He Took Me – פרק 23.

פיו היה פעור במקצת, נחירות רכות נופלות מהשפתיים התפוחות שלו. חייכתי אל שערו של הארי, שערו המתולתל היה מבולגן על גבי הכר. מחשבותיי נדדו חזרה לימים האחרונים, כה המון קרה.. איני מסוגלת להאמין שהלילה הארי מתאבק, המחשבה הזו החליאה אותי ותקפה את מחשבותיי כל פעם מחדש לא משנה עד כמה נסתי להדחיק ולהתעלם מזאת, לא להראות חולשה לצד הארי, זה גרם לי להתכווץ בכאב ולדמיי להלום בעורקיי בפראות כחושת קריעה שתקרע אותי לגזרים.
הארי בקלילות גנח כשנעתי בזהירות, מנענעת את המיטה. הכיסויים הלכו איתי, חושפים את חזהו השרירי והמוצק שעלה מעלה ומטה, לא יכולתי לחכות שהוא יפקח כבר את עיניו, אבל לא נראה שאיכפת לו מאובדן השמיכה, עדיין שקוע בשינה עמוקה. הוא נראה מקסים, הוא נראה כמו מלאך תמים ושבור לב שרק נואש לחום ורחמים.. עצמתי את עיניי והדמעות חתכו את גרוני כסכין, וזה מי שהוא.
השפתיים שלי נשקו ברפיון על פני העור החלק של הקיבה שלו לפני שעברו נמוך יותר. נשיקות מתפרצות קטנות היו מתובלות על ירכו השמאלית. הארי התעורר מעט מעצם החיבה. העפתי מבט למעלה, ריסיו השחורים והרכים עדיין נחו בנינוחות על גבי לחייו הלבנות. האצבעות הקטנות שלי בעדינות בתחושת התמכרות פלו לתוך הירך החזקה והשעירה שלו במעט, מושכים אותו באיטיות במורד המיטה לגישה נוחה יותר, נשקתי נשיקות קטנות לצצוארו, נושכת במקצת ואז מלקקת את המקום הכואב, בטעות כף ידי לחצה על מפסעתו.
הייתי צריכה לנשוך את שפתיי כדי למנוע מהצחוק להיקרע ממני, אך איני הצלחתי די במטרה שלי. ידיו הגדולות של הארי אחזו ברכות בפרקי הידיים שלי ומשכו אותי אליו קרוב. עיניו עדיין היו עצומות כשנשכבתי מעליו, חשה את הנשימות שלו שנדו לדוק לבי וגרמו לכל מערכותיי לדלוק. הצחקוקים שלי גרמו לו להיאנח. "מה את עושה לי, אישה?" שאל קולו המחוספס.
אני העברתי את אצבעותיי על לחיו, לעודד אותו להתעורר בעדינות כדי לאפשר לי לראות את הכדורים הירוקים הנוצצים שאהבתי, את העיניים שלו.
"בוקר טוב, יפה." חייכתי.
הוא נאנח בחצי חיוך, ההתמקדות שלו ננעלה על פניי, גורם לי לאבד את נשמי ולכל שריריי להמתח בפעם אחת מורטת כל קצה עצבים, ראשי הסתחרר וקדח כמטען חשמלי טעון בזוג קוביות קרח קפואות, נפרקתי על נשקתי ואבדתי את שיווי המשקל רק ממבט אחד. זה היה כמה דקות לפני שהוא דיבר, מצחו נכחש קמטים בבלבול ושפתיי צרבו כוויה לנשק כל קמט וקמט…
"התכוונת להעיר אותי כך?" שאל משועשע.
הלחיים שלי הסמיקו כשחככתי בצווארו, המבוכה משתלטת עליי ומסנן מוח-פה נשרף. זה לא היה התכנית שלי להעיר אותו באופן כזה אינטימי. אבל אני לא מכחישה את זה, לא הייתי מאפשרת לו להאמין שזו הייתה הכוונה שלי, פשוט כי זה היה יותר כיף.
"כי אני תמיד יכול לחזור לישון ואת יכולה לנסות שוב." הוא הציע בחוצפה, "אהבתי כשלחצת עליי.." קרץ.
נשימתי נעתקה מעצם ההצעה וחבטתי בו בקלילות על החזה כשהוא צחק.
