תקועים במקום הכי לא צפוי…(22)

~מנקודת מבטו של הארי~
"הארי אתה יכול לבדוק מה שלום זואי?" שאלה ג'יין
"כן ברור" עניתי בחיוך והתקדמתי לכיוון המעלית
"תודה" היא צעקה כשהמעלית נסגרה
התקרבתי לחדר שלהן
ככל שהתקרבתי שמעתי קולות בכי קטנים
הצצתי מהדלת וראיתי את זואי שוכבת על מיטה ובוכה :\
לא מראה ממש נעים……..
"הכל בסדר?" שאלתי והיא נבהלה
"כן" אמרה ומחתה את הדמעות
"שקרנית" אמרתי והתקרבתי אליה
היא התיישבה על המיטה ואני לידה
"אני די מבין אותך..עם כל סיבובי ההופעות גם אני מתגעגע למשפחה שלי" אמרתי בחיוך
"אני לא הייתי מצליחה לשרוד כל כך הרבה זמן בלעדיהם…" אמרה מבואסת
"יש לך טיפ בשבילי?" שאלה וסימני חיוך התחילו להופיע על פניה…..
"תתקשרי אליהם המון ותדברי, אל תשמרי בבטן כי זה לא עוזר" אמרתי ברצינות
"תודה" חייכה והדמעות הפסיקו
"אם את צריכה משהו את יודעת איפה החדר שלנו?" שאלתי וקמתי מהמיטה
"כן" ענתה בקצרה…….
"טוב, תתקשרי אליהם אפילו עכשיו" אמרתי בדרכי לדלת
"תודה שוב" אמרה בחיוך רחב
"אין על מה" עניתי ושמעתי את הדלת נסגרת מאחוריי
השארתי פתק עם מספר החדר שלי, ליד הדלת, ליתר ביטחון
נכנסתי למעלית וירדתי לכיוון כולם
אבל הם לא היו שם…..
~מנקודת מבטה של זואי~
"הלו?" שמעתי את קולה הרך של אימי
"אמא!!" צעקתי אל תוך הטלפון
"מתוקה שלי!! כולכן בסדר?" שאלה בדאגה
"כן תודה על הכל" אמרתי בחיוך ודמעות געגוע החלו לזלוג על לחיי, שוב
רק שהפעם לא היה הארי או אף אחד אחר כדי לנחם אותי
אם רק היה נשאר כאן עוד קצת, לפחות עד שהייתי מסיימת לדבר
"זואי, את בוכה?" שאלה ובקולה הייתה נימת עצב
"לא, לא הכל בסדר" אמרתי וניסיתי להעלים את הדמעות
"בטוח?" שאלה שוב בדאגה
"כן אמא הכל בסדר" אמרתי מנסה להרגיע אותה
כשאני בקושי יכולה להרגיע את עצמי
"זואי אני חייבת ללכת, אבא ורייצ'ל מוסרים ד"ש" אמרה באכזבה
"אוקיי" אמרתי בעצב
"אם את צריכה משהו תתקשרי" אמרה והשיחה התנתקה
לפני שהספקתי להיפרד ממנה…..
~מנקודת מבטו של הארי~
נו איפה הם???
לא בחדר!! לא בלובי!! לא בחדר אוכל!!
אוי אני יהרוג אותם
התקשרתי ללואי, ממתינה
לליאם, ממתינה
לנייל, תא קולי….
לזאין,
"הלו?" ענה קול של בחורה מעבר לשפורפרת……