My weird life פרק 11 [1D]

נק מבט של תהל
"לא הייתי כל כך שיכור!" הארי גער בי " לא,בכלל לא סתם אמרת לי כאב לך שנפלת מהשניצל שבאת לכאן הרבה?" אמרתי " אבל את אוהבת אותי.!" אמר. אף פעם לא אמרתי לאף אחד שאני אוהבת אותו, אולי זה מהפחד ואולי לא. ישבנו שם כמו שני זרים שותקים " את אוהבת אותי?" שאל. לא ידעתי מה לענות אני פוחדת להתאהב. אני לא מאוהבת בהארי. אני גם לא אוהבת אותו. אני לא יודעת מה אני מרגישה "מחכה לתשובה" אמר אחריי עוד דקות שקט וחשיבה"מה זה משנה עכשיו?!" שאלתי "הבנתי" אמר ויצאתי מהחדר שלו. נפלתי על הדלת חיבקתי את ברכי בוכה לתוכן "הוא עשה לך משהו?זאין אמר.קמת" מלמלתי חלושות , הבטתי בשעון ידי השעה הייתה 10 בבוקר. הוא חיבק אותי. ישב ליידי. הוא מכיר אותי. אני לא אוהבת לדבר על משהו עצוב רק לשתוק ליד מישהו " מה קרה?" אמר לאחר כעשרים דקות של שקט בהן הספקנו לעבור לחדרו. " אני חושבת שנפרדנו" מלמלתי. אומנם אף אחד מאיתנו לא אמר זאת בבירור אבל איך אני אצדיק את עצמי מול הארי?! אני בכיתי לכתף של זאין "מה הוא עשה?" ענה לאחר זמן קצר" הוא לא עשה כלום באמת, תרגע" אמרתי לו מנגבת את הדמעות " הארי הוא אחד החברים הכי טובים שלי, אבל אני לא אתן ל.." אמר וקטעתי אותו" הוא לא עשה כלום באמת זאין. אני לא אראה אותו וזהו אלו היו שלושת החודשים הטובים בחיי. אבל אני לא .. " קטעתי את עצמי בוכה חזק יותר.. אני צריכה ללכת לעולם אחר.."

נ'ק מבט של שקד
" לואי? זה אתה?" שאלתי את הבחור המחופש בדלת ביתי, הוא הוריד את משקפיי השמש וקרץ עליי. " תכנס" הוריתי לו " תעלה למעלה, בסיבוב " אמרתי. הלכתי למקרר לקחתי בקבוק מיץ שתי כוסות ועליתי לחדרי לואי כבר התיישב שם "התחפשת בגלל?" שאלתי" בגלל שראיתי איך זה מפריע. לך ואני לא רוצה שאני אפריע לך " אמר בחיוך קל התיישבתי ליידו. הוא הרגיש דיי בנוח לפתע לואי לקח את המחברת שירים שלי" לא!!!!!!!!" גערתי בו." למה?" שאל " כי זה גרוע זה למה ועכשיו תחזיר" " שיר אחד?" אוף חבל שרשום שם "מחברת שירים" " אחד!" אמרתי " אל תדאגי" השיב . לאחר שלוש דקות חזר לעולם שלנו " וואו זה מדהים!" " זה השיר האחרון שכתבתי" אמרתי בשפלת מבט" ותודה" הוספתי " יש לך לחן?" שאל לא אני מנסה לעבוד על זה" השבתי " יש לי רעיון! בפזמון זה יהיה נה נה נה נה נהההההה למשוך את המילה האחרונה בכל שורה" אמר " אני לא בטוחה.." " ננסה?" אמר ולקח את האורגן שלי. התחלנו לשיר ולנגן. לאחר כשעה וחצי סיימנו הכל! "את חייבת לעשות משהו עם הכישרון הזה שלך" אמר " בלכתוב?" שאלתי" כן אבל גם לשיר, הקול שלך מדהים " אמר בחיוך." אני פוחדת" אמרתי מיואשת " יש לך פחד במה?" " אף פעם לא הופעתי בשירים שלי. אני פוחדת לחשוף את הרגשות שלי שגרמו לי להרגיש פגועה."

נ'ק מבט של סופי
" בוקר. החתכים שורפים והגרון גם כן. מנסה לשכנע את עצמי שיהיה טוב אבל לא שום דבר לא טוב. אני מנסה לבנות תדמית שגויה וזה לא אני וזה כואב. אני גם פוחדת להיחשף. איך להגיד הכל לליאם? איך להגיד לו את זה.? שאני בהריון.. "