adidas777
זה הסיפור הראשון שאני מפרסמת כאן באתר. כתבתי עוד המון סיפורים לפני כן אבל החלטתי לפרסם את זה בתור התחלה. אני ממש מקווה שתאהבו אותו (;

Curls and green eyes – פרק 1

adidas777 19/01/2013 662 צפיות 6 תגובות
זה הסיפור הראשון שאני מפרסמת כאן באתר. כתבתי עוד המון סיפורים לפני כן אבל החלטתי לפרסם את זה בתור התחלה. אני ממש מקווה שתאהבו אותו (;

"את בטוחה שהכל מוכן?" אמא שאלה אותי בנימת הדאגה הרגילה שלה.
"כן אמא, הכל כאן איתי." נאנחתי.
"כסף יש?" היא שאלה ומיד הנהנתי.
"בגדים יש?" הנהנתי להסכמה שוב.
"אוכל יש?"
"מגבות יש?"
"מברשת שיניים?"
"כן אמא, יש הכל!" קטעתי אותה בצעקה קטנה. " דאגנו לזה אתמול, זוכרת?" גילגלתי עיניים וצחקקתי, אין על אמא שלי.
"נכון, אבל… אני מפחדת שלא יהיה לך שם טוב. פנימיה זה לא כמו בית, קימי." היא משכה בכפתיה והסתכלה עלי במבט דואג.
"זה בסדר, אני אסתדר שם. אני מבטיחה לך." ניסיתי להרגיע אותה, אבל הלחצתי אפילו את עצמי. כבר המון זמן שרציתי לממש את החלום שלי ולעבור לפנימיית מוזיקה. ההורים שלי הצליחו להשיג לי את המלגה הזאת והייתי האדם המאושר בעולם. אבל פתאום הכל נראה לי כל-כך מפחיד ולא הגיוני.
היא נאנחה קלות וטפחה לי על הגב. היא נשקה לי בלחי וחיבקתי אותה חזק.
"למה אנחנו כל כך היסטריות, הרי ניפגש בסוף החודש הזה." גיחכתי ואמא צחקה איתי. אני אוהבת את היחסים ביני לבין אמא שלי כי לפעמים אנחנו מוצאות את עצמינו במצבים מעט מטומטמים.
"תהני שם, לאב." היא לחשה לי בקול האימהי שלה ונופפה לי לשלום. יצאתי מפתח הדלת ונעלתי אותה, בפעם האחרונה לחודש הזה. כן, די קשה לי לעזוב את הבית לבדי כי לעולם לא עזבתי את ההורים שלי לזמן כזה גדול.
מחוץ לביתי ,בדיוק בפתח החצר נגלתה לעיניי אמילי. אמ חברתי הטובה מאז שאני זוכרת את עצמי, בהתה בי במבט מדוכדך. בהיתי בה ולא האמנתי שאני באמת עוזבת את בית הספר, ואותה. אנחנו עושות הכל ביחד, אז איך אני מסוגלת לעזוב את כל זה למען מלגה טיפשית בפנימייה מיוחדת?
שתינו חיבקנו אחת את השניה חיבוק מוחץ. ואפילו… אפילו התחלנו לבכות.
אני יודעת שאותה באמת לא אראה יותר לעולם. היא עוזבת בסוף השנה לניו-יורק כי ההורים שלה מצאו שם עבודה טובה ומשתלמת.
את כל הדמעות והפרידות כבר סיימנו אתמול. ובלי מילים, פשוט נפרדנו ונשבענו שנשמור על קשר. זה היה ברור מאליו גם בלי להזכיר את זה אלפי פעמים.
המשכתי את דרכי לתחנת האוטובוס שהייתה ריקה. חיברתי את האוזניות לפלאפון והייתי בשלי. עד שהאוטובוס הגיע ,ושם הסתכלתי על כל העיירה הקטנה שלנו מבעד לחלון.
לאחר נסיעה ארוכה, האוטובוס נעצר ביעד שלי, בתחנה שבדיוק מול הפנימייה. ירדתי עם המזוודה הצנועה שהייתה לי וחציתי את הכביש. שם חיכתה לי פנימייה ענקית ומרהיבה, עם חצר מלאה בדשאים ירוקים, עצים וספסלים.
היו שם המון ילדים שהתלבשו בצורה מאוחדת ואלגנטית. לבנות חולצה מכופתרת וחצאית. ולבנים חולצה חלקה עם עניבה ומכנס מהודר.
כל מי שהיה שם היה נראה מאושר לחלוטין. הייתי בטוחה שאני אהנה פה לגמרי.
או שאולי טעיתי ..?


תגובות (6)

תמשיכי (:

19/01/2013 08:06

תמשיכי
ואם זה סיפור על מפורסמים זה צריך להיות בז'אנר מפורסמים

19/01/2013 08:07

שיניתי

19/01/2013 08:47

תמשחכי;)

19/01/2013 09:28

היי חמודה ברוך חזרתך לאתר . רציתי לומר לך כי לא הצלחתי להעלות את הסיפור החדש שכתבת יתכן ויש איזה שהיא בעייה תנסי להעלותו ובאם גם את לא תצליחי אז לדעתי כדאי שתפני למערכת.

אני בטוחה שהסיפור מדהים וברגע שאפשר יהיה להעלותו אשמח לקרוא אותו ממני בקי ♥♥♥

21/01/2013 08:29

תודה רבה! אני מקווה שאצליח להעלות אותו בקרוב, ישנה בעיה כלשהי גם אני שמתי לב. תודה בכל מקרה :)

21/01/2013 13:14
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך