Live My Life – פרק 3 (1D + JB)

-נקודת מבט אביה –

נחתנו בלונדון , הנוף פשוט מהמם , טפסנו מונית אני אור ונסענו אל הדירה החדשה שלנו .
אני לא מאמינה שסוף סוף היה לי את האומץ ללכת ולברוח , ועוד לאן ? ללונדון .
נכנסו אל הדירה הגדולה .
סלון ובו ספות עור לבנות , על הקיר תלויה טלוויזיה שטוחה גדולה .
מטבח גדול ומאובזר בדיוק כמו שאור אוהבת , היא אוהבת לאכול ואוהבת לבשל .
אור ישר רצה אל החדר הגדול ביותר מבין שלושת חדרי השינה , "שלי !!!" צרחה ברחבי הבית וגררה אחריה את המזוודה הגדולה שלה .
בריט הלכה אל החדר שלצד החדר של אור , ואני לקחתי את החדר הקטן ביותר בבית , אבל זה מספיק לי אני לא צריכה יותר מזה .
נכנסתי אל החדר הבינוני , מיטה זוגית ממוצעת המצעים כחולים במרכז החדר , ארון לבן ושידה בצבע תואם .
וילונות תואמים למצעי המיטה .
הנחתי את המזוודה הבינונית ולא כול כך גדולה שלי על המיטה ופרקתי את החפצים שלי .
את כול הבגדים קיפלתי יפה אל הארון , את הנעליים שמתי במגירה התחתונה בארון .
סידרתי את כול שאר החפצים המועטים שלי במקומם , ועל השידה הנחתי תצלום ממוסגר שלי של גל ושל מאור .
גדלנו ביחד שלושתנו , אבל תמיד הייתי יותר קרובה אל גל מאשר אל מאור , הפעמים היחידות שהייתי רואה את מאור זה רק בעבודה .
הסטתי את הווילון הכחול ונתתי לקרני האור להיכנס ולהאיר את החדר באור צהבהב וחמים , הנוף של לונדון נשקף בחלון .
מהנקודה הזאת אפשר לראות את לונדון כולה , עיר מדהימה ועוצרת נשימה ביופייה .

-נקודת מבט אור-

נכנסתי אל החדר הגדול ביותר .
שום דבר לא השתנה מאז הפעם האחרונה שהייתי פה .
אותם מצעים פרחוניים ורודים לבנים , ארון ושידה לבנים , וגם הווילונות בצבע לובן מבריק .
כול כך התגעגעתי למקום הזה , עברה בערך חצי שנה מאז שהייתי פה .
שמעתי תקתוק קטן על הדלת .
הסתובבתי לאחור וראיתי את בריט .
"היי" אמרתי לה וסימנתי לה להיכנס .
"שלום" מלמלה בשקט , "רק רציתי להגיד לך תודה על שנתת לי להצטרף אליכן , אני לא יודעת מה הייתי עושה לולא הצעתן לי לבוא אתכן " אמרה לי עם חיוך מתוק .
הסיפור שלה קרע לי את הלב , אביה סיפרה לי את הסיפור ואמרה שאף משפחה אומנת לא רוצה לקבל אותה בגלל שהיא ילדה גדולה
אבל היא עדיין לא בגיל המתאים להיות לבד .
"אין בעד מה , שמחתי לעזור" אמרתי לה עם החיוך היפה שלי החושף שני גומות מתוקות בלחיי .
היא חיבקה אותי חיבוק מהוסס "תודה" אמרה שוב .
החזרתי לה חיבוק חם וגדול , "אין על מה , אני שמחה שאת פה איתנו , את ממש נחמדה ומאוד התחברתי אלייך" אמרתי לה .
היא חייכה אלי חיוך יפה חושף טור שיניים לבנות וישרות , ויצאה מהחדר .
נשכבתי על המיטה , לונדון אני סוף סוך פה , אני סוף סוף בבית .
גרתי פה פעם במשך חמש שנים אבל עזבנו וחזרנו לישראל , באיזה שהוא מובן לונדון תמיד תיהיה הבית שלי ולא שום מדינה אחרת .

