(Mad World (1D-פרק 2

-נקודת מבט של שחף-
"שחף!" נשמעה צעקה מהחדר של רום.
רצתי מהר, הדלת שלה הייתה סגורה, זו הבעיה.
פתחתי את הדלת ואת האור וחיבקתי אותה, עוטפת בזרועותיי.
"זה בסדר, סגרת את הדלת, זה הכל" לחשתי לה ןהעברתי את שיערה אל מעבר לאוזנה.
אחרי כמה שניות היא נרגעה, פתחתי את החלון שבחדר שלה וניגשתי אל עבר הדלת.
"לילה טוב רום" אמרתי והסתובבתי לכיוון החדר שלי.
"רגע" היא אמרה שניה לפני שיצאתי, "תשני איתי הלילה" היא ביקשה.
"למה? הדלת והחלון פתוחים" אמרתי.
"בבקשה, רק הלילה, כבר היה לי התקף אחד" היא התחננה.
הנהנתי ונשכבתי לצידה במיטה.
היא לא אוהבת להודות שהיא מפחדת, אפשר להבין אותה, כשהייתה קטנה יותר, אם היא הייתה מראה פחד זה היה גרוע, היו מכים אותה חזק יותר, זה משהו שנשאר אצלה, עד היום.
התעוררתי לפני רום, כרגיל.
הלכתי לצחצח שיניים ולהתארגן, עוד שעה אני יוצאת לעבודה.
http://www.polyvore.com/cgi/set?id=69686628
הכנתי לי תיק עם בגדי אימון, אם יהיה לי זמן אולי אני אתאגרף קצת..
ירדתי למטה להכין לי משהו לאכול.
כשסיימתי להכין את הפנקייקים התיישבתי לאכול.
את אלה שנשארו שמתי בצלחת נקייה ועטפתי בנייר נצמד.
כתבתי פתק: 'רום יצאתי לעבודה, היום בשתיים אני אוספת אותך ונצא לאכול יחד.
בתיאבון.
נ.ב: תתלבשי כבר אחרת תאחרי שוב!'.
הסתכלתי בשעון, השעה רבע לשמונה, ישלי רבע שעה להגיע למכון.
לקחתי את המפתחות למכונית ויצאתי.

-נקודת מבט של רום-
טריקת דלת העירה אותי משינה עמוקה. בטח זאת שחף שיצאה לעבודה.
הלכתי לצחצח שיניים ולשטוף פנים, להתעורר קצת אחרי אתמול..
ירדתי למטה, עדיין בפיג'מה.
הייתה על השולחן צלחת עם פנקייקים ופתק מודבק על הצלחת.
'רום יצאתי לעבודה, היום בשתיים אני אוספת אותך ונצא לאכול יחד.
בתיאבון.
נ.ב: תתלבשי כבר אחרת תאחרי שוב!'.
"היא כלכך מכירה אותי" צחקקתי לעצמי.
אכלתי את הפנקייקים ומיד עליתי לחדר להתלבש.
http://www.polyvore.com/cgi/set?id=69397725
לקחתי את מפתחות המכונית ויצאתי מהבית.
הגעתי לחנות, יובל בדיוק פתחה.
"בוקר טוב" חייכתי אליה.
"בוקר טוב" היא חייכה חזרה ונכנסנו לחנות השייכת להוריה.
הנחתי את דבריי מאחוריי הדלפק והתיישבתי על הכיסא שהיה מונח שם.
"אני יוצאת, אני אחזור בשתיים וחצי להחליף אותך, בסדר?" יובל אמרה וחיפשה בתיק שלה משהו, אני משערת שאת הפלאפון שלה.
"בטח" חייכתי והיא יצאה מהחנות.
-סטופ-
יובל: בת 19, ההורים שלה הם הבעלים של החנות.
שיער חום מתולתל (ממש מתולתל..), ישלה עיניים ירוקות מדהימות!
היא לא מאוד גבוהה (אבל בזה מטפלים העקבים) ורזה.
היא מלאת אנרגיות (חיוביות), היא צוחקת הרבה ותמיד מצחיקה את כולם מה שעוזר מאוד במכירות של הכלים בחנות.
-המשך-
יובל יצאה מהחנות ונשארתי לבד.
לקוחות התחילו להגיע רק בסביבות השעה 11 ..
הרבה לקוחות שנכנסו לחנות יצאו בידיים ריקות, רק חלק קטן יצא מאושר עם קנייה טובה.
משעמם.

