My weird life פרק 23 [1D]

נק מבט של ליאם.
הרופא שמטפל בסופי קרא לי לבוא לבית החולים.. הייתה לי הרגשה רעה. בשעה 6 וחצי יצאתי לכיון בית החולים. לאחר כעשר דקות נסיעה הגעתי. פגשתי את הרופא ליד חדרה.. " ליאם." אמר. " אני מצטער." הוא אמר . " על?" שאלתי. " רוב הסיכויים שאיבדנו אותה.." " מה?!" " היא בתרדמת. במצב התדרדר ואנחנו אפילו לא יודעים איך הכל קרה" מה זה אומרת? מה קרה?!" שאלתי המום. " היא .. כששמענו צרחה מהשותפה שלה הגענו, טיפלנו בה מהר מאוד, לא בררנו מה קרה.." ברגעים אלו הייתי משותק. נפלתי לרצפה, שכבתי שם הרופא מדבר עליי, אני רק שומע לא יכול להגיב או לזוז. " אלונקה." שמעתי אותו אומר. הרגשתי שמרימים אותי עייני העצומות גרמו לי לראות שחורות, לאחר כמה זמן פתחתי את עייני , שכבתי בחדר לבד מחובר למכשירים משונים. התקף לחץ אני משער. אני לא יודע מה אני אעשה בלי סופי.. אני לא אוהב אותה. אני מאוהב בה. ואני ככ קשור אליה. אני ארגיש ככה ריקני בלעדיה.. לאחר כמה דקות של מחשבות מעייפות הרופא נכנס " ליאם איך אתה מרגיש?" שאל . " רע.." אמרתי בשקט. " אנחנו נתקלים במקרים של התקפי לחץ, התקופה האחרונה קשה לך..? כי ברור שזה לא מהיום.." כן.. " אמרתי.. " אל תדאג יש לזה פתרונות רבים, ראשית תמצא תחביב שמשחרר אותך. שנית תדבר עם פסיכולוג\ חבר קרוב\ אימא על תישאר עם זה לבד. זה לא בריא ושלישית אני אתן לך מרשם של כדורים קלים למקרה של התקפים רציניים. אני ממליץ לך לקחת כל יום למשך שבוע כדור." תודה רבה. באמת תודה, אני יכול לראות את סופי..?" שאלתי מקווה.. " אני חושש שלא. אנחנו לא יודעים לבסס את המצב שלה. היא בסיטואציה עדינה מאוד אני מצטער מאוד.. " הדמעות חנקו אותי אז רק הנהנתי " תישאר כאן לשעה הקרובה להשגחה עד שנוודה שאתה בסדר.. ברשותך" אמר ויצא. אני ככ מבולבל עכשיו. אני מרגיש רע, אני רק רוצה להיות עם סופי עכשיו ולחבק אותה ולהגיד לה כמה שהיא חשובה לי ושאני לא יכול בלעדיה.."

נק מבט של שקד.
" אז לאן אנחנו הולכים?" שאלתי את לואי. " הפתעה." הוא אמר. "מה לעזאזל.." אמרתי למראה המטוב הענקי שמולי. " זאת הפתעה, אל תדאגי הכל בסדר" הוא אמר בחיוך. עליתי למטוס , ישבנו ביחד טוחנים מידי פעם אוכל, צוחקים לפתע ראיתי סביבה מוכרת, סביבה דומה למקום שבו צנחתי בישראל.. " אתה לא רציני?!" אמרתי. חיבקתי אותו.. אני יודעת שאנחנו מכירים רק שבועיים כלומר שבועיים שאני לא כאן בישראל אבל ככ התגעגעתי.. " תודה תודה תודה" קפצתי עליו, שהתנתקנו מהחיבוק פנינו היו קרובות היה נרא שהוא מתלבט אם לנשק אותי אבל בסוף כלום לא קרה.. " לשם מה ההפתעה?" שאלתי ." אני רק רוצה לשמח אותך.." הוא אמר בחיוך הממיס שלו שגרם לעיניים שלו לזהור מבברק נחתנו תוך דקות מספר, כל ההתארגנות של הנחיתה לקחה כשעה. " איפה נישן? מתי נחזור?כמה זה עלה?" ועוד מלא שאלות צצו לי בראש. "1. בבית מלון כאן, כלומר בתל אביב והוא מאוד קרוב לכאן. 2. נחזור עוד 3 ימים 3. זה סוד " אמר והוציא לשון "תכירי לי את הארץ?" הוסיף. " יש מלא מקומות , אבל אחריי שנארגן במלון " אמרתי. " אוקיי שמי את אלו " הוא אמר והיבא לי כועב ומשקפי שמש." למה?" שאלתי בצחקוק. " כדי שלא יזהו אותנו. לפחות עד שנתארגן עם המזוודות." לפתע לימוזינה הגיעה. " חשבתי ששומרים על חשאיות" אמרתי " לא נורא " הוא פתח לי את דלת האוטו ." ג'נטלמן" אמרתי והוא צחק, והוא נכנס אחריי. והתחלנו לנסוע.."