just cant let her go- פרק 3 חלק א

"זהו שמי" הוא גיחך. הוא צוחק עליי או משהו? זה פאקינג הארי סטיילס!
"אפשר לצרוח?" שאלתי. הוא הסתכל לצדדים והצביע על איזה זקן שנחר בקולות. הבנתי את המסר.
"אז, מה את עושה כאן?" הוא שאל אותי.
"סתם…" מלמלתי. משום מה לא הכי התלהבתי ממנו, אני סתומה.
"אני עוצם עיניים קצת, נתראה בעוד שעתיים בערך"
"לילה טוב" אמרתי לו. אבל הוא כבר היה עמוק בתוך החלום השביעי, הבן אדם ישן כמו בול עץ
ככה עברה לה שעה, הספקתי לאכול קצת וכמעט גמרתי את הסוללה של האייפד שלי, מה לעשות שקנדי קראש זה ממכר ומעביר את הזמן. פתאום היה צליל של הודעת פייסבוק, פתחתי וקראתי…
Din Aboutbul-
'אני מצטער… זה לא היה בכוונה. פליטת פה'
התעצבנתי… איך הוא מעז בכלל?!
Lian Rus-
'תגיד לי, משהו ביחסים שלנו היה בכוונה בכלל?! זו פליטת פה, זה מה שאתה באמת חושב עליי!
אתה חתיכת שקרןן ונצלן מטומטם! אנייי שונאת אותך!! תקשיב לי טוב, שלא תעז לכתוב לי כלום יא מזדיין. לךךך לאיזה מישהי זונה שתרצה אותך יא בוגד!!! את החודשיים הכי יפים שלי נתתי לך, ומה את עשית?! הכנת לי סכין בגב וסובבת וסובבת!'
אי אפשר להסביר אפילו כמה אני עצבנית עליו. איפה אני טעיתי? למה דווקא אני?
עצמתי ת'עיניים וניסיתי להירדם. אין לי כוח לחשוב.

"קומי, הכל בסדר?" נשמע הקול של הארי.
"למה שמשהו לא יהיה בסדר?" שאלתי אותו באדישות. לא בא לי בטוב אף אחד עכשיו.
"בכית מתוך שינה, את יודעת" הוא אמר. פאק, איזה פאדיחה. לבכות מול הבן אדם שאני הכי מעריצה? איזה בושות. בשלב הזה הרגשתי איך אני מתחילה להסמיק בטירוף. היה שקט במשך שלוש דקות, לא ידעתי מה לענות. זה מפדח מידי.
"בכל מקרה" הוא אמר פתאום וקטע את השקט המופתי ששרר בינינו. "בגלל שאת חמודה, יש היום מסיבה במועדון וי איי פי מיוחד, הבנים באים. הבעיה היא שאין לי בת זוג. את יודעת מה אני רוצה לשאול" וואו, לזה לא ציפיתי.
"שאני אגיד להארי סטיילס לא?" שאלתי אותו בטעות, כנראה שחשבתי על זה וזה יצא בקול. כמה פאדיחות ביום אחד?
"חחח" הוא צחק. "אז נוחתים בריו, את באה איתי למלון ומשם למועדון"
"מתאים לי, בול חשבתי על איפה אני אישן היום" לזמן מה הצלחתי אפילו להפסיק לחשוב על דין. יש משהו בהארי שיכול להשכיח ממך את כל הצרות שלך, מין כריזמה שאין לאף אחד אחר בעולם.
"נוחתים, נא להדק חגורות" הדיילת אמרה. קליקים של חגורות נשמעו. רק אני מפחדת בכלל לפתוח את החגורה?
במשך כמה דקות התחלנו להתארגן, לקחנו את המזוודות מתא המטען ויצאנו לדרך, הרוב הלכו לכל מיני מקומות בשדה התעופה, רק אני לא מצאתי את עצמי. אז חיפשתי בעיניים שלי את הארי. ואז קלטתי רעמת תלתלים מוכרים.
"הארי, חכה לי!" צעקתי אליו. הוא התיישב על איזשהו ספסל ושתה מבקבוק המים שלו. רצתי אליו, התנשפתי וכאב לי בצד של הבטן.
"הארי, מה אתה יושב? האוטובוס יברח!" צעקתי עליו. איך הוא כזה אדיש?
"זה ריו, תירגעי. שחכת שאני סלב? את יודעת, יש בזה כמה הטבות… נהג פרטי וזה (;" הוא אמר לי וקרץ בחיוך שובב.
ואז פתאום הגיעה איזה מכונית ענקית, שחורה כזאת ומבריקה. הבן אדם חי טוב, איך לא?
עלינו על המכונית, או יותר נכון על הלימוזינה והתחלנו לנסוע.

"קח" אמרתי לנהג. הייתי פשוט חייבת לתת לו טיפ, זה לא מנומס. הוא לקח ממני ולא אמר אפילו תודה. זו לא הפעם הראשונה ביומיים האחרונים שאני נתקלת באנשים כאלו.
המלון היה עצום, הוא נראה כמו וילה ענקית. היו שם 3 בריכות ענקיות ומלא דשא סינטטי המספק אשליה מדהימה של טבע. הארי הסתכל בשעון, ואז הבעת הפנים שלו הייתה מודאגת.
"מהר, אנחנו נאחר. ניכנס מהר ונתלבש! ובלי הכנות מיותרות!" הוא הורה. רצנו פנימה, נכנסנו לאיזשהו חדר, אפילו לא הספקתי להסתכל עליו.