבת בית, וצמיד בצבע כסוף זוהר בעל יהלומים זעירים ומנצנצים, היא ענדה לי סיכת ראש כסופה מעוטרת ביהלומים גם, היא הברישה לי את השיער בכבידה ובשמה אותי, מורחת עליי קרמים בריח ווניל ולבנדר.. חשתי אישה חדשה ושמחה יותר, חשתי משוחררת וחסרת כוחות, ידעתי שהוא גנב את לבי ובעמקי נשמתי חשתי לכודה ומכופפת כנענית תחת מבטו הגברי והמושך, הממיס והפוגע מכל.. אבל אהבתי זאת, לא יכולתי לחכות יותר.. נעניתי את ידיי מצד לצד וחיפשתי מצוד אחר תעסוקה. ״מה לגבי האיפור?״ חייכתי מתיישבת ממולה.
היא פתחה את פקק האודם העדין והוורדרד, אך בין רגע סגרה אותו והחזירה לתיק, היא העבירה קצוות שיער אחת לאחורי אוזני וחייכה חיוך אוהב וטוב. ״לא, את לא זקוקה לזאת. את יפה כמו שאת, בלי איפור, משוחררת וטבעית..״ דמעות עמדו בעיניה. ״אלוהים אלנה סוף כל סוף! אני כל כך..״ היא נסתה להשתלט על נשימותיה הכבדות וגרונה החנוק. ״אני כל כך שמחה בשבילך.. זה מגיע לך״ וחבקה אותי בחוזקה, דמעות עמדו בעיניי גם, היא כל כך חשובה לי, היא אחותי, אני באמת אוהבת ודואגת לה.. ״תודה, תודה על הכול״ לחשתי ונגבתי דמעה אחת, נפלתי אל זרועותיה וחשתי שלמה עם עצמי, והכול בזכותה … הדרך שהיא לא נטשה אותי, הרימה אותי כל פעם מחדש ונזפה בי, הארי הוא הראשון מאז המקרה… וזה נועד להיות כך, אני מרגישה ויודעת זאת פשוט!
לפתע נשמעה דפיקה בדלת והלב שלי הלם בחוזקה, התכווצתי בייסורים, דמי להט בעורקיי ואמר שירה, ראשי קדח וכל סערותיי סמרו.. אבדתי את נשמתי ואת כוח המשיכה – לכל הרוחות, אלוהים אדירים – הוא באמת כאן! ״בהצלחה..״ לחשה לי מלאני ודחפה אותי לכיוון הדלת רצה לסלון.
נשמתי עמוק וחשתי שבבית החזה שלי בוער כאש להבה וגרוני חנוק, שרירי בטני נקשרו אחד בשני וזה הצליף והכה בכל פיסת עור שבגופי בחוזקה וגרם לכפות ידיי להזיע.. כל שריריי נמתחו בפעם אחת ופשוט בחי לחשוב פתחתי את הדלת לרווחה והוא עמד שם, כמעט וכשלתי לאחור, הוא יפהפייה. לבוש בחולצת פשתן לבנה שזוג כפתוריה העליונים פתוחים לרווחה וחושפים במקצת את חזהו השרירי עטור הקעקועים, הוא לבש מכנס ג׳ינס משופשף והדוק ונעליים שחורות אלגנטיות, שערו היה מסודר וגלש כגל אחד לצד שמאל , הוא חייך את חיוך מיליון הדולר הממוטת שלו עם גומות החן שחרוטות בחוזקה אך גם בעדינות טהורה על גבי טווי פניו העשויים ללא כל חת, עיניו אורו והוא סקר אותי גם בשקיקה , קרביי להטו. ״שלום , יפהפייה״ נשק ללחי שלי בעת שזרוע אחת ושרירית כרוכה סביב אגני ומקרבת אותי אליו, כל מערכותיי דלקו והקרקע נשמטה מתחתיי, צווחתי צווחה נרגשת שהדהדה ורטטה בכל מערכת ותא בגופי, לחצתי בכפות ידיי על גבי החזה שלו ולחיי סמקו. ״היי..״ לחשתי גורמת לו לגחך ולהבליע חיוך. ״שנלך?״ הכוונ בידו לכיוון הרכב השחור שלו, הנהנתי בלי לחשוב ויצאנו, סוגרת את. הדלת מאחוריי.
