Little Black Dress- פאנפיק על הארי פרק 20

-נקודת מבט של דיאנה-
התעוררתי והרגשתי קצת חולה. שפשפתי את עיניי והבטתי סביבי, לא הייתי בבית שלי. קמתי והבנתי מייד שאני עירומה. לפתע ראיתי בגדים ועליהם מונח פתק.
'תלבשי את זה ותפגשי אותי למטה-הארי.' קראתי.
ביתו של הארי? לבשתי את הבגדים ולאחר מכן ירדתי במדרגות. כן, ביתו של הארי. הלכתי למטבח וראיתי שהוא מחכה לי עם אוכל.
"בוקר." הוא אמר בחיוך.
"היי." השבתי. הייתי כל כך מבולבלת עם הרגשות שלי כלפי הארי. הוא תמיד היה הבריון שלי, אבל בזמן האחרון הוא נהיה לגיבור שלי.
"וופלים?" הוא שאל מרים את הצלחת עם הוופלים ופירות היער הטריים.
"תודה." אמרתי מתיישבת על אחד ממושבי האי.
"אז את זוכרת משהו מאתמול בלילה?" הוא שאל.
"כן, אני יודעת שלא קיימנו יחסי מין." אמרתי בוהה בו.
"נכון עד עכשיו." הוא אמר והנהן מסמן לי להמשיך.
"אני גם זוכרת שאני חייבת לך תודה על שהצלת אותי מאונס." הוספתי והבטתי בו. "אז…תודה לך הארי."
"בכל זמן דיאנה. אני כבר לא אותו הבחור שהייתי,את יודעת. אני לא הולך להפחיד אותך יותר, אני לא אעשה את החרא המטופש שעשיתי בעבר, בבקשה תאמיני לי." הוא השיב.
וואו, לא צפוי. אבל…הוא הציק לי במשך שנים. הנחתי את המזלג שלי והבטתי ישר אל הארי.
"הארי…אתה..פגעת בי." אמרתי עם דמעות בעיניי.
"אני יודע אבל-" הוא התחיל.
"אני לא יודעת אם אוכל לסלוח לך." אמרתי לפני שהספיק לסיים.
"אז בואי נשכח מהכל. בבקשה תקשיבי לי, למה שלא נתחיל מחדש?" הוא שאל.
"להתחיל מחדש?" שאלתי.
"בואי נעמיד פנים שזו הפעם הראשונה ושמעולם לא פגשנו אחד את השנייה ונתחיל מחדש. בואי נניח לעבר להיות בעבר ובעתיד יהיה מה שיהיה. בבקשה, אני אדם טוב יותר כשאני איתך." הוא התחנן.
אני לא יודעת למה אבל הסכמתי עם הארי. רציתי להתחיל מחדש, אני רוצה לשכוח את הכאב התמידי, זיכרונות מתמידים של בריונות וכאב, וזו הייתה הדרך המושלמת.
"דיאנה, דיאנה רוז." גיחכתי והושטתי את ידי.
"הארי, הארי סטיילס." הוא אמר בשמחה ולחץ את ידי.
"נחמד לפגוש אותך אדון סטיילס." עניתי בצחקוק קטן.
"נחמד לפגוש אותך גברת רוז." הוא אמר בצחקוק גם.
"האם עלינו לסיים את הוופלים המקסימים האלו ולאחר מכן ללכת לטיול קצר לסטארבקס?" הצעתי.
"זה נשמע גנדרני." הוא אמר נוגס ביס בוופל שלו.
זו יכולה להיות התחלה של משהו חדש ופעם ראשונה הייתי שמחה, באמת שמחה.

-נקודת מבט של לקסי-
התעוררתי והייתה לי תחושה כואבת באיזור מפשעתי.
"מה לעזאזל?" מלמלתי וקמתי.
הסתכלתי לצדי והייתי באיזו דירה דלה, הסתכלתי למי ששכב לצדי…איכס ג'ורג'. רגע, אנחנו שכבנו? לא משנה, זו לא הפעם הראשונה. לאט לאט התעוררתי ולבשתי את בגדיי. שיט, המפשעה שלי באמת פאקינג כואבת.
"זה לא מנומס לעזוב בלי לומר בוקר טוב, את יודעת." ג'ורג' אמר מתיישב באיטיות.
"ובכן, אני בחורה עסוקה." עניתי לו.
"את לא תהיי יותר, או לפחות לזמן מה." הוא אמר מגחך.
"סליחה, מה?" שאלתי מרימה את ארנקי.
"תני לי לנחש, כאבים בנרתיק שלך?" הוא אמר בצחקוק ולבש את בגדיו.
"מ-מה לעזאזל עשית לי?" שאלתי בכעס.
"אני זיינתי אותך. אבל… יש לי כלמידיה, אך אל דאגה זה ניתן לריפוי." הוא אמר בצחקוק.
"אתה חתיכת חרא!" צעקתי ורצתי לעברו.
"תירגעי נסיכה, כמה טיפולים ואת תהיי בסדר." הוא אמר והרים את ידו.
"כן, אבל אני אצטרך שאמא שלי תקח אותי, והיא תעיף אותי!" צעקתי.
"לא הבעיה שלי. אולי בפעם הבאה שאת מחליטה לצאת לדייט איתי, תתקשרי חזרה ביום שלמחרת." הוא אמר לפני שהתיישב על יד שולחן הכתיבה שלו.
"את יכולה לעזוב עכשיו." הוא הוסיף.
"לך תזדיין ג'ורג'!" צרחתי לפני שעזבתי וטרקתי את דלתו. פאק. יש לי כלמידיה.

-נקודת מבט של הארי-
"למה שוקולד חם ומנטה הוא האהוב עלייך?" שאלתי את דיאנה בעודה לוגמת מן המשקה שלה.
"לא יודעת, זה פשוט מזכיר לי את חג המולד, ואני אוהבת את חג המולד!" היא ענתה בחיוך. אלוהים, אני אוהב את החיוך שלה.
"אוקיי, אני צריך לשאול אותך על משהו שראיתי אתמול בלילה." כשאמרתי את זה היא הניחה מיד את המשקה שלה ומיד נראתה עצבנית.
"כן…?" היא שאלה.
"ראיתי את הקעקוע שעל הכתף שלך, מה עשית אותו?" שאלתי.
"לפני כמה ימים, רק רציתי אחד כדי לזכור את הוריי." היא אמרה בחיוך ושפשפה את כתפה שעם הקעקוע.
"אני אוהב את זה." אמרתי בחיוך.
"תודה, אני מתגעגעת אליהם ובדרך הזו הם תמיד איתי." היא ענתה.
"ובכן, עכשיו יש לך אותי. אני לא הולך לשום מקום." אמרתי.
"ועכשיו יש לך אותי. אני לא הולכת לשום מקום." היא אמרה מחזיקה בידיי.
אהבתי את הילדה הזו כל כך הרבה. אני אהיה כל כך מאושר איתה, ולא כמו שזייפתי אושר שהייתי עם לקסי.
למעשה הייתי שמח.