Heart Attack-פרק 17 עצוב :(

ואז נייל נכנס וראה אותי מדברת עם כולם. הוא עצר מולי ואמר:
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק 17:
״קרטר… אני מניח שכבר סיפרת להם ואין לי סיכוי להתנצל…״
״אפילו לא סיכוי קלוש…״ מיקה ענתה במקומי.
״אני יכול לדבר איתך באופן אישי בבקשה?״ הוא אמר בנימוס
״לא״ והפעם נועה ענתה במקומי.
״קרטר אני מתחנן!!! בבקשה! אני יכול לדבר איתך?״ הוא ממש התחנן…
הוא ירד על ברכיו והצמיד את ידיו.
לא יכולתי לראות אותו ככה…
הוא ממש מיואש…
הרסתי את חייו… אני יודעת שאנסטסיה פגעה בו בלי ידעתה ואני אפילו פגעתי בו מהצד השני…
תחשבו על זה!!!
הבן האדם שאהבתם לא אוהב אותן
חזרה החבר\ה הכי טוב\ה שלכן בוגדת בכן או שמפנה לכן גב!
הייתי ממש אומללה אם נועה,מיקה או אנסטסיה היו עושות לי את זה…
הבנתי עד כמה כואב לו…
״יש לך בדיוק 10 דקות..״ אמרתי בקול צרוד מהדמעות.
״ובדיוק! אני מודד 10 דקות ואתה מחזיר אותה! בלי שטויות כן?!״ לואי איים עליו.
״אני מבטיח!!״ הוא אמר ברצינות
הוא גרר אותי לחדר שלו.
הרבה זמן שלא הייתי שם…
התקליטים,הדיסקים,מערכת השמע,הצבע של הקירות והתמונה שלו יחד עם שאר הלהקה.
ראיתי את ליאם וזה עשה לי קצת צמרמורת…
מעניין איפה הוא…

נקודת המבט של ליאם:
מאז שקרטר יצאה עם נייל לא שמעתי ממנה יותר…
לואי היה כבר בדרך הביתה אז אני החלטתי לצאת קצת עם הארי…
סתם לדבר…
אוף אני מתגעגע וגם דואג קצת…
היא לא התקשרה אפילו…
״הארי?אתה חושב שמשהו קרה לקרטר? היא אפילו לא התקשרה..״
אמרתי בודק שוב ושוב אם היא התקשרה.. אבל כמו כול הפעמים בהם בדקתי, כלום!
אין הודעות,אין שיחות,ואין הודעות תא קולי! כלום!
זה ממש מוזר לי…
״אולי היא מתנשקת עם נייל אז היא עסוקה מדי מלהתקשר אליך כי היא נהנת :)״ הארי אמר לי צוחק.
״לעזאזל איתך הארי! אל תגיד לי דברים כאלה אני באמת אלך ואבדוק אם הכול בסדר!״ אמרתי מזהיר אותו קצת צוחק כי זה באמת היה מצחיק.
אבל אולי הוא צודק…
אבל אני לא צריך לדאוג..
נייל חבר טוב! הוא חיים לא ייפגע בה! גם ככה הוא עדיין מאוהב בה אז גם ככה אין שוב סיכוי שמשהו באמת ייקרה!
אבל יש לי הרגשה רעה שמשהו קרה…
״הארי? יש לי הרגשה שמשהו רע קרה אפשר לחזור?״ שאלתי מתקרב למכונית.
״ברור סע!״ הוא אמר לי.
אז נסעתי לבית ומצאתי את לואי,מיקה,זאיין ונועה יושבים ומדברים ביניהם.
״איפה קרטר?״ שאלתי אותם.
הם שתקו ואז נועה קמה אלי קרבה אותה אל הספה והושיבה אותי בין מיקה לבינה.
״זה סיפור ארוך…״ מיקה אמרה.
״יש לי זמן…״ אמרתי והן התחילו לספר לי את כול הסיפור…

נקודת המבט של קרטר:
שמעתי דלת נפתחת וידעתי שמיקה,זאיין,לואי ונועה למטה והם יודעים בטוח מי נכנס אז קראתי את מחשבותיה של נועה.

-המחשבות של נועה-
התחלתי לספר לליאם מה קרה עם קרטר ונייל.
וואו הוא נראה ממש עצבני!
הוא התעצבן עלה למעלה אבל לואי וזאיין תפסו אותו ואמרו לו להרגע ושניים וקרטר תכף ירדו ושיש להם עוד 7 דקות.
הוא נרגע אבל אני בטוחה שהוא ממש כועס על נייל…
נו כבר קרטר…
תרדי שכול הסיפור הזה ייגמר!!!
-סוף מחשבות-

