Mad World – פרק 10

-נקודת מבט של אביה-
סיימנו לאכול את מה שרום וזאין השאירו לכולם ואור, שחף ויובל פינו את הצלחות והכלים.
"אז טום, ספר על עצמך" הארי נשען אחורה בכיסאו.
טום סיפר על עצמו קצת ובנתיים שקעתי במחשבות על איך הוא יכול להיות כלכך שמח עכשיו כאילו כלום לא קרה לפני שהגענו לפה.
~פלאשבק~
"דיי טום! אני ראיתי אתכם" צעקתי עליו אחריי שאני ראיתי אותו ואת איימי, ה'ידידה' שלו מתנשקים בפארק, "ושלא תעז להגיד לי שזה לא מה שאני חושבת שזה".
"אבל זה באמת לא מה שאת חושבת" הוא אמר בקול מתחנן.
"אה, אז זה אומר שלא תקעת את הלשון שלך בגרון שלה?" צעקתי חזרה מחפשת בכל הבית את הנעל השנייה.
"בבקשה אביה!" הוא התחנן.
"מה בבקשה? מה? בבקשה לסלוח לך? נראה לך?" שאלתי הפעם לא בצעקות, ניגשתי אליו ונעמדתי מולו, "אתה עכשיו בא איתי לארוחת ערב, זה ייתן לי קצת זמן לחשוב על מה אני עושה, ושלא תעז לפתוח את זה יותר עד שנחזור" אמרתי ונעלתי את הנעל השנייה.
ענבר, יובל ושחף בדיוק צפצפו מלמטה.
"בוא" אמרתי לו בקרירות ויצאנו מהבית לבושים בחיוכים מזוייפים.
~סוף פלאשבק~
"אביה" ענבר קראה לי.
"מה?" שאלתי מנותקת לגמרי ממה שקורה.
"בואי החוצה" היא סימנה לי עם הראש ויצאנו לדבר.
"מה קרה?" היא שאלה.
"כלום" עניתי.
"את יודעת שאת לא יכולה לעבוד עליי" היא אמרה, נכון, אנחנו מכירות יותר מדי זמן.
"טום" מלמלתי והתיישבתי על כיסא שעמד שם באמצע המרפסת.
"שוב?" היא נאנחה.
"כן, והפעם זאת איימי" ניגבתי דמעה שזלגה על לחיי.
"תזרקי אותו" ענבר 'יעצה' לי.
"אבל אני אוהבת אותו" מחיתי על דבריה.
"אחרי כל זה?" היא התפלאה.
"נו מה אני אעשה?" שאלתי, אני כלכך אוהבת אותו אבל הוא פוגע בי!
"תזרקי אותו" היא אמרה שוב וצחקנו.
"טוב בואי נכנס, אחר כך אני אחליט, בנתיים בואי נהנה מהערב שנשאר" אמרתי והיא הנהנה להסכמה.
"יופי שנזכרתן לבוא באמת" יובל אמרה בקול רם במיוחד.
"משחקים אמת או חובה" ליאם צחקק וחיבק את יובל.
"תצטרפו" שחף אמרה והם פינו לנו מקום במעגל.

-נקודת מבט של רום-
ענבר ואביה יצאו לדבר ואנחנו הקשבנו לטום.
"בואו אמת או חובה" נייל צעק והרים בקבוק קולה ריק מהארוחה.
"יאלללה" כולנו צעקנו.
"רגע חכו לענבר ואביה" שחף אמרה.
הן נכנסו אחרי כמה דקות והצטרפו אלינו.
"אני מסובב" נייל אמר.
אוי לא! זה יוצא עליי!!
"רום ולואי- תחרות מצמוצים" נייל הכריז.
"לא אני גרועה בזה!!" התלוננתי.
"חובה זה חובה" נייל אמר ולואי נעמד באמצע המעגל מכין את עצמו ואני קמה בלי רצון.
נעמדתי מולו "3, 2, 1, צאו לדרך" נייל הכריז וכולם הביטו בנו מחכים לראות מי ייפסל ראשון.