-נקודת מבט בריט –

אחרי שיצאתי מהחדר של אור נכנסתי בחזרה לחדרי , פרקתי את המזוודה הקטנה שלי ושמתי כול דבר במקומו .
אני שמחה שסוף סוף יצא לי לראות עולם ועוד עם אור ואביה שהן מדהימות , אני בטוחה שניהיה חברות טובות מאוד .
סיימתי לפרוק את המזוודה והלכתי לשבת בסלון .
אור עמדה במטבח ובישלה משהו , הריחות הטובים התפשטו בכול הבית .
"מריח טוב" שמעתי את אביה שבדיוק נכנסה לסלון והתיישבה לידי .
"פסטה ברוטב עגבניות" חייכה אור מעל הסיר המעלה אדים .
הם התחילו לצחוק , כנראה בדיחה פרטית שלהן או משהו כזה .
"בדקתי קודם בעיתון מודעות דרושים לעבודה , ומצאתי בבית קפה פה באזור מחפשים מלצרית" אמרה אור .
"באמת?" שאלה אביה .
"כבר מצאת עבודה ?" הוסיפה על דבריה .
"כן , אני חושבת שגם אתן צריכות להתחיל לחפש עבודה , אנחנו עכשיו גרות פה , אנחנו צריכות כסף לשלם חשבונות , אוכל " אמרה אור .
"איפה העיתון ?" שאלה אביה וחיפשה אחריו במבטה .
"פה על השולחן" אמרה אור והצביע על שולחן האוכל הגדול .
אביה קמה והביאה את העיתון , אני והיא עברנו על כול מודעות הדרושים .
"הינה!" הכרזתי .
"דרושים צעירים בגיל 17-18 לעבודה כיפית נמרצת ומהנה " הקריאה בקול אביה .
"נשמע מעולה" אמרה אור מהמטבח .
"אודישנים היום בשעה שבע" הקריאה אביה .
"אז בשבע נלך " אמרתי לה עם חיוך , התחלתי לאט לאט להרגיש יותר חופשיה לידן .
אביה הנהנה וחייכה חיוך חמוד חושף שיניים לבנות וישרות , "אור מתי הראיון עבודה שלך ?" שאלה אותה אביה .
"בעוד כחצי שעה" אמרה בעודה מביטה על השעון הענוד על פרק כף ידה .

