Live My Life – הקדמה + פרק 1 ( 1D+ JB)

״גל תזהר זה לא מצחיק״ אמרתי לו בזמן שהוא העלה את המהירות באופנוע השטח שלו .
״תרגעי מה כבר יכול לקרות ?" צחק את הצחוק החמוד שלו .
״אני רצינית גל , תנמיך את המהירות״ אמרתי לו כשראיתי שמד המהירות עומד לעבור את 100 .
״הכול יהיה בס…״ אלה המילים האחרונות ששמעתי לפני שהכול ניהיה מטושטש .
משאית גדולה יצאה מפניה כמעט בלתי נראית לעין , והתנגשה בנו .
הדבר האחרון שאני זוכרת זה את הכאב שהשתלט על כול גופי , את הדם שזלג מקצה פי , ואת האורות המהבהבים של האמבולנס .

״אביה , תחזירי לעבוד!!״ צעקה עלי גלית אחראית המשמרת שלי ושלפה אותי מהמחשבות הנוראות של התאונה שהשקעתי בהן .
״בטח״ מלמלתי אליה וחזרתי לעבוד .
אני עובדת בבית קפה קטן בקצה השכונה שאני גרה בה .
המשמרת חלפה במהירות , יצאתי אל עבר ביתי .
המחשבות הנוראיות ההן חזרו למוחי וצעקו בכול הכוח , ׳את אשמה׳ .
ואני כבר כמעט מאמינה בשקר הזה , שאני אשמה .
שאני אשמה שהמשאית לא ראתה אותנו.
השתחררתי מבית החולים לפני שבועיים וחצי , גופי עדיין כואב , כואב ברמות שאני לא יכולה לתאר .
אבל למזלי אין לי אף שבר , לעומת גל .
גל שבר את הרגל ואת ידו השמאלית בנוסף לזה , האופנוע נפל עליו וריסק לו את הצלעות .
הוא עדיין מאושפז בבית החולים .
אני הייתי מאושפזת במשך שבוע וחצי עד ששיחרו אותי הביתה .
׳הביתה׳ אם אפשר לקרוא לזה בית , הוריי לא אוהבים אותי אבל זה לא חדש .
אחי הגדול השתנה , הוא כבר לא אותו אחד שהיה לפני שנתיים .
הוא מעשן שותה , ואלוהים יודע מה עוד .
אחותי הגדולה התחתנה וניתקה קשר עם כול המשפחה , היא גרה בצרפת עם בעלה .
המשפחה היחידה שלי היא אור .
אור היא כמו האחות שמעולם לא הייתה לי .
יש לה שיער חום ארוך וחלק , עניים ירוקות מדהימות נראות כמעט לא טבעיות עם צבען המיוחד , היא רזה וגבוה , לא גבוה יותר מידי בדיוק בגובה הממוצע .
יש לה חיוך משגע , ברגע שהיא מחייכת היא מאירה את החדר וגורמת לאנשים שמסביבה לחייך , יש לה חיוך מושלם חושף שיניים קטנות ישרות ולבנות , ושני גומות מתוקות בלחייה .
הלוואי והחיים שלי היו דומים לשלה , יש לה חיים מושלמים .
והאישיות שלה מושלמת עוד יותר , היא אוהבת לנגן על גיטרה , למרות שהיא שקטה היא מושכת המון תשומת לב , והיא אוהבת לאכול הרבה .
היא מתחברת לכולם במהירות , והכישרון שלה זה לשחק טניס , היא רוצה לעסוק בזה בעתיד ולהפוך את זה לקריירה .
בכמה דברים אני ואור דומות , השיער הארוך והחלק שלנו , רק ששלי בצבע שחור , יש לי עניים חומות בורקות , וחיוך יפה בדיוק כמו של אור .
נכנסתי אל הבית , עוד לא סגרתי את הדלת ושמעתי את הצעקה של אחי רון מחדרו .
