I have to believe in myself 42

פרק 42:
ההופעה הראשונה של הבליב טור היא היום- וזה היום האחרון שאני אראה את ג'סטין בשלושה חודשים הקרובים זה יהיה קשה אבל אני אתמודד עם זה.
אני חייבת לשדר לג'סטין שהכל הרגיל אחרת הוא יהיה הרבה יותר עצוב ממה שהוא.
בשעה 18:00 יצאנו מהבית למתחם ההופעה אחרי שבבוקר היה לג'סטין חזרה גנרלית.
ג'סטין עשה חימום לקול וגם קצת חזרות על הריקודים- כמו שהוא עושה כשהוא לחוץ, ואני ישבתי בצד בוהה בו כל אותו הזמן חושבת על זה שאני לא הולכת לראות אותו המון זמן.
הוא התלבש בבגדים הלבנים והתחבר למיקרופון,
השערים נפתחו,
המעריצות נכנסו בצרחות,
ג'סטין התחבר לכנפיים,
3…
2…
1…
ג'סטין באוויר יורד למשמע צרחות המעריצים אני יושבת בצד הבמה וצופה בו כשהוא שר ורוקד על הבמה לצלילי השיר.
כשהתחיל הקטע האקוסטי שבו הוא מנגן את BE AOLRGHT העיניים שלי כמר לא יכלו להחזיק את הדמעות,הן נפלו אחת אחרי השנייה.
"אני מבטיח לכם שהכל יהיה בסדר, וגם לך סופיה" הוא אמר וזרק מבט לצד הבמה.
כשהתחילה המחרוזת של השירים הישנים ידעתי שהולכת לעלות עוד כמה דקות מעריצה לבמה.
את האמת קינאתי בה, אני יודעת שאין לי זכות לקנא בה כי אני חברה של ג'סטין, אבל באיזשהו מקום רציתי שזאת תהיה אני.
וכאילו העולם קורא את מחשבותיי השיר התנגן ברקע ואליסון (מהצוות של ג'סטין אם אתם לא זוכרים) יצאה מהחדר של הצוות ולקחה אותי ואמרה לי להיכנס לבמה.
בסוף השיר ג'סטין אמר "זאת החברה שלי, סופיה ג'ונסון, שלצערי לא תמשיך ללוות אותי במסע ההופעות מכל מיני סיבות, אז סופיה אני רוצה שתדעי שאני אוהב אותך ושאת תמיד תהי הollg שלי"- פה כבר לא שלטתי במחשבותיי,אין דבר יותר טוב מימנו בעולם.