cause its you פרק 14:

מנקודת המבט של לואי*
ישבנו כולנו בסלון,לא יודעים מה לעשות עם עצמנו,פשוט מחכים ודואגים.מאיה בכתה קצת.חיבקתי חזק חזק את קייט והיא התרפקה עליי.השקט בסלון היה מופתי ומתוח.החשש היה כמעט מוחשי.כולם ישבו בדממה,כמו פסלים.פתאום נשמע צלצול טלפון.הסלון נראה כמו גלריית פסלים שהתעוררה לחיים.כולם יצאו מהקיפאון והתחילו לחפש בטירוף אחר הצלצול.הרגשתי רטט מוכר בכיסי.הטלפון שלי צלצל.הוצאתי אותו ועל המסך הגדול הופיע השם ליאם.נגעתי במהירות בצג הירוק כדי לענות לשיחה~~~~~~~
"לואי?",קולו של ליאם נשמע באזני."כן,מה קרה?למה לקחו אותך?מה הבעיה של השוטרים האלו?מ-ה ק-ר-ה?"חזרתי על אותה השאלה,מתרגש,מלא אדרנלין ולחץ."כלום,אתה יכול לבוא לקחת אותי מהתחנה?"
הוא ענה לי,התחרפנתי מתשובתו."מה כלום,מה כלום ליאם?לקחו אותך לפאקינג תחנת משטרה,פאקינג משטרה!!!מה אתה אומר לי כלום?"המילים יצאו מפי בשטף מהיר,כבדות וקשות כמו מבול."כלום זה כלום!
אתה לא מבין אנגלית?פשוט תעזוב,אני יחזור במונית" הוא אמר לי בהתקף רגעי והתכוון לנתק אך עצרתי אותו,"חכה,אל תבוא במונית אני בא לאסוף אותך"ניסיתי לפייס אותו."תודה"הוא ענה לי בהקרה וניתק.
ליאם!!!!התגברתי על זה ולקחתי במהירות את המפתחות והארנק והתכוננתי לצאת.רק עכשיו הבחנתי בכל השאר שעמדו סביבי וחיכו שאגמור את השיחה,הייתי ממש שקוע בה כנראה.אך לא היה לי זמן ופרצתי את דרכי דרך המעגל.רצתי לדלת ומשם למכונית.כדי שהם לא יהרגו אותי כשאני יחזור זרקתי להם משפט בלתי מובן ונכנסתי למכונית.נהגתי במהירות,נזהר שלא להחליק מהשלוליות שפערו כמו חורים בכביש השחור,נזכר בשעשוע מה בסיפור של קייט.הגעתי לתחנת המשטרה,ליאם עמד שפוף בגשם השוטף,רטוב עד שד עצמותיו.הוא ראה שהגעתי והתקרב למכונית.לרוב הייתי אומר לו לשבת על משהו או להוריד בגדים כי הוא רטוב,בכל זאת מושבים מעור,אך עכשיו זה מקרה אחר.ראיתי שהוא שם לב לזה ובעיניו נראה איזשהוא ניצוץ של הכרת תודה.כל הדרך לבית עברה בשקט.שקט זהה לשקט ששרר בביתנו לפני כשעה יחידה.הגענו לחנייה,ליאם יצא עוד לפני שעצרתי פתח את דלת הבית וסגר אותה בטריקה.לא האמנתי אך דילגתי על זה בשקיטה.כסוף סוף נכנסתי לסלון ראיתי את עיני החבורה נשואות אל על לקומה העליונה,רעש טריקה עמום נשמע.ואחריו קול בכי.