Dark Blood #פרק 46 – אהבה בלתי רצויה.

~נקודת מבט ליאן (לי) ברנס~
"איפה אני?" זו השאלה הראשונה שהוצאתי מבעד לפי. הייתי בבית לא מוכר, ניחשתי שזה ביתו של זאין כי המבנה שלו הזכיר לי את הבית הזמני של זאין שהוא ברח לשם.
התרוממתי במהירות כדי לחפש את אשטון. ראיתי אותו שוכב על הספה מולי, הוא היה כנראה מעולף. התיישבתי באיטיות על ספת עור השחורה והרכה. כאב ראש אדיר פעם ברקותיי , גופי מסרב לקבל פקודות מהמוח ומקשה עליי מלהפעיל אותו. קמתי והלכתי למקום הכי קרוב שהיה בטווח שלי- המטבח. רגליי היחפות פוסעות בצעדים קטנים ומהוססים על המרצפות הקרות.
נכנסתי למטבח וראיתי את זאין והארי יושבים אחד ליד השני על כיסא בר וצמוד לשולחן משיש גבוה. שניהם שותים דם בכוסות. האמת הצטערתי על הרגע שראיתי אותם עושים את זה.
"ליאן" זאין קרא ורץ אליי כדי לחבק אותי. ראשו המכופף היה מונח על שקע צווארי. לא חיבקתי אותו בחזרה, הייתי יותר מדיי בשוק ויותר מדיי מבולבלת.
"מה קרה ?" שאלתי והרחקתי את זאין ממני שמתי את ידי על ראשי ועיסיתי את רקותיי באיטיות.
"הייתה לכם תאונה" הארי הסביר "לקחתי אתכם לכאן וטיפלנו בכם"
"אשטון בסדר? נשבר לו משהו?"
"הוא בסדר, שניכם בסדר" זאין אמר. הגרון שלי היה ממש יבש ולא היה לי כמעט רוק.
"אני יכולה מים?" שאלתי בשקט לרגע תהיתי אם לזאין יש שתייה בבית חוץ מדם.
"כן, בטח" הוא פתח את המקרר, ראיתי שם כמה שקיות של דם מבנק הדם אבל על הדלת היו 2 בקבוקי מים ו5 של אלכוהול. הוא מזג לי את זה לכוס ונתן לי.
"תודה" מלמלתי ולגמתי מעט מהמים רק כדי לרענן את גרוני.
"המכונית שלהם" הארי אמר לפתע. בטח נגרם נזק רב למכונית שלנו ואז אמא יכולה לגלות על כך שנסענו לזאין. "היא כולה מרוסקת"
"איזה מכונית? הכסופה של אשטון?" הוא שאל
"כן" השבתי "אמא שלי הולכת לרצוח אותי אם יתברר לה שנסענו אלייך" הרגשתי את המחנק בגרוני. לא הייתי צריכה לנסוע לזאין. אם לא הייתי נוסעת, כל זה לא היה קורה. נשענתי על השולחן כדי להעביר את כל משקל גופי על השולחן. זה היה יותר מדיי. הרגשתי את הדמעות יורדות אחת אחת ברצף על מורד לחיי.
"נמצא פיתרון" קולו של זאין התרכך וידו הגדולה והשרירית נעטפה סביב כתפי. הוא ניסה לנחם אותי ולהרגיע. האמת שזה הצליח.
"אני לא הולכת לשקר לה. אני לא אוהבת לשקר" אמרתי.
"למה לשקר אם אפשר לגרום לה לא לדעת מהנושא?" הארי אמר וחיוך ערמומי יצא מבעד לשפתיו הדקות והורודות.
"איך?" שאלתי. לא האמנתי על כך שאני מחליפה משפטים עם הארי ובמיוחד ברוגע בלי כעס.
"אני אסדר לכם מכונית כמו זו, תיקחו אותה ותחזרו כיאלו לא קרה כלום אז נשלח את המכונית ההרוסה למוסך ואז כשהיא תחזור נחליף בין המכוניות." הוא אמר בפשטות,מרוצה מהרעיון שלו.
"כן ואיך נמצא מכונית כמו זו תוך פחות משעה?" שאלתי תוך כדי שהבטתי בשעוני. השעה היא 11 בלילה ואם אנחנו רוצים להספיק להיות בבית ב1 אנחנו צריכים לצאת מכאן ב12.
"יש לי קשרים" הוא אמר וחשף חיוך עם ניבים. הבנתי למה הוא מתכוון. "20 דקות אני כאן עם האוטו" הוא אמר ויצא מהבית.
