Mad World – פרק 3

-נקודת המבט של רום-
התעוררתי בבוקר עייפה אחרי הוויכוח שלי ושל שחף אתמול, וכמו תמיד זה היה על הסגריות שלי והקרירות שלה. שיגרה.
הלכתי לצחצח שיניים ולהתארגן, אחוזת תקווה ששחף הכינה משהו לאכול, אני גוועת!
http://www.polyvore.com/cgi/set?id=69712751
חיפשתי את שחף בחדר שלה, היא לא שם.
ירדתי למטה, שחף גם לא פה.
נכון, היום יום חופשי שלה, היא בטח נסעה להורים שלה או משהו.
לקחתי את מפתחות המכונית ויצאתי לעבר החנות.
בדרך עצרתי בסטארבאקס לקנות לי משהו קטן לאכול וכוס קפה.
"שלום, מה תרצי להזמין?" שאלה המוכרת.
"ממ.. אני אקח קוראסון אחד בלי כלום וכוס קפה" חייכתי.
"מיד זה יגיע" היא חייכה והלכה להכין לי את ההזמנה.
"הנה ההזמנה שלך" המוכרת חזרה אחריי דקה ובידה ההזמנה שלי.
"תודה" חייכתי והגשתי לה את הכסף.
התקדמתי לעבר המכונית.
"תסתכל לאן שאתה הולך!" אדיוט אחד נתקע בי והקפה נשפך, כבר הבוקר התחיל לא טוב.
"אני ממש מצטער" הוא אמר ועזר לי לקום מהרצפה, "תני לי להזמין לך קפה חדש" הוא חייך.
"לא תודה, אני אסתדר" פניתי לעבר הסטארבאקס להזמין לי קפה חדש.
"אני מתעקש" הוא הלך אחריי.
"בסדר" אמרתי והוא חייך חיוך מנצח.
"שני קפה גדול" הוא אמר למוכרת.
"מיד" היא חייכה.
אחריי כמה דקות הוא חזר עם שתי כוסות קפה בידו.
"בבקשה" הוא הגיש לי אחת.
"תודה" חייכתי והתקדמתי לעבר היציאה.
"היי, חכי רגע" הוא רץ אחריי.
"מה?" נעצרתי.
"לא אמרת לי איך קוראים לך" הוא חייך.
"רום" חייכתי חזרה.
"זאין" הוא הושיט את ידו ואני כתגובה לחצתי אותה.
הוא המשיך להביט בי בחיוך.
"עוד משהו?" שאלתי מהססת.
"לא, רק תהיתי אם.. אולי.. תרצי לצאת מתישהו?" הוא שאל.
"לא יודעת, זאת אומרת, רק עכשיו נפגשנו" גמגמתי קצת.
"אז רק תתני לי את המספר שלך, נקבע למתישהו, עד אז תחליטי אם את רוצה או לא" הוא חייך.
"בסדר, ישלך עט?" שאלתי.
"כן" הוא שלף אחד מהתיק הגדול שלו.
לקחתי מפית מהדלפק ורשמתי את המספר שלי.
"בבקשה" הגשתי לו את המפית.
"תודה" הוא חייך והכניס את המפית המקופלת לכיס המכנס שלו.
"אז, תלווה אותי למכונית?" חייכתי.
הוא פתח את הדלת "אחרייך" חייך ויצאתי.
"בדרך לאן את?" הוא שאל.
"כרגע למכונית" צחקקתי.
"ואחרי שתכנסי למכונית, לאן תסעי?" הוא שאל.
"לעבודה" חייכתי ושלפתי את מפתחות המכונית מהתיק גב שלי, "ואתה?" שאלתי.
"הקלטות" הוא ענה ולגם מהקפה.
"הקלטות?" שאלתי.
"כן, את לא מזהה?" הוא שאל והצביע על הפנים שלו.
"לא" עניתי, כבר הגענו למכונית שלי.
"אני בלהקה, וואן דיירקשן" הוא חייך.
"שמעתי עליכם פעם" צחקקתי.
"שמח לשמוע" הוא חייך חיוך שחשף שיניים לבנות.
"טוב, אז אני צריכה לזוז, תתקשר" אמרתי ונכנסתי למכונית.
הוא נופף לי ונסעתי.
הגעתי לחנות ויובל קיבלה את פניי בחיוך רחב.
"מזה החיוך הזה?" שאלתי, "אפילו בשבילך הוא גדול" צחקקתי וחיבקתי אותה לבוקר טוב.
"נכון אלה שהיו פה אתמול?" היא אמרה והתיישבנו בכיסאות מאחוריי הדלפק.
"נו" זירזתי אותה.
"אז זה עם הגלח, ליאם, הזמין אותי לצאת" היא קפצה מאושר.
"שמחה בשבילך" חייכתי.
"אהה והשני, לואי, הוא ביקש את המספר של שחף" היא התיישבה חזרה.
"אני מאוד מקווה בשבילך שלא נתת לו" הזהרתי אותה.
"למה?" היא שאלה מהססת לרגע.
