die young- פרק 1

זו הייתה עוד ארוחת שישי רגילה לגמרי.
אני טיילור וקרול יושבות סביב השולחן וצוחקות, ניקי בטח תקוע בחדרה, אבא ואמא אוכלים בקצה השולחן ומדברים על עניינים של מבוגרים, בוני מספרת בדיחות לעצמה וארין רצה ונופלת ברחבי הסלון הגדול.
"איפה לדעתכם ניקי?" שאלה קרול ושתתה שלוק ממיץ התפוחים שניצב בכוס גבוהה ליד הצלחת הלבנה והממורקת שלה.
"בטח 'מתארגנת'" צחקקתי ודחפתי כמה פרוסות דקות של תפוחי אדמה אפויים ומטובלים לפי.
"you are my sunshineeee…my only sunshineee…" בוני התקרבה לשולחן תוך כדי שהיא שרה את "you are my sunshine" בסגנון אופרה ועושה תנועות של מוגבלת בידיה.
"דיי בוני, זה לא מצחיק" אמרתי בפה מלא תוך כדי שאני מנסה לא לצחוק כדי לא לירוק את תפוחי האדמה הלעוסים שלי על מישהי פה, ולכן נחירות מוזרות יצאו מפי.
לשמע הנחירות האלה כולנו פרצנו בצחוק, אפילו אני ויתרתי וירקתי את תפוחי האדמה הלעוסים והרטובים לתוך מפית נייר בדוגמת פרחים.
"אפשר קצת?" הסתכלה בוני בקנאה על הצלחת העמוסה תפוחי אדמה, סלט ונקניקיות שלי.
"את אמרת לפני חצי שעה שאת לא רעבה ועזבת את השולחן" אמרתי באדישות, לוקחת את מזלגי ונועצת אותו בנקניקיה האהובה על בוני, דוחסת אותה לפי ולועסת באיטיות כדי לגרות אותה.
"אבל עכשיו אני כן" אמרה בוני וחטפה בזריזות נקניקיית עוף שומנית מצלחתי.
"היי!" צעקתי והתחלתי לרדוף אחריה מסביב לסלון הגדול כשטיילור וקרול צוחקות את נשמתן.
בוני דחפה את הנקניקייה לפיה, לעסה ובלעה במהירות.
"נהנה בננהה" היא צחקה והלכה לשחק עם ארין.
"פספסתי משהו?" בדיוק אז הופיעה ניקי מקצה גרם המדרגות.
"לא, רק כמה נחירות מוזרות, תפוחי אדמה לעוסים, קרב נקניקיות עוף וידיים שומניות" אמרה טיילור ואספה את שיערה הבלונדיני לזנב סוס גבוה במרכז קדקודה.
"כן, מה שאמרת, נשאר סלט?" אמרה ניקי וירדה במדרגות לעבר הסלט הכי "טעים" בעולם, סלט דיאטטי מחורבן עם אפס קלוריות.
"כבר לא" לקחתי את הקערה, הפכתי אותה, ושפכתי את תוכנה לתוך הצלחת שלי.
"זה לא הוגן!" צעקה ניקי והגבירה את הקצב שלה לעבר הסלט.
ניסיתי לגמור את הסלט מהר לפני שהיא תגיע אבל ברגע שלקחתי ביס ראשון כמעט רציתי להקיא, מה לעזאזל שמים בסלטים הדיאטטים האלה?
כשניקי הגיעה היא בעטה לי בעיטה חזקה ברגל, אני חושבת שיהיה לי שם שטף דם גדול וכחול מחר בבוקר.
"חברה, חברה. דיי לריב. בואו לכאן" צעק לי אבא.
אני, טיילור, קרול, ניקי ובוני הלכנו לקצה השולחן והתיישבנו ליד אבא ואימא.
"בוא נעשה משהו מעניין" הציע אבא.
"מה למשל" שאלה ניקי ופיהקה פיהוק עייף.
"מה דעתכם על לחקות קולות של חיות?" שאל אבא בהתלהבות, יותר מדיי התלהבות.
"פ'סדר" מלמלתי.
"אני מתחילה, שימפנזה!" אמרה בוני והכינה את עצמה לחיקוי.
"אואה אה הא אה!!!!!" היא צרחה לקול צחוקנו המתגלגל.
"בואי נעשה חיקויים אמתיים עכשיו מתוקה, אני יעשה ינשוף עכשיו" אמר אבא.
"או או אווווו" אבא שלי אמר.
לרגע היה שקט, ואז היה את הצחוק הכי חזק ששמעתי בחיים שלי.
"ככה לא עושה ינשוף!" הצליחה לפלוט בוני מבעד לצחוק החזק שלה.
"מה את אומרת… אני יוכיח לך שכן!" אמר אבא שלי והתקרב לעבר המחשב.
ככה נגמרה ארוחת שישי בביתי, אבא שלי שם על פול ווליום קולות של ינשוף, טיילור ובוני עשו ריקוד משותף עם ארין שכולל חיקויים של הינשוף ותזוזה בסגנון מצרי, קרול ניסתה באופן כושל לשפוך את כוס מיץ התפוחים שלה על ניקי, אמא שלי ישבה ומחאה כפיים לריקודן של הבנות ורק אני ישבתי על הספה וחשבתי למה לעזאזל אני עדיין מדברת עם האנשים האלה.