Dark Blood #פרק 10 – הקפטן.

~נקודת מבט ליאן (לי) ברנס~
תוך שניות התלמידים התאספו סביב לוח המודעות, מחכים לתשובה הגורלית שלה חיכו כל השבוע.
נייל שעומד על ידי כבר כמעט אוכל את אצבעותיו מרוב הלחץ.
באופן מגוחך הוא יודע שעתיד ההשכלה שלו תלוי במחזה הזה.
האמת שאני הייתי יותר מוטרדת מלחוצה.
כשאני מנסה לחשוב למה הסכמתי לזה מלכתחילה, מתחשק לי לחבוט בעצמי. אני יודעת הרי שזה הדבר שאני הכי לא רוצה בעולם אבל המבט המתחנן הזה של נייל גרם לי להתעלות על עצמי.
אני מעבירה שוב את מבטי אל נייל. עיניו מודאגות כל כך.
קיוויתי שהוא יקבל את תפקיד הקפטן. אם יש מישהו שמגיע לו באמת ושהייתי רוצה שישחק לצדי זה הוא.
מייקל התקרב אל האסיפה. כולם פינו לו במהרה את הדרך כדי לא לעכב חלילה את הקץ.
הוא תלה את הדף על לוח הלבד הענקי ומהרגע שתלה את התשובות הוא נרמס בידי כולם, כאילו הוא כבר לא חשוב.
מבין כל הקולות היו קריאות שמחה וכאלה שהשפילו מבט והלכו.
בריג'ט הגיעה כשתיק הצד מונח על כתפה והיא דוחפת את כולם מדרכה.
אני ונייל מחכים שכולם יתרחקו ואז נבדוק.
היא עבר על הדף. לקחו לה שלוש שניות להחליף את ההבעה הגאוותנית שלה בהבעת פנים רותחת. היא נעשתה אדומה.
הפנים האלו לא מבשרים טובות. היא לא קיבלה את מה שרצתה.
היא הסתובבה, נעצה בי במבט זועם והלכה משם.
משהו בי שמח כל כך שסוף סוף היא לא קיבלה את מה שרצתה אבל המשהו הזה בי גם יודע מה ההשלכות של זה. הבנתי שאני קיבלתי את התפקיד.
עומס התלמידים התפזר והתקרבנו אני ונייל.
"נייל, אין לי ספק שאתה כתוב על יד השם של הקפטן." אמרתי ושילבתי את ידי בידו. הוא פלט נשיפה ארוכה.
'בתפקיד מריה ריינר- ליאן ברנס
בתפקיד קפטן גאורג פון טראפ- זאין מאליק'
עיניי חשכו והכרחתי את גוש הרוק הענקי שתקוע בגרוני להיבלע.
לא האמנתי למה שראיתי.
המחשבה שבשיעור הבא אנחנו מתחילים בחזרות וזה הולך לקרות לצידו מעבירה בי צמרמורת של פחד.
'בתפקיד ליזל פון טראפ – בריג'ט בראון
בתפקיד רולף גרובר- נייל הורן..'
השאר כבר לא עניינו אותי.
בקושי יכולתי להביט בנייל. כל כך ציער אותי שהוא לא קיבל את התפקיד.
"נייל," קולי כל כך כאוב בשבילו. לא ידעתי איך לנחם אותו.
"זה בסדר." הוא אמר בשקט. המבט בעיניים שלו היה מוזר. לא ראיתי במבט שלו צער. "אני שמח בשבילך ליאן. באמת. זה מגיע לך." הוא אמר והלך.

~נקודת מבט נייל (ג'יימס) הורן~
אם הייתי צריך למדוד את הטמפרטורה של הדם שלי ככל הנראה שהמדחום היה נמס תוך שניות.
אני מרגיש איך הדם שלי מבעבע בעורקיי ואני מנסה להשתלט על כל הכעס שלי.
בשנייה שקראתי את השורות הראשונות התפקיד לא עניין אותי בשום צורה. כשראיתי את השם של הממזר הזה, שאני מבין בדיוק מה הוא מתכנן אני מתמלא זעם בלתי מוסבר.
הוא יפגע בליאן. אני יודע את זה. אין דבר שהוא נוגע בו והוא לא נהרס.
אני סוקר את המסדרונות בעיניי הלייזר שלי שמוכנות להשמיד את זאין.
ראיתי דרך החלון שהוא יושב בכיתה ריקה.
"אמרתי לך לעזוב את ליאן בשקט!" נכנסתי בסערה לכיתה.
הוא לא הניע שריר. האדישות שלו. אני יכול לרצוח אותו בגללה.
"ואני אמרתי לך שאם היית עוזר לי עם ליאן אולי היית מקבל גם את התפקיד המטופש הזה של הקפטן." המבט שלו שליו, לא מתרגש בכלל מסערת הרגשות שאני נמצא בה.