הוא פתח לרווחה את דלת היושב לצד הנהג, עוזר לי להיכנס ורץ לכיוון מושב הנהג.
חגרתי במהירות וחשתי את המטען החשמלי שקודח והולם בחוזקה בינינו.
״לאן הולכים?״ שאלתי בלחש.
הוא התניע את הרכב ולחץ על גבי דוושת הגז, יוצא מהחנייה ומתחיל לנסוע . ״עוד תראי..״ קרץ לי.
״בן כמה אתה?״ שאלתי מתבוננת בו במבט חטוף, אף מחוטב, קצוות שיער שנוחתות על גבי טווי פניו בדרך מושלמת, שפתיים מלאות ומגרות וזוג עיניים גדולות וירוקות עד כאב ששורת ריסים עבה מעטרת אותן.. אין שום סיכוי שהגבר החלומי הזה נועד לי. כלומר, מי אני? מה מושך בי? מה אני כבר כל כך שווה?!
״19״ משך בכתפיו. ״ואת?״
״18״ אמרתי כמעט בלי קול משחקת בקצוות שערי.
״אני אוהב את השמלה שלך, היא הולמת אותך..״ לחש בקולו המגרה והרומנטי ביותר.
״אני.. אני שמחה שאתה… שאתה אוהב אותה״ מלמלתי בחצי חיוך.
״אין לך ממה להתבייש ממני, זה רק אני״ ואתה כל מה שחלמתי ורציתי אי פעם בכל חיי! כאילו ורק חיכיתי וחיי זרמו לרגע הגורלי והחורץ עד הסף הזה. ״אני אוהבת את הקעקועים שלך… יש לך.. המון״
הוא התבונן בי וזקף את גבתו ופלט צחקוק קל ומהיר שהעלה לי חיוך. ״היו לך המון הזדמיונות לראות, אני מבין שנצלת זאת״
״זה היה די ברור ובולט..״ משכתי בכתפיי נבוכה.
הוא עטף את כתפיי ובקצות אצבעותיו ליטף את הכתף שלי, המקום צרב ככוויה ורטט. ״יש להם משמעות..״ מלמל. ״לטוב ולרע״
זה היה מפתיע. ״מה למשל?״
״אחר כך , מותק״ אמר והחזיר את ידו להגה והתרכז מחדש בכביש, וכך העברנו את הנסיעה, בשקט.

הגענו לבקתה אחת בחורשה, פנסים צבעוניים עטרו את העצים, היו מסעדות כפריות ופשוטות, פינת ישיבה בצידי הנחל בעל הברבורים הלבנים והזכים ארוכי הצוואר, היו עוד מספר בקתות שדמו אחת לשנייה, המון זוגות התהלכו מדוכן מואר לשני, מוזיקה שקטה ורגועה התנגנה באוויר, הארי אחז בידי נושק על גבי פרקי אצבעותיי וגורם לדבר לחלחל לי כה עמוק ולהדליק את כל מערכותיי בין רגע, הוא הוביל אותנו לכיוון הקבלה שבה עמדה אישה אחת בעלת שיער ג׳ינג׳י ארוך וחלק, זוע עיניה הכחולות היו מהפנטות כיהלום ושפתיה היו אדומות ומלאות, כשראתה את הארי היא הסמיקה והבליעה חיוך בין רגע, מסדרת במהירות את השיער, העוזרת הבלונדינית שלצדה כמעט וכשלה ממושבה ועיניה נפערו לרווחה בהערצה, רק רציתי לקרב אותו אליי ולסמן את שטחי, הוא… הוא שלי? האם אפשר עכשיו לקרוא לזה כך? מבטי נח עליו, הוא גבוה, מאוד, אני רוצה שהוא יהיה שלי.. אני נואשת וכמהה לו בכל רגע ורגע ביום, החלטתי להיות אמיצה והדקתי את אחיזתי בכף ידו, משעינה את ראשי עליו , הוא הציץ בי מלמטה ונראה מופתע וגם שמח. ״מקנאת..?״ לחש.
גלגלתי את עיניי מנסה להגן על כבודי, הוצאתי לו לשון ומחיתי. ״זה לא דייט?״
הוא בא לענות אך הפקידה כתומת השיער מנעה זאת מאיתנו והתפרצה בהתרגשות בעת שכיווצה את שפתיה. ״שלום וברוכים הבאים, הזמנתם ביקתה מראש?״ שאלה.
