My weird life פרק 15 חלק ב' [1D]

נ'ק מבט של תהל
" הארי תעזוב אותי." צעקתי לא רציתי שהוא ייעזוב. רציתי שהוא יחבק אותי רציתי להיות בקרבתו להרגיש את הנשימות שלו. "לא עד שתסבירי לי מה קרה" הייתי עם גופייה וטרניניג קפאתי מקור. והגשם התחיל ואט אט התחזק " אני.." "את מה?! את מסובכת?! לא מובנת?! תאמיני לי ששמעתי הכל. אני רוצה רק את האמת" התרסקתי על הריצפה. הרגשתי שהוא מביט בי. כמו שהוא יכל לקרוא אותי. הוא התכופף עליי. שם עליי את הגקט החם שלו שמדיף את ריח הבושם שלו. בושם מתוק. הגשם שטף את שנינו הוא הרים את ראשי. ונישק אותי. שאני על המדרכה הקרה. והוא ליידי. אך לא נוגע ברצפה הקור נעלם כשהוא רק נגע בי. " אני מצטער שהייתי ככ אגואיסטי ולא ניסיתי להבין " אמר " אני מצטערת שלא ניסיתי להסביר את עצמי. אני פשוט.." " את מה?" שאל בעדינות " אני פוחדת להגיד' אני אוהבת אותך' כי כל פעם שאמרתי את זה נפגעתי " " אני מבטיח לך שאני לא אפגע בך . כי אני באמת אוהב אותך, הייתי עם המון בנות אבל לא הרגשתי את מה שאני מרגיש לאף אחד כמו שאני מרגיש אלייך כי את מיוחדת כאלו נוצרת הפוכה ממני ובגלל זה את נוצרת רק לי " אני חייבת להודות שהוא ריגש אותי התנשקנו בגשם קמנו שנינו רטובים חזרנו בשקט מחובקים לבית. הברקים והרעמים צרמו באוזניי מדי דקות. אבל הכל היה פשוט מושלם. חזרנו לבית. זאין קרא לי לבוא " מה?" אמרתי בזלזול. למה הוא התערב? אומנם זה עזר אבל אני לא רוצה שיתערבו בשבילי! הייתי בטוחה שזאין יצעק, ישתגע. או משהו כזה אבל הוא פשוט חיבק אותי, למרות שהייתי רטובה ולחש באוזני " סליחה" " זה בסדר" השבתי. "אתה צריך לבקש סליחה מהארי ולא ממני." המשכתי את המשפט. " אני יודע.. לכי בנתיים להחליף בגדים, שלא תתקררי" אמר. עליתי לקומה למעלה. "זאין ג'אווד מאליק הספקת להביא בת אחרת כבר?" היא צעקה מהקומה למעלה " אחרכך אני אסביר " צעקתי. שחכתי בכלל מלירון. הלכתי להארי שחיכה בסלון, ללא חולצה חולצתו הושלכה על הרצפה, מכנסו היה רטוב גם הוא. " אני מצטער. זה פשוט ש.." אמרתי. " זה פשוט שזאת אחותך ואתה מרגיש צורך להתערב לה בעניים" אמר בכעס " אני יודע שטעיתי. אני באמת מצטער. לא שמעתי את הצד שלך. אבל זאת אחותי. הדבר הכי יקר לי." " זה בסדר.." הארי אמר. עליתי לחדר שלי. לירון ישנה. אך גם בשנתה היא נראתה מודאגת.."

נ'ק מבט של זאין.
" שמעתי את הארי ותהל חוזרים. קרוב לשתיים וחצי לפנות בוקר. ירדתי לסלון. לקחתי כוס מים. וקראתי לתהל. דיברנו והסברתי לה כמה שאני מצטער, היא לא יודעת כמה היא חשובה לי. כמה אני אוהב אותה. ביקשתי סליחה גם מהארי. זה קשה לי לא להתערב בעניינים שלה. למרות שאני יודע שהיא צריכה ללמוד להסתדר גם לבד, אני חייב להגן עלייה, חייב לשמור עלייה. אחריי כל מה שהיא עברה.. חזרתי למיטה. התחלתי לשחק בפאלפון. מדי פעם בוהה בלירון. היא מוזרה. אבל אני אוהב את זה. אני מרגיש שמשהו הולך לקרות."

