תקועים במקום הכי לא צפוי…(26)

~מנקודת מבטה של זואי~
חיוך התפשט על פניי כשנגלה לי שניקול אינה נמצאת
"לואי, אתה בסדר?" שאלה נורה ברוך
"כן, עכשיו כשאת פה" אמר וחייך והם התנשקו נשיקה קצרה
"וזאין?" פנתה נורה אל זאין שעמד בצד
"כן, תודה" אמר וחייך, הוא הביט בי בעיניים מתנצלות
הסטתי את מבטי הצידה, נמנעת מהמפגש הזה
"טוב, הולכים?" שאלה ג'יין
"כן, אני נעשה פה די רעב" אמר נייל בפרצוף ילדותי
"אתה תמיד רעב…." אמר ליאם בחיוך
"אז מה…" אמר נייל נעלב "בואו נלך כבר"
"כן, נו אני גם רעבה" אמרה ג'יין כשהיא מתקדמת לכיוון היציאה מהמלון
"טוב בואו.." אמרתי ורצתי אחרי ג'יין בכדי להשיג אותה
כולם רצו אחרינו ויצאנו לעבר מגרש החניה
נכנסנו לאותם מושבים מאתמול רק שהפעם ניקול,לשמחתי, לא הייתה
"נו הארי יותר מהר" צעק נייל מירכתי האוטו
"זאת המהירות המותרת" הסביר הארי בגיחוך
"אבל אני מת פה מרעב!" המשיך נייל בשלו
"תצטרך לחכות" אמר ליאם
"הוא תמיד חושב על אוכל?" שאלתי חרישית את הארי
"כן" אמר הארי "כן הוא כן" הוסיף בצחקוק שגרם גם לי לצחקק קלות
"לאן נוסעים?" שאלתי מחייכת חיוך רחב
"מקדונלדס….. אל תשאלי אותי זאת המסעדה האהובה על זאין" אמר הארי ונאנח
הפניתי את מבטי לאחור, לואי ונורה ישבו מחובקים וחייכו חיוכים חולמניים
זאין הסתכל מבעד לחלון, כשהבעה מאוכזבת על פניו
מעניין איך ניקול עזבה, האם זה הגורם לדיכאונו של זאין?
"הגענו" הכריז הארי וכיוון את האוטו לעמדות השירות רכבים
"מה תרצו להזמין בבקשה?" קרא קול נשי ועליז מדי לטעמי מתוך הרמקול
"אממ שני המבורגרים גדולים, המבורגר קטן,שלוש מנות סלט, שתי מנות צ'יפס גדולות ושבעה גביעי מילקשייק תות וניל" אמר הארי בנשימה אחת
"אוקיי, סעו לעמדת הקופה, ההזמנה תגיע בעוד מספר דקות" אמרה וקול צעדיה נשמע, הולך ומתרחק
נסענו וחיכינו כעשר דקות, ההזמנה הוגשה והארי שילם למוכרת את הסכום שהופיע בקבלה
"לפארק?" שאל הארי מחייך
"לפארק" ענו כולם והארי נסע לכיוון הפארק העירוני
הארי כיבה את המנוע, כולם יצאו לכיוון המדשאה הירוקה
התיישבנו על הדשא והוצאנו את ההזמנות מהשקיות
"פעם הבאה אני מכין את האוכל" אמר הארי מחלק את המנות לכולם
נייל וג'יין התחילו לזלול כאילו אין מחר, כל השאר אכלו באיטיות
גמרנו ונאנחנו, נשכבים על הדשא הרך
"זה היה טעים" אמר זאין ונאנח
"שוב אני חוזר, פעם הבאה אני מכין את האוכל" אמר הארי
"מה שתגיד…" אמר לואי ונורה צחקקה
"בואו מחבואים!" הציעה ג'יין
"יאללה" קפצו לואי ונייל ונעמדו, מנערים מעליהם את שאריות הדשא
"נו טוב.." אמרנו אני ונורה
"מי סופר?" שאלה ג'יין בחיוך
"אני!" אמר ליאם ופסע לכיוון אחד העצים
"אחד…." התחיל וכולם רצו להתחבא