התבוננתי בהארי בשאלה והוא נראה נינוח ושלו, בעל שליטה מוחלטת וזה משך אותי אליו עוד יותר. ״זה בסדר, הזמנתי כבר, הארי סטיילס״ הוא אמר כדרך אגב, היא חייכה חצי חיוך ובדקה במחשב הניח שלה בשקיקה ובציפייה רבה, גלגלתי את עיניי ונאנחתי, באמת בבקשה, מעט כבוד עצמי – הוא בדייט כאן… אתי. נשמתי עמוק והמציאות סתרה לי וטלטלה, אהבתי זאת אך גם במעט נרתעתי.
״כן, בבקשה, בקתה 7״ הגישה לו מפתח שכתוב עליו באדום את הסיפרה ׳7׳, נשכתי את שפתי התחתונה, למה להזמין בקתה שלמה למספר שעות תמימות?
״ומה לגבי הארוחה?״ שאל הארי.
״כן, מכינים אותה בזה הרגע״ קרצה לו, הוא התעלם מכך לא מפסיק מהאחיזה בידי שכה קטנה קטנה לעומת שלו ופשוט מושלמת, חפשתי בעיניי את הבקתה אך לעומתי הוא נראה די מתמצה וכעבור חמש דקות הוא השחיל את המפתח בחור המנעול וסובב, הדלת נפתחה לרווחה. ״וזה המקום שלנו..״ מלמל והפנה לי מקום על מנת שאכנס ראשונה.
הבקתה נראתה חלומית, הקירות והתקרה היו בנויים מעץ מלא וחם, זוג כורסאות שנהב רכות וקטיפתיות היו מונחות מול המרפסת שנפרסה על קיר אחד וחשפה אגם שלם שנפרס מתחתינו, הווילונות היו בצבע אפור כבד, היה שולחן אוכל שמותאם לשניים ומטבחון קטן ואמיד, ספה גדולה בצבע לבן הייתה מונחת מול מסך הפלזמה השטוח.. החדר היה יפה ומדהים אך מה שמשך והדליק את כל מערכותיי בין רגע הייתה מיטה זוגית בעלת מצעים אדומים כדם ועלי כותרת של וורד לבן שהיו מונחים עליה, אנחנו.. אנחנו הולכים לישון כאן?
״מה את חושבת? הפתעתי אותך?״ סגר אחריי את הדלת, נורה אחת ששפכה אור זהוב על גבי המיטה דלקה, כל שאר החדר היה מואר בזוג נרות הגדולות על גבי השולחן, ועצם התחושה שהוא קרוב אליי שפדה אותי בסכין החדה שבחדות וקרעה את לבי לאלפי חלקים, חשתי כיצד הרעד מכה בי בחוזקה ודמי נוזל מפניי.. זה מהיר מידי. ״בהחלט הפתעת״ פלטתי והתיישבתי על גבי הכיסא והוא התשיעב ממולי. ״לטובה?״ שאל.
בלעתי את רוקי וזה צרב… יותר נכון הפתעה מלחיצה. ״כן…״ לחשתי. ״אז, אתה מתכנן עוד הפתעות?״
הוא התעלם מהשאלה שלי . ״את רעבה? הארוחה תגיע בכל רגע..״ מלמל
״זה בסדר לא גוועת״ צחקקתי.
״התאמת שאני לא כך משקיע בדייטים, אני לא.. אני לא גבר של לבבות ופרחים״ העביר יד עצבנית והרגזת בשערו גורם ביו רגע לכף ידי לעקצץ מהיצר העז להעביר גם יד בשערו המשיי… למה אני כל כך נבוכה ומקובעת בעצמי לכל הרוחות?! ״מה זאת אומרת?״ זקפתי גבה.