זמן קצר לאחר שהארי החליט להעורר באופן מוחלט במקלחת משותפת, השיער הרטוב שלי היה קלוע במורד הגב שלי,אצבעותיי בזריזות קשרו אותו בגומייה בעת שסדרתי את מכנסי הטרנינג של הארי כל רגע החליקו במורד אגני. בדיוק עמדתי ללכת ולמצוא אותו במטבח, כאשר נשמעה דפיקה חזקה בדלת הקדמית.
"ליסה, את יכולה לפתוח בבקשה?" שאל הארי.
"בטח." משכתי בכפיי.
אצבעותיי אחזו בידית הקרה לפני שפתחתי את הדלת לרווחה. לא יכולתי שלא לקחת צעד אחורה. האיש בפתח היה ענק, גובהו מתנשא מעליי, ממש כמו הארי. הפה שלי התייבש כשהתבוננתי בו, שפתיו החזיקו מנסות לא להבליע גיחוך.
"הממ, אני מצפה למישהו קצת יותר גבוה." הוא התבדח. "הארי נמצא?" שאל בבלבול.
קעקועים היו חרוטי לאורך זרועו השמאלית, של גולגלת, ציטוטים, שלשלאות או שמות של מדינות, זה מה שהצלחתי לפחות לראות מזווית העין. בלעתי את רוקי בפחד וזה צרב, מראהו לבד אתי חלחל לי כה עמוק ככה מתחת לחגורה שגרמה לדמי לנזול מפניי לפני שהפניתי בנמרצות את ראשי לאחור בחיפוש אחריו, "הארי." קראתי מנסה להשתלט על קולי.
ההתמקדות שלי נשברה בחזרה לעבר הבחור המאיים שממולי, כשהרגשתי יד גדולה, מזיעה,על הכתף שלי. עמדתי לקפוא, חשה את אצבעותיו הארוכות אוחזות בסנטר שלי. החיוך שלו היה רחוק מלהיות ידידותי כשעיניו בחנו אותי בשקיקה, עוצרת בתדהמה על החזה שלי,"את הבחורה של הארי?"
מחשבותיי נדדו לאחור כשנזכרתי מי האחרון שכך קינא אותי. ג'ייק. התשובה שלי הייתה לא, חזק. אבל כל כך הרבה דברים השתנו מאז. הבחור עם האפלה שחבויה בעיניים הירוקות המדהימות שלו שסחף אותי מהרגליים שלי, פשוטו כמשמעו במקרים מסוימים.
"כן." עניתי בתקיפות לפני שהרחקתי את ידו ממני. "הארי!" לא יכולתי להשתלט על קולי שצעק במן שופי רעד כעלה נידף ברוח.
הבחור המתולתל שלי הופיע לאחר מספר רגעים בחופזה. חצים בצורת וי מושלם היו תלויים נמוכים על מותניו והוא משך בחולצה מעל ראשו לפני שפסע במהירות לכיוון שלנו. הוא נראה פחות משמח במצב הנוכחי מולו. הזרוע העליונה שלי נלקחה ביד הגדולה שלו, בעדינות מושכת אותי אחריו. הוא עמד גבוה והגן עליי בגופו בעת שפנה אליי, "לכי וחכי בסלון." הוא דיבר בשקט.
לכדתי את שפתי התחתונה בין שיניי, אבל… לא, איני יכולה לעזוב אותו כך, לא יכולתי, גופי נעקר ברצפה לצדו, עיניי התבוננו בו בפחד אבל החיוך הקטן שירה לעברי גרם לי להניח לו . התמקדותו של הארי הייתה עכשיו בו, ממי שנראה, האורח לא קרוא. האצבעות שלי נתלו על משקוף הדלת, הצצתי על מנת לראות את מה שהלך בין השניים, מוכנה להגן על הארי למרות שאין לי סיכוי.. אני מניחה שהוא פשוט חשוב לי מידי, חשוב ויקר מכל הון שבעולם שאהיה מוכנה לעשות הכול למענו.
"מה לעזאזל אתה רוצה?" שאל הארי מבעד לשיניים חשוקות.
"הוא שלח אותי כדי לוודא שאתה לא הולך לברוח." הוא כמעט צחק.
"אני אהיה שם." קולו של הארי היה וקשה ותקיף, כאילו פגו בו.
