Little Mix Perfect- פרק 17

תשמעו: http://www.youtube.com/watch?v=jxxsEhQ_7rA(בקטע של זאין ופרי זה יתאים)
~כעבור שבוע~
*מנקודת מבטו של נייל*
"קר לי" לחשה ג'סי וחיבקתי אותה.
"טוב משעמם" אמר הארי כשהוא בוהה החלון מחכה לשלג.
"הארי זה רק תחילת החורף!" אמר ליאם.
"בסדר, אבל שרוצים הכל אפשרי" אמר.
"בואו נצא לאן שהוא" אמרה פרי.
"כן ומשעמם בלי לואי" אמרה ג'ייד.
"ובלי זאין" הוסיפה פרי. זאין ולואי הלכו למשפחות שלהם אחרי שהשתחררו מהבית חולים.
"רוצים ללכת למועדון?" שאל ליאם.
"לא…" אמרו הבנות.
"נו אל תהיו מגעילות" אמרתי.
"טוב בסדר" אמרה ג'סי.
"טוב אז יאללה צריך להתארגן ביי!" אמרה לי-אן ונישקה את ליאם בלחיו.
*מנקודת מבטה של שירז*
ישבתי ליד תובל שאני מחובקת בין ידיו החמות. התכרבלתי בשמיכה החמה צופה בסרט כשתובל יושב לידי. כבר כמה שלוש ימים שאני לא מרגישה טוב בגלל זה אני מעדיפה להישאר בבית. תובל קיבל הודעה והסתכל עליי במבט עצוב.
"מה קרה?" שאלתי בקולי שנהיה צרוד.
"אני צריך לשמור על אחותי.." אמר.
"זה בסדר תילך" אמרתי וחיבקתי אותו.
"רק חיבוק?" שאל.
"אני חולה, לא נראה לי שצריך שתי חולים" אמרתי מצחקקת.
"בסדר גם אני חולה.." אמר.
"ולמה לא אמרת.." לא סיימתי את המשפט והוא נישק אותי.
"חולה עליך" אמר אחרי הנשיקה ויצא מהבית. הסרט שצפיתי בו נגמר והתחילו תוכניות בידור.
"איזה תזמון בדיוק מדברים עליכם" אמרתי להם שהתחילה כתבה.
"איך את מרגישה?" לי-אן התיישבה לידי.
"יותר טוב" אמרתי.
"טוב אנחנו יוצאות היום, עכשיו" אמרה פרי.
"לאן?" שאלתי וכולם התיישבו לידי.
"למועדון, זה הבנים ואני ופרי הולכות לבקר את לואי וזאין" אמרה ג'ייד.
"טוב אני הלכתי להתקלח" אמרה לי-אן ורצה למקלחת.
"ואני בחדר שלי" אמרה פרי. ג'סי הלכה למטבח וג'ייד נשארה איתי.
*מנקודת מבטה של פרי*
לי-אן יצאה מהמקלחת ואני נכנסתי אחריה. הורדתי את בגדיי ונתתי למי החמים לשטוף את גופי ואת מחשבותיי על זאין שלא יוצאות מראשי לשניה. סיימתי די מהר, נכנסתי לחדר שלי ועמדתי מול הארון חושבת מה ללבוש. 'פרחוני, לא היום, גופיה? לא עכשיו חורף!' חשבתי לעצמי.
"נו פרי אנחנו מאחרות! המטוס יספיק לעשות כבר כמה סיבובים בבריטניה!" אמרה ג'ייד.
"נו אבל אני לא יודעת מה ללבוש" אמרתי עצבנית. ג'ייד נכנסה לחדר בוחנת את ארוני.
"קחי!" אמרה והוציאה לי בגדים. הסתכלתי על החולצה שהיא הוציאה לי, נהייתי מאושרת. זאת החולצה זאין קנה לי.
"פרי את עומדת להתלבש או לבהות בחולצה?" שאלה ג'ייד מנופפת בידה לעברי.
"כן עכשיו.." אמרתי והתלבשתי.
*מנקודת מבטו של הארי*
פול הגיע ולקח אותנו למועדון. כולם רקדו ואני ישבתי בבר לבד. מדי פעם כשבחורות הגיעו לשם דיברתי איתן אבל זכרתי שיש לי מטרה אחת בראש: 'שירז'.