"את יודעת, ישלך עיניים ממש יפות" לואי אמר אחרי שתי דקות בערך שעמדנו בלי למצמץ.
"מה באמת?" מצמצתי כמו הפרחות האלה בצחוק.
שיט!. הוא עבד עליי!
"ייייייישששששששששששששש ניצחתי!!!" לואי צעק מרוצה.
"למה את כזאת בלונדינית?" שחף שאלה בציניות וכולם צחקו.
"די נו! הוא עבד עליי" התלוננתי ושילבתי את ידיי בכעס, קורה לי הרבה, אפילו יותר מדי מקרים שבהם אני יוצאת כלכך בלונדינית, שחף כבר התרגלה..
"זה בסדר, את עדיין אלופה בשבילי" זאין חיבק אותי.
"באמת?" שאלתי והבטתי בעיניו.
"כן" הוא אמר ונישק אותי.
"טוב בואו נחזור למשחק" הצעתי כדי להתחמק מהצחוקים של כולם.
"אני מסובבת!" אור אמרה הפעם היה לה מבט רציני, כנראה שהיא ראתה את מה שאני ראיתי, את ענבר מסתכל על הארי ואת הארי מסתכל עליה, יש בניהם עדיין משהו?
יצא על הארי.
"הארי, אמת שאתה עדיין אוהב את ענבר ואם לא אני הייתם יחד?" היא שאלה בארסיות.
"אור אני לא חושב שהשאלה הזאת טובה" ליאם ניסה להחזיר אותה בדבריה.
"זה בסדר ליאם, אתה יכול להפסיק להגן על חבר שלך, הוא אמר את שלו בזה שבחר לשתוק" אור קמה עצבנית ורצה למעלה, כנראה לחדר שלה ושל הארי.

-נקודת מבט של אור-
רצתי לחדר בוכה, אני לא מאמינה שעדיין יש לו רגשות אליה!
"אור" ליאם נכנס לחדר, הוא החבר הכי טוב שלי, אפשר לדבר איתו על הכל.
"מה אתה רוצה?" שאלתי מנה להסתיר את הדמעות.
"את יודעת שאת לא יכולה להסתיר את זה ממני, אני רואה אותך בוכה" הוא אמר והתיישב לידי.
"מה אתה רוצה שאני אעשה עכשיו? יש להם רגשות אחד כלפי השני" בכיתי לתוך זרועותיו.
"את לא יכולה לדעת, את לא נתת לו אפילו לענות" ליאם אמר.
"הוא בחר לא לענות, היה לו מספיק זמן להכחיש, הוא לא עשה את זה" התעצבנתי.
"תחזרי, זה מה שתעשי, ותחזרי בראש מורם, תאמיני לי שהוא אוהב אותך, היא הייתה אהבה ראשונה שלו, הוא לא יכול להפסיק את הרגשות אליה" ליאם אמר בקול המתוק שלו.
"זה אמור לעודד אותי?" שאלתי לא מבינה למה המשפט הזה היה עכשיו?!
"כן! אני בטוח שגם לך כמו לכולם יש עדיין רגשות לאהבה הראשונה שלך, פשוט תחזרי לשם, האיר אוהב אותך יותר מאת ג'מה! תסמכי עליי" ליאם אמר שוב וניגב את דמעותיי.
"תודה שאתה פה" חיבקתי אותו.
"מתי שתרצי" הוא חייך וירדנו חזרה למטה.

-נקודת מבט רום-
ליאם רץ אחריי אור.
ישבנו שם בשקט.
"אני מצטערת, אני אלך" ענבר אמרה מחוסר נעימות וקמה.
"לא! תישארי" נייל קם אחריה ותפס בידה.
"אני לא חושבת שזה מתאים עכשיו" ענבר אמרה.
"זה בסדר, זאת אשמתי, זה לא פייר לשאול את זה" ארו בדיוק ירדה.
"את בטוחה?" ענבר שאלה.