"למי אכפת מהתפקיד המזורגג הזה! מה אתה רוצה ממנה?!" הרגשתי שאם אני לא אעצור כאן אני עומד להתפוצץ מהכעס.
"תבין נייל, אני לא מתכוון לפגוע בליאן שלך. היא בסך הכול מהווה לי בעיה כרגע כי היא עלולה לגלות למישהו את מה שקרה. אני רק מרגיע אותה ואתה חוזר להיות הקפטן שלה." הוא מסביר, לא מבין למה אני עושה מהומה מהסיפור הזה.
"מה זאת אומרת להרגיע אותה?"
"תכננתי רק לדבר איתה." הוא מושך בכתפיו בפשטות.
"אתה? אתה יודע בכלל איך מדברים עם בן אדם בלי לגרום לו לרצות לעקור לך את הלשון?" גיחכתי מלשמוע את מה שאמר. זאין הבן אדם הכי מתנשא ושחצן שיצא לי להכיר. מההיכרות שלי עם ליאן אין מצב שהיא מחזיקה מעמד בשיחה איתו יותר משלוש דקות.
"בדיוק בשביל אני צריך את העזרה שלך." שאפתי לתוכי פיסה גדולה של אוויר. הייתי צריך את זה למען האיפוק.
פלטתי את האוויר שהכנסתי קודם. "מה אתה צריך?"
הידיעה שהוא זקוק לי בעניין הזה קצת מנחמת ומרגיעה אותי.
"פשוט שתגיד לי איך לדבר איתה,"
זאין רגיל לדבר רק עם בנות שמעריצות את האדמה שהוא דורך עליה.
עד עכשיו הוא מעולם לא נזקק לשנות את דפוס ההתנהגות שלו ואז הגיעה ליאן- שונה בתכלית מכל הבנות האלו ופשוט אין לו מושג איך לתפקד.
"אתה פשוט צריך לעשות משהו שאין לך מושג איך עושים אותו. להרגיש." מרוב שזה פשוט זה מסובך. הלוואי וזו הייתה רק סיסמא. "אתה צריך להרגיש אותה, להבין את הכאב שלה ומתוכו לדבר אליה. אתה מבין למה אין לך סיכוי?"
הוא מחייך אליי חיוך ממזרי וקם ממקומו. "אתה יודע מה אני חושב? שדווקא יש לי המון סיכוי. אתה פשוט מפחד שאני אצליח ואני אקח לך את הבחורה." הוא מתגרה בי. אני קולט את זה אבל לא מצליח לאפק את התגובות שלי. "אתה יכול להיות רגוע. אין סיכוי שאני בקטע של הדבר הזה." הוא אומר בזלזול ומפנה את גבו אליי.
"היית מת שליאן רק תסתכל לכיוונך." סיננתי לעברו, מרגיש צורך להגן על כבודה מבלי שהיא נמצאת בכלל.
הוא מגחך בקצרה. "נדמה לי שגם אתה. לא?"
–
עמדנו כל בעלי התפקידים במחזה בחצי גורן על במת האולם.
הבמאית, מייקל ומנהל בית הספר עומדים למולנו.
המנהל רצה לדבר תחילה לפני החזרה הראשונה. אני מאמין שיגיע מתי שהוא נאום הפחדה קטן לפני שנתחיל. הרי זה כל מה שהמנהל יודע לעשות בתפקידו- להטיל אימה ברחבי בית הספר.
אני מביט בשעון בלחץ.
ליאן עדיין לא הגיעה וכבר כולם בפנים. ליאן אף פעם לא מאחרת לשום מקום.
"איפה גברת ברנס?" הוא שאל את כולם בחוסר סבלנות. הבטנו סביבנו בחוסר נוחות.
"ליאן היא המציאה של המחזה הזה. היא בטח תגיע בעוד רגע." הבמאית מגנה באופן בלתי מודע על ליאן.
"זה פשוט לא רציני. לאחר ככה לחזרה הראשונה? ועוד שהיא בתפקיד ראשי?" המרירות שנוטפת מבריג'ט גורמת לי לרצות להקיא.
"אני אלך לחפש אותה. היא בטח לא מוצאת את האולם." המצאתי את התירוץ הכי סביר ויצאתי בריצה למקום השקט שליאן מצאה לה בבית
יש לי הרגשה שאני יודע בדיוק איפה היא נמצאת.
באמת הניחוש שלי התברר כנכון.
ראיתי אותה יושבת על ספסלי הבטון שמגרש. היא מביטה במגרש במבט נעול.
אני יודע שהיא עושה את התפקיד הזה בעיקר בשבילי ושהיא מרגישה לא בנוח עם זה אבל אני יודע גם שאני חייב לדחוף אותה להתגבר על הפחד הזה שלה.
