Dark Blood #פרק 9 – משחק תפקידים.

~נקודת נייל (ג'יימס) הורן~
"היום הגדול הגיע. מתרגש?" ליאן הניחה את זרועה סביב צווארי בחיוך רחב ומתרגש. התיישבתי על הכיסא מחוץ לאולם הגדול, ממתין עד שיקראו בשמי.
הצלחתי להעמיד פנים כלפי חוץ שזה לא עניין גדול עבורי, אבל האמת שאני עומד להשתגע מהלחץ.
כל העתיד שלי תלוי באודישן הזה. אם אני לא אקבל תפקיד בהצגה הזו אין לי מה לחפש בבית הספר יותר.
אף פעם לא הבנתי את ההיגיון איך מחזה יכול להעלות את הציונים שלך במקצועות בית הספר אבל כרגע אני האחרון שמתנגד לזה.
אני מביט מסביבי, תלמידים עושים את דרכם הלוך חזור, משננים את שורות הטקסט שלהם. חלקם מגיעים מהסיבות שלי, חלקם כדי להשיג את הבנות שמשחקות וחלקם באמת רוצים להשתתף במחזה.
לא חסר לי ביטחון עצמי. אני יודע איך להציג את עצמי ולתת רושם ראשוני חיובי אבל לרגע אני מרגיש לא מוכן ולא מספיק טוב לעומת השאר.
"האמת? אני דיי לחוץ." כססתי את ציפורניי כמנהגי. "התנאי שלי להמשיך ללמוד בבית הספר תלוי בתפקיד הזה." אני מעביר בדאגה את ידי בשיער.
"אל תדאג. היית מעולה בחזרה האחרונה. אין לי ספק שאתה תצליח באודישן." ידה של ליאן נוגעת בעורפי, משחקת בקצוות שיערי בעדינות. אני נושך את שפתי התחתונה בעדינות, דואג להסיט את מחשבתי מהמגע שלה. אין לה מושג אילו זרמים עוברים לי בגוף כשהיא עושה את זה. "השתפרת מגיל עשר. אני בטוחה שהבמאית תשים לב." היא צחקקה והורידה את ידה ממני. אני מרגיש תחושת ריקנות, כאילו חלק מהגוף שלי נתלש אבל בו זמנית אני יכול לנשום לרווחה.
בריג'ט נכנסה באיחור למסדרון ההמתנה.
בצורה בלתי מוסברת, כל תשומת הלב עוברת אליה כשהיא נכנסת. היא כל כך שלווה. הרי היא יודעת שהדבר היחידי שתצטרך לעשות זה לנפנף בשיערה וכל העולם יפול תחת רגליה.
אני וליאן סוקרים אותה באותו מבט מזלזל ונתעב. היא מתקרבת אלינו בחיוך מעושה. "ליאן? את נבחנת?" היא סוקרת את ליאן במבט מזלזל ומרימה גבה מופתעת. "כדאי שתכיני את עצמך לאכזבה. התפקיד יהיה שלי." היא עומדת, מחכה לראות מה תגובתה של ליאן.
אני מכיר את ליאן, כל הבעת פנים, כל תזוזה של הגוף שלה משדרת משהו אחר.
כרגע אני יודע בוודאות שהיא רותחת מעצבים.
הלסת שלה ננעלת והיא מביטה בבריג'ט במבט הכי שלו שהיא יודעת לגייס.
"האמת שהדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה להיבחן לתפקיד הטיפשי הזה." קולה מתגרה בה. עם כמה שליאן בחורה יחסית מופנמת, כשהיא צריכה להגיב היא יודעת. לשבריר שניה ראיתי את ההפתעה בעיניה של בריג'ט. גם היא לא ציפתה לתגובה כזאת ממנה. "אני בסך הכל מלווה את נייל לאודישן כך שהתפקיד כולו שלך." עכשיו היא העבירה את מבטה מבריג'ט, מתעלמת מקיומה.
"בריג'ט בראון?" מייקל קורא לה להיכנס והיא מתקדמת לעברו מבלי להגיב חזרה לבריג'ט.