-נקודת מבט אביה-

"האוכל מוכן!!" הכריזה אור מהמטבח .
אני ובריט הלכנו אל המטבח והתיישבנו בשולחן האוכל מול שני קערות המלאות בפסטה רוטב עגבניות שאור הכינה .
התחלנו לאכול , "אני לא יספיק לסיים את האוכל " התלוננה אור , "אני יאחר לראיון" אמרה בעודה מפנה את הצלחת החצי מלאה לכיור .
היא אספה את התיק שלה שהיה תלוי על משענת הכיסא שעליו ישבה ומיהרה לצאת מפתח הבית .
"בהצלחה!" קראנו אחריה אני ובריט " .
סיימנו לאכול ופינינו את הצלחות לכיור , "אני הולכת להתארגן" אמרתי לבריט .
"כן גם אני" אמרה ופנינו כול אחת אל החדר שלה .
פתחתי את הארון ועמדתי מול המבחר המצומצם שלי , "מה ללבוש ?" שאלתי את עצמי והבטתי על הבגדים המקופלים בארון .
לבסוף בחרתי במכנס טורקיז בהיר ובגופיה פרחונית צמודה , ונעלתי לרגלי נעלי סופרה גבוהות לבנות .
"בריט את מוכנה?" שאלתי אותה ועמדתי מול פתח החדר שלה .
"כן" חייכה אלי ופיזרה את השיער הג'ינג'י שלה על כתפייה .
היא לבשה מכנס צמוד פרחוני וגופיה שחורה צמודה דומה שלי , לרגלה היא נעלה נעלים כמו שלי נעלי סופרה גבוהות בצבע שחור .
יצאנו מהבית .
עצרנו מונית ונתנו לה את הכתובת שהייתה רשומה מתחת מודעה בעיתון , אני מקווה שיקבלו אותנו לעבודה .
הוא עצר מול מבנה גדול .
נכנסנו אל המקום , מין מבואה גדולה ושני מסדרונות ארוכים הפונים שניהם לצדדים שונים האחד לימין והשני לשמאל .
"לאן עכשיו?" שאלה אותי בריט .
"חכי שנייה אני ילך לשאול מישהו" אמרתי לה והלכתי משאירה אותה בפתח לחכות לי .
נכנסתי לחדר הראשון במסדרון הימני .
"סליחה?" שאלתי אל חלל החדר .
נער בערך בגילי אולי קצת יותר עם שיער חום גלי הביט למראה ולא התיק את מבטו ממנה .
"סליחה ?" שאלתי שוב .
"מה את צריכה ?" שאל בלי להוריד את עיניו מהשתקפותו במראה .
"אני פה בשביל האודישנים , אתה יודע באיזה חדר זה נמצא ?" שאלתי אותו בנחמדות .
"אמ.. כן בסוף המסדרון השמאלי יש סטודיו ענק " אמר וחייך כשעדין מבטו במראה , הוא סידר את שיערו החום הגלי .
"תודה" מלמלתי ויצאתי מהחדר .
'סטודיו? , למה סטודיו?' שאלתי את עצמי .
חזרתי אל בריט שעמדה בכניסה קצת מבולבלת .
"סוף המסדרון השמאלי , יש סטודיו " אמרתי לה .
"סטודיו?" שאלה בריט מבולבלת כמוני .
משכתי בכתפיי ופנינו שנינו אל עבר המסדרון השמאלי , הלכנו עד סופו ועמדנו בפתח של סטודיו גדול ומאור .
חדר ענק , מראות גדולות כיסו שלושה מהקירות של החדר .
