Dark Blood #פרק 32 – יתד מעץ חלק ב’.

~נקודת מבט ליאן (לי) ברנס~
"אני רוצה לחיות את החיים הרגועים שהיו לי לפני שהכרתי אותך! אני רוצה שתעזוב אותי! אני רוצה לשכוח אותך! לתמיד!" עכשיו הדמעות קיבלו אישור וכמו במסדר צבאי פרצו אחת אחרי השנייה החוצה. חיזקתי את אחיזתי ביתד וידי עשתה את דרכה אל עבר הלב שלו. אני עושה את זה.
***
לפתע תוך שניות, מבלי ששמתי לב, הוא תפס את ידי שהייתה כבר שנייה מבשרו בחוזקה כל כך. הייתי בטוחה שהוא עומד לשבור לי אותה.
הוא תפס את היתד שהייתה בידי והעיף אותה.
מבטו היה חדור מטרה כל כך. היה נראה שהוא עומד להרוג אותי עכשיו.
הוא סובב אותי בחוזקה, דחף את גופי אל הדלת והצמיד אותי אליה. הוא תפס מפרקי ידיי והשאיר אותי מנוטרלת מכל אפשרות לברוח.
המצב התהפך ואני היא זו שמאוימת כרגע.
מבטו היה שילוב של רציני עם ציני. הוא היה ציני על הניסיון המגוחך שלי להיות מאיימת.
"באמת חשבת שתוכלי לאיים עליי?" הוא שאל בגיחוך.
"אני מתחננת בפניך שתניח לי! תפסיק להרוס את החיים שלי!" גופי מותש מכל המאבק הזה שהוא צריך לקיים.
"תסתכלי לי עכשיו בעיניים, עמוק לתוך העיניים ותגידי לי שאת לא רוצה לשמוע ממני יותר,לשכוח שאני קיים. אם תגידי לי אני אעזוב אותך ולא תראי אותי יותר לעולם." קולו המאיים שהיה תחילה הלך ונחלש. "תגידי לי שכשאת רואה אותי הנשימה שלך לא נהיית כבדה. תגידי לי שכשאני מתקרב אלייך הלב שלך לא מתחיל לדפוק חזק." הוא אמר והתקרב אליי אפילו יותר קרוב ממה שהוא היה. הוא עמד כל כך קרוב שיכולתי להרגיש את הנשימות שלו עליי.
"תגידי לי שכשאני נוגע בך, ככה, אין לך צמרמורת בכל הגוף." הוא שחרר את ידי שהייתה כלואה הניח את ידו על מותני והצמיד אותי אליו הכי קרוב שיכל עד שהוא גמר כל פיסת אוויר שהייתה בינינו ושוב התנגשתי בקיר.
הוא קירב את המצח שלו למצחי ושפתי ושפתיו היו צמודות כמו בפעם הקודמת.
"תגידי לי שכשהשפתיים של שנינו צמודות ככה את לא רוצה לנשק אותי." הוא לחש.
תוך כדי שהוא דיבר, שפתיו הרטובות השתפשפו בשפתיי. הדבר היחידי שהפריד ביני לבין שפתיו זה חתיכת הברזל הקטנה שבעגיל שלו.
אני לא מצליחה להבין למה, הגוף שלי משתלט על עצמו מלזנק על שפתיו המלאות. אבל בחיים אני לא אודה בכך.
"תגידי ואני עוזב אותך. לנצח." הוא לחש לאוזני בקול המחוספס והעמוק הזה שלו. קל שהעביר בי רטט לאורך כל הגוף. הוא עבר מהאוזן ונישק את הנקודה שמתחת לאוזני. לשונו התנגשה יחד עם שיניו בצווארי והוא נשך אותי מעט. הנשיכה הזו הייתה נשיכה עדינה, חוששת לפגוע בי. נשיכה שנעשתה מתוך חיבה.
מרוב שזה גרם לי להנאה שרטתי את עצמי בירך.
התחושה המהנה הזו כל פעם שהוא נוגע בי. תחושה כל כך לא מוסברת.
הוא נשם את הבושם שלי ונשף אל תוך העורף שלי.
הרגשתי את זיפיו שנוגעות בעורי גרמו לחולשה ברגליי. הרגשתי שאם הוא לא יחזיק אותי אני אאבד שליטה על רגליי ואפול.
בלי לבקש אישור ידו נכנסה אל מתחת לשמלתי ועלתה למעלה, אל גבי.
"אני רוצה שתעזוב אותי. לנצח." אמרתי בקול רועד. הלב שלי לא רוצה להפסיק את התענוג הזה שחוויתי לפני שנייה.
הוא הוריד את ידיו ממני במהירות.
"אוקיי. אני עוזב אותך. את לא תראי אותי יותר בחיים." הוא אמר כמעט ללא קול אך הוא לא זז ממני. לא רציתי שיזוז.
"יופי." אמרתי ובהיתי בשפתיו המושלמות.
לקח לו פחות משנייה לרסק את שפתיו על שפתיי במהירות.
לא התנגדתי ולא מנעתי ממנו. עם כמה שאני מכחישה- השתוקקתי לזה כל כך. כל איבר בגוף שלי רצה שהוא יתקרב אליי.