נ'ק מבט של לואי
" תהיי חברה שלי?" לא. " שקד. תהייה שלי?" לא! גערתי בעצמי. אני מחבב אותה. אנחנו מכירים רק כמה ימים. אבל אני מרגיש עלייה דברים שלא חשבתי שאני אוכל להרגיש. בעוד שהיא מדברת על האקס שלה כל היום. על כמה שקשה לה. על כמה שהיא מתגעגעת לישראל. עד כמה שהיא מתגעגעת לחברות שלה. אני יודע! אני אארגן לנו טיסה לישראל. לשלושה ימים! אני אדבר עם ההורים שלה!. מחר על הבוקר. כלומר היום על הבוקר. "

נ'ק מבט של שקד.
" אני מרגישה מבולבלת. אני מרגישה שהכל קורא ככ מהר! שאני לא מספיקה למצמץ וכבר הופס משהו חדש קורא. היום ההורים סיפרו לי שהם החליטו לאמץ ילדה מבלי לשאול אותי! אני היחידה בבית ואני רוצה שזה ישאר ככה.. אתמול חברה שלי מישראל שירן. התקשרה אליי בבכי להגיד לי שהיא בהריון! והיא רק בת 17. אתמול רן אמר לי שיש לו משהו לספר לי אבל שהוא חייב ללכת עכשיו. הכל מחרפן אותי! השעה שלוש בבוקר. ואני נרדמת ומתעוררת. נרדמת ומתעוררת. לפעמים אני חושבת על עולם ללא מחשבות! תאמינו לי שיהיה הכי פשוט ככה. הכי טוב"

נק מבט של נייל.
" זה פשוט כואב לראות אותה. מולי. לא זוכרת כלום. לפחות היא לא זוכרת את כל הכאב שהיא עברה." אני באמת מצטערת" היא אמרה. שכובה במיטת בית החולים " זה בסדר.." אמרתי. " אולי תזכיר לי?" שאלה. לא ידעתי איך אני אוכל להזכיר לה את כל הסבל הזה שהיא עברה" אני מעדיף לחכות שאת תזכרי " אתה יודע?, אתה מוכר לי. וגם בשם ליאן מוכר לי " את מתחילה לזכור " אמרתי וחיוך קטן עלה על פני. " הייתי בן אדם רע ? " שאלה " ממש לא! " השבתי. " אני גם זוכרת שביקרת אותי מאוחר בלילה. אני לא זוכרת איפה. " את נזכרת " אמרתי בחיוך. אני רוצה שהיא תזכור אבל לא את כל הרע הזה. באמת שלא מגיע לה. " אני מרגישה מחוללת " היא אמרה. " מה הכוונה?" שאלתי מופתע, ומאוד מאוד מבולבל " אני מרגישה שקרה משהו שלא היה צריך לקרות. אני גם מרגישה שנאה עצמית." את נזכרת.." אמרתי הפעם במבט עצוב. אני חושב שהיא מדברת על האנורקסיה שנמשכה לה כמה שנים.. היא השפילה מבט. " את לא לבד! אני כאן איתך לא משנה מתי תזכרי " תודה" היא אמרה " באמת שאין על מה " השבתי. אני מקווה שהזיכרון שלה יחזור. כל שנייה מכאיבה לי יותר ויותר."

