Losing Battle – פרק 5❤️

– פרק 5 –

״מייס.״ אמרתי מנענעת את כתפו בעדינות
״מייסון,״ המשכתי והוא הגיב במעט לתנועותיי.
״אה?״ מילמל כשזז. מנסה לתפוס תנוחה טובה יותר.
״נוחתים אתה צריך לחגור,״ אמרתי כשליטפתי במעט את ידו, תומכת בו לקום.
״סוף סוף,״ מילמל.

*

חודש שלם מסיבוב ההופעות עבר. אנחנו כרגע בריו.
אני ונייל האידיוט לא מפסיקים לריב.

״זה בטח נייל גרם לזה,״ אמרתי בכעס כשישבנו בשדה התעופה, איחרנו את הטיסה.
״מה אני קשור?!״ שאל בכעס.
״הטימטום שלך איך שהוא תמיד קשור.״ ירקתי בעצבים.
״מצחיק מאוד. אבל ביינתים את זאת שהתבלבלה בכפכפים בימין לשמאל.״ אמר מגחך.
״זה אמת או חובה! אוף מעצבן תיסתום!״ צעקתי בעצבים.
״את האמת שאין לי ממש חשק.״ אמר כשנתן ביס בקוראסון שקנה בבית הקפה הקרוב.
״הארי הוא מעצבן אותי שוב!״ צעקתי כשהארי התקרב אלינו. הארי ואני התחברנו, והוא הזהיר את נייל שיפסיק להציק לי ולעצבן אותי.
״מתי תפסיק? פשוט אל תדברו. אני רציני עכשיו נייל. תעזוב אותה בשקט.״ אמר הארי כששילב את ידו בשלי ואנחנו הלכנו משם. ונייל רק גיחך והתעלם.
״ניקול אני רציני עכשיו, למה את פשוט לא מתעלמת, חייב להיות לזה סיבה.״ אמר הארי כשנשען על אחד העמודים בשדה התעופה.
״ה-הוא סתם אידיוט,״ גימגמתי בהתחלה.
״לא ניקול. את בן אדם בוגר, ואם היית בוחרת להתעלם ממנו הוא לא היה ממשיך, למה את לא מפסיקה?״ שאל, מרים את סנטרי בכדי שאפגוש בעינייו.
״אמרתי לך את האמת! הוא מעצבן אותי ואני מחזירה!״ צעקתי במעט.
״לא ניקול, שניכם חברים שלי, אני לא יעשה הצדקות והפליות לאף אחד, תגידי לי כבר מה הסיבה!״ צעק הארי בסוף.
״א-אני לא יודעת בעצמי הארי, אני באמת שלא יודעת,״ אמרתי, פורצת בבכי ומתפרקת על חזהו של הארי שמשך אותי לחיבוק.
״את אוהבת אותו?״ לחש לאוזני, בעודי מייבבת בבכי על כתפו.
״לא, אני שונאת אותו, אני שונאת את הדרך בה הוא גרם לי להתאהב בו, בבקשה תעזור לי,״ יבבתי בבכי, מרימה במעט את ראשי ומביטה בהארי.
״ממתי את אוהבת אותו?״ שאל, מוחה בעזרת שתיי אגודליו הנעימים את דמעותיי.
״מאז ומתמיד שנאתי אותו, אבל לאט לאט שמתי לב שהוא חסר פגמים. הוא פשוט מושלם אבל הוא כזה אדיוט ואני פאקינג שונאת אותו!״ אמרתי, לא יודעת בכלל איך בכלל להגדיר את מצב רוחי.
״הוא אוהב אותך, רואים עליו, הוא מאוהב בך ניק שלי,״ אמר הארי, נושק למצחי.
״הארי?״ שאלתי לאחר שנרגעתי.
״כן אהובה?״ שאל.
״אנחנו יכולים להיות ביחד עד שזה יעבור? אין לי כאן אף אחד שאני סומכת עליו חוץ ממך.״ אמרתי.
״בטח ניק, אני כבר היום יעביר את הדברים שלך אליי, ואני כבר ידבר עם נייל-״
״לא!״ צעקתי.
״הארי בבקשה, אל תספר לו כלום,״ אמרתי, מביטה בו בעיניים מתחננות.
״אני לא אספר לו כלום ניק אני מבטיח, אבל אני רוצה לדעת מה הצד שלו בסיפור,״ אמר, נושק למצחי לפני שקם והלך לכיוונו של נייל.
הטלפון שלי החל לצלצל, החלקתי את המסך לפני שעניתי.
״שלווווווום,״ צעקו כולם לטלפון.
״היי,״ אמרתי מצחקקת.
״נחשי מי טסים אלייך??״ שאלה מדיסון בהתלהבות.
״אומיגאד אתם באים???״ שאלתי בהתרגשות.
״כן,״ אמרה מצחקקת ואני צרחתי באושר.
״לכמה זמן מתי ולאיזה מדינה?,״ שאלתי וכולם צחקו.