שוב כמו בכל פעם, אני תחת הכישוף שלו.
הצמרמורת האין סופית הזו שהוא גורם לי, הצמרמורת הזו עברה לי בכל פעם שהוא נגע בי. אך צמרמורת כמו הפעם לא יכולתי לתאר.
ידו שעלתה וירדה, גרמה לי להנאה. ידיו חופרות בעורי לאט לאט.
הוא התרחק משפתיי והגיע אל הלחי שלי וכך דילג לנקודה שמתחת לאוזני- נקודת התורפה שלי שתמיד גרמה לי לתחושה נפלאה.
הוא ירד לאט לאט לצווארי ומצץ את עורי. פלטתי גניחה מתענגת. הרגשתי את שפתיו מעקלות לחיוך בתוך צווארי. הוא התענג על כך שהצליח להשמיע ממני את הקול הזה.
הוא התכופף מעט. יד אחת שלו עטפה את האגן שלי והיד השנייה משאירה את ראשי במקום כי בכל פעם שהוא נישק אותי במהירות, הראש שלי זז אחורה.
ידיי היו על ראשו. קצב הדברים והצמרמורות גרמו לי לתפוס בשיערו ולמשוך בו מעט. אך כל זה לא הפריע לו להמשיך במעשיו.
תוך שניות הוא סובב אותי ונפלתי על המיטה תחתיו. הניח רק רגל אחת על המיטה.
ראיתי מהצד את היתד. ההיגיון קופץ לי בראש. אומר לי להיזהר. אולי זה רק תרגיל שלו? לשתק אותי ואז להרוג אותי על שניסיתי להרוג אותו? ואם הוא לא יוכל לשלוט בעצמו וינשך אותי?
ידעתי שהכוחות הנפשיים והפיזיים שלי מעטים לעומתו, אבל אפקט ההפתעה תמיד משתק אותו. כדאי לי להיות מוכנה.
ראיתי שהוא עסוק מדיי בלנשק אותי. הורדתי יד אחת מגבו באיטיות, בזמן שהוא מנשק את צווארי. שלחתי בעדינות ובכמה שפחות תנועות חדות את היד לכיוון היתד. לבסוף אחזתי ביתד בידי. הרגשתי את ידו נמתחת לאחור ונוגעת בידי במהירות ועדינות.
איך לעזאזל הוא גילה? הוא אפילו לא הסתכל לכיוון!
"אנחנו לא צריכים את זה." הוא אמר בשקט ונשך את שפתי התחתונה בעדינות. ידי עזבה במהירות את היתד, תוך כדי שהיא מוחזקת בידו.
הוא לקח את היתד והעיף אותו הרחק מהמיטה. הוא תפס שוב את ידי ושילב את אצבעותיו באצבעותיי ונשק לידי.
בשלב הזה, אני חזרתי שוב לנשק אותו. ההרגשה שהוא לא נוגע בשפתיי באופן מוזר הייתה לי קשה. רציתי שוב את הנשיקה הזו על שפתיי. ההרגשה שהוא העביר לי בגוף הייתה חדה ונכונה עבורי.
הוא הוריד לי את הסוודר שהיה עליי בעדינות והעביר את רגלו מעליי ועלה לגמרי ונשען על ידיו כדי לא להכביד עליי ולאט לאט שוב שיניו נגעו בבשרי בעדינות מעל אזור החזה וגרם לי לצמרמורת בכל הגוף.
למרות הביטחון שהרגשתי קודם, כשסמכתי עליו שוב פתאום הופתעתי מהמגע הזה. הוא היה לי חדש. זה כבר לא נשיקה פשוטה. יש כאן אמירה. אמירה שאני לא בטוחה שאני שלמה איתה במאה אחוז.
אני שומעת עדיין את הקול שלו, כשהוא מדבר עם לואי ואומר לו שזה כל מה שהוא רוצה ממני. מיד זה הרתיע אותי.
"זאין," בקושי לחשתי ודחפתי אותו בעדינות מעליי. הוא הבין את החשש שלי.
"אני אוהב אותך ליאן. אני לעולם לא אפגע בך." הוא לחש באוזני ונשך את התנוך. משהו בטון הדיבור שלו, משהו במילים שלו הסירו פתאום כל ספק מלבי. שמעתי את הכנות שבדבריו. הרגשתי שהוא אמיתי עכשיו.
הוא הבין את זה, תפס בקצוות השמלה שלי, שלף אותה החוצה והותיר אותי אך ורק עם החזייה והתחתונים שלי.
תוך שניות הוא לא הותיר אותי בודדה במצב והוריד את חולצתו.
הוא חשף בפניי את גופו השרירי והשזוף. עיניי יורדות אל מכנסיו.
ידיי יורדות מגופו אל מכנסי הג'ינס השחורים שלו. המגע שלי שם עשה לו צמרמורת. הרגשתי את זה על עורו.
ידיי מכפתרות את הכפתור היחיד והוא עזר לי להוריד לעצמו את המכנס.
ברגע זה אנחנו מתהפכים. אני מעליו והוא תחתיי.