"רוצה משהו?" שאל הברמן.
"תביא משהו חזק" אמרתי לו מסתכל על ליאם ולי-אן שרקדו צמוד. הברמן הגיש לי כוס קטנה שבה היה משקה. שתיתי אותו במהירות, הרגשתי את המשקה צורב בגרוני. לאחר מכן שתיתי עוד כמה כוסות.
*מנקודת מבטה של פרי*
התיישבתי ליד ג'ייד במטוס שלצד ג'ייד יש אישה מבוגרת. דחפתי את אוזניות האייפון לאוזניי ושמעתי שירים, שלנו, של הבנים ועוד כמה זמרים שאני אוהבת. לאט לאט הרגשתי את עניי נעצמות ונרדמתי.
"פרי קומי" ג'ייד אמרה וניערה אותי.
"הגענו?" שאלתי.
"כן בואי" ענתה ויצאה. לקחנו את המזוודות שלנו ויצאנו מהמטוס.
"טוב פה נפרדים" אמרה ג'ייד וחיבקה אותי. אני תפסתי מונית לברדפורד, היכן שהמשפחה של זאין גרים.
"לאן את?" שאל הנהג מונית.
"לרחוב @#$" אמרתי והבאתי לו את הכסף. הנסיעה הייתה רבע שעה. ירדתי מהמונית, הרמתי את עניי אל השמיים. עננים שחורים כיסו אותם. הרוח נשבה ועלים עפו. חיפשתי את הבית של זאין. התקדמתי בשכונה וראיתי שלט גדול 'משפחת מאליק'. על הרצפה היו שלטים שעליהם כתוב 'זאין אהובי, וואן דיירקשן כל העולם שלי' ועוד דברים כאלה. נכנסתי לגינה, ערמת עלים כיסתה את הרצפה. דפקתי בעדינות על הדלת מחכה לתשובה.
"אני פותחת" שמעתי קול מעבר לדלת והדלת נפתחה.
"היי" אמרתי לוליה שפתחה את הדלת.
"היי פרי" אמרה וחיבקה אותי.
"טוב ממש קר לי" אמרתי מחבקת את ידיי בגלל הקור.
"בואי תיכנסי" אמרה ונכנסתי פנימה.
"וליה מי זה?" שמעתי את זאין.
"אני" אמרתי בחיוך.
"פרי?" שאל זאין. הוא הגיע מחדרו. הגבס עדיין היה על ידו.
"זאין התגעגעתי" אמרתי וחיבקתי אותו.
"מה את עושה פה?" שאל מופתע.
"לא יכולתי יותר בלעדייך" אמרתי לו בלחש.
"טוב אני ילך" אמרה וליה.
"לא! לא אנחנו נלך" אמר זאין ומשך אותי לגינה. התיישבנו על ספסל ודיברנו.
"נו אז מה קורה?" שאלתי.
"משעמם לבד" אמר.
"כן תספר לי.." אמרתי.
"היית חסרה לי, את מכירה את זה שיש לך דבר יקר זה נראה לך שיגרה ואז שהוא הולך או נעלם, פתאום את מבינה איזה ערך יש לו, זה מה שאני מרגיש, אני לא יכול בלעדייך" אמר זאין.
"הוצאת לי את המילים מהפה, תמיד היית לצידי עכשיו שלא קשה לי!" אמרתי ודמעה יצאה מעניי.
"אני אוהב אותך" אמר וניגב את הדמעה. התקרבתי אליו, הרגשתי את נשימותיו החמות קרבות אליי. עניו החומות הסתכלו עליי ואני עליו. הוא נישק אותי נשיקה עדינה שלאט לאט התפרעה. שלג החל לרדת. אני וזאין התנתקו צופים בשלג שיורד.
"אז הארי צדק, אם רוצים הכל אפשרי" אמרתי והתכרבלתי בין ידיו החמות והשריריות של זאין.
"יורד שלג!!!!" צעקה ספע ויצאה החוצה. הוריו שלי זאין יצאו גם מחובקים וכך כל האנשים שהיו בשכונה.
"אני אוהב אותך" אמר זאין שוב. התנשקנו נשיקה עדינה והתנתקנו. צפינו ביחד בשלג שירד. זה היה הרגעים הכי מאושרים בחיים שלי.