״אנחנו באים לפריז, לשלושה ימים, וזה בערך עוד שבוע ככה,״ אמר מייק.
״אומיגאד! יש! אני אכיר לכם את האנשים החמודים,״ אמרצי בחיוך ענקי, למרות שהם לא יכלו לראות אותו.
״איפה ניקול???״ צעק אחד מאנשי ההפקה.
״אעח אני אדבר איתכם כבר קוראים לי, בייוש, נתראה בעוד שבוע,״ אמרתי והם החזירו לי ברכות פרידה לפני שניתקו.
״אני כאן!״ צעקתי.
״אבא שלך מחפש אותך,״ אמר ואני הנהנתי.
״אוקיי, תודה אני אלך עכשיו,״ אמרתי לפני שיצאתי לחפש אותו.
״מה קרה ניק של הארי, קצת קשה לך שפוגעים בך אז את בוכה?״ שאל נייל בקול ילדותי ומתגרה.
״אתה יודע מה? אני פאקינג גמרתי לריב איתך, אל תעז לפנות אליי בכלל אדיוט,״ אמרתי בכעס לפני שהעפתי לו כאפה שאני בטוחה שתשאיר לו את סימן כף ידי.
הלכתי מהמקום במהירות, מחפשת את אבי בניסיון לא לבכות. באיזה אדיוט בחרתי להתאהב לעזאזל?
״חיפשת אותי אבא?״ שאלתי כשמצאתי אותו.
״כן מתוקה, אנחנו עוד מעט חוזרים למלון הטיסה הבאה היא רק מחר בערב וזה דפק לנו הכל, רציתי לשאול אותל מה דעתך לצאת עם אחד הבנים לשופינג קטן, הארי סיפר לי שבכית מקודם וזה קצת יעלה לך את המצב רוח,״ אמר.
״אני אשאל את הארי או את זאין אבא, תודה,״ הודתי לו לפני שיצאתי לחפש את זאין או את הארי, שאליהם הכי התחברתי, את לואי וליאם לא כל כך הכרתי.
״ניק! אבא שלך חיפש אותך,״ אמר לואי מתנשם.
״אני יודעת הלכתי אליו הרגע,״ אמרתי מהנהנת.
״ואגב, ראיתי אותך בוכה מקודם קרה משהו?״ שאל.
״לא משהו מיוחד,״ אמרתי.
״לא משהו מיוחד ואת עדיין עצובה?״ שאל מצחקק.
״זה סתם יום רע ותקוע..״ אמרתי.
״אז מה דעתך, שאני ואת נצא לקניון, עוד לא הספקתי להכיר אותך בכלל,״ אמר ואני חייכתי טיפה, תמיד אמרו לי שלואי הוא המצחיק, ובכן זה יהיה דיי משעשע לצאת איתו לקניון.
״אני אשמח לואי תודה, מתי נצא?״ שאלתי בחיוך.
״את בת, ולבנות לוקח להתארגן שנים, כשתסיימי נצא,״ אמר בפשטות.
״היי אני לא מתארגנת הרבה זמן, לוקח לי ממש קצת זמן,״ אמרתי.
״קצת זמן? זוכרת את הפעם בגרמניה שיצאנו למסעדה? אנחנו חיכינו רק לך 43 דקות, אני לא אשכח את זה,״ אמר צוחק.
״טוב זה היה יום שיער גרוע, זה שונה,״ אמרתי צוחקת.
״ואני אשתדל הפעם מהר,״ אמרתי בחיוך והוא גילגל את עינייו בחיוך לפני שהלך.
״שיט איפה המזוודות שלי?״ שאלתי בבהלה כשלא ראיתי אותן היכן שהנחתי אותם.
״תירגעי ניק, לקחתי לך אותם לאוטו, חוזרים למלון,״ אמר זאין מצחקק.
״אה תודה,״ אמרתי מצחקקת בהקלה.
״ובואי, רוצים כבר לצאת עם הוואן, את באה איתנו או עם אבא שלך?״ שאל.
״אני חושבת שאיתכם, עד שהוא יבוא יקח שנים,״ אמרתי.
״יותר טוב לנו,״ אמר בחיוך.
״זאין וניקול, בואו כבר!״ צעק הנהג שהיה באוטו.
רצנו במהירות לאוטו, נכנסים לתוך הוואן השחור.
״אוף גם כן טיסה מטומטמת, גם ביזבזתי שעות שיכלתי לישון בהם עוד וגם בסוף לא עלינו עליה,״ סיננתי בכעס.
״בואי תישני,״ אמר זאין שפתח את ידיו לחיבוק, נכנסתי לתום חזהו החם, מניחה את ראשי בנוחות וזאין כרך את ידיו סביבי לפני שנשק למיצחי.
״זאין שכחתי לשאול, בן כמה אתה?״ שאלתי.
״אני בן 21,״ אמר.
״אתה ענקי,״ אמרתי מצחקקת.
״ואת קטינה,״ אמר מצחקק.
צחקצי במעט בעייפות לפני שנתתי לעיניי להעצם ונרדמתי בתוך חזהו של זאין.

