Mad World – פרק 9

הגענו לבית של זאין ושאר חברי הלהקה שלו.
"מי בבית?" זאין צעק כשנכנסנו.
אף אחד לא ענה.
"בואי אליי לחדר" זאין חייך והוביל אותי לחדרו.
"הנה קחי" הוא אמר והושיט לי חולצה לבנה שכתוב עליה cool kids don't dance.
"אז אני מבינה שאתה לא הטיפוס של ריקודים" צחקקתי.
"לא, לא ממש" הוא צחקק במבוכה.
"איפה אני יכולה להתלבש בלי שתשקיף עליי?" שאלתי בצחקוק קל.
"חדר האמבטיה פה" הוא הצביע על דלת באמצע הקיר שהובילה למעיין חדרון עם שירותים וג'קוזי גדול וכמובן מראה גדולה שהייתה תלויה על הקיר.
נכנסתי והחלפתי חולצה.
"זה קצת גדול" אמרתי כשזאין הסתכל עליי מתאפק לא לצחוק.
"לא, זה בסדר" הוא אמר מחזיק את עצמו.
"זה בסדר, תצחק כמה שתרצה" נאנחתי והתיישבתי על המיטה.
זאין פרץ בצחוק ולאחר כמה שניות הוא הפסיק כשהבין שאני מסתכלת עליו במבט כועס.
"סליחה" הוא מלמל.
"זה בסדר" חייכתי.
"טוב בואי נרד לראות אם יש משהו לאכול" זאין אמר והנהנתי.
הייתי רעבה אחרי שהחולצה שלי החליטה 'לאכול' לי את כל הלחמנייה.
ירדנו למטה, היה שקט.
"ששש, תראי, הארי ואור ישנים" הוא צחקק והצביע עליהם ישנים על הספה בסלון מחובקים.
"הם כאלה חמודים" לחשתי לזאין והוא חייך.
נכנסנו למטבח, היו שם מלא סירים של אוכל!
"וואו" זאין אמר, "למי כל האוכל הזה?" הוא שאל לא מבין.
"לא יודעת אבל זה מריח טעים" אמרתי מלקקת את השפתיים מחכה כבר לאכול.
"קחי" זאין הושיט לי צלחת, סכין ומזלג.
אחרי שאכלנו מכל מה שהיה שם (והיה הרבה..) זאין שאל אם אני רוצה לצאת למרפסת, הסכמתי.
יצאנו למרפסת, התחושה המוכרת הזאת, הרוח החמה שנושבת בשיערי, האוויר הנקי שאני שואפת לריאותיי.
"אני אוהב להיות פה" זאין אמר והתיישב על הרצפה, "זה מקום המפלט שלי" הוסיף.
"מצחיק" אמרתי, "גם המרפסת בבית שלי היא סוג של מקום המפלט בשבילי, אני יכולה לעשן שם בלי ששחף תציק לי על זה"
"מאותה הסיבה אני פה" זאין אמר ושלף את קופסאת הסיגריות מהכיס האחורי של הג'ינס הרחבים שלו.
"רוצה?" הוא הושיט לי סיגריה.
"כן, תודה" אמרתי ולקחתי אותה.
ישבנו שם, נותנים לסיגריות להוציא עשן שמתפזר ברוח, שותקים.
"יפה פה" אמרתי וכיביתי את הסיגריה שמאפרה שהייתה מונחת בצד.
"כן, רואים כמעט את כל לונדון" זאין חייך וכיבה גם הוא את הסגרייה, "רוצה להיכנס?" הוא שאל.
"כן" עניתי ונכנסנו.