-נקודת מבט שחף-
פתחתי את המכון ומיד הלכתי להחליף לבגדי הספורט שהבאתי איתי.
התחלתי קצת באיגרוף, רק עד שיגיעו אנשים.
אחרי שעתיים שקטות אנשים התחילו להגיע.
ישבתי בצד ופיקחתי על הפעילות.
היום עבר די במהירות.
השעה הייתה אחת, החזרתי לבגדים איתה באתי וחיכיתי שאיימי, זאת שההורים שלי שכרו שתעבוד איתי במכון כדי שלא אהיה לבד, תגיע.
"היי" איימי נכנסה למכון, מוציאה אות מריכוז.
"בדיוק במתח" חייכתי וסגרתי את הספר.
"את הולכת או שהיום את נשארת איתי?" היא שאלה והתיישבה בכיסא ליידי.
"לא, היום אני הולכת, שבוע הבא אשאר פה איתך" הבטחתי ויצאתי מהמכון.
נכנסתי למכונית ונסעתי לחנות בה רום עובדת.

-נקודת המבט של רום-
"היי" שחף נכנסה לחנות.
"היי" החזרתי בחיוך.
"נו את באה?" היא שאלה מצביעה על בטנה, רומזת לי על הארוחה שקבענו.
"יובל צריכה להגיע עוד רגע" אמרתי, "לכי לפסנתר בנתיים, אין פה אך אחד" חייכתי, אני יודעת עד כמה היא אוהבת לשבת ולנגן כשאין בחנות אף אחד.
היא הניחה את התיק מאחוריי הדלפק והלכה לפסנתר שנמצא עמוק באמצע החנות.
נכנסנו ארבעה אנשים לחנות.
"אתם לא תיפרדו אף פעם אה?" זה עם הגלח אמר למתולתל שנישק, מזה נישק, אכל לחברה שלו את הפנים.
"היי, אני רום, אפשר לעזור?" הוצאתי מפי את המשפט המוכר אותו אני אומרת כל יום בשנתיים האחרונות המלווה בחיוך עייף.
"כן, אנחנו צריכים גיטרה" אמר המתולתל.
"הארי!" צעק עליו המגולח, "אני ליאם, זה הארי, לואי ואור, חברה של הארי" המגולח הציג אותם.
"נעים להכיר" חייכתי.
"אנחנו צריכים גיטרה" אמר לואי.
"גיטרה זה קצת כללי, איזה סוג?" שאלתי.
"אקוסטית" הוא חייך.
"מפה" אמרתי והצבעתי על הדרך אל עבר המתלה של הגיטרות האקוסטיות.
"אחרייך" המתולתל חייך ואור, חברה שלו סטרה לו בעדינות.
הובלתי אותם לעבר הגיטרות.
"איפה החבר שלכם?"שאלתי כשגיליתי שמישהו נעלם.

-נקודת מבט של שחף-
התיישבתי ליד הפסנתר ונתתי לידיי לנוע בחופשיות, לנגן מנגינות שפרצו ממני, לתת לכל הרגשות לצאת.
"ואו" שמעתי מאחוריי.
עיניו הכחולות התכווצו מחיוכו המדהים.
יופי, רום אמרה שאין פה אך אחד. גם כן..
"אפשר לעזור?" ניסיתי להיות נחמדה.
"האמת, לא" הוא התקרב.
"אז מה אתה רוצה?" אמרתי וקמתי מהכיסא.
"אותך" הוא אמר די במהירות, "זאת אומרת, הלכתי בעקבות המנגינה, היא זו שהובילה אותי אלייך" הוא הוסיף, תיקן את עצמו.
"זה משפט הפתיחה הכי טוב שלך?" התקדמתי לכיוון הדלפק לראות אם יובל כבר הגיע ואנחנו יכולות ללכת.
"קשה להשגה אה?" הוא ציחקק לעצמו והלך אחריי.
"אולי די! לא הבנת? אני לא מעוניינת" התעצבנתי, למזלו רום בדיוק ניגשה אלינו.
"למה? " הוא צחקק לא מבין.
"היא מתאגרפת" רום אמרה והוא הלך צעד אחורה.
"מצטער" הוא מלמל והלך לכיוון של חבריו.
"מה קורה לך?" רום שאלה בלחש.
"הוא ניסה להתחיל איתי, את יודעת מה דעתי על זה" התעצבנתי.
"אבל את מבריחה לי לקוחות! יפטרו אותי בסוף, בבקשה אל תוציאי את העצבים פה" היא אמרה.
"אז תבואי לעבוד איתי במכון" אמרתי והתיישבתי על הכיסא ממשיכה לקרוא את הספר שהתחלתי במכון.
"שלום" יובל נכנסה בחיוך ענקי לחנות.
"יובל אנחנו זזות, את רואה שם את ארבעתם?" רום אמרה, יובל הנהנה, "הם מחפשים גיטרה אקוסטית, תעזרי להם אני פשוט חייבת ללכת".
"אין בעיה" יובל חייכה ואני ורום יצאנו מהחנות.