״זה לא טוב…״
״מה לא טוב?״ נייל שאל אותי קצת מודאג.
שיט אמרתי את זה בקול רעם..
״נייל לא אשקר לך…
ליאם נכנס והוא יודע מה קרה והוא עכשיו רק מחכה שתרד והוא יהרוג אותך!״ אמרתי הנשימה אחת והתנשמתי.
״אני בצרות…״ הוא אמר מיואש
״אני אשמור עליך אל תדאג…״ אמרתי מעודדת אותו תופחת על כתפיו..
״תודה קרטר…״ הוא אמר מקרב אותי אליו.
כבר הבנתי לאן זה חוטר אז הזזתי אותו אחורה.
״אני עדיין לא סולחת לך…״
״מצטער… את יכולה בבקשה להגיד לי מה רצית להגיד לי?״
״טוב בסופו של דבר אתה תגלה את זה..״ נאנחתי
״תספרי לי..״
״טוב אני רציתי לאמר שליאם אמר שאני יכולה לנשק אותך אבל בפארק.. ויש עוד דבר אחת שאולי יישמע לך מוזר וגם הסתרתי את זה מליאם…״
״מה?״
״אני עדיין אוהבת אותך…״
״מה?!?! קרטר את לא רצינית…״
״אני ממש רצינית..״ אמרתי והחלתי לבכות. אם ליאם יגלה את זה אני אבודה מלהיות מאושרת…
״זה בסדר… אני מבטיח לך שליאם אוהב אותך והוא ייסלח לך!״
״אני אוהבת אותך…״
״ואני אוהב אותך…״
הוא סיים את השיחה ולבסוף מה ששנינו רצינו כה הרבה זמן!
להתנשק…
שפתיו החמות התרסקו על שפתי הקרות.
צמרמורת עברה בגופי.
הוא הצמיד אותי אליו.
חזק.
והמשכנו והמשכנו עד שתריקת דלת קטעה אותנו.
נבהלתי.
ולא ידעתי מי זה.
יצאתי כדי לבדוק וזה היה ליאם…

נקודת המבט של ליאם:
חיכיתי 7 דקות..
7 דקות של סבל
7 דקות של עצב
7 דקות של כעס
של בילבול
חרטה
וסוף סוף השעון של לואי ציפצף וזה אומר שאני יכול להרוג את נייל *~*
עליתי למעלה כול לך מהר שנראה לי שהשארתי מאחורה שובל של אש…
הלכתי לחדר של קרטר
נכנסתי ו….
שום דבר… אף אחד לא בפנים…
קולות נשמעו מהחדר של נייל.
צוטטתי לדיבורים ושמעתי קול נשי וקול גברי.
קולות מוכרים…
הקולות של קרטר ונייל…
התחלתי להקשיב וזה מה ששמעתי:

״טוב אני רציתי לאמר שליאם אמר שאני יכולה לנשק אותך אבל בפארק.. ויש עוד דבר אחת שאולי יישמע לך מוזר וגם הסתרתי את זה מליאם…״
״מה?״
״אני עדיין אוהבת אותך…״
״מה?!?! קרטר את לא רצינית…״
״אני ממש רצינית..״
״זה בסדר… אני מבטיח לך שליאם אוהב אותך והוא ייסלח לך!״
״אני אוהבת אותך…״
״ואני אוהב אותך…״

לא שמעתי עוד דיבורים…
לא עמדתי בזה ופתחתי את הדלת…
ראיתי את קרטר ונייל מתנשקים…
אמרתי לקרטר שהיא יכולה להתנשק איתו רק בפארק!
אבל אני לא יודע אם זה בגלל שהאהבה או שנייל רצה לנצל את ההזדמנות שהייתה אמורה להיות בפארק.
אבל ידעתי שזאת אהבה כי היא אמרה ׳אני אוהבת אותך׳.
המילים שלה ושל נייל שברו אותי…
פשוט תרקתי את הדלת ויצאתי משם.
שמעתי את הדלת נפתחת וראיתי את קרטר.
״ראית את זה נכון?״ היא שאלה חנוקת דמעות.
״ראיתי ואני רוצה שתחליטי כאן ועכשיו!!
את אוהבת אותי או את נייל?!״ התחלתי לצעוק עליה.

