My weird life פרק 20 [1D]

"זה עדיין כואב, הצעתי שאני לא אשאר איתה כדי לתת לה לחשוב, היא לא רצתה בכך אך חשבה שזה נכון לעשות, ומחר, כלומר היום ב11 בבוקר אני אכיר לה את היילי" אמרתי " היילי.?" ליאם אמר. היילי הייתה קראש של ליאם, במשך כמה חודשים, אחר כך היא עזבה את האזור, והתחילה לעבוד באגודה למען נפגעות תקיפה מינית, כי אימא שלה עובדת שם, זה היה נראה לה הכי נכון לעזור לה ולנשים." אני מקווה שזה יעזור" ליאם אמר. אבל קולו השבור העיד על כך. שהוא אמר ' לא היילי, לא שוב.' "אני עייף" ליאם אמר וקם הוא לקח כוס מים,שתה בשקט "לילה טוב" אמר ועלה לחדרו, אני יודע שזה בגלל היילי, שהוא ככ ניסה להדחיק את זה. פתחתי את המקרר, לקחתי עוד כוס מיץ תפוזים ועליתי לחדרי. החלפתי בגדים למשהו קצת יותר נוח, ונשכבתי במיטה המחשבות שיגעו אותי. על הכל לא יכולתי להירדם במשך הרבה זמן, בסביבות השעה חמש בבוקר הרגשתי ככ עייף, נתתי לדמעות להרדים אותי.."

נ'ק מבט של אנג'ל
" אני מרגישה ככ אבודה, אני שומעת במוחי את השירים שמחזקים אותי, שוכבת בחושך לבד. בוכה חרישות, מידי פעם רופאים באים לבדוק אותי, ואני מעמידה פנים שאני ישנה, כדי שלא ישאלו שאלות. אני לא יודעת אפילו מי אני. למה דווקא לי זה קורה הכל?, אני מרגישה פחד, חשופה, לבד, הכל. לא היה לי ראש לכלום, המחשבות כבר שגעו אותי. בשעה 4 לפנות בוקר, קמתי בשקט מהמיטה, הלכתי לשירותים שבחדרי, הסתכלתי על עצמי מראה, למה נהפכתי? לאן נעלמתי? איפה התמימות שבי? אני חוזרת למיטה, מנסה להירדם, הרגשתי שהעייפות כבר בולעת אותי לתוכה, "לא בבקשה לא שוב!" צרחתי. " אני אוהב אותך סובלת" כריס אמר. ואני אחוזת אימה, מנסה לברוח, לא רוצה לחוות את זה שוב. לא .הוא הוריד את בגדי, במהירות לא ריחם עליי ואני בוכה. והוא נהנה מזה, מהעינוג ומהבכי, הוא נעצר בתוכי, במשך שניות אחדות, וקם מתנקה ומסתדר, ומשאיר אותי שכובה שם." "לא!!!!!!!!" צרחתי וכך התעוררתי, זה היה חלום שהרגיש ככ אמיתי, כמו מה שקרה, בגרסה קצת אחרת. "הכל בסדר?" נייל שאל. הדמעות שלי זלגו, ואני לא מנסה להסתירם הפעם, הוא התקרב עליי, וחיבק אותי חזק. ככ הייתי צריכה את החיבוק הזה. לפתע נערה בת גילי בערך, נכנסה ." שלום, אני היילי." היא אמרה, וחיבקה את נייל" כמה זמן לא ראיתי אותך" אמר " ככ התגעגעתי, ההודעה שלך בבוקר מאוד הפתיעה אותי." "לעניין שלנו, זאת אנג'ל, שסיפרתי לך עלייה בהודעה, " אמר. היא חייכה עליי, אני מנסה לעצור את הדמעות, אני לא אוהבת להישבר אצל אנשים שאני לא מכירה, " היי" אמרתי בחירשות. היי" היא השיבה בחיוך ." אני אשאיר אתכן לבד," אמר נייל ויצא.
השיחה בייני לבין היילי, הייתי בהתחלה מוזרה אך לאחר מכן, היא דיי זרמה. לבסוף שאלתי אותה שאלה" אז למה בעצם החלטת לעבוד בגיל כזה צעיר באגודה לנפגעי תקיפה מינית?" שאלתי. "מקווה שזה לא אישי מידי" הוספתי." זה אישי, אבל אני אספר. כי למדתי מזה המון. שאימא שלי הייתה בגיל 16 היא נאנסה, ונכנסה להריון, איתי, והיא לא הפילה כפי שאת רואה, היא אמרה שהיא רוצה לשמור אותי, ולהגן עליי, למרות שאין לה מושג מי אבא שלי." וואו" אמרתי " אימא שלך ואת, מדהימות" הוספתי.
"תודה, והלכתי בעקבות אימא שלי , בגיל 25 היא החלה לעבוד באגודה לנפגעות תקיפה מינית והיום היא בן הבכירות שם. " היא אמרה." איך הגבת לזה שגילית?" שאלתי " הגבתי מוזר, תמיד הייתי בטוחה שאבא שלי נטש אותנו, וכולם תמיד היו אכזרים עליי, עד שדרשתי לדעת את האמת, וגיליתי אותה בגיל 17 בגלל זה ישר הלכתי לעזור לאימא שלי. עזבתי את הבנים לצערי, אבל זה היה למטרה טובה. " היא אמרה. " תודה רבה על הכל, עכשיו אני פחות מרגישה אשמה, כמעט ולא." אמרתי" זה טוב, את תגיעי לאיזה שהוא שלב, שאת לא תרגישי בכלל אשמה, זה היה אשמתו בלבד, והצוות המשטרתי באגודה, יחפש אותו, וכמובן שהוא יקבל את עונשו. " היא אמרה." יש לי פגישה בשעה 5, פגישה של האגודה, לא כאן, לכן אנחנו נצטרך להיפרד עכשיו, היה לי מאוד כיף לעזור לך, ולשמוע עלייך." היא אמרה בנחמדות " ב5 ? עכשיו רק 12 וקצת, אבל באמת תודה, את עזרת לי המון, זה תהליך אני יודעת, ואני אשמח שניפגש עוד," יש לי סידורים קצרים כאן ולאחר מכן אני אלך מהעיר, אני אפגוש אותך בשבוע הבא, אני אברר עם נייל איפה ומתיי, "היא אמרה. " אוקיי, ושוב תודה. " אמרתי. היא חיבקה אותי "להתראות" אמרה, ויצאה מחדרי, הרגשתי דיי טוב, תחושת האשמה שלי נעלמה, אולי זה בגלל הסיפור של היילי, ואולי זה בגלל הדרך שלה להתמודד, ואולי זה בגלל הרצון שלי, "