"כן" אור חייכה אליה אבל היה אפשר לראות שהיא בכתה שנייה לפניי.
ענבר התיישבה והמשכנו לשחק למרות אי הנעימות שהייתה פה שנייה קודם לכן.
לואי סובב את הבקבוק שעצר על שחף.
"שחף" לואי הכריז.
"כן" שחף צחקקה.
"מכיוון שאנחנו יחד, חובה עלייך" הוא התחיל להגיד בקול של קריין וגרם לכולנו לצחוק, "להגיד כמה אקסים יש לך ועם כמה מהם שכבת" הוא המשיך והפנים של יובל, שלי ושל שחף נהיו אדומות.
"לואי בבקשה תשאל משהו אחר" ניסיתי לשנות נושא.
"לא, אני לא חוזר בי" הוא צחקק.
"אממ.. מה.. ממ.." שחף התחילה לגמגם.
"שחף תרגעי, הכל בסדר" יובל ניסתה להרגיע אותה.
"הכל בסדר שחף?" לואי שאל כשהבין שהוא עשה משהו לא טוב.
"לואי בבקשה תשאל משהו אחר" אמרתי עוד פעם מסמנת לשחף בידיי שתירגע ושתנשום עמוק.
שחף פשוט פרצה בבכי ויצאה מהבית למרפסת שהיום נהייתה מאוד פופולארית.
"מה כבר עשיתי?" לואי שאל במבט תמים.
"כלום לואי, זה לא אתה" אמרתי ויצאתי אחריי שחף.
"שחף" חיבקתי אותה, "הוא לא התכוון, הוא לא יודע" ניסיתי להרגיע אותה.
"זה לא משנה, הוא כבר שאל" היא אמרה והמשיכה לבכות, לא משנה כמה חזק חיבקתי אותה וכמה הזכרתי לה שזה עבר ושזה לא ייקרה שוב היא לא הפסיקה לבכות.
"אפשר שנייה?" לואי יצא.
הבטתי בשחף, היא הנהנה ואני חזרתי לבית, נתתי להם לדבר קצת, אולי שחף תעשה צעד ותספר לעוד מישהו חוץ ממני ויובל.
"היא בסדר?" יובל קפצה מידיו של ליאם כשראתה אותי נכנסת.
"בערך, היא עכשיו מדברת עם לואי" נאנחתי.
"את חושבת שהיא תספר לו?" יובל שאלה וניסתה להציץ למרפסת.
"לא יודעת, אני מקווה שכן, היא לא יכולה להחזיק את זה לנצח" אמרתי ושילבתי את ידיי.
"תראו מי מדברת.." יובל אמרה והסתובבה חזרה לכולם משאירה אותי חסרת מילים.
"הכל בסדר?" זאין שאל כשחזרתי לשבת לידו.
"כן.." אמרתי נשענת על כתפו.
"את בטוחה?" הוא שאל.
"כן, אם היא תרצה היא תספר לכולם, כרגע אני חושבת שהיא תספר רק ללואי" אמרתי וזאין חיבק אותי.
"אז מה עכשיו?" הארי שאל.
"אני רוצה סרט!" נייל הכריז.
"גם אני" ענבר ויובל אמרו ביחד.
"בתנאי" ליאם אמר, "רואים צעצוע של סיפור".
"לא!!" כולנו צעקנו.
"רואים סרט מפחיד" זאין אמר ואני הנהנתי להסכמה.
"אבל אני אפחד" ענבר התלוננה.
"אני אשמור עלייך" נייל חיבק אותה.

-נקודת מבט של שחף-
לואי יצא למרפסת ורום נכנסה.
"את בסדר?" הוא שאל.
"כן..זאת אומרת לא.. כן..לא יודעת" התחלתי למלמל.
"את רוצה לספר לי?" הוא שאל מסתכל בעיניי.
כנראה שהגיע הזמן, הגיע הזמן לפתוח את זה שוב.
"אבל תבטיח לי שאתה תחכה עד שאני אסיים ולא תתפרץ באמצע" הזהרתי אותו.