"היא מתאגרפת אני מזכירה לך! לא כדאי לך להתעסק איתה" הזהרתי שוב.
"אופסי?"
"אני במקומך הייתי נזהרת ממנה עכשיו" צחקקתי והלכתי לעזור ללקוחות שבדיוק נכנסו לחנות.

-נקודת מבט של שחף-
התעוררתי בבוקר, היום יש לי יום חופשי.
התארגנתי והתלבשתי במהירות.
http://www.polyvore.com/cgi/set?id=69729412
ירדתי למטה לקחתי את מפתחות המכונית ונסעתי להורים שלי, לא ראיתי אותם ואת אחיותיי הקטנות כבר הרבה זמן.
הנסיעה הייתה יחסית מהירה, הפעם זה לקח רק שלוש שעות, בדרך כלל זה ארבע.
השעה הייתה 12 כשהגעתי.
הוצאתי את המפתח ספייר שיש לי בצרור ונכנסתי הביתה.
"היי, מישהו בבית?" צעקתי ונעלתי את הדלת אחריי.
"שחף?" אמה ירדה במהירות במדרגות.
אמה זו אחותי הקטנה, היא בת 12.
"אמ! נסיכה שלי" רצתי אליה וחיבקתי אותה.
"למה לא באת לפה הרבה זמן?" היא שאלה אחרי שהתנתקנו מהחיבוק.
"כי אני עכשיו גרה רחוק ולא יוצא לי, אבל אחנו דיברנו אתמול בסקייפ, כמו בכל יום, זה כאילו לא נסעתי בכלל" חייכתי אליה.
"איפה ריי, ג'סי ואש? " שאלתי את אמ וחיפשתי אותן במבטי.
"הן למעלה" אמ אמרה וניגשה למדרגות, "בואי" היא הוסיפה.
עלינו יחד למעלה לחדר של הבנות.
"בווו" הן קפצו עליי ביחד.
"ריי! ג'סי! אש! כמה התגעגעתי אליכן" חיבקתי אותן ונשקתי על מצחיהן.
ריי, קיצור של רייצ'ל או בעברית רחל, נקראה על שם סבתינו שנפטרה כמה חודשים לפני הלידה שלה, היא בת 10.
ג'סי, קיצור של ג'סיקה, בעלת הכי הרבה מרץ מבין חמישתנו, בת 7.
אש, קיצור של אשלי, פשוט אין מילים, היא האחות הכי נדירה שיש, גידלתי אותה כאילו היא הבת שלי ובגלל זה היא מפונקת, מאוד!
"שחף! תרימי אותי" אש ביקשה.
"מפונקת קטנה שלי" צחקקתי ולקחתי אותה לידיי.
"בואי למטה!" ג'סי קראה לי.
"אנחנו רעבות" ריי התלוננה.
"איפה אמא ואבא?" שאלתי בפליאה.
"בעבודה" הן ענו באדישות, זה רגיל אצלנו שהם כל הזמן עובדים.. אבל הם ההורים הכי טובים שיכולנו לבקש!
"ומי שמר עליכן עד עכשיו?" התפלאתי שהם לא הזמינו בייביסיטר.
"גברת רוזנפלד מהבית הסמוך" אמ הצטרפה אלינו לשיחה.
"ואיפה היא?" שאלתי, אני מכירה אותה, היא אישה מבוגרת, הייתה שומרת עליי גם לפעמים כשהייתי קטנה, אישה נחמדה ביותר.
"היא אמרה שהיא יוצאת רק לכמה דקות והיא עדיין לא חזרה" אמ שוב אמרה.
"הבנתי" אמרתי, "בואו נכין לכן משהו לאכול" הוספתי וניגשתי למטבח.
הכנתי להן עוף ופסטה וישבנו לאכול.
"תודה שחף, זה היה ממש טעים" הן אמרו בסוף הארוחה.
"אני שמחה שאהבתן, עכשיו לכו לשחק אני אסדר פה" חייכתי אליהן והן רצו למעלה.
פיניתי את הצלחות שלנו ושטפתי אותן.
כשסיימתי התיישבתי על הספה ופתחתי טלוויזיה.
צליל הודעה מהפלאפון שלי הוציא אותי מריכוז.
*שחף, נכון?* זו הייתה הודעה ממספר לא מוכר.
*כן, מי זה?" השבתי.
*לואי, מאתמול* הוא החזיר, עכשיו נזכרתי בזה שהטריד אותי בחנות של יובל, איפה שרום עובדת.
*מה אתה רוצה?* השבתי.
*שנצא היום בערב* הוא שלח והשאיר אותי חסרת תשובה.
*מה את אומרת?* הוא שלח שוב אחרי שלא עניתי להודעה הקודמת.
*זה מה שיגרום לך לעזוב אותי לנפשי?* החזרתי.
*אולי* הוא השיב עם סמיילי קורץ בסוף ההודעה.
*בסדר, תאסוף אותי בתשע מהבית שלי* השבתי ובסוף ההודעה הוספתי את הכתובת שלנו.
מה עשיתי?!