נשארנו אני וזאין לבד במטבח. זה היה הרגע הראשון שלי ושלו לבד ככה, בשקט. השפלתי את מבטי במבוכה ושחקתי עם אצבעותיי וגם הוא כך. תוך שניות ראשי היה מוצף בקולו הגברי המהדהד בראשי.
"השתמשתי בך"..
"אני לא באמת אוהב אותך"…
זה כל כך פגע בי.
הרגשתי סחרחורת קלה ורגליי היו חלשות מהעייפות.
"כדאי שתשבי, את צריכה לתת לגוף שלך לנוח" הוא אמר בשקט כשהבחין באי יציבות שלי. הוא קם מהכיסא שישב בו ונתן לי לשבת.
"תודה" מלמלתי והתיישבתי.
"את רוצה לאכול משהו? את רעבה?" הוא שאל. התפלאתי שהוא הציע לי אוכל. איך יש לו שם אוכל?
"לא במיוחד. אין לי חשק לאכול" אמרתי בריחוק והשענתי את ראשי על השולחן משיש המבריק.
"טוב" הוא אמר ונאנח "אכפת לך שאני אלך להתקלח בינתיים?" הוא שאל ומשכתי בכתפיי. הוא פנה ללכת, אך מנעתי ממנו.
פלטתי אנחה כבדה."מה קורה זאין?"
"לא קורה כלום" הוא מלמל.
"למה אנחנו ככה?"
"איך ככה?"
"אתה יודע, פעם לא מדברים ופעם אחרת אתה מציל אותי ומתנהג אליי אחרת כיאלו אכפת לך ממני.. משחק בי" אמרתי "בבקשה תבחר באיזה מקום אתה כי זה מכאיב לי אם אתה אוהב את בריג'ט, פשוט תהיה איתה ותתעלם ממני. זה יהיה לי ולנפש שלי הרבה יותר" השקט תפס את מקומו, הדממה משתלטת על כל הבית. היה נדמה שכל דפיקת לב שלי וכל נשימה שלי או של זאין, נשמעת בחוזקה.
"אתה אוהב את בריג'ט?" שאלתי אחרי שקט ארוך. זה כל כך סיקרן אותי אם הוא רק נמשך אליה או שהוא בעצם אוהב אותה.
"אפשר לשאול אותך משהו?" הוא אמר, סובבתי את ראשי לכיוונו, אבל לא מביטה בו ישירות, אני מביטה על הרצפה הלבנה המבריקה על יד רגליו "את, אוהבת את נייל?" לא הבנתי איך זה קשור עכשיו.
"אני אוהבת אותו, בכול ליבי" שיקרתי ונאנחתי. מצד אחד אני לא רוצה לפגוע בנייל, אבל מצד שני אני כבר פוגעת בנייל כשאני לא מספרת לו את האמת. ידעתי שזו לא אותה אהבה שהייתה לי עם זאין "אבל אני יודעת שאני לא אוהבת אותו כמו שאהבתי אותך" פלטתי. מיהרתי לכסות את פי בשתי ידיי. יכולתי לראות בעיניו שהוא מרוצה. הוא מרוצה שרודפים אחריו, במיוחד בנות. חיוך קטן עלה מבעד לשפתיו.
הוא הסתובב וחייג למישהו.
"למי אתה מתקשר?" שאלתי וקמתי מהכיסא חושדת מעט.
"לנייל, להגיד לו את האמת ".הוא אמר. עיניי ופי נפערו בהלם.
"לא זאין תנתק! " אמרתי וניסיתי לחטוף לו את הפלאפון. הוא הרים את ידו לגובה וקפצתי גם אני למעלה. הוא חייך אליי חיוך מעושה ורק התעצבנתי יותר.
"זאין!" צעקתי עליו בעצבים והוא קירב הפלאפון על אוזנו וזז במהירות לעברו השני של השולחן "מעצבן אחד! " אמרתי וניסיתי בעייפות לקפוץ אל ידו עם הפלאפון אך הפעם הוא נפל מעט על השולחן וגופי מוצמד לגופו בניסיון לקחת את הפלאפון מידו הארוכה. הוא חייך חיוך שובב וכעסתי עליו. הטלפון נשמט מידו ונפל ליד צווארו.
"הלו?" נשמע מהצד השני סתמתי את פיו ולא נתתי לו להוציא מילה מהפה "הלו?? " קולו של נייל נשמע בשנית. הסתכלתי עליו במבט של אזהרה ושחררתי את ידו מפיו. אם הוא יספר לו, אני לא אדבר איתו יותר לעולם.
"התקשרתי אלייך בטעות, ביי." הוא אמר, ניתק ואז צחק.
"זה ממש לא מצחיק."אמרתי והתרוממתי כדי לקום מעליו. "לא אמרתי את זה כדי שתגיד לו ובמיוחד לא בטלפון" אמרתי.