אני עקבתי בחרדה אחרי חילופי הדברים בין שני הזכרים המתנשאים שלפניי. הלב שלי פעם כששמתי לב שהאצבעות הארוכות של הארי התכרבלו לאט לתוך אגרוף חזק לצדו. אבל ההתמקדות שלי הייתה מופנית לאדם האחר שהציץ סביב כתפו הארוכה של הארי לעבר ראשי הקטן מאחורי הקיר. החיוך על פניו דחק אותי לקצה, למרות שידעתי שהארי אף פעם לא ייתן לו להגיע אליי, המידה שבה הוא מסוגל להגן עליי משתווה לכך שיפיל את האיש הגדול ומאיים הזה על הרצפה כעבור שניות אם רק יקרוץ לי.
"הייתי רוצה לראות אותה גם שם." גיחך הבחור.
הגוף שלי נדרך. העיניים הירוקות של הארי מצאו את שלי. הרכות בהן קפאה והאור נכבה לפני שהוא הסתובב ודחף את הבחור בחזה. האיש מעד מעט לאחור.
"לך תזדיין". הארי ירק בכעס.
"לא חבר, אני מעדיף אם כבר אתה" הוא צחק.
הדלת נטרקה במהירות על פניו. נשימתו של הארי הייתה לא יציבה כלל והוא נשען על גבי דלת העץ, יכולתי לראות שהוא מנסה נואש להיאחז בכל שלווה שהייתה לו. אני התקרבתי אליו בהיסוס, מודעת לכך שהוא עדיין כועס, כועס מאוד.
"הארי?"
הקול שלי היה שקט. ראשו נשאר מורכן, רק לא לפגוש במבטי, כשהוא התרכז במציאת שיווי המשקל הנפשי והפיזי שלו. היד שלי עלתה באיטיות לראשו, אצבעותיי מלטפת את תלתליו הממכרים ומרגיעות, ידעתי שזה הרגיע אותו מהניסיון קודם. האנחה העמוקה שלו אמרה לי שהניסיונות שלי הצליחו. עיניי ירדו מעט, למצוא את החום של לחיו לפני ששפתיי נשקו לו נשיקה קטנה על עור לחייו.
ראשו עלה לפגוש במבט הזהיר שלי. נשימתי נעתקה כשהוא אחז בידיים שלי, לוחץ אותם כשאת אגודליו שפשף מעל גבם.
"הוא פגע בך?" הוא השתפך, מחכה בקוצר רוח לתשובה שלי.
"לא", עניתי לו, לא רוצה לעורר כל תגובה מיותרת.
אני בהיתי בידיים שלנו, גודלן של הארי כל כך הרבה יותר גדול משלי. המחווה הפשוטה גרמה לי להרגיש בטוחה בנוכחותו שוב…המילים שלו המיסו את לבי, הוא רק דואג לי.
"כששמעתי אותך צועקת את השם שלי .." קולו נסדק.
"ה-הוא פשוט הפחיד אותי." קטעתי אותו.
יציבתו הנוקשה של האר התייצבה במעט, שפתיו נשקו נשיקה רכה ועדינה לפה שלי. מצחו התרכך בשלי ברגש, חשתי את נשימתו על עורפי וזה גרם לזרם שמלי עז לעקצץ לכל אורך גופי ולכל סערותיי לסמור, ריסיו הארוכים דגדגו את עורי.
"הוא הבחור שאתה נלחם אתו הלילה?" שאלתי בשקט, "הייתי בטוחה שזאין הוא היריב שלך".
"לא, לא זה החבר שלו." נימת קולו של הארי החזיקה סלידה.
חשתי כיד להב חד ומושלם של תשוקה מפלח את בית החזה שלי וגורם לי לדמם בכל חלקיק וחלקיק בגופי, הגוש בגרוני צרב ככוויה ורעותיי בערו כאש יוקדת שמתפוצצת בגופי וגוזלת ממני את כוחותיי.
"אני לא רוצה שתילחם." לחשתי, דמעות בוגדניות זלגו בעיניים שלי.
זרועותיו החזקות של הארי משכו אותי לחיבוק המגונן, הגוף שלי נבלע על ידי שלו.
"אני יודע, מותק" נשק לקצה ראשי, "את לא עובדת ערב היום?" שאל לרגע מציץ בשעונו.
