My weird life פרק 16 [1D]

נ'ק מבט של נייל.
" אני מרגיש שמשהו רע עובר על אנג'ל אבל אני לא רוצה ללחוץ עלייה לספר לי. אני סומך עלייה שהיא תוכל היא תספר לי. " יש לי משהו שיזכיר לך " אמרתי. רשמתי בפאלפון ביוטיוב את השיר " three days grace- animal i have become השיר שהיא הכי אוהבת שיר עם מסר היא תמיד כינתה אותה "החייה שנהפכתי עלייה" היא לאט לאט שרה. בסוף השיר היא חייכה. " תשמעי גם את השיר הזה last to know" עוד שיר של הלהקה הזאת שאת אהבתי. היא שמעה אותו וגם אותו היא שרה. אני הקשבתי למילים. שיר עצוב. " three days grace אין אוכל לשכוח?" היא אמרה בצחקוק אך ראיתי שהיא מודאגת. החזרתי לה חיוך קל. " אני עייפה. אני רוצה לישון" היא אמרה " אני אחכה לך בחוץ עד שתעוררי " אמרתי " לא. תישן איתי" היא אמרה. " באותה מיטה?" שאלתי " כן טיפשון" היא זכרה את הכינוי שהיא תמיד כינתה אותי בו בכיתה ה. זה שימח אותי. חלצתי נעליים ונשכבתי ליידה חיבקתי אותה. והיא אחזה ביידי . הקרבה הזאת זאת הרגשה עילאית הרגשה ממש ממש טובה. אני מקווה שהכל יסתדר, בפאלפון, זה הפעיל בטעות שיר של הלהקה של אנג'ל. The High Road – Three Days Grace שמעתי אותו בשקט. השיר הזה ריגש. אותי. אני ככ מבולבל מהמצב הזה. שאני לא יודע מה לעשות. "אני אוהב אותך" לחשבתי באוזנה של אנג'ל הישנה " גם אני" הייתי בטוח ששמעתי אותה עונה לי. אבל היא לא זזה בכלל. כנראה זאת רק הציפיה . השעה 4 בבוקר. עוצם את עייני. ומנסה לשכוח הכל.."

נק מבט של אנג'ל.
" בוקר טוב" לחשתי לנייל. הוא לא הגיב. כנראה שהוא יושן חזק. אספתי את שערי עם גומייה שהייתה עליו. שפשפתי את עייני. והתחלתי לשחק בשערו של נייל. לאחר שעה שהרגישה כמו כמה דקות הוא התעורר. חיוך היה על פניו. " בוקר טוב" לחשתי "בוקר טוב" השיב מחויך. "ממתי את ערה?" "בערך שעה." "למה לא הערת אותי?" " כי אתה חמוד שאתה יושן. וכי השקט הזה היה חסר לי" הוא שפשף את פניו " מה השעה?" שאל "1 וחצי "לישון בבית חולים עד השעה אחד וחצי זה עוד לא קרה לי" אמר " ספר לי על החיים שלך" ביקשתי "אז ככה. נייל ג'יימס הורן. בן 19 …" שקענו לתוך שיחה עמוקה.. "

נק מבט של סופי.
" קמתי בעשר הכנתי אוכל. והתיישבתי בשולחן. בביתם של הבנים. במהלך הבוקר כל אחד יצא לעיסוקו. זאין יצא עם נערה שלא הכרתי. הארי ותהל הלכו. לואי הלך אין לי מושג לאיפה. נייל בכלל לא יישן בבית. וליאם עוד יושן. ליאם ירד לשולחן שהוא במכנס קצר בלבד. הוא התקרב אליי. ונישק אותי נשיקה רכה " בוקר טוב" אמר " בוקר" השבתי. " לא היית צריכה להכין אוכל.." אמר וקטעתי אותו. " כן הייתי צריכה. שב לאכול " אמרתי. הכנתי פנקייקים וחביתות. עם ירקות. והמון המון שוקו. אכלנו בשקט במשך כ15 דקות " את מוכנה להיום?" שאל " פיזית כן. נפשית אני לא יודעת" אמרתי והשפלתי מבט. " אני אהיה איתך אל תפחדי. תתלבשי. נצא לבלות את מה שנשאר לנו ביחד" עליתי לחדר. בעוד ליאם מפנה מהשולחן. החלפתי בגדים לבגדים שלי שיש לי כאן תמיד וירדתי. ליאם לא היה בסלון. כנראה הוא הלך גם להתלבש. אני באמת מקווה שהכל יסתדר.."

נק מבט של נייל.
" אני משתגע אני חייב לנשק אותה. לגעת בה. לחבק אותה. אבל אני לא רוצה לפגוע בה. אני באמת אוהב אותה. אני יודע שזה לא הזמן הנכון אבל זה הורג אותי. שנינו שכבנו במיטה שלה. השתיקה הזאת לא כאבה. היא הייתה נעימה. פתאום היא התקרבה עליי. לא יכלתי לשלוט בעצמי ונישקתי אותה. ככ הייתי צריך את הנשיקה הזאת. הנשיקה הזאת סחפה אותנו. עד שפתאום עצרתי אותה. זה דיי אירוני. אבל אני צריך הסברים " אני באמת באמת לא מבין מה קורה איתי. אני יודע שז.." היא קטעה אותי בנשיקה. שגרה לי שוב להתהפך. " דרך טובה להשתיק אותי." אמרתי וצחקנו. " אני ניזכרתי. בחלום שהיה לי בלילה. חלמתי על המוסד. ועלייך מבקר אותי. ועל מה שקרה שם." חיוך עלה על פניי. הבטתי בפנייה שוב. הפעם לא חששתי מלנשק אותה. ולגעת בה. ולתת לה את האהבה הזאת. " אחאחאמאחא" רופא אמר התנתקנו. " אני מבין שנזכרת" הוא צחק. " בחלק" היא אמרה בחיוך. " אנחנו נערוך לך כמה בדיקות. נייל צא איתי החוצה בבקשה" יצאנו " מה קרה?" שאלתי. " נערוך לה בדיקות לגבי האמנזיה. אבל לא על זה רציתי לדבר איתך. אלה על הסיבה שהיא הגעה לכאן. זה נראה כמו נסיון התאבדות ואם זה אכן כזה זה לא יכול לעבור בשתיקה.." " אנג'ל היא מסובכת, לפי התיק שלה. אני אנסה לדבר איתה אבל שהיא תהייה רוגעה יותר.." הוא הנהן. והלך. אני לא רוצה לחוות את אותו סיפור עם אנג'ל."