My weird life פרק 31 [1D]

" את בטוחה שאת לא רוצה שאני אשאר?" שאלתי " ברור שאני רוצה שתישאר, אבל אני רוצה שתדאג גם לעצמך. תחזור מחר בבוקר" היא אמרה. התקרבתי אליה, לאט לאט והתחלתי לנשק אותה. ואם כמה שלא רציתי להפסיק, עצרתי את זה חייכתי אליה ויצאתי מהחדר, מתקדם מיציאה של בית החולים. מחשבות רבות עוברות לי, אני מרגיש הקלה. אבל הבעיה הענקית תתחיל בקרוב מאוד. הלכתי לבית ברגל. מתחמק ממעריצות. מזלי הרב שיש בית ספר היום ולכן כל המעריצים כמעט לומדים היום. הגעתי תוך בערך עשר דקות. עליתי לחדרי. קופץ על המיטה בשכיבה, חיוך נפרס על פני משום מה. " הרגע סידרתי כאן" נשמע קול. " לירון נכון?" שאלתי. לא היה לי ראש לכלום עד ששכחתי שזאין הביא בחורה מסתורית לבית. לכולנו כאן יש קטע מסתורי. "נכון" ענתה בחיוך. "הכל בסדר?" שאלה. "כן, אבל.. את ידעת?" שאלתי מבולבל. " אממ.. לא ידעתי מה קרה. אבל ידעתי שיש באלגן אתך, עם נייל ולאחרונה גם עם תהל." "מה קרה לתהל?" שאלתי מבולבל, לא מבין כלום. " אני לא יודעת.. בלילה אשפזו אותה. חום גבוה, חולשות,חרדות, זאין הלך לשם בבוקר. הארי שלך הודעה. " אני יודע שזאין הלך אבל הוא לא אמר לי כלום." אמרתי עוד באלגן..
" אני בדיוק בדרכי לשם." אמרה. ויצאה מחדרי. הלכתי למקלחת. מקלחת ארוכה של חצי שעה בערך. חזרתי לחדרי עם מגבת, לבשתי טרנינג אפור וחולצה שחורה חלק. גרבתי גרביים ונשכבתי במיטה. מחשבות רבות שהטרידו את מוחי, על כל התקופה הזאת גרמו לי להירדם. "

נקודת המבט של לירון.
" אז ככה. הכל ככ מבולבל, גם לי, אפילו שאני שבועיים בערך בבית של הבנים. אני עדין חייה בפחד, פחד להיתקל בחבורת נרקומנים האלה, פחד וכאב מהשנאה עצמית שלי. פחד מהרצון לחתוך להוסיף עוד לחתכים הטריים מהבוקר.. זאין אמר לי, שהוא רוצה שאני אשאר בבית. לפחות את שאני אסתדר. שהוא מבין שאני לא יכולה לספר לו. לפחות עכשיו, ושהוא יחכה כמה שצריך ובאמת שאני מאושרת שמצאתי עזרה, אבל אני מרגישה כמו נטל. בגלל זה אני מסדרת כל יום את כל הבית. מכינה אוכל. מטפלת בכל מה שאני רק יכולה!. אני מרגישה כמו אויר בעיניי הבנים. אפילו בשביל זאין. הוא תומך בי והכל, אבל אני מרגישה בלתי נראית. הדמעות יצאו מעצמם, שטפתי פנים בכיור שליד החדר שלי, חדר האורחים. הפעלתי את המוזיקה בפאלפון,
Evanescence ft Linkin Park – Wake me up inside זה אחד השירים שהכי מחזקים אותי. המילים שלו ככ חזקות. כל כך עם משמעות. אני בחיים לא אבין פופ, או מזרחית. כן, אני באה מישראל. בלית ברירה. רע לי כאן. אבל יותר רע לי שם. האנגלית שלי מושלמת. לכן לא יודעים עליי את זה.
השיר נדלק לאחר כמה דקות. טעינה מעצבנת. התחלתי לשיר. אחריי כל שורה קיבלתי יותר ויותר בטחון.. How can you see into my eyes
Like open doors?
Leading you down into my core
Where I've become so numb

Without a soul
My spirit's sleeping somewhere cold
Until you find it there
And lead it back home

(Wake me up)
Wake me up inside
(I can't wake up)
Wake me up inside
(Save me)
Call my name and save me from the dark

(Wake me up)
Bid my blood to run
(I can't wake up)
Before I come undone
(Save me)
Save me from the nothing I've become

Now that I know what I'm without
You can't just leave me
Breathe into me and make me real
Bring me to life

(Wake me up)
Wake me up inside
(I can't wake up)
Wake me up inside
(Save me)
Call my name and save me from the dark

(Wake me up)
Bid my blood to run
(I can't wake up)
Before I come undone
(Save me)
Save me from the nothing I've become

Bring me to life
(I've been living a lie, there's nothing inside)
Bring me to life

Frozen inside without your touch
Without your love, darling
Only you, all the life among the dead

(All of this I, I can't believe I couldn't see)
(Kept in the dark but you were there in front of me)
I've been sleeping a thousand years, it seems
Got to open my eyes to everything

(Without a thought)
(Without a voice, without a soul)
(Don't let me die here)
(There must be something more)
Bring me to life

(Wake me up)
Wake me up inside
(I can't wake up)
Wake me up inside
(Save me)
Call my name and save me from the dark