הנהנתי מהדקת את אחיזתי סביב גופו החזק, לא יכולתי לעזוב אותו.
הוא העביר קצוות שיער סוררת לאחורי אוזני, "אני אקח אותך".
***
-מנקודת מבטו של הארי-

אני ללא מטרה בדקתי את ההודעות בטלפון שלי, אצבעותיי מתופפות על ההגה כשהקשבתי למוזיקה של להקה מסוימת, מזמזמם את השיר יחד אתם, חכתי לליסה תסיים את העבודה. הטלפון הונח על לוח המחוונים לפני שהסתכלתי בשעון שלי. מה יכול לקחת לה כה רבה זמן? בדיוק עמדתי ללכת ולחפש אותה כאשר דלתות הכניסה של בר נפתחו לרווחה. היא מעדה באופן מגושם על רגליה הקצרות, מחייכת חי חיוך נבוך, התרככתי בין רגע, היא מדהימה. אבל תשומת הלב שלי הצטמצמה על הבחור שיצא בעקבותיה מאחוריה. ידי הימנית התכווצה לאגרוף נוקשה ועיניי נקרעו לרווחה, דמי נזל מפניי כשהוא לקח במהירות את זרועה, עוזר לייצב אותה. מדוע הוא נוגע בה?
היא חייכה אליו לפני שהוא הושיט לה את הטלפון שלו. מה קורה? אני דחפתי את התלתלים שלי בחזרה לאחור כשאני ממשיך לצפות בקשר ביניהם. אני לא אוהב את הדרך שהוא מביט בה … או מתאווה אליה. אבל אני נשארתי במכונית, ידעתי שליסה הייתה כועסת אילו והייתי מתערבת איכשהו. אבל חשתי שאי נהפך לפקעת אחת של עצבים, נהמה נפלטה מבעד לפי, תוריד את העיניים המחורבנות שלך מהגוף שלה, ליסה היא שלי.
כשהיא הלכה משם עיניו עקבו אחריה. מה שהפך את זה ברור בעליל שהוא בודק את החברה שלי. גם כאשר היא נכנסה למכוניתי, הייתה הטיה עדינה לראשו כשהוא בהה בישבן שלה, כתי את שפתי התחתונה בין שיניי, אני חייב לברר מי הבחור.
"מי זה?" שאלתי בחדות.
"שלום גם לך, הארי." היא ענתה בציניות לפני שנשקה את לחיי.
אצבעותיה של ליסה החליקו לאחור כמה קווצות שיער מהפנים שלי, והשעינה את ראשה על השכם הרחבה שלי בעת ששקה את אצבעותיה האחת בשנייה, לא ידעתי אם זה אמור לדאיג או להכעיס אותי יותר, "מי הוא?" חזרתי על עצמי כועס יותר.
אני חושב שליסה ידעה שאיני במצב רוח להתבדח. היציבה שלה נתנה את הרושם שהיא הייתה קצת מודאגת מהתגובה שלי.
"דן." ליסה דיברה בשקט, מביטה למטה ובוחנת את ציפורניה המטופחות שכה אהבתי.
"ו…?" הרמתי את הגבות שלי.
"והוא רק התחיל לעבוד בבר היום." היא משכה בכתפיה, היא אינה מבינה שזה כלל לא חשו לי? אני רק רוצה לדעת מה קשר בינהם ולמה הוא הביא לה את הטלפון שלו, "למה הוא נתן לך את הטלפון שלו?"
היא הציצה באומץ אליי. שפתיה נפרדה לדבר ואז ננעלו. ראיתי את מבטה נופל שוב, ולרגע חשתי כיצד אני מתחמם ורק רוצה לנשוך את השפתיים המגרות שלה בורת לב מושלם.
"ה-הוא חדש באזור. הוא שאל אם הוא יכול לקבל את המספר שלי כדי שאוכל להראות לו. " ליסה ענתה בשקט.
היא אחזה בעצבנות את ציפורניה כשהיא השפילה את מבטה לחיקה שוב, ולפתע הייתי נואש לדוג את עיני היהלום שלה שבלתי נתן לרדת לעומקן ולחוש מהופנט וחסר שליטה שוב.
"את לא מראה לו שום סיבוב, שיקנה מפה". נשכתי בחזרה.
