Heart Attack-פרק 7 הקלה על המתח :) תגיבו

"אני לא מאמינה…." היא אמרה
הראתי לה את הכוחות שלי.
גרמתי לעפרון להתעופף.
ואז פתאום,כשהחישובים על הרצפה שכול דביל יכול לשים לב ושהעיפרון עדיין באויר,
זאין מצא אחלה זמן לבקר את חברה שלו,נועה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק 7:
זאיין נכנס בדלת ואני ונעה נבהלנו.
הוא ראה את העפרון מעופף.
"מה זה?! למה העיפרון מעופף?!"
בלי לחשוב,לקחתי את המחברת שהייתה על הרצפה וכתבתי בה:
"זאיין בו רגע אלי…"
"טוב" הוא הסכים והתקרב אלי.
נופפתי את ידי מול פניו ואמרתי:
"אתה לא תזכור כלום ממה שקרה עכשיו…. אתה רק נכנסת להגיד לנועה את מה שרצית…"כתבתי
"אני לא זוכר כלום….. אני רק נכנסתי להגיד שלום לנועה…" הוא חזר אחרי כמו תוכי.
"חחחח"נועה התחילה לצחוק.
גם אני התחלתי לצחוק בלב כי אני עדיין לא יכולה לדבר.
אבל כן חייכתי.
"כשאני אנקוש באצבעותיי אתה תעורר."כתבתי.
ונקשתי באצבעותיי.
זאיין התעורר והעפרון נפל וגררתי אותו לידיי.
"מה קרה? יש לי כאב ראש מטורף…"
"אה… כלום רק נועה עזרה לי בשיעורים ו… זהו אז תודה ביי!" כתבתי מהר ויצאתי.
נקודת המבט של נועה :)
קרטר יצאה וזאיין אמר לי:
"יש משהו שאני צריך לדעת?"
"לא.."
"אוקי אני סומך עליך" אמר ונשק לי במצח.
"אז רצית ממני משהו?" שאלתי אותו
"כן,אני רק רציתי להגיד לך שאני יוצא היום עם ליאם בגלל מה שקרה כדי לעודד אותו.
אני רוצה להפוך אותו ואת קרטר וזוג אז את יכולה לשכנע את קרטר לסלוח לו?" שאל עם עיניים מתחננות.
"אוקי,אוקי! אבל זה לא יהיה קל… היא עקשנית במיוחד…" אמרתי בלא ברירה.
"את זה אני יודע… טוב ביי" אמר ונישק אותי בעדינות והלך.
ואני נשארתי בחדר עם חיוך מטופש על הפנים.

נקודת המבט של זאיין:
יצאתי מהחדר של נועה וראיתי את קרטר רצה לחדר שלה שבסוף המסדרון והיא תרקה את הדלת מהר.
היא מסתירה משהו על בטוח אבל,זה לא הבעיה שלי.
נועה כבר תטפל בזה. זה אני או שאני נהיה קצת נצלן לאחרונה?
טוב לא משנה..
אני יוצא היום עם ליאם לבר להשכיח אותו ממה שקרה.
אבל הבעיה היא שליאם אף פעם לא שותה! ומאוד מאוד מאוד,קשה לשכנע אותו.
נכנסתי לחדר של ליאם וראיתי את כול החדר הפוך על הראש וליאם המיטה שלו בוכה כמו לא יודע מה… אני ישבתי לידו הרמתי מעליו את השמיכה שהוא התכסה בה.
"ליאם… כול הסדר?"שאלתי
נקודת המבט של ליאם:
בכיתי ובכיתי.
הדמעות לא הפסיקו לנזול לי מעיניים.
חשבתי לעצמי קצת בזמן שבכיתי והחלטתי שאני אוהב את קרטר.
את השיער שלה,העיניים שלה והמגע שלה,מרטיט אותי.
ואני הרסתי את הסיכויים שלי להפוך אותה לשלי.
יופי!
זאיין נכנס לי לחדר וניסה לעודד אותי ולא התעודדתי.
הוא רצה לקחת אותי לבר אבל ידעתי שהוא רוצה שאני אשתה משהו אבל אני לא רוצה!
אבל במקרה כזה,אני כזה שבור ששום דבר לא יכול לעזור לי אלא אם קרטר תגיד לי שהיא אוהבת אותי אבל זה לא ייקרה..
אז אני הסכמתי.
זאיין הוא חבר טוב. תמיד שם לצידי. בכול מה שאני צריך.
לא משנה מה!
אז התקלחתי ולבשתי חולצה שחורה כזאת יפה,עם מכנס כחול ככה עמוק.
אני וזאיין נסענו לבר וישבתי בשקט בצד יחד עם זאיין.
זאיין התחיל לשתות והחטלתי לעצמי שגם אני שותה.
הזמנתי לעצמי שוט וזה גרר אחריו עוד אחד ועוד אחד ועוד הרבה.
הרגשתי שתוי בטירוף.
וראיתי משהי ממש יפה שמזכירה לי קרטר.
התקרבתי אליה וזאת באמת הייתה היא!
יחד עם נועה.
היא הייתה מהממת!
לבושה בשמלה אדומה סרפלאס צמודה עם עקבים אדומות.
שיער חלק טבעי מאופרת טבעי ורק השפתיים באודם אדום חזק.
לא יכלתי לעמוד בה..
עד שזאיין ראה אותי מסתכל עליה וגרר אותי למכונית הביתה.
התבאסתי על זה ואני פשוט הלעתי למיטה.
בלי להתקלח ובלי להחליף בגדים. פשוט ככה נכנסתי למיטה ונרדמתי.

נקודת המבט של קרטר:
ראיתי את ליאם בבר ואני הייתי כעוסה והרגשתי את הכעס שלי יוצא שוב החוצה אבל עצרתי את עצמי כי אני לא רוצה שזה יקרה שוב.(מי שלא זוכרת שתכנס לפרק הקודם)
פשוט התעלמתי וזאיין גרר אותו מחוץ למועדון.
לא שתיתי כלום וגם נועה לא.
אנחנו לא שותות כלום אף פעם.
גם ככה אסור לנו כי אנחנו בנות 17…
נמאס לי מהמועדון אז הלכתי הביתה יחד עם נועה.
בבית התנגשתי במשהו וזה היה ליאם.
"קרטר? אופס… אני כול כך מצתער! אני לא התכוונתי——-"
והוא בילבל לי את המוח עד סוף העולם ופשוט לא הקשבתי.
ובגלל שאני לא יכולה לדבר זה עוד יותר גרוע כי אני יכולה לעצור אותו…
פשוט שמתי את האצבע של על השפתיים שלו עצרתי אותו.
הוא לא אמר כולם הוריד את האצבע שלי מהפה שלו וקירב אותי אליו.
אוי נו באמת! הוא לא קולךט שאני לא אוהבת אותו?! ובטח שלא להתנשק איתו!
פשוט התרחתי וסטרתי לו בלחי ורצתי לחדר שלי.