"אוי זה היה בצחוק מה לקחת קשה" הוא אמר.
"אתה רואה אותי צוחקת?" אמרתי בכעס.
"ומה חשבת? שלהיות חברה שלו לנצח זה יהיה יותר טוב? " הבעת פניו נעשתה הרבה יותר רצינית. לא הבנתי איך הגענו לקטע הזה בכל הסיטואציה הזו.
"זה לא נצח, אני אגיד לו מתי שהוא." אמרתי במשיכת כתפיים קטנה.
"את תגידי לו כשהוא יבין את זה לבד ולא ירצה לדבר איתך ?" הוא שאל נאבק עד הסוף והוא גם לא יוותר עד שצד אחד ינצח.
"אתה יודע כמה זה יפגע בו אם אני אגיד לו שאני לא אוהבת אותו באותה צורה שהוא אוהב אותי? "
"ואת יודעת כמה זה יפגע בו כשהוא יגלה את זה בעצמו? זה ממש חוסר רגישות " הוא אמר. השתדלתי לא לצחוק לו בפנים. חוסר רגישות? ממתי אכפת לזאין אם נייל יפגע?
אבל משום מה הוא צודק. הוא תמיד צודק. הוא יודע להגיד את הדברים הנכונים גם אם זה לא מתאים לי והוא צודק. אם נייל יגלה את זה בעצמו ,הוא לא יסלח לי ויגיד ששיחקתי בו. אבל מה שקרה זה שאני פשוט לא רציתי לפגוע בו ולאכזב אותו.
"אני אגיד לו, אבל בזמן שלי " אמרתי.
"ליאן אין זמן שלי, בכול רגע הוא יכול להבין את זה!" הוא הרים את קולו.
"זאין, תפסיק ללחוץ עליי!" אמרתי והוא נאנח ונעמד מולי ,מניח את שתי ידיו על מותניו ועיניו סורקות את כל גופי מכף רגל עד ראש, נעצרות על עיניי. "למה פתאום כל כך חשוב לך מנייל?" שאלתי
"להפסיק? את פאקינג צוחקת עליי נכון?" קולו קוטע אותי , קולו כועס עליי. "לא הבנת שלא חשוב לי מנייל? אני רוצה אותך! כי אני יודע שאת אמורה להיות שלי! " הוא אמר ותקף אותי עם זה בבום. אני מודה שממש לא צפיתי את זה בא.
"חשבתי שאתה ניצלת אותי כדי להשיג את בריג'ט כדי שהיא תקנא ושמעולם לא הרגשת אליי משהו" אמרתי וכן. בניתי פה הרבה על רגשות האשמה שלו ועל המצפון, אם יש לו בכלל. כי רק אני בכיתי בגללו הרבה והכאב שלי בכלל לא היה נראה הדדי.
"את לפעמים כזאת טיפשה." הוא אמר וגיחך בשקט.
"נכון,אני טיפשה. אני לא יכולה לנחש מתי אתה מחליט להגיד לי את האמת ומתי לא."
"ברור שאני אוהב אותך. אני אוהב אותך יותר מהכול, אני לא סובל את בריג'ט " הוא אמר.
"אז למה אמרת את זה? למה נתת ללב שלי להישבר ככה? אם רק היית יודע כמה בכיתי עלייך"
"ליאן, היא הכריחה אותי להיות איתה ואם לא- היא תספר שאני ערפד או במקרה הגרוע, היא איימה עליי שאם אני לא אסכים לעשות את מה שהיא אומרת, היא תגרום לי להרוג אותך. " הוא אמר, מוציא את הכל ממנו, והדברים שיוצאים מפיו מפתיעים אותי מאוד.
"ותן לי לנחש, פתאום אתה לא יכול לגרום לה לשכוח?" גיחכתי. במקום למצוא את התירוץ הטיפשי הזה, עדיף שפשוט יגיד את האמת, גם אם היא כואבת כמו שהוא יודע לעשות בכול פעם.
"אני לא יכולתי לעשות את זה. היא תאבד את הזיכרון שלה מהרגע שהיא זכרה את עצמה" הוא אמר "כבר מחקו אותה בעבר"
"אז אתה אומר שבעצם אהבת אותי תמיד ועשית את זה כדי להגן עליי?" שאלתי בשקט. לא האמנתי שהוצאתי את המילים האלו מפי.
אני חושבת שהוא ניסה להעביר לי מסר למה הוא התנהג ככה. הוא אהב אותי מההתחלה, הוא היה עם בריג'ט כדי להגן עליי מפניה, הוא עשה את זה לטובתי.
ושנינו היינו כפופים לאהבה בלתי רצויה לנו ולא מתאימה.