היה לי רעיון טוב מה הוא רוצה לראות והוא בוודאי מטומטם לחשוב שאני כאן בקרבת מקום. המבט של ליסה חזר אליי, גבותיה ירדו בזעף, אך חיוך קטן היא הצליחה להבליע וזה גרם לי לחייך גם בין רגע, אהבתי לראות אותה משועשעת ונועזת, "מפה..?" מלמלה בגיחוך בינה לבין עצמה. ידעתי שהיא רצתה למחות אבל היא נשכה את לשונה לא היה הרבה טעם להתווכח על זה, זו לא הייתה הצעה.
"אמרת לו שיש לך חבר?" שאלתי לרגע.
הכרחתי את הטון שלי להדהד בקול רך יותר, בידיעה שאיני אקבל המון מידע ממנה אם היא תהיה מבוהלת. האצבע שלי בעדינות תפסה בסנטרה, לדוג אותה אליי כשאני העברתי את האגודל שלי על שפתה התחתונה והרכה כוורד אדמדם.
"ל-לא, זה לא עלה בשיחה." היא רעדה והסמיקה, זה נגע ללבי לראות את ההשפעה שלי עליה.
המגע שלי באופן מיידי נפל ממנה, מפנה את הראש שלי כדי לנעול את דן עם המבט שלי. הוא עדיין עמד מחוץ לחנות, בסקרנות התבונן בנו כשהוא נאלץ לנסות ולקבוע מה קורה בתנועה של הפה שלנו.
"הוא נחמד, הארי." היא פלטה חרש.
אני יכול להגיד לפי נימת קולה של ליסה שהיא מנסה נואשת לשכנע אותי לא לנקוט בפעולה מסוימת לעברו. העיניים שלי התבוננו בכעס לפני נעילת המבט שלי עם הערה המפוחדת במקצת שישבה במושב שליד הנהג, שהחלתי לאהוב. ואני בטח לא מתכוון לתת לאיש הזה לנצל את תמימותה, לליסה באמת אין מושג להשפעה האדירה שיש לה על גברים. היא יפהפייה ומושכת עד כאב.
פלטתי נשימה עמוקה, דוחף את שרוולי החולצה שלי כדי להתקרר, "אני הולך לנהל שיחה קצרה אתו" דיברתי בקרירות ובחדות.
ליסה הושיטה את ידה כדי לתפוס את היד שלי, "הארי, לא." קולה רעד והתחנן אליי נואשות שאעצור את עצמי. אבל אני כבר הייתי מחוץ למכונית.

-נקודת מבטה של ליסה-

נעתי מצד אל צד כדי להסיר את התיק שלי ולזרוק אותה על המושב האחורי. דלת הנוסע עדיין הייתה ניתנת לפתיחה מבחוץ רק אז טיפסתי מעל הקונסולה האמצעית לדלת הנהג. הצצתי מהשמשה הקדמית, כדי לראות היכן היה הארי. העיניים שלי התרחבו כשהוא הביט לרגע לאחור. זרועו עלתה שהוא לחץ על נעילה אוטומתית בכפתור המפתחות של הרכב.. הוא על אותי במכונית?!
משכתי בידית, אבל זה לא היה מוכן לזוז. הפה שלי נפער בתדהמה. הוא נעל אותי בפנים..
"הארי!" צעקתי מבעד לזכוכית.
אבל הוא התעלם מהמחאה שלי, ממשיך ללכת לכיוון דן, שנראה קצת מבולבל. אני נאלצתי לשבת ולצפות כשלהארי הייתה "שיחה קטנה". הגב שלו היה מופנה אליי, שידעתי שהיה מהלך מכוון, שהדרך בה אני לא יהיה מסוגלת לראות את פניו.
להארי הייתה שוב סתם תגובת יתר. דן היה ממש מתוק היום בעבודה. אנחנו דיברנו האחד עם השנייה וצחקנו המון בזמן ששרתנו לקוחות, משהו שהייתי עושה עם רוב הצוות בברכי אנחנו כמו משפחה שם. זה לא היה משהו מיוחד, היינו רק ידידותיים. אבל כמובן שהארי פוצץ וראה דברים מעבר לכל פרופורציה; הצד ההגנתי שלו מתנשא מעליי שוב. לכדי את שפתי התחתונה בין שיניי חשה את כעסי עולה על גדותיו, הוא חייב לבטוח בי, הוא חייב להפסיק להתנהג כמו מטורף ולהראות לעולם מסכה שקרית שהיא רק אור הזרקורים שהילד הבוכה והקטן מנס להתחבא מתחתיה, דמעות עמדו בעיניי.. זה נורא.
