just cant let her go- פרק 2. *ארוך*

רצתי במהירות לטיסה, אני הולכת להנות (; אז בסוף כן יצא משהו טוב מכל הבלאגן הזה- קיבלתי טיסת וי איי פי. אני חשה עכשיו כל כך. ואני חושבת שזה מגיע לי סה"כ, היה לי יום די שחור, לא מגיעה לי טיפת צבע? הסתכלתי על עצמי… אני לא לבושה מספיק יפה. לא נורא, אני לא הכי בונה על לעשות לאחד מהמבוגרים המליאנים שם עיניים. שיעלו סלבס אני אשקול את זה, אבל בנתיים? נעצום את העיניים וננחור יחד עם ההמונים. אני נשמעת כמו מפגרת, יודעת. אבל כזאת אני שאני שמחה. אני רוצה לשרוט את הקירות מרוב אושר, אני כל כך מתרגשת. זה מדהים.
עליתי על הטיסה, המטוס היה ענקי וכל כך יפה. היה שם ריפוד כל כך נוח, כוסות יין בכל מקום, שמיכות פוך עדינות מפוזרות על המושבים או יותר נכון על המושבי-מיטות. ולחשוב שלא הוצאתי על זה שקל יותר מטיסה רגילה. מעניין מתי ההוא יקלוט שלא שילמתי, אבל אז אני כבר אשתה מילשייק ואבהה בתחת של איזה ברזילאית בריו. אני מתחילה לפנטז כמו פרחה. תתעשטי, טיפשה. נשכבתי על המושב המיטתי שלי ועצמתי את העיניים, נסחפתי לעולם קסום של חלומות ואהבה.
"נחיתה ראשונה!" נשמע הקול של הטייס בחוזקה, ואז נחתנו. חלק מהנוסעים ירדו, יצא שנשארנו איזה תשעה אנשים בערך במטוס, לפחות רובם חתיכים. אני לא יורדת, למרות שבעיקרון אם אני ארד כאן אז יהיה לי יותר קל להגיע ליעד שלי. אבל לוותר על ריו ועל המפורסמים שעומדים להיכנס בכל רגע? זה אבסורד. חשבתי בנתיים שוב קצת על דין, אני לא מאמינה שבמקום לבכות עליו אני מחייכת עכשיו. אמרתי לו בבוקר שאני לא אשכח אותו… אני לא מאמינה שאני ככה שוכחת אותו בקלות שאומרים לי ריו.
הדלת נפתחה, מלא אנשים יצאו ממנה. עצמתי את העיניים, דווקא שהגיע הרגע הבנתי כמה זה לא מעניין אותי. רק רציתי לעצום עיניים ולחשוב קצת על דין, אני לא יכולה לצהול שהוא בטח בוכה בבית.
נקודת מבט דין:
"הלכה השרמוטה?" בן שאל אותי בפלאפון. צחקתי
"הלכה הלכה. תודה לאל, חשבתי שהקיטשיות הזאת לא תיגמר. לא נותנת זאת, עלוקה. "
"יש מסיבה היום, בא?"
"ברור! דנה תהיה? מתאים לי איזה בילוי לילי היום"
"תראו את זה! ולחשוב שרק היום הוא נפרד מחברה שלו" הוא אמר, צחקתי שוב. איזה דביל, כאילו שספרתי אותה.
"גם כן זאת, כזאתי דביקה. אתה קולט שבמשך חודשיים הייתי צריך להזדיין בשקט, אתה יודע איזה כלא זה היה?"
"דרך אגב, חבל על המאמצים שלך. דנה לא באה"
"למה, היא מפחדת לראות את פני החזיר שלך?"
"היית מת. בזמן שאתה ראית איזה סרט אהבה עם חברה שלך זאתי הספיקה להיכנס להריון. מרועי"
"בן זונה, אני אכנס בו זה. גם כן, חושב שאם אני נעלם מותר לו לגנוב לי את המעמד?"
ניתקתי את הטלאפון. התעצבנתי. לעזאזל.
היה פתאום צליל כזה, 'גלינג', הודעה בפייסבוק.
Lian Rus-
'אני אוהבת אותך, לא מפסיקה לחשוב עלייך. ברגע שאני חוזרת… אם בכלל אתה עושה לי כזו מסיבה. חולה עלייך, אתה האהבה שלי. אני בוכה כאן.. למה עזבתי? אל תדאג.. אני אחזור מהר. תתגעגע אליי?'
גם כן זאת, מעצבנת. נמאס לי ממנה .
'מי יתגעגע אלייך יא קופה? לא חושב עלייך אפילו. אם היית נותנת אז אוליי… אבל את סתם חשה שחיה בסרט' כתבתי למה מהר ולחצתי על שלח. איזה אידיוטט….. נפלט לי! דביל!
נקודת מבט ליאן:
עוד בהיתי בהודעה… מה זאת אומרת?
זרקתי את הפלאפון בעצבים על הרצפה. הוא לא באמת אוהב אותי. העיקר שאני חושבת עליו ומתגעגעת, הוא אפילו לא שם עליי.
בן זונההה. בנים זה חרא. אבל אני לא אבכה, מהתחלה ידעתי שהוא לא אוהב אותי. זה היה לי מול הפנים ולא עשיתי כלום, הלכתי אחריו כמו עיוורת. אני לא בוכה, את לא בוכה ליאן!
"אפשר לשבת כאן?" איזה קול שאל באנגלית, אפילו לא הסתכלתי עליו
"כן" מלמלתי.
"את חיוורת כאילו את מתה, הכל בסדר?" הוא שאל בזמן שהוא הידק את החגורה. הקול שלו היה מוכר, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות.
"חבל שאני לא מתה. אתה יודע איך זה, כולם מתים בסוף. גם אתה תמות" אמרתי לו בציניות. איזה טיפשה אני. כל כך לא נחמדה.. זו פשוט לא אני
"אוקיי…" הוא נבהל. "איך קוראים לך?" הוא שאל וניסה להוריד לי את כיסוי העיניים.
"ליאן רוס, איך לך?" איכשהו הוא הצליח לרכך אותי.
"הארי סטיילס" הוא אמר.
"אחלה, שם יפה" אמרתי לו. ואז קלטתי…
"הארי סטיילס?!!!!" קמתי מהר והורדתי את הכיסוי עיניים. הוא צחק.