בפנים עמדו חמישה נערים ומולם גבר נוסף המראה להם צעדי ריקוד .
"ריקוד?!" שאלתי את בריט מזועזעת , "אני לא יכולה לרקוד " אמרתי לה .
"בואי תרגיעי , אני בטוחה שאת יודעת לרקוד " אמרה ומשכה אותי לכיוונם .
בין חמשת הנערים ראיתי את הנער שהפנה אותי לפה , יש לו שיער חום גלי ועניים כחולות מדהימות .
"באתן לאודישן?" שאל הגבר הגדול .
"כן" אמרה בביטחון ובחיוך על פניה בריט .
"נעים מאוד אני שון הכיאוגרף, אותם אתן בטח מכירות" אמר והצביע על חמשת הבנים .
הנדתי את ראשי בשלילה , "אנחנו לא מכירות" אמרתי לשון .
אחד הנערים , היה לו שיער מתולתל חום ועניים כחולות ירוקות יפות , "אתן לא מכירות אותנו?" שאל קצת מופתע .
אני ובריט הנדנו ראשינו לשלילה ביחד .
"וואן דיירקשן? , לא נשמע מוכר?" שאל אחד בלונדיני עם עניים כחולות עמוקות .
"לא" אמרנו ביחד .
"לא משנה אז אתן תכירו , אלה הם וואן דירקשן " אמר שון .
"זה נייל" הצביע על הבלונדיני עם העניים הכחולות עמוקות , "זה לואי " הצביע על זה עם השיער חום גלי והעניים הכחולות , זה שהפנה אותי אל החדר הזה .
"זה זאין" אמר והצביע על זה עם השיער השחור , "זה ליאם" אמר והצביע על זה עם השיער חום מגולח ,
"אחרון וחביב , זה הארי" אמר והצביע על זה עם השיער חום מתולתל והעניים הכחולות ירוקות .
"היי" אמרנו אני ובריט ביחד אל הבנים .
"תציגו את עצמכן" אמר שון .
"אני אביה" אמרתי , "אני בריט" אמרה אחרי בריט .
"היי" אמרו חמשתם ביחד .
"אז … אתן יודעות לרקוד" שאל שון הכיאוגרף .
באתי לומר משהו , אבל בריט קטעה אותי , "כן" אמרה .
"אז בואו ניראה מה אתן יודעות לעשות" אמר שון בחיוך והם פינו לנו את מרכז הרחבה .
שון הפעיל את המוזיקה , ובריט התחילה לרקוד לצליליה סטריטדאנס.
"וואוו" מלמלתי יחד עם הבנים אחרי שבריט סיימה לרקוד , "לא ידעתי שאת יודעת לרקוד ככה" אמרתי לבריט מופתעת .
היא משכה בכתפייה וחייכה חיוך חמוד וזזה הצידה מפנה לי את מרכז הרחבה .
"אני יודעת לרקוד רק סלסלה" אמרתי לשון (סלסלה זה ריקודים לטינים שרוקדים בהם צמוד ובזוגות)
"באמת? , סלסלה?" שאל קצת מופתע עם חיוך על פניו .
"כן" אמרתי בחיוך .
"אין בעיה " אמר , "זאין בוא תרקוד אתה" אמר שון אל זה עם השיער השחור .
זאין התקדם לעברי , הוא תפס את ידי והניח יד שנייה על מותני , את ידי המשוחררת הנחתי על כתפו .
שון הפעיל מנגינה שונה מהמנגינה שהוא שם לבריט , הוא שם שיר שמתאים לסלסה .