(Wake me up)
Bid my blood to run
(I can't wake up)
Before I come undone
(Save me)
Save me from the nothing I've become

Bring me to life
(I've been living a lie, there's nothing inside)
Bring me to life

השיר נגמר. הרגשתי חיבוק מאחורה. זה היה זאין. " חזרת, הכל בסדר?, מה עם תהל?" אמרתי בשאננות מוחלטת. מנסה להראות אדישה. אבל לא. לא הולך לי. אני מרגישה את זה. הוא המשיך לחבק אותי . " אני אציל אותך. אני אעיר אותך מהחשכה." אמר. "אל תבין לא נכון אנ…" אמרתי קטועה. על ידי אצבעו שהונחה בעדינות על שפתי. " אני מבינה שזה אבוד לנסות לשכנע אותך אה..?" " משהו כזה." יופי מה עכשיו. הוא יזרוק אותי שיבין שאני משוגעת. " אני רוצה לשמוע את כל השיר. מההתחלה, שמעתי מצד הדלת רק לקראת הסוף. ואגב את שרה יפה, מרגישים שזה אמיתי." אין לי בטחון לגבי הקול שלי. הוא הידק את החיבוק. " אני אוהב את הברק בעיינים הירוקות שלך" אמר בחיוך קל. " מה עם תהל?" שאלתי. מנגבת דמעות אחרונות. " הארי אמר לי ללכת לבית. 'אמר' היה צריך לגרור אותי משם. לא יכולתי לעזוב. אבל אני יודע שהארי דואג לה, ושאם היא יכלה להגיד אם להישאר או לא. היא הייתה בוחרת בלא." הוא הביט פתאום בעיניים שלי. " גם העיניים שלך בורקות" אמרתי. מנסה לחייך. הוא התקרב אליי, לאט ולאט, קפאתי במקום. רציתי לזוז, אבל גם לא. הוא נישק אותי. לאט לאט, אחרי כמה שניות הנשיקה התחזקה. זה כבר הלחיץ אותי. הכל קרה באופן פתאומי. הוא עצר. " אני מצט.." התחיל להגיד. " זה בסדר" אמרתי ורצתי משם לבחוץ. מתקדמת לכיוון בית החולים כמו תחילת התוכנית שלי. הדמעות התחזקו להם. לבד מה אם הוא רק רוצה לנצל אותי? מה אם הוא יזרוק אותי כשאני אאמין לו? מה אם הנשיקה הזאת הייתה רק כדי לנסות לתמרן אותי? ועוד מיליון שאלות שעלו בראשי. אולי זה נשמע הזוי. אבל זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלי. והיא הייתה מוזרה. מקורית. מלאת פחד. כאב. הכל ועוד ביחד. זה היה פשוט מדהים. אם זאת מסתורי בצורה כואבת. הגעתי לבית החולים. רצתי להארי חיבקתי אותו. הוא היחידי שאני מרגישה קרובה אליו, כמו אח גדול. דמעות ירדו מעיניו כאשר הוא הביט ביידי קלטתי שהחולצה הארוכה והדקה לא חסתה את כל החתכים. לא קיבלתי ממנו נזיפות רק חיבוק חזק .. "למה?" שאל.. הוא לא יודע עליי כלום אבל אני מרגישה בטוחה איתו. " כשיגיע הזמן.." לחשתי. " אני אחכה.. רק אל תמשיכי עם זה. בשבילי." אמר. והביט בעייני, ועיניו הירוקות בערו מכאב. לפתע רופא יצא חדרה של תהל. " היא התעוררה. היא במצב יציב. אבל מאוד חלשה. יש לה דלקת ריאות בנוסף ללחצים נפשיים לא קלים. אתם יכולים להיכנס אחד אחד. ברשותכם" אמר והלך. חיבקתי את הארי משמחה. והוא הביט בי " כנס כבר" צעקתי עליו!" והוא נכנס.. קיבלתי טלפון מזאין. לא רציתי לענות לו, אבל לא רציתי להיות כפוית טובה. " כן..?" עניתי. " אא, יש חדש?" שמעו בקולו שהוא מהסס בשאלתו. " כן היא הרגע התעוררה. " אמרתי מנסה לשמוח. זאין שתק. " ואצלך?" מה הוא שואל עלי עכשיו? הייתי מבולבלת. "בסדר" אמרתי. " נדבר" ניתקתי. אוף למה הכל ככ מסובך…"

נקודת המבט של לואי.
" התעוררתי מחובק עם שקד, כשאנחנו בבגדי ערב של אתמול. כנראה שכרון קל שלי. אני לא זוכר מה קרה בערב. הבטתי בידה של שקד. היא הייתה בלי ג'קט שאותו לבשה אתמול והחתכים שלה בלטו וקצת גרמו לי להיזכר בדברים שרציתי לשכוח. היא התעוררה. " נרדמנו ביחד?" שאלה. " גם לי זה מוזר, וגם אני לא זוכר כלום" אמרתי בחיוך" אז בוקר טוב לנו" היא אמרה וקמה. " אני הולכת להחליף בגדים למשהו נוח יותר" אמרה והלכה לחדר השני. אני בנתיים, הלכתי לאותה מטרה. החלפתי בגדים לפניה, כמה שניות אחריי היא חזרה לחדר. " נלך לארוחת בוקר?" שאלתי אותה בזמן שאספה את שערה. היה נראה שהיא מהססת אבל היא הנהנה בראשה. ויצאנו.."