נקודת המבט של קרטר:
ליאם התחיל לצעוק עלי ועל שאלתו לא יכולתי לענות.
״ראיתי ואני רוצה שתחליטי כאן ועכשיו!!
את אוהבת אותי או את נייל?!״
ואז נייל בא להגן עלי.
״למה אתה שואל אותה שאלה כזאת מטומטמת?!״ הוא הגן עלי.
״כי בא לי! למה כי אתה חושב שהיא תענה שהיא אוהבת אותך?!״ ליאם התחיל לריב עם נייל.
״לא יודע.. אבל אתה יודע שהיא אוהבת אותי ואותך אבל אתה מקנא שהיא ואני התנשקנו וזה לא היית אתה!
״פחח! נראה לך שאני מקנא?!
אני מנשק אותה כול יום!!!״
״אבל זה עדיין הורג אותך מבפנים נכון?!״
״כן! בסדר?! אני מקנא שהתנשקתם!
אבל בוא נעשה את זה פייר!
קרטר תעצום עיניים ושנינו ננשק אותה והיא תגיד איזה אחד היה טוב יותר!״
״ליאם אתה מגזים!״
״לא אני לא! אני רציני!״
״ליאם אני שוברים אותה…״
״אני רק רוצה לדעת מה היא מרגישה כלפי וכלפיך!״
״בסדר!! אני אעשה את זה…״ אמרתי מפסיקה את דבריהם והופכת את הצעקות לדממה מוחלטת.
״את לא חייבת לעשות את זה…״ נייל לחש לי מתקרב אל האוזן שלי ומנשק בשקט את הצאוור שלי בלי שליאם ראה.
״אני כן… מצטערת נייל אבל זאת הבחירה שלי…״ אמרתי מנשקת אותו פעם אחרונה.
ואת זה ליאם ראה כי רציתי שהוא ייראה. שייראה את האהבה בינינו.

״אוקי יאללה!״ ליאם אמר מזרז אותנו להתנתק.
עמדתי באמצע ועצמתי עיניים.
שמעתי קול של צעדים.
זה בטח כדי לבלבל אותי…
כבר שלא שמתי לב,
שפתיים באו ונצמדו על שלי.
אבל הרגשתי כעס,עצב וחרטה…
רק טיפה קטנה של אהבה…
הרגשתי את נשמתו.
חלולה…
ללא חיים…
פשוט… ריקה.
נשיקת חסרת משמעות…
ואז הן התנתקו ממני לאחר כמה שניות שהרגישו לי כמו נצח של סבל וייאוש…
טוב זה היה מספר 1.

ועכשיו מספר 2.
הרגשתי יד חמה על הלחי שלי ופתאום שפתיים חמימות על שלי.
שפתיים מלאות תשוקה.
חשק.
נעימה.
חמה.
רצון.
ועדיין…לא מספקת…
רציתי לנשק אותה כול היום אם הייתי יכולה.
וכול זה נכלל בתוך מילה אחת,
אהבה.
השפתיים התנתקו ממני בעדינות ואז נישקו אותי בעדינות שוב קצרות ורק אז התרחקו לגמרי.

״קרטר מה את בוחרת?״ הקול ל ליאם שאל אותי.
״אני בוחרת…״
חשבתי טוב טוב והחלטתי את 2.
השפתיים האלה היו כול כך מלאות אהבה…
רציתי לתפוס אותן לפני שהן עזבו אותי לגמרי ולנשק אותן שוב.
״קרטר? הכול בסדר?״ נייל שאל אותי בעדינות.
״אה? כן,כן אני בסדר…״
״מה בחרת?״ ליאם שאל אותי
״מספר…2״ אמרתי בשקט.
ליאם נדהם.
לא האמין…
קראתי את מחשבותיו…
וזה מה שמצאתי:

המחשבות של ליאם:
אני לא מאמין…
היא לא בחרה בי…
היא בחרה בנייל..
היא לא בחרה בי…
בי!
באהבת חייה!
איך?!
אני חייב להשלים עם זה שאני והיא לא נועדים להיות…
אני הולך לדניאל עכשיו!
-סוף מחשבות-

אוי לי…
אני לא בחרתי בליאם?!
זה מוזר לי…
אבל איך? הוא היה השפתיים מלאות הכעס? וואו לא חשבתי כך!
זה אומר שהשפתיים מלאות האהבה היו של נייל…
לא חשבתי שהוא באמת אוהב אותי עד כדי כך…
״שיהיה לכם במזל…״ ליאם אמר וסימן לנייל אם הוא יכול לנשק אותי פעם אחרונה.
טוב זה מוגזם!
זה כמו הארי ולואי!
הם רבים עלי כמו צעצוע!
זאיין לפחות נורמלי…
נמאס לי..
״די מספיק! אני לא מוכנה לסבול את זה יותר!!
אתם רבים עלי יותר מדי!
ואם זה כבר גרר לזה!,אז אני רוצה לעשות את ההחלטה!
אני לא אוהבת אך אחד מכם!
להתראות!״ אמרתי בשיא חוצפתי.
הלכתי לחדר תרקתי את הדלת נעלתי אותה והחלטתי לברוח.
לבשתי את הבגדים של תיכון איסט היי ארזתי מזוודה ותיק.
היה לי דירה לפני שגרתי אצל הבנים אז אני פשוט אחזור אליה…
הבנים לא יודעים על זה שיש לי דירה גם ככה…
ארזתי וחמקתי לאט מהחלון.
קפצתי ונחתתי בעדינות על הרצפה.
איזה כיף שיש לי כוחות!
השארתי להם פתק על המיטה אם הם יתחילו לדאוג.
ויצאתי משם…
לתמיד.