Mad World – פרק 8

-נקודת מבט רום-
"רום!!!" שחף צעקה, התעלמתי והמשכתי לישון.
"תקומי עכשיו!!!" היא צעקה שוב פעם מוסיפה ניעורים.
"תקומי כבר!!!!!!" היא נתנה צרחה ענקית והורידה לי את השמיכה. היא מכירה את נקודות החולשה שלי.
"למה את כלכך מעצבנת?! ישלי יום חופשי, תתני לי לנצל אותו!" אני צוועקת וחוטפת מידה את השמיכה החמה והנעימה שלי.
"לנצל אותו?! ככה את קוראת לזה?" היא מגחחת, "את רק ישנה" היא מוסיפה ומתיישבת ליידי במיטה.
"בדיוק! זה הניצול המושלם" אני אומרת בציניות ועוצמת את עיניי בתקווה שארדם שוב.
"מה את חושבת לעצמך בדיוק?! תקומי" היא מושכת ממני שוב את השמיכה והפעם זורקת אותה על הרצפה רחוק מהישג ידי, "השעה כבר אחת וחצי בצהריים!"
"זה יתנקם בך" אני אומרת והולכת לחדר האמבטיה כדי לשטוף פנים ולצחצח שיניים.
אני לא טיפוס של בוקר.
"מה רצית?" אני שואלת כשהיא באה אחריי ונעמדת מול המראה מסדרת את השיער שלה לקוקו גבוהה.
"תתלבשי, אנחנו הולכות למסעדה עם יובל ענבר אביה ואור" היא אומרת ומוסיפה סיכה שמחזיקה תלתל שבורח מהגומייה.
"אור?" אני שואלת, השם מצלצל מוכר, לא מצליחה להיזכר מי זו.
"חברה של הארי, ההוא מוואן דיירקשן, חבר של זאין ולואי" היא אומרת ומחייכת כשהיא מזכירה את השם שלו, לואי.
הלכתי לחדרי להתלבש.
"שחף!!" צעקתי לה.
"מה?" היא צעקה חזרה.
"אני לוקחת ממך את החולצה הורודה שאני אוהבת" צעקתי.
"טוב" היא ענתה.
http://www.polyvore.com/untitled_111/set?id=70715541
"יאללה בואי נלך" שחף לוקחת את מפתחות המכונית ואנחנו נוסעות למסעדה.
נכנסנו, יובל ענבר ואביה כבר שם.
"איפה אור?" אני שואלת ומתיישבת בין שחף למקום פנוי שכנראה שייך לאור.
"היא הלכה שניה לשירותים" ענבר ענתה.
"אבל יופי שבכלל נזכרתן לבוא" יובל מוסיפה בצניות מובהקת.
"היא ישנה" שחף מגלגלת עיניים ויובל אחריה.
"כמה את יכולה לישון?" אביה צוחקת והבנות אחריה.
"מה כלכך מצחיק?" אור מצטרפת לשיחה.
"הן צוחקות על זה שאני ישנה הרבה" אני ממלמלת ואור מצחקקת גם היא.
"אתן רוצות להזמין?" ענבר שואלת, "אני ממש רעבה" היא מוסיפה ופותחת את התפריט.
"את כמו נייל, מה שמזכיר לי, איך היה אתמול?" אור אומרת בקול ערמומי.
"כיף" ענבר ממלמלת וממשיכה לעיין בתפריט.
"נו! ספרי כבר" אביה אומרת לה וענבר נכנעת.
"היה מושלם" היא מחייכת חיוך שמאשר את זה שהוא שבה את הלב שלה.
"התנשקתם?" אור ואלת בהתלהבות וענבר נותנת לה מבט.
"מה? אני רק מתעניינת" היא מוסיפה בטון חף מפשע.
"טוב נו, מכיוון שכבר שאלת, כן!" ענבר מקפצת על הכיסא.
"ומה איתך אביה?" שחף שואלת.
"יש לך מישהו?" יובל לא מהססת ושואלת.
"כן, טום" היא אומרת ומראה לנו את המסך של הפלאפון שלה, בחור גבוהה, שיער שטני-חום, עיניים ירוקות גדולות ושרירים שניתן לראות דרך החולצה.
"הוא חתיך" ענבר לוחשת בקול וצוחקת.
צליל שמגיע מהפלאפון שלי קוטע את הצחקוקים שלנו.
*איפה את עוד שעה?*
"ממי ההודעה?" הבנות מתעניינות.
"זאין" אני מחייכת ומסמיקה מעט.
"הופפה! עוד סיפור אהבה שנרקם כאן" אור צוחקת.
*איפה שתרצה* אני שולחת את ההודעה עם סמיילי קורץ בסופו.
*בטיילת, מתאים לך?* הוא שולח שוב.
*כן* אני שולחת.
*עוד שעה אני בא לאסוף אותך* הוא שולח חזרה והבטן שלי מתמלאת בפרפרים.
"נו מה אתם מסתמסים שם?" שחף שואלת בקול מתגרה.
"אני צריכה ללכת" אני ממהרת לקום.
"לאן?" היא שואלת.
"אני וזאין הולכים לטייל קצת" אני מחייכת אליה.
"תהנו" כולן מחייכות אליי ואני יוצאת מהמסעדה אל עבר הבית שלי ושל שחף.