"מה זאת אומרת רק מלווה אותי?" שאלתי מבולבל.
"זה מה שסיכמנו נייל, רק לאודישן." היא לא מבינה את פשר שאלתי.
"רק לאודישן זה כולל את האודישן," אין מצב שאני נכנס לשם בלעדיה.
"נייל-" אני לא נותן לה להשלים את המשפט ומתחיל בתחנונים.
"ליאן, בבקשה. אני לא יכול לעשות את זה בלעדייך." התחננתי בפניה. "רק תיכנסי, אני אגיד לה שאת לא נבחנת בכלל."
"אני לא אוהבת את זה נייל." היא שילבה את ידיה והביטה בי לא מרוצה מזה שאני עושה לה מצפון.
"בבקשה ליאן, בשבילי." נפלתי על הברכיים והנחתי את ראשי על ברכיה כשהיא ממשיכה לשבת.
"בסדר, בסדר! רק תקום, אתה עושה לי בושות." היא דחפה אותי מעליה כשהיא צוחקת.
התיישבתי חזרה במקומי על ידה, מפזר במהירות את הסצנה שעשיתי כאן.
"הלוואי ומישהי אחרת תקבל את התפקיד שלה." היא חזרה לנושא הקודם- בריג'ט.
"אין סיכוי. המזל הוא אחד מהשפוטים שלה." גיחכתי. עצוב כמה שזה נכון.
מהצד ראיתי שזאין עומד במרחק מה מאיתנו כשהוא נשען על הקיר ויכולתי לתאר לעצמי שהוא מקשיב לשיחה שלנו.
זאין? מה הקשר בינו לבין המחזה של בית הספר?
לא לקח לי יותר מדיי זמן כדי להבין את הראש המעוות שלו ולתאר לעצמי שהוא זומם משהו.
"אני כבר חוזר," אמרתי לליאן. היא הנהנה ואני התקדמתי לכיוונו. הוא מתחיל לחייך חיוך ממזרי ככל שאני מתקרב אליו יותר. הוא קולט שעליתי עליו. "מה אתה חושב שאתה עושה?"
"אני? אני בא להיבחן למחזה." הוא הביט בי במבט תמים מזויף.
גלגלתי את עיניי. "מה אתה מנסה להשיג זאין?" הוא ממשיך להביט בי במבט המרגיז הזה שלו, שאני נשבע שאני מסוגל לתלוש לו את העיניים מהמקום אם הוא ימשיך איתו.
"אמרתי לך, אני רק רוצה להוציא קצת את הכישורים החבויים בי החוצה." אני מתחיל לחשוב שבמזימה הזו כלולה ליאן. אני לא יודע איך, אבל אני אדאג שזה לא יקרה.
"מה שאתה לא מנסה לעשות, זה לא ילך לך. אני אדאג לזה." המבט שאני מביט בו דואג להבהיר לו בדיוק את האיום.
"אני בספק." הוא מגחך והולך אחרי הקול שקורא לו להיכנס להיבחן.
חזרתי אל ליאן כשאני זורק את עצמי בכעס על הכיסא.
אני מנסה להריץ לעצמי בראש מה הוא מנסה לעשות.
זאין בחיים לא ירצה מטעם עצמו להשתתף במחזה, בטח לא בגלל הציונים שלו שהוא יכול בשניות להפנט את המורים ולדאוג לעצמו.
הוא עקשן. הוא יעשה הכל כדי להשיג את הפגישה הזו עם ליאן.
"נייל הורן?" הפעם השם שלי נשמע.
"זה הרגע שלך." ליאן מנערת אותי מרצף המחשבות שלי שמהולות בזעם.
פתאום המחזה נראה לי כל כך שולי ואני רוצה לכנס את כל המחשבות שלי בלנסות לפענח מה זאין זומם.
אני וליאן פנימה. כל התלמידים שנבחנו כבר ישבו בכיסאות מאחור.
פנס התאורה האיר עליי ועל ליאן בחוזקה. הנחתי את ידי על מצחי, מנסה לתת מחסה לעיניי מהאור הבוהק וככה לראות גם את הבמאית.
ליאן נעצה בי מרפק כדי שאסביר את נוכחותה.
"היא רק מקריאה בשבילי את התפקיד השני. היא לא זו שנבחנת." הבמאית הנהנה בשקט, מחכה שנתחיל.
"מרי, שבי למה את עומדת?"
התחלנו לשחק. זה הרגע שלי. אני מתרגש ודעתי מוסחת אבל אני חייב לתת את המאה אחוז שלי.
הושטתי לליאן כיסא והיא התיישבה עליו.
כשאנחנו עומדים כאן על הבמה אני כל כך מצטער על זה שליאן לא רוצה להופיע. יכולנו להיות מרי וקפטן הכי טובים שבית הספר יכל לקבל.
"סלחי לי שאני חטטן, אבל שני דברים הציקו לי." אני מתיישב על הכיסא על ידה.
"כ..כן?"
"הדבר הראשון, למה ברחת מבלי להיפרד?"
"והשני?"
"למה חזרת?"
"נאמר לי שעלי לחזור ולחפש את חיי."
"אז חזרת לכאן כדי לחפש את חייך?"
"כן. אבל כשראיתי שאתה והברונית עומדים להתחתן, שמחתי בשבילכם ובשביל הילדים שתהיה להם אמא חדשה וכולכם תהיו מאושרים. אני אשאר עד אחרי הירח דבש ו-"
"מרי, לא תהיה חתונה."
"מה?"
"אני והברונית- אין חתונה."
"מה? למה?"
"איננו מתאימים, גם היא הבינה זאת. יש מישהי אחרת שמתאימה לי הרבה יותר.. שהחזירה את השמחה לחיי.." הבטתי בליאן ארוכות.
זה היה כל כך קל לשחק את הסצנה הזו כי היא פשוט המציאות.
אני גוחן אליה והיא אליי. כל כך רציתי שהחיים שלי יהפכו לסצנה הזו.
"קפטן, אני לא מבינה מה אתה מתכוון לומר." בדיוק כמו ליאן.
"מרי, איתך אני רוצה להתחתן. התנשאי לי?"

~נקודת מבט כללית~
"זה היה מדהים! פשוט נפלא!" הבמאית אמרה וקמה ממקומה. היא התקרבה אלינו ועלתה על הבמה. "אתה היית מדהים! ואת, אם את אומרת לי שאת כן רוצה להופיע- התפקיד שלך. יום שלם אני יושבת כאן ובוחנת לתפקיד ולא ראיתי אחת שמשתווה לרמתך." ליאן החלה להסמיק ונייל הביט בליאן מחייך.
בריג'ט כמעט נחנקה כששמעה את המילים האלו.
"א..אני-" ליאן גמגמה במבוכה אך נייל קטע אותה בהתרגשות.
"ליאן, זו ההזדמנות שלך. זו ההזדמנות שלך להתגבר על הפחד שלך. לא רק אני אומר לך שיש לך כישרון." הוא ניסה לשכנע אותה. הוא כל כך רצה שהם ישחקו בזה יחד.
הוא יהיה הקפטן והיא תהיה מרי שלו.
בריג'ט קמה ממקומה, כשהיא רותחת מזעם. זאין שילב את ידיו בחיוך מרוצה.
התוכנית שלו עובדת כמו שעון.
"א..אני באמת לא יודעת, יש לי פחד קהל.."
"אני אמרתי את דעתי. חבל שנפספס מישהי כמוך בהפקה שלנו."
"נשארו עוד בנות בחוץ. אני בטוחה שהן מוכשרות. תשמעי אותן. אם אף אחת לא תמצא חן בעינייך אני אשקול את התפקיד בחיוב." נייל חיבק את ליאן מאושר.
נייל כל כך תמים שזה גורם לזאין לצחוק חנוק.
הם לא מתאר לעצמו שזאין כפה על הבמאית את כל מה שקרה,
ונחשו מי עומד לשחק בתפקיד הקפטן?