Live movie- פרק עשרים וארבע

*מנקודת מבטה של וונדי*
"אז ביי" אמר נייל וחיבק אותי והלך יחד עם נוי. כולם הלכו חוץ מאביה, אליס ואמבר וכמובן הארי.
'הארי תצא אני צריכה להתלבש' כתבתי לו.
"זה בסדר אני ישאר פה" אמר בחיוך ערמומי. שלחתי אליו מבט מזהיר.
"הייתי פה" אמר ויצא במהירות. הארי יצא והתיישבתי על המיטה בחזרה.
"מה את לא מתלבשת?" שאל אמבר והשתקתי אותה.
'אני רוצה לספר לכם או יותר נכון לכתוב לכם משהו' כתבתי.
"נו?" שאלה אביה.
'אבל אתם לא מספרות לאף אחד!' כתבתי והסתכלתי עליהם במבט מזהיר.
"טוב תתחילי" אמרה אליס.
'חלמתי שתי חלומות שקשורים להארי' כתבתי.
"זה טוב או רע?" שאלה אמבר.
"תני לי להמשיך" אמרה אביה מרותקת.
'החלום הראשון היה באותו לילה שהיה לי התקף, חלמתי שהארי צועק הצילו פתחתי את החלון וראיתי את הארי שמישהו מחזיק בו ואני רצה אחריהם ואז נגמר לי האוויר' כתבתי.
"ומזה אומר?" שאלה אליס.
'מאיפה אני יודעת?' כתבתי.
"טוב נו מה החלום השני?" שאלה אמבר.
"וונדי סיימת להתלבש?" הארי שאל לפתע.
'איך הוא רוצה שאני יענה לו?' כתבתי לאביה.
"היא כתבה שאיך אתה רוצה שהיא תענה לך?" אמרה אביה להארי.
"לא יודע" ענה חושב.
'תגידי לו שלא!' אמרתי לאביה.
"היא אמרה לא" אמרה אביה.
"טוב" אמר הארי ושמענו צעדים.
'החלום השני זה שחלמתי שאתן מעירות אותי ואמרות לי למה עשיתי את זה ואני לא הבנתי על מה אתם מדברות ויצאתי לריצת בוקר וראיתי את הארי יושב בוכה בפארק שתמונות שלנו ביד שלו קרועות והוא אמר שהוא שונא אותי ואז ראיתי תמונה שלי ושל מישהו מתנשקים' כתבתי.
"אוי" אמרה אביה וחיבקה אותי.
"מה אתם חושבות שזה?" שאלה אליס.
"לפי דעתי זה מחשבות שלך" אמרה אביה.
"לי זה דווקא נראה סתם חלום, הוא אוהב אותך" אמרה אמבר.
"אני חושבת שזה חזיונות" אמרה אליס.
'חזיונות? מה נראה לך שאני?' כתבתי.
"לכי תדעי אולי זה באמת חזיונות?" שאלה אליס.
'טוב אני אתלבש' כתבתי והתלבשתי. סיימתי להתלבש ויצאנו החוצה.
"כמה זמן?" הארי שאל.
'זה די בעיה, אני לא יכולה להיות עם הלוח הזה בכל מקום ואיך אני יענה לך?' כתבתי בלוח עצבנית.
"אין מה לעשות צריך להתמודד" אמר הארי ונישק אותי.
"אחמאחמ!" חיכתה אליס שיעול.
"טוב אז הולכים?" שאל הארי מגרד בעורפו.
"כן" אמר אמבר.
"רגע!" אבירה אמרה.
"מה?" שאלו כולם ואני חייכתי.
"אין לי איפה לישון" אמרה.
"את יכולה לגור איתנו יש לי חדר אורחים, נסדר אותו קצת והוא יהיה שלך" אמר הארי והנהנתי לחיוב.
"תודה" אמרה אביה וחיבקה את הארי.
"זה בסדר" אמר הארי ונישק אותה בלחי.
"אעהע" אמרה מוקסמת.
'תירגעי או שלי!' כתבתי.
"לא לשטוף את הלחי,לא לשטוף את הלחי, לא לשטוף את הלחי" מלמלה לעצמה וכולנו צחקנו. נכנסו לבית היה ריח של אוכל.
"מה זה?" אביה שאלה.
"בואו" אמר הארי מגונן עלינו.
'אוי נו אל תשחק אותה גבר!' כתבתי וניכנסתי פנימה.
"היי" אמרה ג'מה וחיבקתי אותה.
"ג'מה!" אמר הארי וחיבק אותה.
"ג'מממה!" צעקה אביה וחיבקה אותה.
"שלום גם לך…" אמרה ג'מה לא מבינה.
"אביה ואת ג'מה אחות של הארי" אמרה אביה מתלהבת.
"כן אני יודעת מי אני" אמרה ג'מה צוחקת.
"מה הכנת?" שאל הארי מציץ בסירים.
"אל תגיע!" אמרה ג'מה מעיפה את הארי אחורה.
"איזה יפה את לבושה!" אמרה אביה.
"תודה (: , וונדי את בעלת את הלשון?" שאלה ג'מה.
"סוג של" אמר הארי.
"למה, מה קרה?" שאלה ג'מה דואגת.
"היה לה התקף אסתמה וזה פגע לה במיתרי הקול" אמר הארי ואני הנהנתי לחיוב.
"אוי מסכנה!" אמרה ג'מה וחיבקה אותי.
"אני רעב" אמר הארי.
"הוא שומר עליך, להרביץ לו?" שאלה ג'מה. הנהנתי בראשי לשלילה והיא צחקה.
"מה יש לאכול, גם אני רעבה" אמרה אביה וליטפה את בטנה הרזה.
"שניצלים עם פירה, השקעתי הפעם" אמרה ג'מה והוציאה צלחות.
"וואו איזה טעים" אמר הארי שהוא אכל ללא הפסקה.
"כן אני יודעת קוף" אמרה ג'מה והמשיכה לאכול. המשכנו לאכול ונשמעו דפיקות בדלת.
"לא פותחת!" אמרה ג'מה.
"בסדר במילא אני יפתח" אמר הארי וקם. עבר כמה דקות ולא שמענו קול.
'איפה הוא?' כתבתי לחוצה.
"בואו!" אמרה אביה ורצנו. הדלת הייתה פתוחה יצאנו לבחוץ אבל אף אחד לא היה שם.
"הארי!!" צעקו אביה וג'מה שאני מחפשת. עליתי לחדר שלי.
"הצילו!" שמעתי צעקות. רציתי לקרוא לאביה וג'מה אבל לא יכולתי. פתחתי את החלון, פתאום הרגע היה לי כל כך מוכר. וונדי אל תסתכלי את יודעת מה הולך להיות!. לא הקשבתי למחשובתיי ופתחתי את עניי. זה המציאות! אני חוזה דברים! לא!!!!!!!!!