"מבטיח" הוא חייך אליי חיוך מושלם.
"ותבטיח לי שלא תספר לאף אחד, רק רום ויובל יודעו, אני אבין אם לא תרצה אותי אבל בבקשה אל תרחם עליי אחריי זה, אני לא צריכה רחמים"
"זה כלכך נורא?" לואי שאל לא מבין.
הרמתי גבות כתגובה, לא ידעתי עד כמה נורא זה יישמע באוזניו אם בכלל..
"אז ככה" התחלתי, "נולדתי להורים שעובדים מבוקר ועד ערב, בקושי ראיתי אותם כילדה, התמזל מזלי וההורים שלי שכרו את רום שתעבוד אצלם אבל זה כבר סיפור אחר, של רום, משם התיידדתי איתה ונהיינו החברות הכי טובות, אחר כך האחיות המקסימות שלי נולדו ואז הכל הסתבך, כשאמה, ריי, וג'סי נולדו הכל היה בסדר אבל אז אשלי נולדה, אני לא מאשימה אותה או אף אחת מהן פשוט הן היו צריכות תשומת לב יותר גדולה ממני, בעיקר אשלי שהייתה תינוקת מאוד מפונקת"
"אז מה הבעיה פה אני לא מבין" לואי שאל בבלבול.
"אמרת שלא תפריע" אמרתי לו במבט כועס.
"סליחה" הוא אמר והמשכתי.
" בגיל 15 הכרתי את חבר שלי שון, הוא גרם לי להתמכר לסמים ולאלכוהול, הוא אמר שזה יעזור לי לשכוח מה'רע' שהיה לי בבית.
אחרי שהיינו משתכרים ו'מסטולים' הוא היה מכה אותי" אמרתי וחשפתי את כתפיי וחלק מגפי המצולקים. לואי היה חסר מילים. הוא רק בהה בי במבט מרחם-בדיוק מה שלא רציתי!
"בין כל המציאות הדפוקה הזאת הייתי צריכה לשמור על חיים 'נורמאלים' של נערה בת 15, למדתי לנגן על כלי נגינה, למדתי פיתוח קול, אפילו לימדתי את רום כדי שנוכל שתינו לברוח מהמציאות שהחליטה להתאכזר אלינו.
יום אחד רום ראתה את שון מכה אותי, הוא איים על שתינו שאם נספר למישהו על זה הוא יירצח את שתינו ואת המשפחה שלי, הוא היה מבוגר מאיתנו ב 5 שנים, פחדנו.
התחלתי להתאגרף ברגע שהוא התחיל להכות אותי כדי שאולי ביום מן הימים אני אוכל להדוף אותו ממני.
בלי לשים לב בתוך שנה בערך נכנסתי להריון, סיפרתי רק לרום, היא באה איתי לבית החולים לעשות הפלה, בפחות משנה אחריי ההפלה הראשונה שוב רום ואני מצאנו את עצמינו בבית החולים כששוב, אני עושה הפלה, את התינוק השלישי הפלתי בגלל המכות של שון, לפני שנתיים בערך הצלחתי סופסוף להדוף אותו ממני וברחתי ממנו, התלוננו למשטרה ועכשיו הוא בכלא, אני חושבת..
בכל מקרה לפני שנה אני ורום עברנו לגור ביחד ופתחנו דף חדש, פחות או יותר" סיימתי לספר את הסיפור כבר כמעט בוכה לגמרי.
"אני.. אני לא יודע מה להגיד" לואי מלמל.
"זה מה שחשבתי" אמרתי וקמתי כדי ללכת הביתה.
"לא, זה לא מה שהתכוונתי" לואי תפס בידי.
"אז למה כן התכוונת?" שאלתי בין הדמעות.
"אני לא יודע למה התכוונתי, אבל זה לא היה לפגוע בך.." הוא חיבק אותי חזק וניגב את דמעותיי.
"בואי נכנס" הוא אמר ונשק לי במצח.
הנהנתי בחיוך ונכנסנו.
"איפה אביה,ענבר וטום?"