Little Mix Perfect- פרק 16

*מנקודת מבטו של ליאם*
"ג'ייד!" צעקתי ורצנו לעבר ג'ייד.
"ג'ייד קומי!" אמר הארי מנער אותה.
"תתקשר לרופא!" אמר נייל לחוץ.
"דביל אנחנו בבית חולים!" אמרתי ונתתי לו סטירה קטנה בעורף.
"איה, רופא רופא!" צעק נייל.
"מה קרה?" הגיע אחד הרופאים ואנשים התחילו להתאסף בנינו.
"נראה לי שהיא התעלפה" אמר נייל.
"טוב תרימו אותה ובואו" אמר הרופא והרמנו אותה. הגענו לאיזה חדר והרופא אמר לנו להניח אותה על המיטה.
"מה קרה לה?" שאל בעודו בודק אותה.
"אנחנו לא ממש יודעים, שמענו משהו על חבר שלה והיא התעלפה" אמרתי.
"אוקיי היא תתעורר בקרוב בנתיים לכו תבררו מה קורה עם חבר שלה" אמר.
"לואי!" אמר הארי ורץ שאני ונייל אחריו מנסים להדביק את הפער שנוצר.
"מה קורה כאן?" שאלתי בלחש. לואי וזאין ישבו שם כאילו כלום לא קרה.
"היי!" אמר לואי.
"מה?! אתם בסדר?" שאל נייל מופתע והארי קפץ על לואי וזאין בחיבוק.
"כן.. עש שהארי מחץ אותי" אמר זאין.
"מזה למה יש לך גבס?" שאל הארי את לואי.
"אה.. נכנס לי זכוכיות לרגל מהמכונית אז זה היה עמוק מדי ועשו לי גבס!" אמר לואי מתלהב.
"אני עומד להתעלף, נייל!" אמרתי ונשענתי אחורנית שנייל מחזיק אותי.
"ומה קרה לך?" הארי שאל את זאין.
"אצלי הסיפור יותר ארוך כי לואי היה מאחורה ואני נהגתי… היד שלי שבורה ואסור לי להיות הרבה בשמש ו.." אמר זאין והשפיל מבט.
"מה?" שאלתי לחוץ.
"אסור לי לשיר, חודשיים" אמר בלחש.
"מה?!?!" צעק נייל.
"איך נקליט שירים? נופיע?" שאל הארי.
"אני מצטער" אמר.
"טוב זה לא אשמתך… אנחנו כבר נמצא משהו" אמרתי.
"אחמאחמ!" חיכה לואי שיעול.
"מה?" שאל הארי.
"אני מתה עליכם! אפשר חתימה על הגבס? אהאהאעה וואן די! אהבת חייייי!" אמר לואי מחכה את הדיירקשניות. תמיד במצבים שכאלה לואי מנסה להצחיק וזה תמיד עובד.
"בטח מתוקה" אמר נייל וצבט לו בלחי. חתמנו לו על הגבס וגם לזאין.
"רגע.. ג'ייד" הארי אמר בלחש.
"מה איתה?" שאל לואי ופתאום נהייה דואג ורציני.
"היא.. התעלפה.." אמרתי.
"מה? נייל תעזור לי לקום" אמר לואי מחזיק בשידה כדי לעמוד.
"שב פה! אנחנו נלך" אמר הארי.
"לא רוצה!" אמר.
"ומה עם פרי" זאין שאל.
"היא בכתה" אמרתי.
"וחוץ מזה?" שאל.
"לא יודעים, היינו פה?" שאל אותי הארי והלכנו.
*מנקודת מבטו של לואי*
"נייל קח אותי" אמרתי מנסה לעמוד.
"טוב" אמר נייל והושיט לי יד. קמתי ואחזתי בידו.
"נייל לא" אמר זאין.
"אעהעה!" צעקתי שכמעט נפלתי אבל נייל תפס אותי.