אני עדיין ישבתי בצד של הנהג, כאשר הארי התקרב למכונית. הוא לחץ על הכפתור במפתח הקסם המחורבן, פותח את הדלת. ברגע שהדלת נפתחה מעדתי החוצה. הגישה שלי הייתה קצת עוינת כלפיו, מסרבת לפגוש במבט הירוק שלו כשעקרתי את הדלת האחורית לרווחה כדי לאחוז את התיק שלי. איך הוא מעז לסגור אותי במכונית שלו. מה לכל רוחות הוא חושב?
"ליסה. לאן לעזאזל את הולכת?" שאל הארי.
ניסיתי ללכת משם, אבל היד שלי נכלאה ביד הגדולה שלו. הוא משך אותי, מגבה אותי על הצד של המכונית שלו. האצבעות שלי עדיין היו עטופות היטב סביב רצועת התיק שלי.
"בואי נלך."
קולו של הארי היה נמוך ואני ידעתי שהוא מנסה להישאר רגוע. אני מייד שחררתי את התיק שלי, שומעת כיצד הוא נופל על הכביש הישן, העיניים שלי ננעלו אך ורק על פניו. הגוף החם שלו היה צמוד לשלי, מונע ממני לברוח. הלב שלי דפק במהירות, נשימתי יצאה בנשיפות קצרות. שני פרקי הידיים שלי עכשיו הוצמדו למתכת של המכונית שלו, ובהו בי. העיניים שלו כהות וגדולות.
אני הצצתי בעצבנות בצד ימין כדי לראות דן עדיין עומד, עיניו התרחבו בפחד כשהוא צפה במריבה שלנו. אני התרגלתי למחוותיו השתלטניות של הארי, אבל אלוהים יודע איך אחרים תארו את התנהגותו הרכושנית. פניתי במהירות בחזרה כששמעתי מה שנשמע כמעט כמו נהמה מהחלק האחורי של גרונו של הארי. הלסת שלו הייתה מתוחה, מהדקת את האחיזה.
"את שלי." הוא אישר בקול יציב ועמוק.
פניו נרגעו קצת, הוא הבליע גיחוך על השפתיים התפוחות שלו כשהוא העיף מבט לדן. הופתעתי כאשר שפתיו בכח ירדו עליי. לשונו החמה והרכה נקשרה בשלי באלגנטיות, חוקרת את פי בשקיקה וברצון, ונכנעתי לו בין רגע. העיניים שלי היו עצומות כשהוא המשיך ללחוץ את אגנו בשלי, משתמש במקצת בכוח שלו, מחזיק אותי דחוקה בין גופו והרכב.
 אני חושבת שהארי היה מודע לחוסר הרצון שלי לכיוון ההתקדמות הכוחנית שלו, היציבה שלי הייתה עקשנית ולא מוכנה כמו שרצה שאהיה. הוא החליט לכרוך את זרועותיי סביב כתפיו. אצבעות ידיי מברישות את תלתליו לפני שהוא שחרר את אחיזתו. האצבעות שלי היו פצע באופן מיידי לשיער שלו, אני משכתי אותם, חזק. הכוונה שלי הייתה להכיר לו את התנגדותי לדומיננטיות השתלטנית שלו, בידיעה שגם זה היה לטובתו של דן, שהנחתי שעדיין צופה בנו. הארי היה טעון עליי וחסר שליטה, ברוב המקרים זה פרק אותי על נשקי וגרם לי ליפול כחרב לזרועותיו, אבל עכשיו.. רק דחפי אותו ממני על מנת להבהיר את עצמי. אבל במקום לסגת כפי שקיוויתי שיעשה, הוא פלט אנחה גרונית והפתיע אותי, חשה את ידיו חופנות את ירכיי וגורמות קרביי לבעור ולדמי לומר שירה בעורקיי. נזכרתי שהארי אהב את זאת שהייתי קשוחה אתו, הפעולות שלי הטריפו אותו לחלוטין. הוא הרים את גופי בקלילות, מכריח אותי לכרוך את רגליי סביב מותניו הצרות.
