Life Story Of One Direction :)

~פרק 2~
האיש סגר אחרי את הדלת הוא נתן לי מיקרופון ולקח אותי לאודישן, לפני שעליתי לבמה הלב שלי פעם בחוזקה וכבר שמעתי את האנשים בקהל, הייתי צריך את המשפחה שלי לידי אבל הם היו בחדר אחר וראו אותי דרך טלוויזיה, ידעתי שהם איתי ותומכים בי.
"תעלה" השומר אמר לי ועליתי לבמה.
"שלום" סימון קוואל אמר והסתכלתי עליו, "מה השם שלך?" הוא שאל, "זאין מאליק" עניתי וקצת פחדתי, "איזה שיר תשיר לנו?" הוא שוב שאל והסתכל בדף שהוא החזיק, "Let me love you mario" עניתי והוא אמר אוקי, התחלתי לשיר ואחרי כמה שניות הוא הרים את היד ועצר אותי, לרגע נבהלתי וחשבתי שהוא לא מרוצה ממני, "לואיס כן או לא?" הוא שאל את אחד מהשופטים וחיפשתי מי זה לואיס, "אממ כן" הוא אמר וכל הקהל צרח "תודה לך" אמרתי והקהל המשיך לצרוח, "ניקול?" סימון שאל את השופטת וחיכיתי לתשובה שלה, "כן" היא אמרה והקהל שוב צרח, חיכיתי בעיקר לתשובה של סיימון, "אני גם אומר כן" סיימון אמר והקהל צרח הפעם יותר חזק, "תודה" אמרתי וירדתי מהבמה,
השומר ליווה אותי לחדר שבו הייתה המשפחה שלי, פתחתי את הדלת ואמא שלי ואחיות שלי צרחו וקפצו עלי, "עברתייי" אמרתי להם וחיבקתי אותם, "אני גאה בך אהוב שלי" אמא שלי חיבקה אותי ונתתי לה נשיקה. "כולנו גאות בך" שלושת האחיות שלי אמרו ביחד ובאו לחבק אותי, "ייאלה הולכים הביתה?" שאלתי את אמא והיא הנהנה בראשה.
נכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע, "אתם רוצים שנלך לקניון או משהו?" לא הספקתי לענות והאחיות שלי צעקו שכן. "אני עייף אבל" אמרתי וספה נתנה לי מכה, "צריך לחגוג את זה שעברת, ואל תיתן רעיונות לאמא" היא אמרה וצחקתי.
אחרי ארבע שעות עצרנו בקניון, "אמא כמה את מביאה לכל אחת?" וואליה שאלה והתחלתי לצחוק. "כמה אתם רוצות?" היא שאלה ודוניה עשתה חיוך ממזרי, "אוקי הבנתי" אמא שלי אמרה וצחקנו, "זאין כמה להביא להם?" אמא שלי שאלה ואחיות שלי עשו לי פרצוף כועס, "הרבה, לא רק אני צריך לחגוג" אמרתי והם באו לחבק אותי, "אבל רגע.." עצרתי אותם לפני שהם חיבקו אותי, "בתנאי שאתם קונות משהו לאח שלכם" אמרתי והם עשו פרצוף כועס והלכו לאמא שלי כדי לקחת את הכסף, "אוהב אותכם" אמרתי להם ורק ספה ענתה לי שגם היא ורצה לחבק אותי, "ספה את רוצה את הכסף שלך?" אמא שלי שאלה אותה וספה הפסיקה לחבק אותי "ברור!" היא אמרה ורצה לאמא שלי.
"עוד שעתיים ניפגש בכניסה" אמא שלי צעקה להם, "טוב" הן צעקו ביחד והמשיכו ללכת. "נשארנו רק שתינו, מה אתה רוצה לעשות?" אמא שלי שאלה אותי ולא ידעתי מה לענות, "אממ.." חשבתי ולא היה לי רעיון. "בוא נלך ל.." אמא שלי התחילה לדבר ועצרתי אותה "לאכול!! אני רעב" אמרתי והיא צחקה. "טוב בוא לאכול" היא אמרה והלכנו לחפש מסעדה, לא מצאנו מסעדה אז פשוט הלכנו לאכול המבורגר, "אני רוצה המבורגר גדול עם ציפס גדול ושתיה גדולה" אמרתי לאיש שעמד מאחורי הדלפק, הוא פתח עלי עניים ואמא שלי צחקה, "אוקי.." האיש אמר ועדיין היה בהלם, "אמא את לא רוצה משהו?" שאלתי את אמא שלי , "אתה תאכל בשבילי" היא אמרה וצחקה, "לא, נו באמת את רוצה משהו?" שאלתי וצחקקתי, "לא" היא אמרה ועשיתי פרצוף. "קח אחי בתאבון" הוא אמר ואמא שלי שילמה לו "תודה אחי" אמרתי והתיישבתי בשולחן, ההמבורגר היה כל כך טעים "לא ידעתי שהמבורגר זה דבר כזה טעים" אמרתי לאמא שלי והתענגתי על ההמבורגר, "את בטוחה שאת לא רוצה?" אמרתי בפה מלא באוכל, "לא, בתאבון" היא אמרה והייתה בהלם, "סליחה אמא, אבל אני רעב" אמרתי ושתיתי מהקולה, "שמתי לב.. וזה בסדר זאין אתה לא צריך להתנצל" היא אמרה ושמה עלי את היד שלה.
