(1D) האהבה הכי גדולה ואמיתית במקום הכי שחור פרק 14

מנקודת המבט של נייל:
לפי החישוב שלי אנחנו פה בערך שבוע אבל זה מרגיש כמו נצח..
שבוע של פחד לא נורמאלי
אני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי
אני מת מדאגה ללואי והארי.. אבל חייב להיות חזק בשביל דנה וכל השאר
רק לא לבכות נייל
זה לא עוזר זה רק מזיק
אבל זה לא עוזר אני חייב לבכות!! אחרת אני ישתגע
והדמעות התחילו לזלוג בלי הפסקה בשטף מביעות את כל הכאב והצער והדאגה
וזה הרגיש הכי רע בעולם….
דנה התקרבה אליי וחיבקה אותי
היא ישבה לידי וגם בכתה…
ואז פתאום שמענו צעדים
מאז מה שקרה ללואי וגם לדניאל וליאם אנחנו כל הזמן נצמדים לקיר הנגדי כשהם נכנסים
הפעם לא ניתן להם להרוג עוד מישו מאיתנו אם הם רוצים להרוג שיהרגו את כולנו…
נצמדנו כולנו לקיר הבנים מגוננים על הבנות,
הדלת נפתחה במהירות וחמישה גברים גדוליים ושריריים התקרבו אלינו עם אלות,
התחבקנו הכי חזק שיכולנו ביחד.מנסים לגונן אחד על השני.
אחד מהם נעל את הדלת וגם הוא הגיע אלינו
ואז אחד מהם הרים את האלה ונתן לי איתה מכה אדירה בבטן.
נפלתי לרצפה וראיתי שגם כל שאר הבנים באותו מצב
הוא לא הרפה רק המשיך והמשיך להרביץ הרגשתי שאני עוד רגע מת,
ראיתי שהם גם מרביצים לבנות הן צרחו
לא יכולתי לשמוע את זה
שמעתי את זאין צועק להם שיפסיקו אבל הם רק המשיכו יותר חזק
"הוא מת הוא מת!"אחד מהם צרח
"מי מת?" שמעתי את ליאם שואל
"הארי" דניאל צרחה לו בתשובה
"הארי ולואי" גם סתיו צעקה
ואז זהו ראיתי הכל שחור
התעלפתי.
הרגשתי שגוררים אותי לאיפשהו והתעוררתי
הייתי מסוחרר לגמרי, פתחתי את העיניים וראיתי שאני במסדרון.
אחד מהחוטפים הרים אותי ראיתי לידי את ליאם וזאין גם באותו מצב הם לא התעוררו החלטתי לעשות את עצמי עדיין מעולף כי לא נראה לי שמישהו שם לב שהתעוררתי.
הרגשתי מכה מהרצפה כשנזרקתי עליה.
פתחתי טיפה את העיניים הן כאבו לי נורא נראלי שחטפתי פנס בשתיהן…
היינו לבד בחדר ראיתי שליאם התעורר,
"ליאם" לחשתי לו.
"מה קרה?" הוא שאל אותי.
"לא יודע" עניתי בקול כמעט בלתי נשמע כי שמעתי צעדים מתקרבים
ראיתי את החוטפים נכנסים עם שובל דניאל אושרית דנה שיר סתיו ואוראל.
הם זרקו אותן על הרצפה ויצאו אבל לא סגרו את הדלת.
אני וליאם קמנו.
גם הן וגם זאין עדיין לא התעוררו.
משו היה נראה לי לא טוב בצורת שכיבה של זאין,ניגשתי אליו.
וראיתי שהוא באמת נראה רע מקרוב שמתי לב שלכולם היו סימנים כחולים בכל הפנים ובכל הגוף כמעט היינו לבושים הבנים רק במכנס קצר בלי חולצה ובלי נעליים והבנות רק בגופייה ושורט ויחפות גם.
ניסיתי לנענע את זאין ומדדתי לו את הדופק
כמעט ואין..
צרחתי, שתיים מהחוטפים רצו לחדר עם אלות.
"הוא כמעט מת תעשו משהו" צרחתי אליהם.
הם דיברו משהו בערבית ואז אחד מהם ניגש לזאין הרים אותו ויצא הם נעלו את הדלת.
בינתיים גם הבנות התעוררו.
כששובל שמה לב שזאין לא איתנו היא התחילה לבכות בהיסטריה ושאלה איפה הוא.
"הוא…הוא…"התחלתי לגמגם לא רציתי להגיד לה את אמת,
"אני לא יודע" עניתי בסוף,מרגיש לגמרי רע עם עצמי.
סתיו ניגשה אליה וחיבקה אותה כל הפרצוף של סתיו היה דם.
כולנו היינו נראים נורא לגמרי.
אפילו מים לא היה בחדר כדי לשתות או לשטוף את הדם. דנה התקרבה אליי כל השפתיים שלה היו נפוחות ומדממות ניגבתי לה את הדם בעדינות עם היד שלי היא התיישבה לידי.
שתקנו…
"אני ילך להיות עם שובל" היא אמרה אחרי כמה דקות.
הנהנתי.
ואז שמענו צרחה
צרחה נוראה,משתקת,מיוסרת,
עם הקול של זאין.
זאין.
שובל ישר קפצה בהיסטריה והתחילה לדפוק בדלת ליאם קם ותפס אותה.
ידענו שזה לא יגמר טוב אם זה שוב יקרה…
ואז שובל הרפתה,
שמענו צעדים,הדלת נפתחה.
והם הכניסו בחור מעולף לחדר לא מוכר כולו חבול ומדמם.
הם הסתכלו עלינו במבט מפחיד ויצאו.
כולנו נגשנו לבחור ההוא וניסינו להעיר אותו. דניאל נתנה לו כמה סטירות והוא פתח עיניים ירוקות ענקיות
דומות לשל הארי.