Mad World – פרק 11

-נקודת מבט ענבר-
"אני אסובב עכשיו" התנדבתי אחריי שרום חזרה למעגל שלנו ולואי ושחף דיברו בחוץ.
סובבתי את הבקבוק, יצא על טום. בדיוק מה שרציתי.
הרגשתי שאני חייבת את זה לאביה.
"כמה זמן אתה ואביה יחד?" שאלתי אותו.
הם שנתיים וחצי, רציתי את התשובה ממנו.
"שנתיים, אולי אפילו יותר" הוא חייך.
"אז אני מניחה שעברתם את השלב שבו אתם אומרים 'אני אוהב\ת אותך', נכון?" הוספתי לשאול.
"אכן כן" הוא ענה מרוצה.
"ענבר מזה כל השאלות? תגיעי לעיקר" יובל חייכה חיוך לא מבין.
"אז חובה עלייך לעמוד באמצע המעגל, להביט לאביה בעיניים ולהגיד לה שאתה אוהב אותה, ותתכוון לזה" אמרתי במבט רציני.
הבעת פניו השתנתה ללחוצה. הוא נהיה אדום בלחייו. שפתיו זזו ללא כל מחפשות מה להגיד.
"ידעתי" אביה מלמלה בחצי חיוך עצוב כשדמעות מעטרות את עיניה.
"תלך מפה" היא לחשה.
"אביה אני מצטער" הוא לחש לה חזרה.
"תלך, עכשיו" נייל הורה עליו וכך טום עשה.
"תודה נייל" חייכתי אליו ונישקתי אותו על כך שעזר לאביה.
"הכל בשבילך ובשביל החברה הכי טובה שלך" הוא חייך חיוך כובש וחיבק אותי.
"אני רוצה ללכת" אביה אמרה מוחה עוד ועוד דמעות.
"לא, בבקשה תישארו" יובל וליאם אמרו.
"זה לא מתאים, הרסנו לכם את כל הערב, כדאי שנלך" אמרתי גם אני.
"לא! בבקשה תישארו" הפעם זה היה נייל שביקש וזאין, רום, הארי ואור הנהנו להסכמה.
"יש גלידת שוקולד" אור קרצה לאביה וגרמה לחיוכה המתוק לעלות שוב.
"אני אאלץ לוותר על הגלידה, אולי מחר" אביה חייכה.
"איך שתרצי" אור חייכה אליה.
נפרדנו מכולם חוץ משחף ולואי שעדיין היו במרפסת והלכנו.
"ערב בנות?" שאלתי את אביה שאלה רטורית בדרכינו למכונית.
"ערב בנות" אביה אישרה בחיוך קטן.

-נקודת מבט רום-
ברגע שענבר ואביה יצאו מהבית שחף ולואי יצאו מחובקים מהמרפסת.
"איפה אביה, ענבר וטום?" שחף שאלה.
"הלכו" נייל אמר והתיישב על הספה.
"למה?" לואי שאל.
"אביה וטום נפרדו, אביה בכתה, ענבר לקחה אותה לערב בנות" יובל קיצרה את תהליך ההסברה.
"זה היה ערב מטורף" זאין נאנח בזמן שזרק את עצמו על הספה.
"כן" מלמלתי והתיישבתי על הספה כשראשי על כתפו.
"וזה עוד לא נגמר" אור אמרה וסימנה הארי לעלות אחריה.
"אני חושב שזה הסוף של הארי" ליאם צחקק ואנחנו אחריו.

-נקודת מבט הארי-
אור סימנה לי לעלות אחריה.
נכנסנו לחדר שלנו ואור סגרה את הדלת.
"הסתבכתי אה?" התיישבתי על המיטה מביט באור שהולכת הלוך ושוב בחדר.
"הסתבכת זה עוד כלום" היא שילבה את ידיה ונעמדה מולי.
"אני מצטער אור" אמרתי אליה בפנים מתחננות, "את יודעת שאת הדבר החשוב לי ביותר בעולם!" אמרתי ודמעה זולגת מעיניי.
"אז למה לא ענית לי? למה לא אמרת שאתה לא היית חוזר אליה? למה שתקת?" היא שאלה עצבנית וענייה נוצצות ואדומות, עוד שנייה והיא בוכה.
"כי הייתה אהבה ראשונה שלי, זה קשה לשכוח אהבה ראשונה, אני בטוח שאת עדיין זוכרת ואוהבת אפילו טיפה את האהבה הראשונה שלך" אמרתי מקווה שהיא תבין.
"כן, אני זוכרת את האהבה הראשונה שלי וכן, אני אוהבת אותו הכי בעולם! ואתה יודע למה? כי זה אתה הארי!" היא כמעט צעקה והפעם היא בכתה.
איך יכולתי להיות כזה אדיוט?! איך שכחתי שאני, אני האהבה הראשונה שלה?
"אני אדיוט" מלמלתי.
"אני יודעת" אור אמרה בארסיות.
"אור" קמתי והחזקתי בידיה, "אני אוהב אותך! אני אוהב אותך יותר מאת אמא שלי ויותר מאת ג'מה! בבקשה תסלחי לי, אני אוהב אותך" הסתכלתי בעיניה הבורקות מרב דמעות.
היא שתקה והביטה בי. עמדנו כך כמה שניות, ידיה בתוך ידיי, עיניה פוגשות בעיניי ואז גם שפתיינו פוגשות האחת בשנייה.
"אני אוהבת אותך" היא אמרה בחיוך כשהתנתקנו.
"אני יודע" צחקתי ונישקתי אותה שוב.