give your heart a break ~פרק 38~♥

“מה הפאקינג קטע שלך?!” הוא צעק. “מה זו כל הגאווה הזו שיש בך?! את לא יכולה לבקש סליחה ולקוות שאני אולי אחשוב על לסלוח לך אחרי מה שעשית לי?!”הוא אמר.
“סליחה?” שאלתי לא מבינה. “על מה אני צריכה לבקש סליחה בדיוק? לא עשיתי כלום.”אמרתי.
“לא עשית כלום?! את פאקינג צוחקת עליי.” הוא אמר בזלזול. “יום בהיר אחד הלכת ללואי, בגדת בי איתו, את בהיריון ממנו ואת עוד אומרת שלא עשית כלום?!”
הייתי בהלם.
***
"אני לא מאמינה," גיחכתי לרמה של הטיפשות שלו. "אנחנו בסה"כ הלכנו לבית חולים כי גילינו שאנח-" אמרתי אך הוא קטע את דברי.
"כן, כן אני מקשיב לרצף של שקרים."הוא אמר בזלזול ושילב את ידיו בפרצוף 'מלא הקשבה'
אין דבר שאני שונאת יותר מזלזול. שידקרו אותי בכל הגוף רק שלא יזלזלו. "שאנחנו אחים!"צעקתי מעצבים.
הוא התחיל למחוא כפיים. "וואו! זה התירוץ הכי טוב שיכולתם לחשוב עליו? "הוא אמר "עשי לי טובה, אל תספרי לי בולשיט."
"אתה יודע מה?" הדם שלי התחיל לבעבע מרוב עצבים. הרבה זמן לא הגעתי לנקודת רתיחה כזו "גם אם כן, ומה שאתם טוענים זה נכון- לוקח לפחות חודש עד שזה בטוח, מה שגורם לכל הטענות שלכם להיות לא מוצדקות, אידיוט." הסתובבתי והלכתי. הוא נכנס לחדר שלנו ונעל את הדלת.
"אני לא רוצה לשמוע ממך מילה!"אביה צעקה ,דחפה את לואי מחדרה וטרקה גם היא את הדלת.
"אני מבינה שגם לך היא לא מאמינה."אמרתי והתיישבתי על הרצפה כשגבי נשען על הקיר.
"כן."הוא אמר "ואני מבין שהוא לא האמין לך," הוא התיישב לידי ונשען על הקיר.
"הם פשוט מטומטמים. אין לי איך להגדיר את זה אחרת! מאיפה הם הסיקו את המסקנה המטומטמת הזו?!" אמרתי. " זה אפילו לא הגיוני!"
"אפשר הסבר למה שקרה פה עכשיו?!"הארי שאל והתיישב מולנו. סם מיד באה אחריו והתיישבה לידו.
"נכון אז במועדון? שנעלמנו? אז לקחנו איזה בחור אחד לבית חולים. הוא היה גמור. אני ולואי תרמנו לו דם. במהלך הבדיקה הרופא חשב שאני ולואי אחים. בהתחלה לואי לא רצה לבדוק אבל אז שכנעתי אותו והלכנו לבדוק את זה."
"יכול להיות שהם חשדו כי היה שם בדיקות הריון?" הארי שאל "כאילו יש שם גם בדיקות דם של DNA כדי לבדוק מי האבא של העובר לא?" הוא משך בכתפיו. נראה שהוא מצליח להבין את החשדות של נייל ושל אביה.
"הארי צודק. אני אגיד יותר מזה- אתם דיי גרמתם לזה להיות אמין. אתם הסתודדתם ביניכם השבוע הזה וזה כן מעלה את החשד." סם אמרה. הבטתי בלואי כדי לראות אם הוא חושב שהיא צודקת. "השארתם את זה בסוד והתחמקתם מהבית בשקט. תחשבו על זה."
"אבל זה בכלל לא הגיוני!" אמרתי מתוסכלת. "לתהליך הזה לוקח לפחות חודש ואנחנו "מסתודדים" בקושי שבוע."
"בסדר, כנראה שהחשדות עיוורו אותם מהעובדות רציונליות. בכל זאת, אני מבינה אותם מאוד. זה בגלל שהם אוהבים אתכם." סם אמרה.
"בקיצור, אז הכל התפוצץ פתאום כשהתברר שאנחנו באמת אחים, אז פשוט חיבקתי אותו משמחה ואז בטעות נפלנו על המיטה. זה הכל חוסר הבנה אחת גדולה."
"אני חושב ואפילו כמעט בטוח שהכול יסתדר, הם יבינו שהם טעו ותחזרו להיות כמו פעם." הארי אמר.
"כן אבל אתם יודעים עד כמה אני שונאת שלא בוטחים בי." אמרתי "קצת מתחיל להימאס לי מכל האימפולסיביות שיש בבית הזה. ישר פועלים במכות, בצעקות במקום לדבר, לבדוק מה קורה."אמרתי.

~נקודת מבט נייל הורן~
אני שונא להתאהב! פשוט שונא! אני כל פעם נופל בזה ומאמין שאני לא אפגע, שאני אצליח לעשות הכל, שאני אשנה למען זה שאני לא אפגע וכל פעם אני נופל בפח. אבל הפעם, זה הגרוע מכל.
זה כל כך לא מגיע לי.
זה כל כך לא אנג'ל.
הפעם זה כל כך שונה.
אני לא יכול להגיד שאני כועס. אני הרבה יותר מכועס.
אני לא יכול להגיד שאני מאוכזב. אכזבה היא קטנה כל כך לעומת מה שאני מרגיש.
זה לא נשיקה, שעוד אפשר לסלוח.
זה פאקינג הריון. זה לשכב עם החבר הכי טוב שלי.
על דבר כזה אין מחילה.
העפתי את עצמי על המיטה בכעס ובחוסר כוח כבר לעמוד על הרגליים.
"מה זה עכשיו לעזאזל?!"צעקתי כשניסיתי לתלוש משהו שנדבק לגבי. ידיי אחזו במכתב פתוח. ראיתי חותמת של בית חולים. וודאי התוצאות של הבדיקות שהם עשו.
פתחתי את הדף ועברתי את עיניי בו ברפרוף.
"לואי טומלינסון ואנג'ל מלינסון..בלה בלה בלה.. תוצאות בדיקת דנ"א." הנה. עוד סיבה למה אני צודק "חיובי."קראתי. עברתי שוב על מה שכתוב כדי לוודא שנאי לא הוזה.
לא. אני לא.
זה אומר בעצם.. שהם עשו בדיקה כדי לגלות אם יש ביניהם קרבה! הם אחים!
"אני פשוט דפוק!"אמרתי לעצמי ומשכתי בשיערותי בעצבים.
לפתע שמעתי אותם מדברים. הייתי חייב לשמוע.
"אני חושב ואפילו כמעט בטוח שהכול יסתדר, הם יבינו שהם טעו ותחזרו להיות כמו פעם." הארי אמר.
"כן אבל אתם יודעים עד כמה אני שונאת שלא בוטחים בי." אמרתי "קצת מתחיל להימאס לי מכל האימפולסיביות שיש בבית הזה. ישר פועלים במכות, בצעקות במקום לדבר, לבדוק מה קורה."אמרתי.
אני כזה מטומטם! היא לעולם לא תסלח לי!" אמרתי לעצמי. פתחתי את הדלת לאט עד שהיא נפתחה לגמרי.
אנג'ל, הארי, לואי וסם הביטו בי.
"אנג'ל אפשר אותך רגע?"שאלתי.
היא הסתכלה על סם כמעין לברר איתה אם כדאי לה ללכת אחריי.
נכנסנו לחדר, סגרתי את הדלת והיא התיישבה על המיטה מביטה בי במבט פגוע וחסר סבלנות.
"מה רצית? עוד פעם להטיח בפניי שאני שקרנית? שאתה לא רוצה לדבר איתי?" שתקתי. לא ממש ידעתי מה להגיד הסתכלתי לאחור, על מה שעשיתי, על איך שהתנהגתי והרגשתי נורא. שתקתי. כל המילים ברחו מפי. "תגיד משהו."היא אמרה- על גבול הלחישה.
"כל מה שאגיד עכשיו יתגמד לעומת מה שאני מרגיש בפנים. אני יודע שאת פגועה עכשיו. אני התנהגתי כמו אידיוט. אני יודע שאני פועל מהרגש וההחלטות שלי לא הכי הגיוניות. אני כל כך מפחד לאבד אותך כל הזמן. כבר איבדתי אותך פעם אחת כשהיית עם זאין. אני יודע איך הרגשתי. אני לא רוצה להרגיש את זה שוב. בגלל זה אני מכניס את עצמי לסרטים." אמרתי. "אני כל כך מצטער ומתבייש בעצמי. מרוב שהייתי עיוור התחלתי לראות שטויות."
"אני רואה שקראת את המכתב,"היא אמרה וקמה מהמיטה."א..אני צריכה עוד קצת זמן לעכל את הדברים." היא אמרה ויצאה מהחדר.
"אני כל כך הולך אידיוט." העפתי את עצמי שוב על המיטה.

~נקודת מבט אנג'ל מלינסון~
סגרתי את הדלת והתיישבתי בחזרה על הרצפה ליד לואי.
"נו איך הלך?"סם שאלה.
"עזבי,"אמרתי.
"נו!"היא הפצירה בי.
"אמרתי לו שצריכה לחשוב על הדברים."אמרתי.
"ובשפה שלכן זה אומר שלא?"לואי שאל.
"אממ..לא. זאת אומרת אני לא ממש יודעת."אמרתי. "אני צריכה פשוט זמן."
"טוב! היה נחמד לשבת אתכם כאן, אבל אני צריך למצוא דרך להשלים משפט שלם ושאביה תשמע אותו." לואי אמר וקם. "אז תסלחו לי, אבל אני חייב ללכת."הוא אמר וירד ללמטה.

~נקודת מבט אביה ג'ונס~
"נייל מה אתה רוצה?"שאלתי בכבדות לא היה לי כוח כבר לכלום. זה היה פשוט יום נוראי.
"בואי רגע!"הוא אמר ותפס בידי על מנת שאקום.
"מה כבר יכול להיות יותר גרוע ממה שקרה עד עכשיו?" היא שאלה.
"קחי."הוא אמר והגיש לי מכתב " מדהים נייל.. בשביל מכתב עשיתי את כל הדרך עד לחדר שלך," מלמלתי תוך כדי שפתחתי את המכתב.
"תקראי עד הסוף."הוא אמר ושילב את ידיו וחיכה לתגובתי.
מלמלתי לעצמי בקול את מה שקראתי במכתב ולפתע עיניי נעצרו במילים. הייתי בשוק.
"אבל …זה היה כל כך.. אני אהרוג אותך נייל!" אמרתי ונתתי לו חבטה.
"מה זה אמור להביע?!" הוא אמר ואחז במקום החבטה.
"כעס!" אמרתי."בשביל מה הכנסת אותי לכל הסרטים האלו?!" אמרתי והעברתי את שיערי לצד ימין.
"אין טעם לחפש אשמים. שנינו אשמים באותה מידה." הוא אמר והתיישב על ידי במיטה.
"אני לא מאמינה. אמרתי לאנג'ל דברים נוראיים!" אמרתי
"אנחנו זוג טיפשים."הוא אמר.
"פעם אחרונה שאני נגררת אחרי השטויות שלך!" אמרתי והשענתי את ראשי על ראשו ביאוש.
"תתעודדי. אומנם אנג'ל ולואי מאוד שונים. לואי סלחן, ויש סיכוי שהוא אפילו ירוץ לבקש ממך סליחה למרות שאת זו שצריכה. אנג'ל יותר עקשנית." הוא אמר. "אין טעם שתבזבזי זמן, לכי לבקש סליחה." הוא אמר.
רצתי במהירות לסלון לבדוק אם לואי שם. במדרגות נתקלתי בליאם שכמעט העפתי את הכוס עם המים שלו.
"תיזהרי!" הוא אמר והמשכתי לרדת במדרגות. זאין ישב בספה ושיחק במשחקי מחשב שלו. ככה הוא בחר להעביר את השבוע הזה בלי אנג'ל. "איפה לואי?"שאלתי.
"יכול להיות שראיתי אותו עובר בחוץ." הוא מלמל כי היה כל כך מרוכז במשחק. התקדמתי לכיוון החלון וראיתי שם את לואי יושב וכותב בפלאפון.
לא ראיתי טוב אז התקדמתי קצת והסתתרתי מאחורי הווילון הלבן הארוך. לפתע הוא קם והתקדם לעברי במטרה להיכנס הביתה. הסתתרתי מאחוריי הווילון עד שהוא לא יכל לראות אותי בכלל. הוא עלה ללמעלה. הפלאפון שלו נשאר על השולחן.
"זה לא בסדר לרגל," זאין אמר ולא הזיז את עיניו ממסך הטלוויזיה.
"שתוק." אמרתי ,גלגלתי את עיניי ויצאתי החוצה. הייתי סקרנית מדיי. רציתי לברר מה הוא מרגיש כרגע. מה הוא חושב עליי. אני כרגע האחרונה שיכולה לחשוד בזמן הקרוב.
היישום האחרון שהוא השתמש בו היה הודעות וזה היה על התיבת שיחה שלי. הוא רצה לשלוח לי הודעה.
התחלתי לקרוא.
'אביה אז ככה- אני יודע שזה מעשה קצת טיפשי וילדותי לבקש סליחה או לפחות להסביר לך את הכל בהודעה, אבל אני יודע שזו הדרך היחידה שאני אוכל להשלים משפט מבלי שתקטעי אותי. כפי שהמעשה כך אני. אני מפחד מהתגובה שלך. התלבטתי המון אם לבוא אלייך ישירות אבל כשאני רואה אותך כל המילים מתבלבלות לי ואני יוצא טיפש ואני לא אועיל למצב.
אני מקווה שכבר ראית את המכתב והבנת שטעית. אחרי שדיברתי עם הארי וסם הבנתי גם אני שעשיתי טעות לא קטנה. הייתי צריך לספר לך מיד. אבל פחדתי. פחדתי שאם אני אדבר על זה, אם זה יהפוך לסיפור- זה יהפוך לאמיתי. פחדתי לזעזע את כל העולם שלי ולהרגיל את עצמי למחשבה הזו. אני יודע שקשר זוגי בנוי על אמון ונדמה לי ששנינו לא קיימנו חלק בזה. בואי נעזוב את זה ונתחיל מההתחלה ומעכשיו בלי סודות אין הסתרות ואין חשדות – רק אהבה.' כל מילה שברה אותי יותר. אני לא מאמינה. אני פגעתי בו, אני הפרתי את האמון בינינו, אני חשדתי,אני יצרתי מהומה והוא פשוט מתנצל בפניי.
זה בלתי יאומן.
"אז אני מבין שאין כבר טעם שאשלח לך את ההודעה." הוא אמר. הסתובבתי אליו כשהפלאפון שלו עדיין בידי. הוא חייך חצי חיוך נבוך. עיניו מתחרטות. בלי כל סיבה.
"אתה פשוט הזוי." אמרתי. הוא נבהל קצת מהתגובה. "איך אתה בכלל מעז עוד לשלוח לי הודעה כזאת? מה פתאום אתה זה שצריך להתנצל? אני לא מבינה אותך לואי. הרי אני הייתי הטיפשה היחידה פה. נתתי לחשדנות שלי לסחוף אותי לים של שטויות. אני כל כך מתביישת בזה." אמרתי. לא נתתי לו להגיב ופשוט נישקתי אותו.

~נקודת מבט הארי סטיילס~
"הארי אתה מכין היום אוכל."זאין ציווה עליי." נשבר לי כבר להאכיל את כל השחקני טלנובלה האלו." הוא אמר והתיישב על הכיסא מותש.
"בסדר,בסדר." אמרתי ופתחתי את המקרר, מחפש מה להכין.
"הבית הזה פשוט גורר דרמות וסיבוכים. אני מרגיש כיאלו אני חי באיזה סרט." הוא אמר.
"האמת, אתה דיי צודק." אמרתי והוצאתי כמה ירקות מהמקרר.
"מה קרה היום בבוקר שהיו צעקות?" הוא שאל והתעסק בפלאפון שלו. " ואיך זה קשור לפנס הענקי ולחבורה הענקית בפרצוף שלך?!" הוא שאל מזועזע כשראה את לואי נכנס למטבח.
"סיפור ארוך, עזוב." הוא מלמל והתיישב על ידי.
"סליחה? מה זה השטויות האלו? שרק אני לא אדע על הרכילויות בבית הזה? לפחות תסביר ממה הפנס הזה." אמרתי.
"נייל." הוא סיכם במילה.
"ברוך הבא למועדון." זאין אמר ולחץ את ידו. "האמת שגם לי הייתה אחת נחמדה כזאת אחרי שנייל גילה שאני מאוהב באנג'ל. מה אתה עשית?"
"הם אכלו סרט מטומטם שהכנסתי את אנג'ל להריון." הוא גלגל את עיניו.
"חתיכת סרט." הוא אמר. "אין ספק שלנייל יש חושים חדים במיוחד." הוא מלמל.
"האמת, זה היה דיי מדהים לראות את אנג'ל ואביה נאבקות אחת בשנייה." חייכתי חיוך שובב. לואי העיף עליי מגבת וצחקתי.
"שיט!" זאין אמר לפתע.
"מה קרה?"שאלתי.
"לאנג'ל יש יום הולדת עוד יומיים ולא ארגנו כלום!"הוא אמר והרים את מבטו מהפלאפון שלו אלינו.
"אופס." לואי אמר.
"מה אתן מתכננות ליום הולדת של אנג'ל?"שאלתי את אמנדה שבדיוק נכנסה למטבח ולקחת מיץ מהמקרר.
"מה שאנחנו עושות כל שנה, תכננו שבבוקר מעירים אותה בצרחות ומעיפים עליה בלונים, אנחנו הולכות לקניות ביחד ואז הולכים בערב למסעדה או משהו." היא אמרה בפשטות.
"אתן לא חושבות לגוון קצת? זה יום הולדת 18 שלה. בכל זאת, זה גיל קצת סמלי. "לואי אמר.
"אפשר ללכת לבר!" זאין הציע בחיוך ממזרי.
"למה הולכים לבר?"נייל שאל. ראיתי בעיניו שהוא ניסה להתעלם מהעובדה שלואי שם. זה בטח היה אי נעימות להסתכל על פניו של לואי כשהוא יודע שזה טעה. בכל האופן האגו של נייל לא ייתן לו לבקש סליחה ביממה הקרובה.
"בכל מקרה, אנחנו לא הולכות לבר כך שהאופציה הזאת לא רלוונטית. זה היום של אנג'ל, לא שלכם." היא אמרה.
"אז למה שלא נעשה לה יום הולדת פה, נעשה לה מסיבת הפתעה בזמן שאתן תקחו אותה לקניון אנחנו נארגן לה מסיבת הפתעה!" הצעתי.
"אתם?" היא שאלה במבט מצחקק.
"מה הבעיה?" שאלתי לא מבין. הסתכלתי על לואי זאין ונייל שהסתכלו עליי במבט של היא צודקת. "אז אולי נזדקק לעזרה נשית כלשהי, אז מישהי תזייף שהיא לא מרגישה טוב. זה יכול לפעול, זה יהיה מדהים!" אמרתי.
"כדאי לכם להצליח, זה יום ההולדת 18 של אחותי," לואי חייך. ידעתי שהוא אמר את זה כדי לעקוץ את נייל ולהזכיר לו שעדיין לא ביקש סליחה.
"אחותי? מה קורה פה? אני היחידי שלא מעודכן?" זאין אמר. "אני חייב להפסיק להיות כל היום במשחקי מחשב האלו." הוא מלמל.
"רגע אבל אם אתם אחים אתה יודע מה זה אומר," אמנדה אמרה "שלא בטוח שההורים שלך הם באמת ההורים שלך,"אמנדה אמרה. היא הצטערה שהיא הייתה צריכה "לבשר" ללואי הזה.
"אני באמת צריך לדבר איתה על זה."
נייל באותה שנייה סימן לו לבוא הצידה. הייתי מופתע.

~נקודת מבט לואי טומלינסון~
"מה רצית?" שאלתי במבט תמים מזויף.
"לואי, בוא נפסיק להעמיד פנים. בבקשה. אתה יודע על מה אני רוצה לדבר איתך. באתי לבקש סליחה ואתה יודע שאני לא יודע איך לעשות את זה." הוא אמר. "ודרך אגב, סליחה על זה." הוא הצביע על פניי החבולות.
"מה קורה לך בזמן האחרון. אתה לא מפסיק לריב עם האנשים הכי קרובים אלייך." אמרתי. צריך שמישהו יטיף לו על זה כי אף אחד בבית הזה לא מסוגל. "אתה לא אדם אלים ומעולם לא היית, רק מאז שהכרת-" אמרתי אך הוא קטע אותי.
"אני יודע,אני יודע. אחי, אני באמת מאוהב בה. אני לא רואה מימני ומשמאלי. אני אפילו מרוב שאני אוהב אותה אני פוגע גם בה ולא במכוון." הוא אמר.
"אבל אתה חייב להתאפס. לא ככה אוהבים." אמרתי. הוא יודע שאני צודק.
"אני עובד על זה. אני מבטיח. אתה סולח?" הוא שאל.
"בטח." אמרתי ונתתי לו אגרוף לכתף. "זה על הפרצוף שלי." חייכתי והלכתי לאנג'ל.
"אנג'ל?"אמרתי מנסה להעיר אותה מ"התרדמת"שהיא שקעה בה. היא בהתה בתקרה במשך שעות.
"מה?" היא שאלה.
"אנחנו צריכים לדבר עם אמא שלי

-הגרסה הישנה-

"חחחחחחחחחחחחחח בואנה אתה ממש דפוק אהה ?! אחנו הלכנו לבית חולים כי מישהו אמר לנו שאנחנו…"אמרתי "כן כן אני מקשיב.."הוא אמר בזילזול "כי אנחנו אחים"צעקתי מעצבים על הזילזול שלו "חמודה כמה פתי את יכולה להיות אנשים **ש-י-כ-ו-ר-י-ם** יש במועדון והם פולטים שטויות תנסי למצוא תירוץ יותר טוב אני לא כזה טיפש "הוא אמר ונכנס לחדר וטרק את הדלת "אני לא מאמינה לך וזהו!"שמעתי את קולה של אביה ודוחפת את לואי מחדרה וטורקת גם היא את דלתה "אני מבינה שגם לך היא לא מאמינה"אמרתי והתיישבתי על הריצפה נשענת בקיר "כן ואני מבין שהוא לא האמין לך"הוא אמר והתישב לידי ונשען על הקיר "אהבה זה חרא אחד גדול"אמרתי "מה קורה איתכם זוג מיואשים?"הארי אמר והתיישב מולנו סם מיד באה אחריו והתיישבה לידו "נכון אז במועדון?שנעלמנו?אז מישהו אמר לנו שאנחנו אחים והלכנו לבדוק את זה ובידיוק היה שם בדיקות הריון שזה כולל למצוא את האבא /אמא של הילד אז זה היה באוטו כיוון ואביה ונייל עקבו אחרינו ובגלל שנכנסנו בכיוון הזה אז הם חושבים שאני בהריון מימנו ואזכשהתברר שאנחנו באמת אחים אז פשוט חיבתי אותו ואז בטעות נפלנו על המיטה ומאז הם לא מדברים איתנו הבנתם?"אמרתי להם הכול בנשימה אחת "ואווו אממ קודם כול אני שמחה מאוד בישבילכם אתם באמת ניראים קצת דומים ב. אני חושבת שהכול יסתדר בין אביה לביניך וביניך לבין נייל"סם אמרה "כן אבל את יודעת כמה אני שונאת שאנשים לא בוטחים בי יהיה לי קשה לסלוח לו"אמרתי
~נקודת מבט נייל~
"אני שונא להיות כזה תמים ולחשוב שאהבה זה דבר טוב שוונא !!"אמרתי לעצמי ונשכבתי על המיטה "מה זה עכשיו לעזאזל?!?!!?"אמרתי כשניסיתי להוציא משהו שנדבק גבי מה זה המכתב הזה
"לואי טומלינסון ואנג'ל מלינסון הנה תוצאות הבדיקות די אן איי לפי טענתכם שאתם אחים"היה כתוב במכתב פתחתי אותו וקראתי "הבדיקות עברו בהצלחה ואושרה טענתכם"קראתי "אניייי דפוווווווווווק!!!!!"צעקתי הקשבתי לדיבריהם מהדלת "ואווו אממ קודם כול אני שמחה מאוד בישבילכם אתם באמת ניראים קצת דומים ב. אני חושבת שהכול יסתדר בין אביה לביניך וביניך לבין נייל"סם אמרה "כן אבל את יודעת כמה אני שונאת שאנשים לא בוטחים בי יהיה לי קשה לסלוח לו"אמרתי
"אני כזה מטומטם היא לעולם לא תסלח לי !!"אמרתי לעצמי פתחתי את הדלת לאט ואמרתי "אנג'ל אפשר אותך רגע?"אמרתיהיא הסתכלה על סם וקמה לכיווני נכנסנו לחדר וסגרתי את הדלת היא התיישבה על המיטה ואמרה "מה רצית?עוד פעם להגיד לי שאני שקרנית?שאני פתי?שאתה לא רוצה לדבר איתי ?מה?"היא שאלה "אנג'ל אני…..אני רוצה לבקש סליחה אני הייתי טיפש שבחרתי לא להאמין לך אני עושה כול כך הרבה טעיות בחיים שלי ובכך אני מאבד אנשים שכולכך יקרים לי את תיסלחי לי?"שאלתי בחשש כבר ידעתי את התשובה והתעלמתי מזה "אממ אני לא יודעת תן לי לחשוב על זה "היא אמרה וקמה מהמיטה והלכה לכיוון הדלת אבל תפסתי לה את היד ואמרתי "אני מקווה שתגידי שכן"אמרתי והיא הלכה

טרקתי את הדלת והתיישבתי על הריצפה ליד לואי
"נו איך הלך?"סם שאלה "עזבי"אמרתי "נוו!"היא הפצירה בי "אמרתי לו שאני יחשוב על זה"אמרתי "ובשפה שלך זה אומר שלא?"לואי שאל "המממ…לא…זאתאמרת….לא יודעת"אמרתי "טוב היה נחמד אבל יש לי עוד לנסות שאביה תסלח לי אז תסלחו לי אבל אני חייב ללכת"הוא אמר והלך לחדרו
~נקודת מבט אביה~
"נייל נו מה רצית?"שאלתי בכבדות לא היה לי כוח כבר לכלום "בואי רגע!"הוא אמר התקדמתי לעברו והתיישבתי על המיטה "כן?מה היה כול כך חשוב שקראת לי?"היא אמרה " קחי"הוא אמר והגיש לי מעטפה "מעטפה… וואו..מדהים זה מאוד עמוק נייל שתדע לך"אמרתי "תקראי את המכתב בפנים, מוח!"הוא אמר "לפי בדיקות אלה אני מאשר כי אכן לואי טומלינסון ונג'ל מלינסון אתם אחים"היה כתוב הייתי בשוק "אבל ….היה הוכחות….ו…ו.."אמרתי "אנחנו סתומים הם צדקו כול הזמן"הוא אמרורצתי במהירות לסלון לבדוק אם לואי שם ליאם ואמנדה ישבו מחובקים בספה וראו סרט "תגידו איפה לואי?"שאלתי "נדמה לי במרפסת"אמנדה אמרה "עליתי בחזרה לקומה השניה והלכתי למרפסת ראיתי שם את לואי יושב במרפסת שבחדר המשותף שלנו הוא ישב שם ודיבר עם עצמו לא שמעתי מה שהוא אמר אז התקדמתי קצת והסתתרתי מאחורי הוילון האדום הארוך "אביה טוב זה ככה….לא לא זה לא טוב…..אביה תשמעי…..לא גם לא ככה…אביה אמממ אני מאוד מצטער על מה שקרה הייתי צריך לספר לך הרי את חברה שלי והבטחנו שלא יהיה בינינו סודות אני מצטער על את כול חיי את האוויר שלי אני לא מדמיין עוד יום שלי בלעדייך את אהובתי היחידה אני לא יכול בלעדייך ובלי החיוך המתוק הזה שלך ובלי הנשיקות שלך ובלי החום ואהבה שאת משדרת לי ובלי המגע שלך
את האחת שלי"הוא אמר ונישברתי פשוט התחלתי לבכות הוא כול כך ריגש אותי במילים "טוב את מוכן לואי נחכה לטוב"הוא אמר לעצמו וקם מהכיסא והסתובב עמדתי מולו בוכההוא הסתכל עלי והתחיל לגמגם "אביה …אני….אממ"הוא אמר אבל עצרתי אותו בנשיקה
~נקודת מבט הארי~
"הארי אתה מכין היום אוכל"שמעתי את ולו של זאיין אומר "בסדר בסדר ניראלי אני יכין טאקו"הוא אמר "כבר שנה שלא אכלנו טאקו!"הוא אמר "כן אהה… הטאקו של דוד הארי"הוא אמר וקרץ
"וואט דה פאאק"זאיין אמר "מה קרה?"שאלתי "לאנג'ל יש יומולדת עוד יומיים ולא ארגנו כלווום"הוא אמר והביט בלוח שנה באייפון שלו "אוופסי(?)"אמרתי "תגידי מה אתם מתכננים ליומולדת של אנג'ל?"שאלתי את אמנדה שבדיוק נכנסה למטבח ולקחת מיץ מהמקרר"אמממ תכננו שבבוקר מעירים אותה בצרחות ומעיפים עליה בלונים ואז הולכים בערב למסעדה" היא אמרה "מה מסעדה בואו למועדון"לואי התערב לשיחה "למה הולכים לבר?"נייל שאל והיה אפשר לראות על פניו שהוא היה עצוב "בעיות עם נשים מה?"זאיין אמר ודפק על שחמו "בעיות עם אחותי כן?"לואי אמר והדגיש את האחותי "אהה ועוד עם אחותו.."זאיין אמר ואז ירק את המיים שהיו מפיו "מה?! אתם אחים?! הפסדתי משהו?!למה אני היחיד שלא מעודכן?!בכול זאת מזל טוב אחי"זאיין אמר "רגע אבל אם אתם אחים זה אומר שג'והנה היא לא האמא האמיתית שלך"אמנדה אמרה "אווי אני צריך לדבר איתה על זה"אמרתי
~נקדת מבט לואי~
"אנג'ל?"אמרתי מנסה להעיר אותה מ"התרדמת"שהיא שקעה בה "אנג'ל?"אמרתי "אה?"היא אמרה
"אנחנו צריכים לדבר עם אמא שלי"אמרתי