לא יכולתי שלא להשתנק כששפתיו המלאות הניחו נשיקות לאורך הלסת שלי, מוצצת לפני על המקום שבו פגש את הצוואר שלי. זעקותיי הקטנות של מחאה הפכו ליבבות. הארי ידע בדיוק מה הוא עושה, הוא הדליק את כל מערכותיי וגרם לכל עולמי להטלטל בין רגע.
"תגיד את זה." הוא דרש בנשימה עצורה.
אני נשארתי שקטה. מסלול הייסורים שלו ממשיך במורד הצוואר שלי. האצבעות שלי עדיין החזיקו בחוזקה בתלתליו, הגוף החזק שלו לוחץ עליי עוד יותר לתוך הצד של המכונית.
"תגידי את זה." קולו של הארי נהם על עורי.
ידעתי שהוא נהיה מטרד עצום ומענג חושים, כששפתיו בכוח לחצו לעור רגיש שלי. הפה שלי נפרד כעוצמתו מוגברת, שיניו שרטו את העור האדום. כל זה נהיה יותר מידי בשבילי, לבסוף ידעתי שהוא אינו יוותר עד שישמע מבעד זוג שפתיי הרועדות את המילים שידעתי שהוא מחכה לשמוע.
"שלך אני, אני … הארי אני שלך." הקול הכואב שלי לחש.
באופן מיידי פניו התקרבו אליי ברוך לפני לחיצת נשיקה עדינה לצוואר שלי. ידיי חלשות חלשות נלחצו אל חזהו, "תוריד אותי ממך." אמרתי בקור.
הרגליים שלי נגעו בכביש המתפורר שניות מאוחר יותר, דוחפות את השיער שלי לאחורי אוזני והתבוננתי בהשתקפות שלי באחד מהחלונות הכהים של הרכב. הארי סימן אותי. טען שרשותו עליי. מה שהרגיז אותי יותר הייתה נשיכת האהבה הנוראה שגרמה לי לחולשה והייתה כה צורבת… יותר מכוויה.
אספתי במהירות את התיק שלי מהרצפה, תוך התעלמות מתחינותיו של הארי. דן כבר לא עמד על יד הבר, הייתי אסירת תודה על העדרו. רגלי נשאו אותי לאורך הכביש הרחק מהארי.
"ליסה!"
עצרתי, דמעות בעיניי. האצבעות שלי במהירות מנגבות את הראיות של הרגשות המטורפים שלי.
"את לא מתכוונת לבוא?" שאל בקול רועד במקצת.
בלעתי את הגוש בגרון שלי, כששמעתי צעדים מתקרבים אליי מאחור. השפה התחתונה שלי רעדה מעט כשעמדתי קפואה במקומי, לא ממש הייתי בטוחה איך להתמודד עם המצב. המוח שלי עדיין מנסה לעבד את מה שהארי עשה. מעולם לא הייתי במצב כה משפיל שכזה בעבר.
"אני רוצה אותך שם … בבקשה." קולו נשמע מתחנן.
לבי הלם, הקול הצרוד של הארי קרוב יותר ממה שציפיתי. קפצתי כשהוא תפס את היד שלי. הוא הרים אותה למעלה אליו, נושק נשקה קטנה למפרקי ידיי. אותו הפה שהתעלל בעור שלי כמה דקות קודם לכן.. עכשיו הכי רך אתי שאפשר.
"למה עשית את זה?" שאלתי בשקט.
הוא הידק את אחיזתו, ברור שהתייחסתי להתנהגות העוינת שלו כלפי דן. התבוננתי בעיניו היה ניצוץ לסימן כאב שנגרם על העור החיוור שלי.
"הוא צריך לדעת." הארי דיבר בקרירות. "הוא לא יכול להיות לך כ .. אף אחד לא יכול."
למה הוא חושב שאני אתן לזה לקרות? מעולם לא הייתי במערכת יחסים בעבר, אבל אני הייתי מודעת לעובדה שאת לא הולכת לשוטט עם בחור אחר בזמן שיש לך חבר. ולמה, לעזאזל, הייתי רוצה לעשות את זה בכל מקרה. יש לי את הארי. הוא היה כל מה שרציתי וחלמתי.. אני אוהבת אותו ורק אותו.. יותר מכל דבר אחר.. אף גב שפגשתי בחיי לא משתווה ליופיו ולאופיו העמוק והחודר ללב.