הוא הבליע חיוך. ״אפשר לומר שזה דייט ראשון רצינו שלי מאז התיכון..״ מלמל. ״ומה לגבייך?״
השפלתי את מבטי וקשרתי את אצבעותיי הארוכות האחת בשנייה יוצרת פלונטר. ״אני.. אני לעולם לא הייתי במרעכת יחסים רצינית, זהו הדייט הראשון שלי מאז ומעולם״ לחשתי מושפלת לא מאמינה שהמילים הללו באמת יוצאות מפי, עיניו נקרעו לרווחה ולסתו התחתונה נשמטה לרגע. ״איני מאמין לך, אף אחד לא היה מספיק גבר בשביל להרים את הכפפה כמו שאומרים?״
גיחכתי . ״או שאני הייתי הבעיה..״ לחשתי ובדיוק נשמעו שלוש דפיקות על גבי דלת העץ הבהיר, הארי התרומם במהירות ופתח את הדלת לרווחה ונכנסה אישה גבוהה ומבוגרת בעלת שיער שחור קצר שהגיע עד לשכמותיה ועיניים חמות וגדולות יודעות דבר, היא אחזה בידה מגש בעל זוג כוסות, בקבוק שפניה וצלחות עמוסות בפילה סחוט ברוטב.
״האוכל, בבקשה״ הניחה את הצלחות ואת השמפניה עם זוג הכוסות על גבי השולחן בעת ובעונה אחת שהארי חזר להתישב.״תודה״ אמר בקולו העומק הגברי והמושך שמורט את חושיה ומשכר כל בחורה.
״אם תרצו עוד משהו רק תגידו..״ מלמלה ויצאה במהירות. הארי בזוג ידיים מיומנות פתח את השמפניה הוורודה בעזרת פותחן הבקבוקים השחור ומזג לכוסות של שנינו.
״לחיי..?״ שאל בחצי חיוך.
בלעתי את רוקי. ״לחיי רק טוב?״ צייצתי.
עיניו ברקו. ״רק טוב..״ לחש וזה נשמע כתפילה, השקנו כוסות ושתינו בשקיקה, חשתי את השמפניה זורמת לי בדם ומדליקה את כל גופי ונשמתי בין רגע וזה כה נפלא. ״הארי, עם יד על הלב..״ פתחתי. ״מה לכל הרוחות גרם לך להזמין אותי לדייט? הכתבה הזו צצה ופתאום הצעת זאת..״ הסברתי.
הוא השפיל את ראשו וטופף באצבעו הארוכה על גבע הכוס בעת שאכל ביס מהפילה בידו השנייה ואני אחריו. ״הפנטת אותי מהרגע הראשון אלנה..״ הוא פלט והתנשף כנואש. ״את יפהפייה ומסקרנת, גרמת לי לרדוף אחרייך ולנסות איכשהו לפלרטט אתך.. היית אתגר וזה.. אני מניח שזה הדליק אותי..״ הוא גחך.
המילים שלו נכנסו לי עמוק ללב וגרמו לנשמתי להיגזל ממני, זה חלחל ופגע בי, מילותיו נמסו ומרטו עד הסף, ראשי קדח וחשתי כיצד אני פקעת אחת של שיכרון מהבחור הרומנטי והמושלם שגורם לליבי לרטוט כך כפי שמעולם לא קרה.. ״אבל זה לא קשור לכתבה״ מהר להוסיף.
אכלנו מספר ביסים מהפילה. ״אני חייבת לומר כשראיתי אותך פעם ראשונה במועדון הייתי בטוחה שאתה מטורף…״ צחקקתי.
הוא החוויר. ״את לא מכירה אותי בשביל לדעת אם זה נכון או לא..״
המזלג נשמט מידי ודמי התפרע בגופי. ״אני רוצה להכיר אותך..״ לחשתי.
הוא הניח את ידי בידו על גבי השולחן, מלטף באצבעו את מפרקי ידי, עינוי מייסר ומתוק כשוקולד מר, הוא הניח את ידינו על גבי הירך שלי והמקום להט ונצרב כאש להבה שהלמה וקדחה שם, יותר מידי מגע… ״מה גרם לך להסכים לי?״ שאל.
השאלה שהכי פחדתי ממנה. ״זה פשוט.. הרגיש לי נכון..״ אמרתי כמעט בלי קול. יותר מכך – כל רגע ורגע אתך מרגיש לי הכי נכון וטבעי שיכול אי פעם להיות! ״מה חשבת כשראיתי אותי בפעם הראשונה?״
״בכנות?״ הוא שאל.
הנהנתי, ״זה בסדר, אתה יכול לומר לי הכול…״
חשתי את ידו וגבו שמתקשחים ומתרחקים בגלל מילותיי. ״חשבתי עד כמה יפה את, וכמה ביישנית ומתוקה… רציתי לרקוד אתך ולהיות לידך..״
לא האמנתי ממה שאמר לי, האהבה הזו.. לא, זה לא מגיע לי! ״הארי, אתה מדבר שטויות. אצה נראה כמו מלאך, אתה גורם לי לחוש.. משוחררת, חופשיה..-״
״זה טוב״ פלט.