-נקודת מבט לואי-

כולנו מחאנו כפיים לאחר שזאין ואביה סיימו לרקוד , "וואוו" אמר לי נייל , "הם רוקדים מדהים ביחד" אמר ומחאה כפיים בהתלהבות .
הנהנתי אליו והצטרפתי אל מחיאות הכפיים של כולם .
"טוב מאוד" אמר לה שון .
הבחנתי במבט כאוב על פנייה של אביה , אבל המבט נעלם מהר והוחלף בחיוך רחב .
"תודה" מלמלה מתנשפת .
"אז בנות ? מעוניינות להיות הרקדניות של וואן דיירקשן?" שאל שון את אביה ובריט .
"אני לא חושבת" אמרה אביה ויצאה מהחדר במהירות בלי ששון יספיק לענות לה .
כולם עמדו מופתעים , "היא אמרה הרגע לא ?" שאל אותי ליאם שהיה מופתע בעצמו .
"אני חושב" אמרתי לו .
שון הביט אל עבר היציאה שעל פניו מבט המום , וגם בריט החברה של אביה עמדה שמה מופתעת בדיוק כמונו .
"אני ילך לדבר אתה" הציע זאין ורץ אחריה אל מחוץ לסטודיו .

-נקודת מבט אביה-

רצתי אל מחוץ לחדר .
הכאב החד שוב טיפס במעלה גבה וגרם לי לסחרחורת חזקה , זה היה טעות לרקוד , איך נתתי לבריט לשכנע אותי לרקוד ?
מאז התאונה , ריקוד הוא אחד הדברים שהכי קשה לי לבצע , זה גורם לי לכאבים חזקים .
במשך כול הריקוד עם זאין הרגשתי תחושת קריעה מוזרה כזאת , והכאב גבר עם כול צעד וצעד .
יצאתי אל המסדרון הימני ונכנסתי אל החדר הראשון , איפה שדיברתי קודם עם לואי והוא הפנה אותי אל הסטודיו .
סגרתי אחריי את הדלת .
עמדתי מול המראה שלואי הביט בה ממקודם , מיהרתי לנגב את הדמעות שזלגו במורד לחיי .
"היי" שמעתי קול מאחורי .
זה היא זה עם השיער השחור , אני חושבת קוראים לו זאין .
"היי" מלמלתי ועטיתי על פניי את המסיכה השלווה , מסיכה שלא חושפת את הכאב שאני מרגישה .
"למה ברחת ככה?" שאל אותי והתיישב על הספה שעמדה בפינת החדר .
הוא תפח על המושב לצידו וסימן לי לשבת לידו , התיישבתי לידו .
"אני לא יכולה לרקוד" אמרתי לו בשקט .
הוא התחיל לצחוק , "את ? לא יכולה לרקוד? את צוחקת עלי נכון ? , את הבחורה היחידה שאני מכיר שיודעת לרקוד ככה" אמר .
"לא רקדתי ממזמן , ויש לי סיבות אישיות " אמרתי לו , "בכלל לא ידעתי שזה אודישן ריקוד , חשבתי שזה עבודה רגילה" הוספתי על דבריי .
זאין לא כול כך הבין מה קורה לי , ומה הם התשובות המוזרות שנתתי לו , "טוב לפחות בואי נחזור לסטודיו , ותסבירי לשון למה את לא רוצה לקבל את העבודה הזאת" אמר לי .
"אתה צודק" אמרתי לו .
קמנו שנינו מהספה ופנינו בחזרה אל עבר הסטודיו הגדול .
בריט הבנים ושון עמדו שמה ורקדו כמה צעדי ריקוד לצליל השירים הבוקע מהרמקולים .
"הינה את!" אמר שון בחיוך , "לאן ברחת ככה?" שאל אותי .
"שון תודה על ההזדמנות , אבל אני לא מעוניינת לקבל את העבודה הזאת , יש לי סיבות אישיות , סליחה על בזבוז הזמן שלך" אמרתי לו בנחמדות .
בריט מהירה לתפוס את מקומה לצידי , "אבל מה קרה?" שאלה אותי בשקט כדי שהאחרים לא ישמעו .
"זה סיפור ארוך , ואני לא מעוניינת לדבר עליו עכשיו" אמרתי לה בשקט .
היא הנהנה אלי כמבינה , "שון סליחה על בזבוז הזמן , אבל אני לא מתכוונת לקבל את העבודה אם אביה לא מקבלת אותה" אמרה בחיוך לשון שהיה קצת מופתע משתינו .
"בריט , תיקחי את העבודה !" אמרתי לה .
"לא , אני לא לוקחת אותה אם את לא לוקחת , אני כבר ימצא עבודה במקום אחר או משהו , אל תדאגי לי" אמרה .
"בנות זה לא היה בזבוז זמן , שמחתי לראות את הריקודים שלכן , אם תתחרטו אתן מוזמנות להתקשר אלי" אמר והושיט אלינו את כרטיס הביקור שלו .
בריט לקחה את הכרטיס מידו ודחפה אותו לכיס מכנסה האחורי .
"תודה" אמרה ויצאנו שנינו מהסטודיו .

-נקודת מבט אור-
חזרתי אל הדירה שלנו , אביה ובריט ישבו בסלון וצפו בסרט אקשן רועש .
"היי" אמרתי להן והתיישבתי על ספה לצידן .
"איך היה?" שאלה אותי אביה .
"מעולה , קיבלתי את העבודה מחר אני מתחילה" אמרתי לבריט ואביה שהביטו עלי .
"איך היה הראיון עבודה שלכן ?" שאלתי אותן .
"זה היה אודישן ריקוד" אמרה אביה והתחילה לצחוק .
החיוך ירד מפניי , "אביה את יודעת שאת לא יכולה לרקוד" אמרתי לה .
בריט שלא כול כך הבינה הנמיכה את הטלוויזיה והקשיבה לנו .
"אני יודעת , לא לקחנו בסוף את העבודה , הם רצו שניהיה רקדניות רקע של להקה וואן דקשן ניראה לי" אמרה לי .
"את מתכוונת וואן דירקשן ?" שאלתי אותה והחיוך שב אל פניי בשנייה .
"כן" ענתה לי בריט .
"אווווווווו מיייי גאד!!!!" צעקתי בעוצמה , "אני מעריצה אותם !!" אמרתי לבריט ואביה שקצת הופתעו מהצרחה שלי .
"אז איך הם במציאות?" שאלתי אותן .
"בסדר" אמרה אביה ולא האריכה בתשובה , בריט התחילה לצחוק , "הרבה יותר מבסדר , אביה וזאין רקדו סלסה , ריקוד לטני לוהט וצמוד" אמרה בריט וצחקה .
"איזה כיף לך!!" אמרתי לאביה , "אני גם רוצה לפגוש אותם" אמרתי להן .
"אולי את תפגשי אותם מתישהו " אמרה לי בריט .
"אני מקווה" אמרתי להן ושלושתנו התחלנו לצחוק .