(Mad World (1D- הקדמה :)

"מתי תפסיקי כבר לעשן?" שחף יצאה אל המרפסת של הדירה שקנינו ביחד בשנה שעברה.
"כשאת תפסיקי להיות כזאת קרה לאנשים" הגבתי ושאפתי עוד מהרעל הזה, סיגריה.
"אבל יש הבדל! אני עברתי בחיים הרבה ומה אני אעשה שזה לא מאפשר לי להפתח לאנשים בקלות?" שחף התעצבנה.
"ומה איתי? את חושבת שלי פשוט?" אמרתי כמעט בלי קול, לא מתרגשת מהתקפי הזעם הקטנים של שחף.
"בדיוק בגלל מה שקרה לך את לא אמורה לעשן!!" שחף צעקה, "את עושה נזק לעצמך ולא לאף אחד אחר, תפסיקי 'להחזיר' לכולם בדברים שפוגעים רק בך" היא הוסיפה ברוגע.
"זה קצת מוזר שאת אומרת את זה לי" צחקקתי.
"לא הבנתי"
"את זאת שחתכה במשך שנים, את ניסית להתאבד, את לקחת סמים" הגברתי את קולי, "זה את, לא אני" הוספתי בשקט אחרי כמה שניות של שתיקה וכיביתי את הסיגרייה שעוד שנייה והייתה שורפת את אצבעותיי.
"זה לא אותו דבר" שחף צעקה מאחוריי.
"זאת בדיוק הבעיה, שזה כן"
-סטופ-
היי, אני רום, אני בת 18.
ישלי עיניים כחולות כהות, שיער שטני בהיר ובקצוות הוא צבוע בסגול וכחול.
כמו שבטח הבנתם אני מעשנת.. אני יודעת שזה רעל וכל זה אבל אני מכורה..
אני רזה ולא מאוד גבוהה.
ישלי קעקוע של 4 כוכבים על העורף, קעקוע של כוכב מאחורי האוזן, קעקוע של פרפר על הקרסול, קעקוע של פיה יושבת על ירח על השכמות (הכתף האחורית( וקעקוע של שלוש שפריריות על שוק הרגל שמסמלות את ההורים שלי ואחי הגדול.
ישלי באוזן ימין שני הליקסים גבוהים, טראגוס ושלושה עגילים רגילים ובאוזן שמאל עגיל אחד.
אני מציירת, מנגנת בכל סוגי הגיטרות ובפסנתר, קצת שרה ורוקדת.
אני עובדת בחנות למכירת כלי נגינה, זה מספיק לי בנתיים.
נולדתי בלונדון, כשהייתי בת 6 ההורים שלי ואחי הגדול נהרגו בתאונת דרכים.
לא היו לי קרובי משפחה, לפחות לא כאלה שרצו לקחת אותי תחת חסותם.
הועברתי למשפחה אומנת, זוג הורים שתיינים, מכורים לסמים ולסיגריות.
הייתי רק בת 6, מה כבר יכולתי לעשות..?
הם היו מרביצים לי בגלל כל דבר! מבחן לא טוב, עבודה גרועה, מכתב מהמורה ולפעמים סתם בשביל ה'כיף'.
כשגדלתי והתחלתי להבין שיפרתי את היחסים שלי ללימודים, כל מבחן היה 100 עגול, כל עבודה מושקעת, אף מכתב לא קיבלתי משום מורה, אבל המכות לא הפסיקו.
התחלתי לעבוד בגיל 13, כל דבר, בייביסיטר, לסדר מחסנים של חנויות, וטיפוח גינות בבתים של האנשים העשירים, למעשה ככה הכרתי את שחף.
ההורים שלה שכרו את שירותיי, כשהם היו בעבודה אני הייתי עובדת בחוץ, שותלת פרחים, משקה, מנקה את הבריכה שבחצר שלהם.
יום אחד שחף יצאה החוצה בוכה, כששאלתי מה קרה היא ענתה שההורים שלה היו שקועים בעבודה ושאין להם זמן אליה כמעט, המשכנו לדבר וככה התיידדנו ונהיינו החברות הכי טובות.
איכשהו הכסף שקיבלתי על כל העבודות המזדמנות האלה הספיק לי כדי לממן לעצמי שיעורי נגינה בפסנתר, גיטרות למיניהן וריקוד, את הרב שחף לימדה אותי, אני רק למדתי בסיס ושחף לימדה אותי את השאר, המצב הכלכלי של המשפחה שלה איפשר לה ללכת לכמה חוגים שתרצה ולכן היא היית הלומדת בחוג ואחר כך מלמדת אותי.
כשהייתי בת 16 החלטתי שנמאס לי, ברחתי מהבית.
לילה אחד לא הלכתי לישון, חיכיתי שההורים שלי יירדמו לקחתי לי רק כמה דברים ממש נחוצים בתיק צד קטן וקפצתי מהחלון, למזלי יצאתי מזה בסדר, רצתי בכל כוחי, לאן שהרגליים שלי הובילו אותי, לבית של שחף.
אה, ולפני שאני אשכח, ישלי קלסטרופוביה. לאלה שלא יודעים זה פחד ממקומות סגורים שאין בהם חלון או כל דבר שיוצר קשר עם הסביבה שמחוץ לחדר; ככל שהחדר יותר קטן-הפחד יותר גדול.
שחף:
שחף בת 19, היא גבוהה ורזה, ישלה שיער חום מתולתל ועיניים חומות אפורות גדולות ועגולות.
היא מציירת, רוקדת, שרה, מנגנת על כל כלי נגינה אפשרי ומבשלת מעולה!
ישלה קעקוע של מפתח סול על מפרק כף היד וקעקוע של אא על הצוואר.
הסיפור של שחף מורכב, נכון אם מסתכלים מהצד אפשר לחשוב שהיא חייה את החיים הטובים, אבל לא, ממש לא, ואת זה אני אומרת לכם כמישהי שהעבירה את רב החיים שלה איתה..
לשחף יש ארבע אחיות קטנות, הן בנות 12, 10, 7 ו- 5.
בגלל הפרש הרב בניהן אחיותייה הקטנות קיבלו יותר תשומת לב, לא תמיד, אבל רב הפעמים.
לא תמיד להורים שלה יש זמן בשבילה, הם עסוקים מדי בעסק שלהם, הם טוענים שהיא גדולה מספיק והיא לא חייבת את היחס השוטף מהם.
אבל הקשר שבינה לבין המשפחה שלה חזק מאוד, למרות הכל ולמרות כל מה שהיא עברה היא שומרת איתם על קשר חזק מאוד!
הייתה לשחף תקופה 'אפלה' בחיים, בסביבות גיל 15 היא התמכרה לסמים, היה לה חבר שהיה מכה אותה על בסיס קבוע, הייתי רואה את זה וכל פעם שהוא היה מגלה שראיתי הוא איים עליי ועליה שאם נגלה למישהו הוא יהרוג אותנו, את שתינו.
הוא היה מנצל אותה, היא נכנסה להריון שלוש פעמים והפילה.
איכשהו, אני תמיד הייתי שם, כשהיא הייתה צריכה אותי, את המשפחה שלה או כל עזרה או תמיכה, עשיתי כל שיכולתי.
אחריי כל ההפלות, בערך לפני שנתיים כשהייתה בת 17 היא חתכה ורידים, פעם אחת אמא שלה תפסה אותה ואחרי תחנונים רבים היא הפסיקה.
באותה שנה אני הגעתי אליה, היא נתנה לי מקום לישון, גרתי אצלה קצת פחות משנה, לא צרכתי הרבה, לא רציתי להטריד אותה או את הוריה.
אחרי שנה קנינו ביחד דירה.
איפשהו במהלך השלוש שנים הקשות האלה שלה היא ניסתה להתאבד, הרבה פעמים, תמיד היה משהו ש'הפריע' לה, למזלינו היא עדיין בחיים.
היא מסובכת בתוך עצמה, כדי להבין אותה צריך להיות או היא, או אני, מישהו שתמיד היה איתה, מההתחלה ויכול להבין מה עובר ועבר עליה.
רב הזמן היא בטלפון שלה או בחדר קוראת ספר מנסה להתחמק מכל מה שקורה.
היא מאמנת בחדר הכושר ובזמנה הפנוי היא גם מתאגרפת שם, פשוט לא כדאי לא להתעסק איתה..
-המשך-
התיישבתי על הכיסא ליד הפסנתר והתחלתי לנגן.
All around me are familiar faces"
Worn out places, worn out faces
Bright and early for the daily races
Going nowhere, going nowhere"
"זה לא יעזור לך, לא הפעם" שחף נעמדה מולי.
"תפסיקי לזבל לי ת'שכל ותביאי כבר את הגיטרה שלך" חייכתי אליה.
הקשר שלי ושלה מורכב, מאוד.
אנחנו רבות כל הזמן! אבל זה ריבים חסרי תכלית הרי כל אחת עושה מה שבראש שלה.
וככה מערב שהתחיל במריבה הוא הסתיים בדואט מדהים של שתינו.
שיר שפשוט נכתב לרגעים האלה..
Their tears are filling up their glasses
No expression, no expression
Hide my head I wanna drown my sorrow
No tomorrow, no tomorrow