הבלעתי חיוך. ״מה אני גורמת לך?״
״אני לא יודע״ אמר בלי לחשוב ומבעד לפניו הלבנות וזוג עיניו הקרות כקרח, ראיתי שמסתתר ים סוער ללא מוצא או ידיעה מסוימת.
״זה בסדר..״ לחשתי.
חזרנו לאכול וידו השתחררה ממני ועברנו לרגליים. ״רוצה לרקוד?״ שאל לרגע.
מצמצתי בעיניי. ״בשמחה״
הוא חטף שלט שנח בשידה הלבנה שלצדו ולחץ על כפתור אחד, נשמע שיר שקט וסוחף, היה לזמרת קול עדין ומלטף, שרה על הדבר הבלתי נתן לפיצוח, הכואב, המבלבל, המתסכל והמדהים מכולם שנקרא אהבה, זרועה אחת שלו סביב אגני בעת שכף ידו השנייה טמונה בשלי וזורעי השנייה כרכוכה סביב צווארו, אוי… אלוהים, יש לו ריח משכר וממכר..
רחפנו בפינות החדר, מתכנסים ויוצרים בועה סביבנו, מתחשמלים ונכנעים האחד לשנייה.. חשתי שאני רק רוצה להקפיא את הרגע ולא להפסיקו לעד, החיוך לא ירד מפנינו.. חשתי על גג העולם, שאני מרחפת באוויר והאדם היחידי שאני רוצה נמצא לצדי.
״מה את עושה לי אלנה..״ הוא נאנק והשפיל את ראשו בכאב גורם לכל שריריי להתכווץ , חשתי כיצד נקשר סרט סביב אגני ואני רק נמשכת אליו ללא כל שליטה אנושית מסוימת, לכדתי את שפתי התחתונה בין שיניי ולא רציתי או הייתי יכולה להוריד ממנו את המבט.״השפתיים האלה.. אני רוצה לנשוך אותן גם..״ הוא פלט זאת במפתיע ולפני ששמתי או הבנתי לב למה שקורה חשתי כיצד שפתיו מתרסקות על שלי בנשיקה פראית, חשתי אותו כל כך קרוב, פורט על גבי מיתרי נשמתי, הלב שלי לעולם לא הלם כך, חשתי כיצד אני מאבדת את עצמי וכל טיפת
שפיות בנשיקה הזו, זה היה רק אני והוא , הקרקע התפוררה ונחרבה מתחתיי, ראשי הסתחרר והצמרמורת הכתה והצליפה בי בחוזקה, דמי אמר שירה וחשתי כיצד ידיו גולשות לכיוון הריצ׳רץ׳ שבגבי, מצד אחד פרעתי סוף כל סוך את ידיי בשערו והתקרבתי אליו יותר… רציתי זאת, רציתי בכל מעודי! מצד שני זה מהיר מידי.. הוא מגזים… והמיטה הזו.. לא, אני חייבת לעצור זאת עכשיו! התנתקתי ראשונה דוחפת אותו ומתרחקת כמה שיותר.
הוא השעין את ראשו לקיר וקבר את פניו בזוג כפות ידיו. ״את יודעת לנשק … אלוהים אלנה״ הוא קרא.
לא ידעתי כיצד להגיב לזה וחזרתי להתיישב. ״הארי זה.. זה יותר מידי!״ זרקתי את הסכין והמזלג על גבי הרצפה, משפילה את ראשי מותירה לשיער לזרום על גבי פניי.
הוא התיישב ממולי וליטף את שערי. ״למה את מתכוונת..?״ שאל בבלבול.
״השכרת את החדר ללילה?״ שאלתי בקול רועד.
הוא קפא. ״כן..״ אמר.
״מה לעזאזל חשבת שאני?! הארוחה הזו, החדר הזה, המיטה, המוזיקה, הנשיקה הזו.. תגיד לי שלא סתם עשית זאת.. למה יש בו מיטה?״
״בשביל לישון״ משך בכתפיו בתמימות ותימהון.
פלטתי אנקת ייאוש. ״תסתכל.. תסתכל לי בעיניים, בשביל לישון?״
״אלנה אנחנו לא ילדים, אני לא מבין אותך.. ״
״אז התכוונת לשכב אתי?״ הגבהתי את קולי בכעס.
