I'll never let you fall – פרק 3

תשמעו עם השיר שלמטה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני מקווה שהצלחתי לרגש כמו שניסיתי, זה פרק שהיה לי קשה מאוד לכתוב :'(

"כריס את מוכנה?" שמעתי את סבתא קוראת לי מהמטבח. "אני באה, אני באה…" אמרתי לה מצחקקת תוך כדי שאני מתקדמת לכיוון המטבח לעזור לה להכין את האוכל. "מה להכין?" שאלתי אותה, מוציאה מספר פרוסות לחם מהמקפיא ומניחה אותן על מגש על השיש בכדי שיפשירו.

"מה שאת רוצה" היא אומרת מפנה אליי את פניה ומחייכת תוך כדי שחותכת סלט לחתיכות קטנות.

"הארוחה הרגילה?" שאלתי אותה והחזרתי לה חיוך.

"ברור!" היא עונה בטון גבוה וגורמת לי לצחוק. אני כל כך אוהבת אותה. היא כמעט הכל בשבילי. אין שום דבר שאני מסתירה ממנה.

כשהייתי חוזרת עצבנית מחברה או מבית הספר, הייתי תמיד נכנסת הביתה, טורקת את הדלת החוזקה וכך גם את דלת חדרי ומסתגרת בחדר, לא רוצה לראות או לשמוע אף אחד. אבל היא לא הייתה מוותרת לי. היא הייתה מכינה לי שוקו חם עם קצפת מתוקה מעליו ואותה מקשטים סוכריות ג'לי צבעוניות ופצפוצי שוקולד, והכל בתוך כוס מיוחדת שקנתה לי בטיול לישראל כשהייתי בת 12. מה הייתי עושה בלעדיה?!

"אז… לאן הולכים הפעם?" שאלתי אותה, מתחילה להכין את הסנדוויצ'ים המיוחדים שלנו.

"את זוכרת שתמיד היינו הולכות להייד פארק והייתי לוקחת אותך לאגם ששם?" היא שאלה אותי מנסה לבחון את זכרוני. "כן, אגם הסרפנטיין… אני זוכרת שכשהייתי קטנה תמיד הייתי רצה למים עירומה והיית צועקת עליי לא להיכנס אליהם כי הם היו מטונפים" התחלתי לצחוק כשנזכרתי בזה. "והיית מכריחה אותי להיכנס אחריך כדי להוציא אותך!" היא המשיכה אותי והתחילה לצחוק גם. הכנסתי את הכריכים ואת הסלט של סבתא לתוך תיק מרובע ויצאנו.

נכנסנו לאוטו אחרי ששמתי את התיק עם האוכל בבגאז'. אני התיישבתי במושב של הנהג כשסבתא ליידי והתחלתי לנהוג. במהלך הנסיעה שמנו את הדיסק הקבוע שלנו של זמרים ישנים מהתקופה של סבתא, ושתינו שרנו חזק. בכל הנסיעה הקפדתי לנהוג בזהירות ולא הורדתי את עיניי מהכביש. מידי פעם הסתכלתי על סבתא כשחיוך על פניי רק מלראות את מבטי האושר שעל פניה. הגענו לבסוף להייד פארק וחניתי בזהירות מול הכניסה לפארק.

הוצאתי את התיק בזהירות מהבגאז' כשסבתא הייתה ליידי, וכשהיא ראתה שהוא התחיל להתנדנד לי היא לקחה אותי מידי במהירות אך בזהירות, מחייכת אליי ומשאירה אותי מצחקקת לנעול את האוטו בזמן שהיאמתקדמת אל עבר הכניסה לפארק. נעלתי את האוטו ומיהרתי להשיג אותה, לוקחת ממנה בחזרה את התיק בכדי שלא להכביד עליה. נכנסנו אל הפארק והתמקמנו לייד האגם הקבוע שלנו. פרסתי את השמיכה הוורודה המשובצת ועליה הנחתי את התיק, מוציאה ממנו את האוכל ומניחה אותו מסביב.

אכלנו ודיברנו. דיברנו על כל הדברים שקרו לאחרונה והעלנו זכרונות מהימים שהייתי קטנה. היא סיפרה לי חוויות מילדותה, איך היא עברה את גיל ההתבגרות שלה ומה היא הייתה עושה במצבים דומים לשלי. היא סיפרה לי על הימים שהיא וסבא שלי ג'ון הכירו, והרגשתי את הדמעות מציפות את עיניי. אבל אלה לא היו דמעות של עצב. אלה היו דמעות של אושר, געגוע… כמה שאני מתגעגעת לסבא שלי.. מה לא הייתי עושה בשביל שהוא יהיה איתנו פה היום…

היא סיפרה לי על יום חתונתם. על איך שאימא שלה, רוז, אחיותיה ודודתה באו אליה בבוקר היום הגדול וקפצו לה על המיטה ושרו לה חזק ובצעקות בשביל שתתעורר. אימא שלה תפרה לה את שמלת הכלה שלה כמה שבועות לפני החתונה, שמרה לה אותה בארון, והראתה לה אותה ביום חתונתה. כמה שהיא הייתה יפה. כמה סבתא שלי אהבה אותה. היא סיפרה לי על הצעידה לחופה ואמרה לי שיום יבוא וגם אני אצעד לשם כמוהה, מתרגשת, עוד שנייה מתפוצצת, לחוצה, לא יודעת מה להרגיש. אבל בעיקר מתרגשת. כשהיא נזכרה בזה יכולתי לראות דמעות מנסות לצאת מעינייה, אבל היא התאפקה ולא נתנה להן לצאת. היא חייכה. החיוך שלה כל הזמן גדל ככל שהתקדמה בסיפור..