*

פתחתי את עיניי לחדר לא מוכר, השמש חדרה דרך החלון, מסנוורת את עיניי שרק הרגע נפתחו.
״בוקר טוב ניק,״ אמר זאין בחיוך קטן כשעמד בתוך החדר, מכנסיים עיטרו את חלקו התחתון בניגוד לחלק העיליון שהיה חשוף. וכוס קפה וסיגריה היו בידו.
״בוקר טוב,״ אמרתי בחיוך קל.
״מתי הפסקת להעביר אותי לכאן?״ שאלתי, ממצמצת בעיניי שהסתנוורו מהשמש.
״אתמול אחרי שנרדמת עליי, היה חבל סתם להעיר אותך, אז העלתי אותך לכאן וליאם עזר לי להעלות את המזוודות שלך, והנה את כאן,״ אמר מצחקק.
״ואבא שלי יודע שאני כאן?״ שאלתי.
״כן,״ אמר כשלקח עוד שאיפה מהסיגריה.
״ואיפה האייפון שלי?״ שאלתי.
״כאן בטעינה,״ אמר.
״תודה זאין,״ אמרתי בחיוך לפני שקמתי לנשק את לחיו.
״יורדים עכשיו לחדר אוכל אז תתארגני ונלך,״ אמר.
״אוקיי,״ אמרתי מתמתחת.
״יש לך קעקועים יפים,״ אמרתי, סורקת את חזהו המוצק.
״תודה,״ אמר בחיוך קטן.
״יש לך קעקוע?״ שאל, לוגם מכוס הקפה השחור.
״לא, אבל אני רוצה אחד,״ אמרתי, מתקדמת לכיוון המזוודה שלי, מוציאה בגדים.
״לפני שאת עושה אחד, תתיעצי איתי, אל תעשי סתם.״ אמר ואני הנהנתי.
״אני נכנסת להתלבש,״ אמרתי והוא הנהן הנון קטן ואני נכנסתי למקלחת, מתלבשת בבגדים שלקחתי.
סידרתי את שיערי ושמתי מעט איפור, ויצאתי לזאין.
״את נראת מדהים,״ אמר בחיוך.
״תודה,״ אמרתי בחיוך קטן.
״בואי נצא,״ אמר כשהושיט לי את ידו, הכנסתי את ידי בשלו וירדנו לחדר האוכל.
״זאין! ניקול!״ צעק הארי.
התקדמנו לעברם, וזאין הלך ישר להביא לו אוכל אחריי ששם את הג'קט שלו על הכיסא שליידי, לשמור לעצמו מקום.
״הארי!״ קראתי במשחה שהוא התנפל עליי בחיבוק.
״היית חסרה לי בלילה,״ לחש לאוזני כשנשק ללחי.
״גם אתה לי,״ אמרתי מצחקקת כשנשקתי לשפתיו נשיקה קטנה.
״נשיקה ניקול?״ שאל הארי מצחקקת כשתפס ביידי, משלב את אצבעותינו.
״זה בידידות,״ אמרתי כשנשקתי ללחיו שוב.
״ממ אני מעדיף אותך כידידה,״ אמר מצחקק כשלקח לי ולו צלחת.
״תחזיק אתה את הצלחות ואני אשים את האוכל.״ אמרתי והוא הנהן.
״שמעתי שאת הולכת עם לואי היום לקניון,״ אמר.
״כן, ללואי התחשק שנכיר יותר טוב,״ אמרתי, מניחה אוכל בצלחות.
״תהני לאב, עם קורה משהו תתקשרי,״ אמר ואני הנהנתי. זה דיי מה שאהבתי אצל הארי. הדאגנות הזאת והשיחרור באותו זמן, אך הוא לא לחץ עליי לא לעשות דברים, הוא היה, משחרר כזה.
״עוד שבוע חברים שלי באים לביקור,״ אמרתי בחיוך.
״זה אומר שאת תנטשי אותי?״ שאל בעלבון.
״לא ברור שלא, אנחנו עדיין נישן באותו מיטה הארי.״ אמרתי מצחקקת. אני והארי סוג של אחים, אבל שלא רבים, אנחנו כבר שבועיים באותו חדר במלון, הצעתי לאבא שלי שנצמצם את החדרים וזה יחסוך כסף, הוא כמובן התנגד אך אמרתי שנישו במיטות שונות, מה שלבסוף נהפך לשקר.
״ובכן, זה משמח,״ אמר בחיוך מצחקק.
״אתה כזה בריטי,״ אמרתי מטלטלת את ראשי.
״את גם בריטית!״ אמר בהתגוננות.
״אבל אתה מתנהג כמו אחד כזה,״ אמרתי מצחקקת.