״זה בדרך כלל מה שאני..-״
״ אני לא כמוהן! סליחה באמת שאני חבילה כבדה מידי..!״ צעקתי עליו , כל כך כעסתי.. חשתי שהוא רימה אותי וזו הייתה הצגה רומנטית וחמה בשביל רק דבר אחד, אני סתם עוד נערה בשבילו, חפץ, צעצוע..! דמעות עמדו בעיניי ופשוט שפכתי עליו את כל השמפניה שבכוסי והוא התרומם ממושבו. ״מה את עושה?״ שאל בכעס.
התרוממתי ממושבי. ״תודה רבה, היה טעים. היה נחמד.. אני הולכת עכשיו ו..-״
רגע לפני שבאתי לפתוח את הדלת הוא נעל אותה ועצר בעדי, העביר את ידיו בשערי, מושך בו במעט מטה את ראשי לאחור ונשק לי נשיקה על גבי הלחי גורם למקום לצרוב ככוויה… יורד במעלה צווארי גורם לכל סערותיי לסמור.. ואז הגיע לשקע שבין השכם לצוואר.. נשק למקום בכמיהה ושקיקה, מדליק ומרטיט את כל מערכותיי.
״אני מצטער.. קבלת רושם מוטעה.. לא, לא התכוונתי באמת… רק רציתי להשקיע״ הוא לחש משעין את מצחו במצחי.
עצמתי את עיניי ונשמתי לקרביי. ״זה לא מה שאני מחפשת ורוצה הארי..״ אמרתי ברעד. חשתי את חיוכו עם זוג הגומות, הוא הוביל אותי לסלון והתיישבנו על גבי הכורסה הלבנה הגדולה. ״אם אנחנו כך, תגידי לי מה את מחפשת בגבר..למה אמרת מקודם שאת הבעיה?״
חבקתי את עצמי. ״אני לא יודעת, אף לעם לא חשבתי על זה, אבל פגעו בי גברים לא פעם ולא פעמיים , האמון שלי נגזל..״ מלמלתי. ״בבקשה, תגרום לי לחוש נאהבת שוב״
הוא נשק לשפתיי . ״אני מבטיח״ הפציר.
והאמנתי להבטחה שלו כל כך..

המשך. הערב היה חלומי שתינו שמפניה והזמנו המון קינוחים מתקתקים, הארי שר ואני זייפתי, לא הפסקנו לצחוק ולספר חוויות ילדות מצחיקות.. שמעתי שהוריו יתגרשו והוא עכשיו לא בקשר טוב עם אביו הביולוגי והוא כלל לא סומך גם על אביו החדש, הוא עכשיו בכלל לא מדבר עם ג׳מה ואמו המסכנה אבודה.. לא ספרתי לו על משפחתי ועל העבר שלי כי יש דברים שעדיף שיישארו סגורים.. רק רציתי לקחת את כל הכאב והקושי שלו אליי, כלל לא אכפת לי כבר מעצמי.. רק ממנו..
השעה הייתה 01:17 בלילה, הארי כבר פשט את חולצתו ואני את נעלי העקב הלוחצות, הצצתי מבט חטוף למיטה ונקודה להטה בעמקי נשמתי.. נשכתי את שפתי התחתונה.. ורציתי זאת, רציתי אותו כל כך שזה כואב.. היממה עברה לה, אנחנו אחרי הדייט.. נשכתי את שפתי התחתונה וחשתי אש להבה ניצתת בינינו, כמטען חשמלי עז וקודח רוטט והולם ביני לבינו, הוא העביר את כף ידו בכל מעלה הזרוע שלי.
״את חשה זאת גם?״ התנשם בכבדות .
נשמתי עמוק. ״כן..״ לחשתי ושפתיו הסתערו על שלי.. הוא הרים אותי בסגנון כלה והניח אותי על גבי המיטה..
זה היה הרגע הטוב והשלם ביותר בחיי, כל נגיעה שלו נגעה בי נפשית ופיזית וחלחלה לי כה עמוק..
אני חושבת שאני מתאהבת בו.

דבר אחד קטע את דממת הלילה, שמעתי קול של דבר מה מתנפץ, הצצתי למקום הריק שלצדי, עיניי נקרעו לרווחה – היכן הארי?!