אני עולה במדרגות, מטפס בין הספסלים ונעמד מולה, מסתכל עליה.
היא לא מזיזה את מבטה מהנקודה שננעלה עליה והיא מרגישה בנוכחותי על ידה.
"כדאי שתחזור לשם. המנהל יהרוג אותך."
"ליאן דיברנו על זה, חשבתי שאת הולכת על זה, שאת מתגברת על הפחד הזה שלך." אני מתיישב על ידה ומניח את כף ידי על הברך שלה.
"אני לא מרגישה שלמה עם ההחלטה הזו." היא מעבירה כעת את מבטה אליי. "לשחק איתך, כשאתה בתפקיד הקפטן נראה לי נחיתה רכה, אבל לשחק בתפקיד הזה עם זאין? אני לא חושבת שאני מסוגלת."
"ההזדמנות הזו לא תחזור לך ליאן. אני מבין את מה שאת אומרת אבל אני לא רוצה שזה ימנע ממך להתמודד עם זה."
"ומה עם בריג'ט שמסוגלת לרצוח אותי עם המבט שלה?"
"זה הזמן להראות לה שהיא לא תקבל כל החיים את מה שהיא רוצה. זה מה שרצית לא?" אני מנסה להכניס את הלהט לתוכה. "תעשי חזרה אחת, תראי איך זה הולך לך. את תמיד יכולה להתחרט. מה את אומרת?" אני קם ומושיט לה את ידי.
"בסדר." היא תופסת בידי וקמה.

~נקודת מבט זאין (ג'וואד) מאליק~
"אני אנצל את ההתנהלות שקרתה כאן על מנת להבהיר את דבריי." המנהל אמר כשליאן ונייל נכנסו אל תוך האולם. אני סוקר במבטי אותם, מנסה להבין מה מצב הרוח שלה ואיך אני צריך לגשת אליה היום.
לרגע אני לא מאמין שאני נמצא בסיטואציה הזו שבה אני צריך לרדוף אחרי הבחורה הזו ולהתעסק בה כל כך הרבה. "למחזה שאתם הולכים להרים מגיעים תומכים רבים מרחבי המדינה כדי לראות את פועלו של בית הספר. מי שיבייש במעמד הזה את בית הספר ימצא את עצמו מסולק ולא אחרת. האם אני ברור?" הוא מעביר את מבטו המאיים על כולנו.
"אני בטוחה שאבאל'ה יסכים לתרום גם אם המחזה יהיה נוראי." בריג'ט ניסתה לעקוץ את ליאן. ליאן רק גלגלה את עיניה ולא הגיבה חזרה.
אני יכול לשמוע את דפיקות ליבה נעשות מהירות. היא מתרגזת. זה מפריע לה.
"האם אני ברור?" המנהל התעלם מהערה של בריג'ט ושאל שוב. כולם הנהנו.
"בהצלחה." הוא זרק באוויר ויצא מהאולם.
"אוקיי, אנחנו מתחילים." הבמאית העמידה אותי על יד ליאן.
אני מרגיש כל כך מטופש ומשהו בי מתחרט על המאמץ הרב שאני משקיע בשבילה.
אני לא צריך לשמוע אותה מדברת בשביל לדעת מה היא מרגישה כלפיי.
שפת הגוף שלה אומרת הכול. הגוף שלה נדחק במרחק ממני כמה שהיא יכולה.
המבט החצי מתעב חצי רועד שהיא מביטה בי איתו.
ואני חייב לשחק את עצמי כאילו אני נחמד ורוצה בקרבתה.
אין לה מושג כמה היא ברת מזל ברגעים האלו. כמה יש לה מזל שאני מרחם עליה ולא פשוט מוחק לה את הזיכרון.
אני מת לסיים עם השטות הזאת כבר ולהמשיך בחיי.
אנחנו משחקים והבמאית לא מפסיקה להעיר לליאן על המשחק שלה.
איך כל הקסם של המשחק שלה נעלם כשנייל הוא לא זה שעומד על ידה.
"ליאן, תנסי להתחבר אל הדמות. תראי את הדמויות שניה במבט מבחוץ." היא עולה אל הבמה ונעמדת למולה. "את רואה אותו, את הקפטן? הוא כולו מעטה של קשיחות, הוא קפדן, מעצבן, קריר וחסר כל רגש אבל את, מרי, מצליחה לקלף את הקליפות שלו, את זו שמצליחה לראות את הטוב שבו. את מצליחה לקלוט את הסיטואציה? נסי להתחבר אל הרעיון הזה וככה יהיה לך קל יותר לבטא את המשחק שלך." הבמאית מסתובבת ויורדת מהבמה.