"כן לי," זו פעם ראשונה שהוא קרא לי בשמי השני. "זה מה שאני עושה כמעט כל הזמן."
"הבטחתי לך שאני תמיד אגן עלייך ולעולם לא אפגע בך, אני בדרך כלל נוהג לעמוד על המילים שלי"
"מה אנחנו יכולים לעשות?" שאלתי והתרככתי מעט כי התחלתי להבין דברים.
"נהיה ביחד בסתר" הוא אמר בפשטות.
" זאין אני לא בובת צעצוע, אתה לא יכול להיות גם איתי וגם איתה" אמרתי והבנתי מה זה אומר.
בריג'ט ניצחה.
אין לנו מה לעשות והוא שתק. כי הוא ידע שאני צודקת. עם כמה שזה כאב לשנינו ,זה היה נכון. בלעתי גוש ענק של רוק ואמרתי "זאין, אני לא אעמיד אותך בבחירה עכשיו, בי או בה. אבל אני מוכנה לוותר לה. אתה חייב לוותר ולהיות עם בריג'ט " הרגשתי את המחנק בגרוני הדמעות שעומדות בכול רגע לפרוץ עומדות ולא זזות.
"ליאן אני לא רוצה לעזוב אותך!" הוא אמר, תפס את ידי והצמיד אותי לקיר. "אני לא רוצה לוותר עלייך" הבעת פניו וקולו התרככו כקטיפה.
"זאין, אנחנו חייבים."אמרתי והזזתי אותו ממני, אני לא מסוגלת להביט בעיניו " אני לא מוכנה לסכן אותך או אותי בקטע הזה. אז יכאב לי ולך לכמה זמן והלבבות שלי ושלך ישברו, אבל זה הכי טוב לשנינו, אתה יודע את זה"
"אנחנו לא חייבים! אנחנו יכולים לשרוד את זה, אל תגידי לי שאת מוותרת עכשיו."הוא הביט בי בעיניו, בעיניו הפגועות.
"אתה חייב להפסיק לאהוב אותי וזה גם מה שאני חייבת לעשות" אמרתי. "האהבה הזו היא יותר מידי מסוכנת לשנינו"
"ליאן, אהבה זה לא מתג שאני יכול לכבות ולהדליק מתי שבא לי. אף אחד לא יכול לעשות את זה." הוא אמר.
"זאין, היא ניצחה, אין לנו למה לנסות. היא הצליחה להפריד בינינו, אל תעשה את זה יותר קשה ממה שזה " אמרתי והסטתי את מבטי ממנו.
"מה זאת אומרת להפריד בינינו? את לא נפרדת ממני עכשיו, נכון?" הוא שאל וידיו שאחזו בידיי רעדו.
"אני מצטערת." אמרתי בשקט והשפלתי את מבטי.
"לא ליאן, את לא יכולה לעשות לי את זה, את לא מוותרת לה עכשיו, את לא יכולה לתת לה להשיג את מה שהיא רצתה!" הוא אמר ותפס את פניי וסובב אותם אליי "היא לא תצליח להפריד בינינו את יודעת שזה בלתי אפשרי לנו להסתכל אחד על השנייה ולהסיט את המבט." ידו הייתה בתוך ידי ויד אחת שלו הסיטה את שיערי מפניי והעביר אותה למאחורי האוזן שלי.
"זאין" גנחתי את שמו בלחש וברעד, כשהבטתי בעיניו ראיתי כבר עולם אחר. לא משנה מה, הוא תמיד יכול להמיס אותי עם המבט הישיר שלו אל תוך עיניי המבט שיכול להמיס קרחונים, העיניים החומות שבורקות רוטטות שגם בלי רצונו מהפנטות אותי.
"אני לא רוצה שתעזוב אותי" לחשתי.
"אז אנחנו לא חייבים להפסיק את זה עכשיו" הוא לחש כשמצחו מוצמד למצחי, עיניו מביטות בעיניי ללא הפסקה ואצבעותיו החליקו על לחיי בעדינות ברעד. שקט צורם משתלט עלינו לדקה ארוכה
"אבל בריג'ט-" אמרתי שוב אך הוא קטע אותי.
" לעזאזל עם בריג'ט. אנחנו נמצא פיתרון, אני לא יכול להיפרד ממך. אני לא מסוגל להיפרד ממך." הוא לחש שפתיו היו קרובות כל כך אל שלי, מתתי לרסק את שפתיי בשפתיו, אני לא רוצה שבריג'ט היא מה שיפריד בקשר שלי ושל זאין. אני אוהבת אותו, כל כך אוהבת אותו
יצא שבסוף לא שאלתי אותו את שרציתי תחילה לשאול אותו.