רצתי במהירות לחדרו לראות מה קרה , הוא עמד לצד ערמת זכוכיות גדולה מנופצת על הרצפה וחשף שלל קללות שאפילו לא ידעתי מה הן אומרות .
״מה קרה? ״ שאלתי בבהלה .
״המראה נפלה״ אמר לי ובחן את ערמת הזכוכיות , ואז הפנה את מבטו אלי עם חיוך מתחנן .
״לא שלא תחשוב על זה ! , תנקה את זה בעצמך ״ אמרתי לו ויצאתי מהחדר .
אור גרה לידי , הלכתי אל הבית שלה .
תקתקתי על הדלת , עד ששמעתי צעדים מתקרבים , ואז דלת העץ הגדולה נפתחה .
זה לירון אח שלה הגדול , הוא ממש דומה לאור יש להם שיער חום , ואת אותן העניים הירוקות , הוא בן 19 .
״אביה פה!״ צרח אל הבית ונעלם בסלון .
נכנסתי אל הבית הגדול וסגרתי אחרי את הדלת שחיוך מרוח על פניי .
שמעתי צעדים יורדים במדרגות ורצים לעברי , פתאום ראיתי את אור קופצת עלי בחיבוק חם ואוהב .
״אביה!!״ קראה בשמחה ונתנה לי נשיקה גדולה בלחי .
״גם אני שמחה לראות אותך ״ חייכתי אליה וחיבקתי אותה בחזרה .
״אתן כאלה דפוקות״ צחק לירון מהסלון .
״שקט קופיף״ אמרה אור ללירון .
הוא צחק והמשיך לצפות במשחק כדורגל.
״בואי נעלה לחדר שלי״ אמרה אור ומשכה אותי אל עבר החדר שלה שבקומה העליונה .
נכנסנו אל החדר ונשכבנו על המיטה הזוגית הגדולה שלה , ״אז איך היה בעבודה ?״ שאלה אותי .
״את יודעת , רגיל ״ מלמלתי בשקט .
״שוב חשבת על התאונה ?״ שאלה אותי והמבט המחויך נעלם בשניה מפנייה היפות .
״אני אשמה״ אמרתי לה .
״אביה ! , תוציאי את זה מהראש שלך , זה לא באשמתך , זה נהג המשאית שלא ראה אתכם״ אמרה לי ונימה נוזפת הבליחה לקולה .
״אור את לא מבינה , בגללי הוא מאושפז״ אמרתי לה , ״ ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בנידון״ הוספתי על דבריי .
״הי , תסתכלי לי בעניים״ אמרה והרימה את מבטי הנעוץ ברצפה .
״זה לא בגללך , וזה לא באשמתך״ אמרה לי .
״תחזרי אחרי , זה לא בגללי , זה לא באשמתי ״ אמרה לי לחזור אחריה .
״זה לא בגללי , זה לא באשמתי ״ חזרתי אחרי דבריה אבל מפי זה נשמע כמו שקר.
״בכול מקרה״ אמרה והחיוך העליז היפיפה חזר אל פנייה העדינות .
״ההורים שלי הסכימו , הם נתנו לי לעבור לגור בדירה שלנו בלונדון״ אמרה מאושרת .
״מה!? את עוזבת ?״ שאלתי אותה מופתעת .
״לא , אנחנו עוזבות״ אמרה לי עם חיוך ערמומי על פנייה .
חיבקתי אותה חזק , ״את מדהימה״ אמרתי לה שחיוך גדול ומאושר על פניי .
״אני יודעת״ צחקה וחייכה ושני הגומות המתוקות שבלחייה בלטו .
סוף סוף קצת תקווה , סוף סוף אני יתחיל לחיות את חיי .
והכול בזכות אור .
״לונדון תתכונני , אנחנו באות״ צעקה בהתרגשות אור בעודה מחבקת אותי חיבוק חזק ומוחץ .