אני מנצל את מה שהבמאית אמרה לטובתי. "אולי את צריכה להקשיב לבמאית ולהיות קצת פחות קשה איתי." לחשתי לה. גופה מתאבן מקולי.
"אין לך מושג כמה המחזה הזה מנותק מהמציאות." היא לא מנידה שריר ואפילו לא מסתכלת עליי.
אני מרגיש שאני מתחיל להאדים מכעס. הלוואי והייתי מצליח להבין מה הסיפור שלה. למה היא כל כך עקשנית וקשה.
לרגע נזכרתי בשיחה שלי עם נייל. אני צריך לשנות גישה.
ברור לי שהיא לא אחת מהבחורות שרק מתרגשות מהנוכחות שלי על ידן ומהדיבור הקשוח שלי ומהעקיצות המתגרות.
היא צריכה ודורשת ממני יחס אחר. אני חייב לעלות על הגל שלה ולזרום משם.
הבמאית נתנה לנו הפסקה קצרה כדי להתאפס.
ניצלתי את ההזדמנות שנייל נעלם מהאופק כדי לדבר איתה שוב בלי הפרעה.
היא עמדה מאחורי הקלעים, בוחנת את התלבושות שאמורות להיות שלה.
אני מתקרב אליה.
היא שולפת שמלה אחת ונעמדת מול המראה, מנסה לדמיין איך היא תיראה עליה. היא מבחינה דרך המראה שאני עומד מאחוריה "אתה מתכוון להמשיך להציק לי עד סוף השנה?" היא מחזירה את השמלה למקומה.
יחסית לבחורה עם כל כך הרבה חוסר ביטחון יש לה לשון חדה כשהיא רוצה.
משהו בה מבלבל אותי כל כך. מצד אחד היא מפחדת כל כך ממני, אבל מצד שני היא לא נותנת לדיבור שלה להסגיר כל נימת פחד.
זה בדיוק מה שריי אמר. מאחורי כל בחורה ביישנית ומנומסת מסתתרת לה חיה. "אתה מתכוון להרוג גם אותי?" בדיוק מהערות ציניות כאלו אני חושש.
כשזה מה שהיא חושבת עליי וכשהיא מוכנה לפלוט את זה מבלי לוודא שאף אחד לא שומע אני לא יכול להישאר אדיש.
בלעתי את הרוק שלי. אני לא מתכוון להגיב לזה כמו שאני רגיל.
'להבין אותה, להבין את הכאב, לדבר אל הרגש, לשחק עם המצפון' אני משנן לעצמי בראש.
"את יודעת מה? את צודקת. המחזה הזה באמת רחוק מהמציאות." היא מרימה את מבטה המבולבל אליי. היא לא מצליחה להבין למה פתחתי בזה. "מרי הייתה מוכנה לקבל את הקפטן למרות הנוקשות שלו, למרות שהוא עשה טעויות ולמרות שהוא חתיכת בן זונה. מרי איך שהוא הצליחה לראות בו צדדים אחרים, היא הייתה מוכנה להקשיב לו. זה כל מה שהוא היה צריך. לא פלא שאת לא מצליחה להתחבר לדמות. אין לך שום מכנה משותף עם מרי." אני מפנה את גבי אליה ופונה ללכת. אין לי ספק שהיא תגיב לזה.
"זאין, א..אני לא-" היא החלה לגמגם. אני מחייך ומסתובב אליה עם אותה הבעה עצובה שהייתי איתה קודם.
"את כן. את לא מוכנה לשמוע אותי. יודעת מה? אני מבין אותך לגמרי. אני מבין למה את לא רוצה שום קשר אליי." ניסיתי לגייס את הקול הכי פגוע שאני יכול להשמיע. "אבל את יודעת מה אני חושב? את בנית לעצמך סיפור שלם עליי, מבלי שאת יודעת מה באמת קרה ואת פשוט מפחדת לשבור את התדמית הזאת ולגלות אדם אחר." אני משאיר קצת שקט כואב אחרי מה שאני אומר.
היא מביטה בי במבט שמתחיל לקחת ברצינות את מה שאני אומר.
"בסדר, אני מוכנה."
"מוכנה מה?" שאלתי לא מבין.
"אני מוכנה להיפגש איתך ולשמוע." היא אמרה ושפשפה את זרועה במבוכה.
"כולם אליי." הבמאית קראה לכולנו וחזרנו לבמה. "נחזור מחר לעוד חזרה. בריג'ט- תעברי על הטקסט שלך. נייל- תשתדל להיות קצת יותר מרוכז. ליאן-תתחברי אל הדמות ואל מה שהיא מנסה להגיד לך. זאין- אתה היית נהדר. תפקיד הקפטן תפור עלייך."
אין לך מושג כמה.