עברו כמה שעות בלי ששמנו לב, וכבר היה ערב. העברנו אותן בצחוק, כחף וזכרונות. ארזתי את הקופסאות הריקות בחזרה לתוך התיק וסגרתי אותו, כשסבתא מסתבכת באיך לקפל את השמיכה ולבסוף מסתדרת, גורמת לי לצחוק מעט.

נכנסנו לאוטו אחרי ששמנו את כל הדברים בבגאז'. התיישבנו שתינו כאשר אני מול ההגה והיא לידי. הכנסתי את המפתחות מתכוננת להתניע, ולפני שעשיתי זאת שמעתי את סבתא אומרת: "היה כיף אהה?" היא שאלה מחייכת ומסתכלת עליי.

הפניתי לה את פניי מחייכת אליה גם ועונה: "מאוד… אני ממש שמחה שיש לי אותך סבתא… אני אוהבת אותך.."

אמרתי לה והתנפלתי עליה בחיבוק במהירות, לא נותת לה זמן לחשוב. "אוווווו גם אני אותך מתוקה שלי" היא אומרת ומחזירה לי חיבוק אוהב וחם.

שנייה לאחר שהתנתקנו הרגשתי מכה חזקה. רעד חזק עבר לי בכל הגוף והרגשתי את הכאב מתפשט בו בשניות ספורות. ראיתי רק שחור ואיבדתי הכרה….

התעוררתי, מוטלת על הכביש. היה חושך של שעות הלילה. התבוננתי בידיי. הן היו אדומות מדם. הנחתי את כף ידי האחורית הנקייה על ראשי כשהרגשתי כאב חד וחזק שמגיע ממנו, וכשהוצאתי אותה היא הייתה מדממת גם כן. אספתי את כל כוחותי והתרוממתי מהכביש.
בשארית כוחותי נעמדתי והתחלתי לחפש את סבתי במהירות. "סבתא?!?! סבתא!!!! לילי!!!" המשכתי לצעוק והדאגה ניכרת בקולי. אך לא שמעתי שום תגובה. לא היה לי אכפת משום דבר עכשיו. לא מזה שעברתי תאונה לפני כמה דקות ולא מזה שכולי מלאת דם מרגישה את גופי נלחם בי בכל צעד שאני עושה. רק למצוא אותה. רק לדעת שהיא בסדר. אבל לא שמעתי שום תגובה. רק קולות מעצבנים של סירנות משטרה ואמבולנסים. המשכתי לקרוא לה באפסית כוחותי. הרגשתי את ראייתי מתערפלת שוב אבל הייתי חייבת להישאר חזקה בשבילה. היא תמיד הייתה שם בשבילי. עכשיו תורי. צעקתי וצעקתי עד שראיתי התגודדות של אנשים בעלי מדים של אמבולנס. רצתי לשם לראות מה קורה, מקווה ומתפללת לאלוהים שאני לא הולכת לראות את מי שאני חושבת שאראה. התקרבתי יותר ויותר, מרגישה בכל צעד שלי את הלב שלי נעצר. התקרבתי עד שהגעתי כמה שיכולתי, והלב שלי נשבר למראה הנוראי שראיתי. ראיתי אותה. ראיתי את סבתא. מוטלת על הרצפה חסרת אונים, כולה מלאת דם והדימום שלה נמשך ולרגע לא נעצר. "סבתתתאאאא!!!!!!!!!!!!" צרחתי את כל כולי מתקרבת אליה בריצה ודוחפת את כל האנשים בעלי המדים. כשראיתי אותה ככה התמוטטתי על הרצפה, בוכה את נשמתי לאלוהים שלא יחרוץ את גורלה. חיבקתי אותה הכי חזק שיכולתי, לא אכפת לי בכלל שאני נספגת בדם שלה!!! לא אכפת לי בכלל שאנשים מסתכלים עליי בשוק ואומרים לי ללכת בכדי שלא אחווה טראומה שכזו!!! למי כן היה אכפת במצב שכזה?!?!?! לראות את הדבר שמחזיק אותך בחיים ומראה לך מהו חוזק, מלמד אותך מהו אנושיות, מעודד אותך, מצחיק אותך ולא מוותר עליך!!!! לא נותן לך ליפול!!!

אחד מהאנשים עם המדים ניגש אליי עם סוג של קלסר בידו, ראשו מורכן ומדיו ספוגים בדמה של סבתי. נדמה לי שהוא זה שטיפל בה קודם.. הוא הסתכל על פניי מספר שניות, נבהל מהמבט הזועק לרחמים שמהן, מקווה לא לשמוע את מה שהוא הולך להגיד…

"אני מצטער להודיע שסבתך לא איתנו יותר… היא איבדה כל רוח חיים ממש לפני כמה דקות…"

כמה שבכיתי… לא ידעתי שאני מסוגלת בזה.. סבתא שלי… הדבר הכי יקר לי… מת לי בין הידיים…

"לאאאאאאאאאאא" צרחתי לשמיים…

**

"לאאאאאאאאא" התעוררתי בצרחה מחרישה מהחלום הזה…. "זה רק חלום… זה רק חלום…." אמרתי לעצמי מנסה להירגע ממה שקרה כאן כרגע. אבל הקטע שזה לא היה רק חלום… זה באמת קרה…

אבל למה חלמתי את זה? איפה זה שאומר לי שהוא לא ייתן לי ליפול? למה הוא לא פה לעודד אותי עכשיו שוב?! למה הוא נטש אותי כמו סבתא?!?!?!?! למה כולם נוטשים אותי?!?!?!?!? אלה אם כן….. האיש הזה… זאת את?? זאת את סבתא? ….