"סיימתי" אמרתי ואמא שלי הרימה את הראש מהטלפון, "ואוו סוף סוף כבר חשבתי זה לא יסתיים!" היא אמרה והייתה בהלם שסיימתי את הכל, "התפוצצתי תודה" אמרתי ונתתי לה נשיקה בלחי, "בבקשה ילד שלי" היא אמרה וחייכה, "נלך להסתובב קצת בקניון?" היא שאלה והנהנתי, "בוא נקנה לך קצת בגדים לשלבים הבאים" היא אמרה וניכנסנו לחנות, "שלום" אחת המוכרות באה לעזור לנו, "אתם צריכים עזרה?" היא שאלה, "כן, אנחנו מחפשים בשבילו משהו מיוחד" אמא שלי אמרה למוכרת והיא לקחה אותנו לחולצות, "יש לי פה חולצה יפה, מאוד מיוחדת" היא הראתה לנו חולצה מכופתרת עם פסים בכחול וכיס כחול, עשיתי לאמא שלי לא עם הראש. "אנחנו לא רוצים מכופתר, אנחנו מחפשים משהו מיוחד אבל לא מכופתר" היא אמרה למוכרת והמוכרת לא כלכך הבינה מה אמא שלי רוצה, "תודה על העזרה אבל אנחנו נסתדר לבד" אמא שלי אמרה לה בחיוך והלכנו לחפש בחנות חולצה יפה, "אמא בואי רגע" אמרתי לה כשראיתי חולצה יפה, "היא ממש יפה" הצבעתי על אחת החולצות שהיו מקופלות, "אבל יש בעיה אחת" אמרתי לאמא שלי אבל היא לא הבינה, "היא יקרה, אני לא רוצה לקנות משהו יקר" אמרתי והסתכלתי לאמא שלי בעניים והייתי מבואס, "אנחנו נקנה את זה בכל זאת" היא אמרה לי ולא רציתי שהיא תקנה לי את זה, "לא אמא, נחפש משהו אחר יש עוד דברים יפים" אמרתי והחזרתי את החולצה למקום, "אנחנו נקנה אותה לא יעזור לך מה תגיד" היא אמרה ולקחה את החולצה, "תיכנס למדוד" היא הביאה לי את החולצה והלכתי למדוד, יצאתי מהתא הלבשה ונעמדתי מול המראה, "תראה לי" אמא שלי אמרה לי והסתובבתי אליה, "יפה?" הסתובבתי בחזרה אל המראה, "כן, היא ממש יפה עליך כמו דוגמן" היא אמרה וחייכתי, "למה כמו?" אחת המוכרות אמרה ואני ואמא שלי צחקנו, "תודה" אמרתי למוכרת וחייכתי אליה, היא חייכה גם והלכה, "אולי תכירו?" אמא שלי לחשה לי באוזן, "אמא!!" התעצבנתי עליה, "טוב טוב" היא אמרה ונתנה לי חיבוק, "תיכנס להוריד את זה ונלך לשלם" נכנסתי לתא הלבשה ולבשתי את החולצה שלי, יצאתי מהתא והלכנו לשלם, "חולצה יפה" המוכרת אמרה וחייכתי, "תודה.. שוב" אמרתי ואמא שלי הסתכלה עלי והחזרתי לה מבט שלילי, "תתחדש" המוכרת אמרה ויצאנו מהחנות, המשכנו להסתובב לעוד חנויות.
"איפה הם?! אמרנו להם אחרי שעתיים!" אמא שלי הייתה עצבנית שאחיות שלי לא הגיעו לכניסה של הקניון בזמן, "למה את בלחץ? קרה משהו?" שאלתי אותה והיא הנידה את ראשה לצדדים, "אם לא קרה כלום למה את בלחץ?!" התעצבנתי עליה כי ידעתי שהיא לא מספרת לי משהו, "הכל בסדר ילד שלי, אני מפחדת שקרה להם משהו" היא אמרה וחיבקתי אותה, "לא קרה להם כלום" אמרתי לה והצבעתי על אחיות שלי שבאו לכיוון שלנו, "כמה זמן? קבענו פה אחרי שעתיים תעמדו בזמנים!" היא שוב נכנסה ללחץ, "טוב בואו לאוטו!" אמרתי עצבני והלכתי לאוטו.
כל הנסיעה היה שקט עד שהגענו הביתה.
כשהגענו יצאתי מהאוטו עצבני והלכתי לכיוון הדלת של הבית, "אמא זרקי לי את המפתח" אמרתי לה וספה באה להביא לי את המפתח "תודה אחותי" אמרתי וחייכתי אליה, פתחתי את הדלת של הבית והייתי בשוק ממה שראיתי…