"נוווו" אמרתי.
"שב פה! די נמאס לי! תעשה פעם אחת מה שאומרים לך" אמר נייל.
"מה?, זאין תיראה מה עשית לילד!" אמרתי.
"הוא לא עשה כלום, די לואי נמאס לי מזה! שב פה וזהו!" אמר נייל מרים את קולו.
"זאת חברה שלי ויש לי זכות לראות אותה!" אמרתי עצבני.
"גם לי יש זכות להשאיר אותך פה!" אמר נייל והלך. הייתי מופתע בדרך כלל נייל הוא אפרוחי והוא עושה כל מה שמבקשים ממנו.
"מה זה היה?" שאלתי בלחש.
"חחחחח לואי, אכלת אותה" אמר זאין צוחק.
"תגידו אתם לא יודעים לנסוע?" לו (הסטיילסטית של וואן די, הבנים חברים טובים שלה ושל בעלה) אמרה.
"לו!!" אמר זאין והיא חיבקה אותנו.
"איפה לוקס?" שאלתי.
"לוקס בואי תראי מי פה" אמרה לו מסתכלת על הדלת.
"לואי, דאין!" אמרה לוקס בחיוך. אני מת עליה, היא כל כך חמודה ויפה שאין דברים כאלה!
"לוקס בואי אליי!" אמרתי ופתחתי את ידיי לחיבוק. היא חיבקה אותי בידיה הקטנות כל המחשבות שלי על ג'ייד ונייל עברו באותו רגע.
"ומה איתי?" שאל זאין בחיוך עצוב.
"גם אתה תקבל חיבוק דאין!" אמרה לוקס ורצה אליו.
"מה קרה לכם?" שאלה.
"הם לא יודעים לנהוג" אמרה לו.
"זה זאין!" אמרתי.
"אתה דיברת איתי!" אמר זאין.
"כי שמת דיסק על ברונו ואני רציתי ריהאנה!" אמרתי.
"נו מה יש לכם תינוקות" אמרה לו.
"אני אוצה ליסון" אמרה לוקס.
"בואי" אמרה לו ולקחה אותה בידה.
"ביי" אמרה לו וחיבקה אותנו.
"ביי דאין ולואי, תבואו לשחק איתי בלגו החדש סלי" אמרה לוקס והנהנו לחיוב.
"יש לכם אורחות" אמרה לו שיצאה. לא ידעתי למי היא מתכוונת.
"זאין" פרי נכנסה בוכה לחדר ונישקה את זאין.
"אחמאחמ!" חיכיתי שיעול והם חייכו.
"לואי יש לך אורחות!" אמרה פרי והדלת נפתחה בעדינות. מולי נגלו אמא שלי, לוטי, פליסיטי, פיבי ודייזי וגם אבי החורג.
"לואי!!" פיבי ודייזי צעקו וחיבקו אותי.
"היי התגעגעתי אליכם" אמרתי וחיבקתי אותם ודימעה יצאה מעניי.
"לואי" אמרה לוטי וחיבקה אותי. יש לנו קשר מאוד חזק, לוטי נולדה אחריי וכל הזמן הייתי איתה.
"כן למי את מחכה?" שאלתי את פליסיטי.
"מה קרה לך?" שאלה והרגשתי שהיא בוכה בעודה מחבקת אותי.
"אני בסדר" אמרתי וליטפתי אותה.
"לואי" אמא שלי אמרה וחיבקה אותי.
"התגעגעתי אליך כל כך" אמרתי וחיזקתי את החיבוק.
"לואי הבאנו לך מתנה" אמרה דייזי.
"וואו באמת?" שאלתי.
"כן תראה!" אמרה פיבי והביאה לי שקית. פתחתי את השקית ובתוכה נגלה שעון שעליו תמונות שעליו תמונות שלי ושל כל המשפחה.
"זה יפה מאוד, תודה" אמרתי וחיבקתי אותם.