LITTLE THINGS 9

"אז את וליאם.." רונה אמרה לי, "אתם כבר לא ביחד?"
"ל..לא.." גמגמתי אליה, לא מעזה לחייך. חשבתי שאולי הן ילכו, יעדיפו להיות חברות של מישהי אחרת.
אבל לא. הן לא הלכו. יכול להיות שהן היו חברות שלי, לא רק בגלל ליאם? אולי הן נהפכו לחברות שלי כי באמת בא להן?
"אל תשכחי שתמיד נהיה לצידך." נועה אמרה לי, והשלוש נפרדו ממני לשלום. הרי, סיום הלימודים וצריך ללכת הביתה. אני הלכתי לכיוון ביתי, לא מודעת למה שעוד יקרה בהמשך.
"היי, את!" שמעתי קול, יותר מידי מוכר, קורא לי. הסתובבתי לאחור, מתפלאת לראות את קייל רץ אליי.
הסתכלתי לצדדים. רק אני וקייל. יכול להיות, שהוא באמת התכוון אליי?
הוא נעצר מולי, מחייך.
"ה..הי.." גמגמתי, משפילה מבטי. אין סיכוי שאני אוכל להסתכל לו בעיניים!
"קיילי, נכון?" הוא שאל אותי, מחייך. "יש לנו שמות ממש דומים."
"כן.. מצחיק.." גיחכתי.
"איך זה שאף פעם לא שמתי לב ליופי שלך?" הוא שאל אותי, מרים מבטי. "מה דעתך? רוצה שאני אקח אותך איתי לאנשהו? לאכול פיצה?" הוא שאל אותי, ואני צחקקתי.
"למה לא?" שאלתי אותו, והוא נפרד ממני לשלום.
ללא ספק, היום הכי טוב, ב-ע-ו-ל-ם!