נק מבט של אנג'ל.
" אני מרגישה מחוללת. פגועה. שנאה עצמית. כאב אבל אני לא מבינה כלום. אני לא יודעת מי אני או מה אני או מה קרה לי. אפילו למה הגעתי למקום שאני בו עכשיו אני לא יודעת! האין ידיעה הזאת מאוד כואב לי. אני רוצה חיבוק אבל אני לא יודעת ממי לקבל אותו " תחבק אותי " לחשתי בחדר, לבחור הבלונדיני שאמר שקוראים לו נייל הוא התקרב אליי. וחיבק אותי. שהוא התנתק מהחיבוק פניו היו ככ קרובים לפני הוא התקרב לנשק אותי. הוא נישק אותי נשיקה קטנה " אני מצטער! אני פשוט אידיוט. אני .." " זה בסדר, אני זוכרת את הפעם ההיא שכעסתי עלייך.. אני זוכרת!" אמרתי בחיוך. וכך גם חיוכו עלה. הנשיקה הזאת גרמה לי לפרפרים בבטן. להרגשה מוזרה. טובה. אבל גם מאוד לא רגילה. " תשב ליידי" ביקשתי ממנו. הוא ישב בצד המיטה. מלטף לי בעדינות את השער. "לא!!1 בבקשה לא!! "לפתע צרחתי. קמתי מהר מתנוחת שכיבה לתנוחת ישיבה " מה קרה?" הוא שאל מבוהל " כלום.." אמרתי " אני מכיר אותך.. זה לא כלום" לא ידעתי איך לספר לו. נזכרתי במה שקרה אתמול. ולמה אני מרגישה ככ מחוללת. נזכרתי למה אני כאן. נזכרתי בזה. וזה ככ כואב. הדמעות מנסות לא לצאת. אני מנסה להדק אותם. אני לא רוצה שיראה אותי נשברת. " עשיתי משהו לא בסדר?" שאל " לא באמת שלא. זה סתם בלבול" נזכרתי שגם לא סיפרתי לו. שפחדתי. הבנתי למה היה שלי והרגליים שלי שורפות מחתכים. הבנתי את זה ולא רק את זה. הבנתי שאני בן אדם רע."

נק מבט של סופי.
"אני בבית. של ליאם. שנינו שכובים מחובקים. הוא נרדם. ואני לא מפסיקה לחשוב. הוא אוהב אותי. הוא אמר את זה. הוא אמר שהוא לא יעזוב אותי. הוא עזר לי להוציא את הרע הזה מחר אני אבלה איתו כל היום ובערב. אני אתאשפז. לשלושה חודשים. הוא אמר שהוא יעשה כמו שנייל עשה עם אנג'ל. יבקר אותי כל לילה בחצות. יהיה איתי כמה שהוא רק יוכל. אני מאוד מקווה שהכל יהיה בסדר. גם עם התינוק הזה. גם עם הכל.. "

נ'ק מבט של נייל.
" אני מרגיש שמשהו רע עובר על אנג'ל אבל אני לא רוצה ללחוץ עלייה לספר לי. אני סומך עלייה שהיא תוכל היא תספר לי. " יש לי משהו שיזכיר לך " אמרתי. רשמתי בפאלפון ביוטיוב את השיר " three days grace- animal i have become השיר שהיא הכי אוהבת שיר עם מסר היא תמיד כינתה אותה "החייה שנהפכתי עלייה" היא לאט לאט שרה. בסוף השיר היא חייכה. " תשמעי גם את השיר הזה last to know" עוד שיר של הלהקה הזאת שאת אהבתי. היא שמעה אותו וגם אותו היא שרה. אני הקשבתי למילים. שיר עצוב. " three days grace אין אוכל לשכוח?" היא אמרה בצחקוק אך ראיתי שהיא מודאגת. החזרתי לה חיוך קל. " אני עייפה. אני רוצה לישון" היא אמרה " אני אחכה לך בחוץ עד שתעוררי " אמרתי " לא. תישן איתי" היא אמרה. " באותה מיטה?" שאלתי " כן טיפשון" היא זכרה את הכינוי שהיא תמיד כינתה אותי בו בכיתה ה. זה שימח אותי. חלצתי נעליים ונשכבתי ליידה חיבקתי אותה. והיא אחזה ביידי . הקרבה הזאת זאת הרגשה עילאית הרגשה ממש ממש טובה. אני מקווה שהכל יסתדר".