"אתה לא סומך עליי?" הקול שלי החזיק יותר כאב ממה שהתכוונתי.
"כמובן שאני סומך עלייך מתוקה. אני לא בוטח בו. "
הפה שלי התחיל להתייבש כשהבטתי בהארי. תלתלים כהים היו פרועים על ראשו כתוצאה מהאצבעות שלי מושכות בתלתליו. ניסיונות לא מוצלחים לכפות עליו לשחרר את אחיזתו בי. העיניים שלו חזרו לגוון בהיר של ירוק, בניגוד מוחלט למעמקים העכורים שהיו זמן קצר לפני כן. אצבעותינו עדיין שלובות זה בבזו, הוא לחץ על ידי במקצת מוע לכך שעכשיו אני רגישה למגע שלו.
"ליסה, אתה עדיין מגיעה, נכון?" הקול שלו קצת נואש.
הצצתי בהארי, העיניים היפות שלו מלאות בדאגה. לא משנה כמה ניסיתי להפטר מהרעיון, ידעתי שאני מוכנה ליפול לאט ובעונג למענו. הבחור הגבוה, המתולתל עם החשכה הבלתי צפויה. אין ספק שזה לא יכול לקרות כל כך מהר, כיצד התאהבתי בו עד כלות נשמתי עוד ממבט ראשון?. מצאתי את עצמי סופרת את השעות עד שהמשמרת תגמר, חיכתי לשיחה או להודעה ממנו בשקיקה עזה בכל שנייה שבה הופרדנו. הכמיהה המתמדת שלי אליו כבר מתחילה להפחיד אותי. וכך גם הוא היה מוכן ללכת ולעשות הכול כדי להגן עליי.
הנחתי את מצחי על חזהו, זרועותיו עטפו אותי סביב המותן. הראש שלי שלח לעברו הנהון קל והוא באורח קל חפן את הסנטר שלי, והטה את ראשי בחזרה אליו. המגע שלו נסוג.
"אני יכול לנשק אותך?" הארי כמעט לחש.
המילים שלו קפצו והדהדו בלבי. מבט של פחד התפשט על פניו, נבהל שהוא דחף אותי רחוק מדי הפעם. כל מה שרציתי היה שהארי יחזיק אותי, ירגיע אותי שהכל יהיה בסדר, לשכוח את הקרב העקוב מדם. המחשבה גרמה לי להתכווץ.
"כן." נשמתי.
אני בקושי מצמצתי לפני שחשתי במגע של השפתיים התפוחות שלו על שלי, מחווה אינטימית כל כך עדינה ורכה. איך הוא יכול להיות כל כך גורף ורכושני וכעבור דקה אחת שובה לב ורגיש? העיניים שלי נשארו סגורות כשאפנו נגעו והתרככו. השפתיים שלנו הוברשו ללא הרף כשחלקנו את נשימתו האחד על השנייה. הזרועות החזקות של הארי שהקיפו את המותניים שלי, החזיקו אותי קרוב בחיבוק.
נשיקה קטנה שנותרה לזווית הפה שלי לפני ששפתיו נגררו במורד הצוואר שלי בזהירות. אני נדרכתי כשראשו של הארי בקלילות דוחק את שלי לצד, להגדלת הגישה שלו. המגע שלו מרגיע על נשיכת האהבה שיצר. אבל אחיזתנו לא החזיקה מעמד עוד הרבה זמן, הארי התרחק. היעדר החמימות שלו העביר צמרמורת בכל הגוף שלי וזעזע אותי.
"ליסה…".
ידו הייתה מושטת לעברי. מחווה כה פשוטה לכאורה טענה משמעות אדירה למעני. זה הזכיר לי את הלילה שהציל אותי מג'ייק, או מזוג האנשים שהכו אותי למוות והורידו לי שטפי דם שגירו את הארי. היה לי לשים את כל האמון שלי בו. ראיתי את הארי גומע את הפחד, הפחד שלי שלא רצה אותו.
אחזתי ביד שלו, חיוך קטן התפשט על פניו. אבל כשהוא הנחה אותי למכונית שהמתינה לו עד מהרה הבנתי מה עומד להתרחש בעוד מספר שעות. האירוע שמפניו חששתי יותר מכל. הקרב.