-נקודת מבט אור *חדש*-
חזרתי הביתה מהמסעדה וניגשתי מיד למטבח להכין אוכל, אחרי חמש דקות בערך הארי נכנס.
"היי לאב" הוא אמר ונישק אותי.
"היי" אמרתי ונישקתי אותו חזרה.
"מה את מכינה?" הוא שאל והריח את הסירים.
"אוכל, בשש כולם באים לפה לאכול" אמרתי ועירבבתי את המרק שהתחמם על הגז.
"מי זה כולם?" הארי שאל.
"ענבר, אביה וטום חבר שלה, רום ושחף" אמרתי סופרת באצבעותיי לבדוק שלא פיספסתי מישהי.
"אהה ויובל" הוספתי וצחקקתי.
"והבנים יודעים?" הוא שאל.
"לא, זה התפקיד שלך להגיד להם" חייכתי אליו והוא הנהן.
"לפי דעתי זאין עכשיו בדייט עם רום אז אחר כך תודיע לו אבל עכשיו תתקשר לליאם לואי ונייל כי הם לא בבית" ציוויתי עליו וכך הוא עשה.
"בוא לעזור" אמרתי לו אחרי שהוא ניתק את השיחות עם הבנים.
אחרי שסיימנו לבשל נשכבנו על הספה וצפינו בסרט, לאט לאט הרגשתי את העייפות גוברת עליי ונרדמתי.
התעוררתי בחמש וחצי בעקבות טריקת דלת.
"הארי! חמש וחצי צריך להתארגן" הערתי את הארי.
"בסדר, אני קם" הוא אמר ישנוני ושפשף את עיניו.
עליתי לחדר שלנו בזמן שהארי מתאושש מהשינה ובחרתי לי בגדים.
http://www.polyvore.com/cgi/set?id=70945893
כשהייתי מוכנה הארי נכנס גם הוא והתלבש.
ירדנו למטה, נייל, לואי וליאם ישבו על הספה וראו טלוויזיה.
"מתי הגעתם?" שאלתי בזמן שהתחלתי לערוך את השולחן.
"עכשיו" לואי ענה.
"בואו לעזור" אמרתי להם ורק ליאם קם, נייל ולואי עצלנים מדי בשביל זה.
אחרי כמה דקות היו דפיקות בדלת.
"רגע" צעקתי ורצתי לפתוח אותה.
ענבר, יובל, שחף, אביה וכנראה שזה היה טום עמדו בדלת.
"היי" חיבקתי אותן, "כנסו" הוספתי והן נכנסו לבית ואמרו שלום לבנים.
"איפה רום? היא לא אתכן?" שאלתי את הבנות.
"היא עוד לא הגיעה מהדייט עם זאין" שחך אמרה.
"מה נראה לכם שהם עושים שם כלכך הרבה זמן?" יובל שאלה בתמימותה וכולנו צחקנו.
"זאין? אתה בבית?" לואי צעק.
"מזה כל הרעש?" זאין ירד למטה ואחריו רום, לבושה רק בחולצה שלו שהגיעה עד הברכיים שלה, וגרביים.
"שחף? מה אתן עושות פה?" רום שאלה מבולבלת.
"אני? מה את עוש- " שחף התחילה להגיד ואז קלטה שרום חצי לבושה, "מממ הבנתי " היא אמרה וקרצה.
"לא מפגרת! אני עם מכנס מתחת! החולצה פשוט גדולה עליי" רום אמרה והראתה לנו את המכנס הקצר שמתחת.
"זה עדיין לא מסביר את העובדה שאת עם החולצה שלו" שחף אמרה בהתחכמות, ואז הבעת פניה נהפכה ללחוצה. "רגע, היית עם החולצה שלי, החולצה שאני הכי אוהבת, מה עשית לה?" היא צעקה.
"קטשופ.. סורי" רום אמרה ועשתה פאפי פייס.
"אני ארצח אותך" שחף צעקה והבעת הפנים שלה נהייתה רצינית וכועסת.
"היי אף אחד לא יגע ברום! היא שלי" זאין הגן עליה.
"אווווו" כולנו אמרנו ביחד.
רום וזאין קצת הסמיקו.
"טוב, בואו נשב לאכול" הצעתי וכולנו התיישבנו ליד השולחן ואני הבאתי את כל הכלים עם האוכל.
"מזה?" צעקתי נדהמת לגלות שחצי מהאוכל שהכנתי לא היה שם, "נייל? זה אתה אכלת?" שאלתי עצבנית.
"לא! אני עכשיו הגעתי " הוא הרים את ידיו כחף מפשע.
"אופסי.." זאין ורום אמרו ביחד.
"יופי באמת" אמרתי בציניות, "לפחות תודיעו לי לפני שאתם טוחנים הכל" אמרתי.
"לא אשמתי שהחולצה של רום החליטה שהיא גם רעבה" זאין צחק.
"היי! זה לא אשמתי, זה החליק לי מהיד" רום אמרה ועשתה פני נעלבת.
"זה בסדר, אני סתם צוחק" זאין אמר וחיבק את רום.
"מה הלך שם בחדר לפני שהגענו?" ענבר שאלה וצחקה.

-נקודת מבט רום-
עלינו לחדר של זאין, ישבנו על המיטה וסתם התחלנו לדבר.
"אז.." זאין נשכב על המיטה ואני התיישבתי לידו.
"אז.." שאלתי גמאני ונשכבתי לידו משעינה את ראשי על היד.
"את ממש יפה" הוא חייך והזיז את שיערי מאחורי האוזן.
"תודה" הסמקתי קצת.
"אחמ אחמ" הוא זייף שיעול.
"מה?" שאלתי, למרות שהבנתי שהוא רוצה שאני אחמיא לו גם.
"מה איתי?" הוא שאל בגאוותנות.
"אתה בסדר" צחקתי.
"ככה? רק בסדר?" הוא התחיל לדגדג אותי.
"די נו! אני רגישה לדגדוגים! נו" התחלתי לצחוק ולהתקפל.
"עד שלא תודי שאני הכי חתיך בעולם אני לא משחרר אותך" הוא אמר והמשיך לדגדג אותי.
"טוב אני נכנעת" צעקתי והוא הפסיק.
"אז מה אני?" הוא שאל כשהוא מעליי רחוק ממני בקושי בסנטימטר.
"הכי חתיך בעולם?" כאילו היססתי לרגע ואז זה פשוט קרה.
השפתיים שלו נחתו על שלי, זזו בתיאום מושלם!
הוא התנתק ממני והסתכל עליי, לא התרחק, היינו קרובים, קרובים מאוד.
"למה הפסקת?" שאלתי.
"אני חושב שלואי קרא לי" הוא נתן לי נשיקה מהירה וקם מהר לעבר הדלת.
"חכה לי" אמרתי והלכתי אחריו למטה.