-נקודת מבט של שחף-
"משהו מתפתח שם" ענבר מצחקקת ואנחנו אחריה.
"אולי תבואו הערב אלינו? אני והארי נכין ארוחת ערב" אור מציעה.
"אממ נראלי שכן" ענבר אומרת.
"בסדר" אני ויובל אומרות ביחד וזה מעלה חיוך על פנינו.
"לא נראה לי שאני אבוא, קבעתי עם שון" אביה אומרת בחיוך קלוש.
"תבואי איתו" אור אומרת.
"בטוחה?" היא שואלת.
"בטח" אור עונה וחיוך גדול עולה על פרצופה של אביה.
"תודה" אביה אומרת ונותנת לאור חיבוק גדול.
הזמנו לאכול, צחקנו הרבה ונהננו.
אני חושבת שמתחילה פה חברות חדשה, רק רום חסרה פה ..
העלינו השערות מה רום וזאין עושים.
"אני לא חושבת שאני באמת רוצה לדעת מה הם עושים" אמרתי וקרצתי לבנות. (בגלל זה את בלו מיינד שלי <3 ~הערת הכותבת~)
אחרי כמה זמן נפרדנו לשלום וכל אחת חזרה לביתה, בשעה שש צריך להיות בבית של הבנים ואור.
השעה ארבע. יש עוד זמן.

-נקודת מבט רום-
הגעתי הביתה, החלפתי לנעליי סניקרס ורודות שיהיה לי יותר קל ללכת היום בטיילת עם זאין.
וואי, נהייתי רעבה, השעה כבר רבע לשלוש, עוד מעט זאין פה. נאכל כבר בטיילת.
צפצוף של מכונית נשמע מבחוץ זה זאין.
יצאתי החוצה והוא ניגש לפתוח לי את דלת המכונית השחורה שלו.
"תודה" חייכתי ונכנסתי פנימה.
זאין נכנס למכונית והתניע אותה.
"את רעבה?" הוא שאל כשהנחתי את ידי על הבטן.
"כן, קצת.." אמרתי מבויישת.
"זה בסדר, גם אני" הוא חייך אליי, "נאכל משהו בטיילת".
הגענו לטיילת וזאין פתח לי את הדלת.
"ג'נטלמן" צחקקתי אליו.
"תודה" הוא חייך ונעל את המכונית.
התחלנו ללכת ונעצרנו ליד דוכן של נקנקייה בלחמניה.
"את רוצה?" הוא שאל.
"ממ כן" חייכתי ושלפתי את הארנק מהתיק.
"את צוחקת נכון?" הוא גיחך.
"מה?" שאלתי לא מבינה.
"את לא משלמת שום דבר" הוא אמר והזיז את ידי לכיוון התיק חזרה.
"אתה ממש חמוד אתה יודע?" אמרתי בחיוך והוא חייך חזרה.
"אומרים לי את זה פה ושם" הוא צחק ואני אחריו.
זאין קנה לכל אחד מאיתנו נקנקייה בלחמניה עם המון המון קטשופ-טעות!
"אוי לא! זאת חולצה של שחף" אמרתי וניקיתי מהר את הקטשופ מהחולצה.
"זה לא יעזור, זה כתם" זאין אמר.
"תודה על העידוד" אמרתי בציניות, "אני חייבת ללכת הביתה להחליף חולצה" הוספתי.
"בואי אלינו הביתה, הוא יותר קרוב, תוכלי להחליף חולצה ונכין אוכל אמיתי" זאין הציע.
"אתה בטוח?" שאלתי.
הוא הנהן.
"תודה" אמרתי וחייכתי אליו את החיוך הכי גדול שאני יכולה.