My weird life פרק 14 [1D]

לא מצליחה לדבר. רק בוהה בו והוא בי הוא שותק אך רואים שהוא רוצה לדבר " סל..יחה. מי אתה?" מלמלתי הוא שתק לכמה שניות " את באמת לא זוכרת?" אמר שהדמעות שלו כבר חנקו את גרונו.. " הראש שלי מסתחרר" אמרתי בלחש. הוא התקרב אליי חיבק אותי.. " אני מצטערת. אני צריכה מרחב. " אמרתי הוא הסמיק והתרחק. " אני אקרא לרופא" אמר ויצא מהחדר. מי הוא? מה הוא רוצה ממני? ולמה יש לי הרגשה כל כך חזקה שהוא לידי? כל כך הרבה שאלות הציפו אותי. לפתע רופא בא. הוא העיר לי את העיינים עם פנס. הורה לי בידו לבלוע כדור עם כוס מים. ויצא מהחדר בלי לומר מילה."

נ'ק מבט של נייל
" את באמת לא זוכרת?" היא שתקה. ישבנו שם כמו שני זרים . קראתי לרופא. הוא יצא לאחר כמה דקות " היא סובלת מאמנזיה. שכחון זמני ואולי תמידי, בדרך כלל מאיבוד דם לא קורה המקרים האלה. אנחנו נעשה הכל כדי להשיב אותה למצבה הקודם. " " תודה רבה לך, אני יכול להיכנס אלייה?" היא קיבלה כדור דם. היא בטח נרדמה מחוזק הכדור. אני מציע שלא עכשיו, ברשותך" אמר והלך. אני כל כך מבולבל עכשיו. למה היא חתכה? למה היא לא סיפרה לי מה עובר עלייה?, למה היא הייתה מוזרה?, מה יהיה עכשיו?!, לפתע קיבלתי שיחת טלפון " איפה אתה?" ליאם שאל. עם אנ..ג'ל " מלמלתי "איפה עם אנג'ל ב1 בלילה?" בבית חולים.." מלמלתי " מה קרה?!" ליאם שאל, הוא נשמע דיי מודאג בקולו, "אנג'ל.. לא יודע מה קרה איתה. מצאתי אותה מעולפת בבית. והנה אנחנו כאן.." " אני אעיר את הבנים ונבוא!" אמר " לא זה בסדר. אני אשאר כאן מחר נדבר כבר.." אמרתי מנסה שלא להישמע שבור. "אוקי . תתקשר אם תצטרך משהו.. "
הלכתי להסתובב בחצר. מידי פעם ילדות נגשו עליי לבקש חתימה לא היה לי מצב רוח. בטח שלא בבית חולי ב2 בלילה. חתמתי בכל זאת. חזרתי לחדר של אנג'ל בשעה 3 היא שכבה על המיטה. עייניה עצומות. שערה מבולגן. היא נראתה כל כך שלווה בשתנה.."

נק מבט של ליאם
" למה לא יכלתי להגיד לה.. למה משהו מנע ממני " מצטער" אמרתי על הנשיקה " נסחפנו" היא ענתה בחיוך. " מחר אנחנו נפרד. לשלושה חודשים.." אמרה בקול עצוב "אל תדאגי הכל יהיה בסדר. אני מבטיח לך להיות איתך. מאוחר כבר בואי לשון תישארי כאן." ירדנו מהגג בשעה 1 סופי הלכה לחדר שלי. ואני התקשרתי לראות מה עם נייל. לאן הוא נעלם. הוא אמר שהוא בבית חולים עם אנג'ל. והוא לא רוצה שנבוא. שהוא מסתדר. נשמע בקולו שהוא פשוט שבור. כל כך רציתי לעזור לו עכשיו. אבל גם לסופי. לשניהם. למה הכל אבל הכל פשוט חיבב להיות ככ מסובך?!"

נק מבט של תהל
" זאין ?" כן מאמי?" אני רוצה ללכת לבית. כבר מאוחר וז.." " תתעלמי ממנו. אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר, תשארי כאן מאוחר ואני לא רוצה שתלכי לבד" בסדר.." אמרתי. אבל זה לא בסדר. שאני אתעורר והראה את הארי. וזה לא בסדר שלא הסברתי את עצמי.. אני מגעילה את עצמי לפעמים. אני כל כך רוצה לחבק אותה עכשיו ולהרגיש את חום גופו. ופשוט להיות איתו. הוא הבין אותי ממבטים. מה שעובר לו בראש. זה מה שמעניין אותי. אני כל כך מודאגת.."

נק מבט של זאין.
" היא נרדמה. במיטה איתי מחובקים . בזהירות קמתי כדי לא להעיר אותה. אני כל כך אוהב ודואג לה שהיא לא מבינה אפילו. הלכתי בשקט לחדר של הארי " מטומטם, חתיכת אידיוט!" צעקתי עליו והתחלתי להרביץ לו. הארי חשוב לי אבל תהל זאת אחותי. " מה אתה רוצה בן אדם " אמר " למה פגעת בי?" אמרתי דוחף אותו למיטה " אני?! היא נפרדה ממני.. היא אמרה שהיא לא אוהבת אותי" היא לא הייתה מסוגלת חתיכת שקרן. " אמרתי " מה זה הצעקות האלה?" היא אמרה. באה לחדר של הארי " ביקשתי ממך לא להתערב" היא אמרה. והלכתי. היא ירדה לקומה הראשונה ומשם יצאה. רציתי לרוץ אחרייה " למה את מחכה?! רוץ כבר" צרחתי על הארי . הוא נעל נעליים במהירות ויצא .