*

״אני חושבת שאני אחזור איתם לאנגליה כשהם חוזרים,״ אמרתי להארי כשחיכינו לחבריי בשדה התעופה של פריז.
״מה? למה?״ שאל בבהלה קטנה.
״אני מתגעגעת הביתה, לא ראיתי את האחים שלי כבר הרבה זמן, וגם את אמא שלי, הם חסרים לי,״ אמרתי במעט עצב, למרות שאבא שלי כאן אני מתגעגעת אליו. לזה שאני יכולה לדבר איתו, הוא עסוק כאן כל הזמן.
״מה את אומרת על זה, אני בא איתך חזרה, הולכים לשבוע, ונחזור לסיבוב הופעות.״ אמר.
״איך בידיוק תבוא? הבנים לא יכולים להעלות בילעדייך,״ אמרתי בבילבול.
״יש לנו גם ככה שבועיים הפסקה מהסיבוב,״ אמר צוחק.
״ולאן בידיוק נחזור אחריי שבוע חכם? ואתה לא מתגעגע הביתה?״ שאלתי.
״בואי נעשה ככה, אני בא איתך שבוע למשפחה שלך, ואת באה איתי שבוע למשפחה שלי, מה את אומרת?״ שאל.
״למען האמת, זה נשמע מעולה, אבל לא נראה לי שיש סיכוי קטן שאבא שלי יסכים ללכת אלייך שבוע,״ אמרתי.
״זה לא לבית שלי, זה לבית של ההורים שלי. ואני יטפל בזה אל תדאגי,״ אמר.
״אז קבענו?״ שאלתי.
״כן,״ אמר צוחק.
״זה הם?״ שאל שהצביע על חבריי שחיפשו אותנו כנראה. לא עניתי לו בכלל ורצתי אליהם, מתנפלת בחיבוק על חבריי, אני חושבת שהתנפלתי טיפה יותר מידי על ג׳יימס, נפלנו ביחד.
״כמה התגעגעתי לטימטום שלך,״ אמרה ג׳ייד כשעזרה לי לקום.
״אני לא,״ אמר ג׳יימס מהריצפה.
״בוא לאב,״ אמרתי צוחקת כשהושטתי לו את ידיי.
״התגעגעתי אליכם כל כך!״ צעקתי צוחקת כשחיבקתי אותם שוב.
״ניק יש לך טלפון!״ צעק הארי.
״תענה אני באה,״ צעקתי חזרה וכולנו התקדמנו לעברו.
״מי זה?״ שאלתי את הארי שהתעלם והמשיך לדבר בטלפון שלי.
״האריי, מי זה??״ שאלתי בסקרנות כשניסיתי לקחת את הטלפון והארי רק חייך אליי והמשיך לדבר.
״הארי!״ צעקתי.
״תבקשי יפה ואני יענה לך,״ אמר בחיוך.
״אדוארד סטיילס, אפשר בבקשה את הטלפון שלי?״ ביקשתי בנימוס.
״ומה עוד?״ שאל. נשקתי לשפתיו נשיקה קטנה לפני שקיבלתי את הטלפון.
״הארי ניתקת!״ צעקתי בהתלוננות.
״זה היה זאין והוא היה צריך ללכת,״ אמר בפשטות.
״היית אומר, לא הבנתי עם מי כבר אתה יכול לדבר מהחברים שלי.״ אמרתי.
״אז תכיר, זה ג׳יימס, מייק, שון, מדיסון, ג׳ו, ג׳ייד, אשלי, וג׳וני.
ג׳יימס, מייק, שון, מדיסון, ג׳ו, ג׳ייד, אשלי וג׳וני זה הארי,״ אמרתי להיכרות בינהם.
״נעים להכיר,״ אמרה מדיסון בנימוס, מדיסון הייתה הכי מנומסת בינינו.
״יאלה בואו, יש לנו הרבה להשלים,״ אמרתי להם בחיוך.