הוא מחייך אליי חיוך כנוע ומסופק מכך שהגיע הזמן שאני יזמתי את החשק והדחף אליו. עכשיו אני זו שרצתה את זה.
ידיו מטפסות אל סוגר החזייה שלי. הוא פותח אותה במיומנות ומשליך אותה הצידה. בשלב הזה הוא שוב הפך אותי ואני תחתיו.
הוא המשיך לנשק אותי בצוואר וירד לאט לאט אל בטני. לכל נשיקה הוא הוא מקדיש זמן, מחשבה, עינוג.
הוא מעיף מעליו בתוך שניות את הבוקסר וידיו נוגעות בעדינות בתחתוני התחרה שלי. הוא מחזיק בקצוות שלהם.
הוא מביט בי, במבט אוהב כל כך. בעיניים שלו לא ראיתי שום תאווה, שום דחף מיני. רק אהבה.
"אני יכול?" הוא שאל.
הנהנתי.
***
התעוררתי כשאני מוצאת את עצמי עטופה בין ידיו של זאין. ידיו החמימות שנגעו מעט מעל החזה שלי במעין גינון, בהרגשת בעלות.
הסתכלתי על הגוף שלי ולאחר מכן על שלו. שנינו בלי בגדים ושמיכה דקה מכסה את שנינו.
תוך שניות כל הלילה חזר לתוכי.
פתאום שמתי לב למה שעשיתי, איך נתתי לו ככה להשתמש בגוף שלי, בלי יכולת לסרב.
אני מביטה בגופי העירום ואני כל כך מתביישת בו. אני מתביישת בי.
המחשבה שהייתי חשופה ככה לגבר שאני מכירה מעט זמן ועוד לזאין זעזעה אותי.
לפני שנייה שנאתי אותו כל כך, לפני שנייה הוא היה זה שכמעט הרג אותי ואת אח שלי, וככה תוך שניות נתתי לו לעשות בי כרצונו.
התחמקתי בזהירות מבין ידיו.
קמתי מהמיטה השעה הייתה 3 לפנות בוקר.
הרמתי את הבגדים שלי שהיו מפוזרים ברצפה ברחבי החדר.
לבשתי אותם במהירות ובצורה מרושלת, חטפתי את התיק שלי ויצאתי מהבקתה.
רצתי את הדרך שעשינו בשדה הלבנדר. כל כך התענגתי על הדרך הזו בהלוך. כעת אני רק מחכה לברוח ממנה.
הגעתי אל הכביש הראשי וחייגתי לאשטון.
"תענה! בבקשה!" צעקתי אל הפלאפון כאילו יש לו השפעה על הנעשה.
"לי! למה את מתקשרת בשעה כזו?" הוא ענה. קולו חצי ישנוני חצי ער. מן הסתם כרגע הוא בתנוחה הקבועה שלו על הספה כשהוא נרדם מהסרט.
"אשטון, אתה יכול לבוא לקחת אותי הביתה?" שאלתי. הרגע הזה שעמדתי בכביש, רועדת מקור, כשאני חסרת אונים, מחכה לאחי הגדול שיבוא לקחת אותי תסכלה אותי כל כך. הדמעות יצאו ללא שליטתי. הרחקתי את הפלאפון ממני שלא ישמע שאני במצב כזה.
"את לא אמורה להיות אצל חברה שלך?" הוא שאל.
"כן. אני רוצה הביתה. תבוא לקחת אותי. בבקשה." אמרתי ונשכתי את שפתי התחתונה על מנת לא להמשיך להתייפח. "אני בכביש הראשי, קרוב לאגם הגדול."
"אני בא." הוא אמר, ניתקתי את השיחה והתיישבתי על שפת המדרכה.
הרצון הרב לשלוט בדמעות לא הצליח לי.
השפתיים שלי אדומות ונפוחות. הצוואר שלי וכל גופי מלא בסימני מציצה.
גופי קשה כל כך והישיבה כואבת לי בעקבות החדירה.
הפעם הראשונה תמיד כואבת. אף אחד לא אמר לי שזה יהיה מלווה בכאב נפשי.
הרגשתי שהוא לקח ממני משהו. נותרתי ללא כוחות.
הכביש שמולי ריק מנפש חיה, מלבד מנורה אחת שבמרחק מטרים ממני- דבר לא מאיר את דרכי. הלילה קר כל כך ואפלולי- מתכתב מצוין עם ההרגשה הפנימית.
אחרי שחיכיתי לאשטון במשך רבע שעה, הוא עצר את הרכב בחריקה על ידי.
נכנסתי אל הרכב בשקט. רוב הנסיעה הבטתי בחלון וניסיתי להסתיר את העיניים האדומות שלי , את השפתיים הנפוחות ואת סימני המציצה על צווארי ועל בית החזה שלי.
ראיתי אותו מביט בי מדיי פעם לפעם, בוחן אותי ומנסה להבין מה קרה לי.
המבט הרגיל.
"ליאן מה קרה? את נורא שקטה." הוא אמר תוך כדי שעצר את הרכב בצד הדרך.
חיבקתי אותו ופשוט בכיתי עליו.