And I find it kind of funny, I find it kind of sad
The dreams in which I'm dying are the best I've ever had
I find it hard to tell you, I find it hard to take
When people run in circles its a very, very
Mad world, mad world

Children waiting for the day they feel good
Happy birthday, happy birthday
And I feel the way that every child should
Sit and listen, sit and listen

Went to school and I was very nervous
No one knew me, no one knew me
Hello teacher tell me, what's my lesson?
Look right through me, look right through me

And I find it kind of funny, I find it kind of sad
The dreams in which I'm dying are the best I've ever had
I find it hard to tell you, I find it hard to take
When people run in circles its a very, very
Mad world, mad world, enlarging your world
Mad world

"זה באמת עולם משוגע הא?" שחף הניחה את הגיטרה בפינת החדר.
"תלוי מי מסתכל" חייכתי.
"יאללה כבר מאוחר, בואי נלך לישון" שחף נעמדה בכניסה לחדר שלה.
"לילה טוב" חיבקתי אותה.
"לילה טוב" היא החזירה בחיוך מתוק שלא יוצא לראות הרבה, טוב, זאת אולי פעם ראשונה שאני רואה אותה מחייכת בשבוע האחרון.
נכנסתי מתחת לשמיכה, חושך מוחלט בחדר, דממה ממלאת אותו.
"שחף!"