My weird life פרק 33 [1D]

השיר גרם לי להבין דברים, להרגיש כאב, להיזכר.. לפתע שמעתי טריקת דלת הלכתי לסלון. השיר עוד לא נגמר, ראיתי אותה, היה לה רע מאוד. היא הניחה את התיק הקטן שלה על הרצפה.. יש לה אותו כל השבועיים האלה רצוף היא לא עוזבת אותו. לפתע היא התחילה לשיר.
I've become so numb, I can't feel you there "
"become so tired, so much more aware
ואני המשכתי איתה." By becoming this all I want to do
"Is be more like me and be less like you
וככה שרנו עד סוף השיר. בסוף השיר היא הייתה קרובה אליי. מאוד. חיבקתי אותה חזק. מאוד. היא גם אותי. " אני מצטער על הכל. על האי נוחות." אמרתי" אני מצטערת על זה שלא עניתי לשיחות שלך. לקחתי את זה קשה כי.." אמרה קטעה את עצמה. " כי מה?" שאלתי. " כי זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלי." באותו רגע לא יודע אפילו למה, התחלתי לצחוק והיא טפחה עליי. " זה לא כזה נורא" אמרה, " לא אמרתי שזה כן" עדיין צוחק, היא המשיכה לסתור לי, ואני ברחתי. נשענתי על השיש ולקחתי את כוס המים שהייתה שם, ומלחץ שפכתי על לירון. " אני מצטער" אמרתי, שכהיא מעיפה את שערה לאחור, " זה בסדר" אמרה, הולכת לכיון המקרר, פותחת אותו לוקחת ביצה וזורקת עלי. " ככה?" שאלתי והיא צחקה. לקחתי קמח ושפכתי עליה, והיא לקחה קפה מהארון ושפכה עליי, לקחתי חלב ושפכתי עליה, והיא לקחה קורנפלקס מהשולחן ושפכה עליי, " הפסקת אש" אמרתי. והיא צחקה. " מתי כל זה קרה?" שאלה, מעיפה מפנייה שאריות, ואני מוציא קליפות ביצה מהשער. " אין לי מושג" אמרתי בחיוך, התקדמתי אליה, אבל בגלל כל הדברים שנשפכו מעדתי היישר אליה, הייתי ככ קרוב אליה, שנינו נשמנו בכבדות מהמשחק הזה, רציתי לנשק אותה. אני לא יודע מי היא, מה היא, ומה קורה איתה, אבל אני מרגיש שאני מתאהב בה. אני אפילו לא יודע למה, הרי אנחנו בקושי מכירים.. וזה מה שהכי מוזר כאן, אני חושב שהיא שמה לב לזה שאני מתלבט אם לנשק אותה, אני לא רוצה לפגוע בה. אבל אני לא מצליח להתעלות על עצמי. אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי. לא קמתי ממנה, ועברו יותר מידי שניות. כשראתה שאני מתקרב אל פניה ועדין מהסס אמרה" רק נשק אותי כבר"לאט לאט התחלתי לנשק אותה, והפעם זה היה מדהים יותר מכל נשיקה שאיי פעם הייתה לי עד עכשיו. הנשיקה נהייתה מרגע לרגע יותר סוערת. אהבתי את זה, אבל לא רציתי לפגוע בה. אני לא יודע מה היא מצפה ממני.. "

נקודת המבט של אנג'ל.
סוף סוף בוקר אחד שאני יכולה להגיד שישנתי טוב! התעוררתי בחדר לבד, וזה דיי חדש לי. כי או שנייל מעיר אותי, או שאחד הרופאים בודק אותי. " בוקר טוב פרינס" נייל אמר לי כשהוא נכנס לחדר עם קפה וקוראסון. מביא לי לאכול, הנחתי את הקפה, ואכלתי לאט מהקוראסון. " איך היה בלעדיי?" שאל. " שקט. שקט מידי" "וזה טוב או רע?" שאל בגיחוך. מתיישב על הכיסא, "גם וגם. יש לזה צדדים" אמרתי בחיוך. " התגעגעתי לשקט. התגעגעתי לקום בבוקר עם חיוך. ולדעת שיש מישהו בשבילי. " אמרתי. והוא קם מהכיסא לכיוון המיטה שלי. מתיישב לידי, " אני בחיים לא יוותר עליך. לא שוב." אמר. מלטף את לחיי. מסתכל בעייני, עיניו הירוקות פשוט בהרו. השפלתי את מבטי, והוא הרים את ראשי בזהירות עם שתי אצבעות, " היי, אל תהיי עצובה. אני כאן" אמר נושק ללחי, חיוך קטן עלה על פני, וככה דיברנו על הבוקר.
לפתע הרופא נכנס, עם עוד מישהי שלא הכרתי. היא לבשה ג'ינס וחולצה חומה דקה. עם ג'קט שחור, שערה אסוף בצורה מרושלת. נעלה מיני מגף שחורות. היא הייתה ניראת צעירה מאוד. " איך את מרגישה אנג'ל?" שאל הרופא." דיי טוב" אמרתי. באמת שהרגשתי טוב. למרות הכל. לפתע קיבלתי הודעה. ראיתי שזה ממקס. אנחנו מדברים בהודעות עד שאני אוכל שוב להיפגש איתו, הוא שלח לי. " הכל בסדר?". לא עניתי לו. חיכיתי לדברי הרופא. " הנה ג'סלין, הפסיכולוגית המלווה שלך מטעם בית החולים." אמר. האישה הזאת לא בדיוק נראתה אישה. היא חייכה אלי, " את מאוד צעירה" אמרתי. " זה משום שאני כזאת" היא אמרה בנעימות. " אנחנו עוד נדבר בערב, לגבי השחרור שלך מחר." אמרה. " כל הבדיקות הגופניות שלך יצאו מעולות. את מחלימה" אמר הרופא. גרם לי ולנייל להביא בחתכים. מהר שילבתי ידיים, לא רוצה להיזכר. חייכתי אל הרופא. " כל מה שתצטרכי אני כאן" אמרה ג'סלין, ויצאה ביחד עם הרופאה, נייל מיד חיבק אותי. " מה פשר החיבוק הזה?" שאלתי. " על הכל. על זה שלא הייתי הבן אדם המושלם לאחרונה, ושלא יכולתי לעזור.. אני מצטער.." הוא אמר. מאוד כנה. " נייל, באמת. זה כבר עבר. עוד מעט נהייה מאושרים." לחשתי לו. משום מה ירדה לי דמעה. והוא ניגב אותה. אני לא יודעת אפילו למה בכיתי. אבל באיזה שהוא מובן זה שחרר.." הכל יהיה בסדר.." נייל אמר." ברור" לחשתי לו.. אבל אני יודעת שזה לא ככ קל ושהמלחמה עוד ארוכה.. "

נקודת המבט של לירון.
" הוא נישק אותי. שאני מתחתיו, שנינו מלוכלכים מאוכל לא מבושל.
הנשיקה הזאת הייתה מלחיצה. בתור הנשיקה השנייה שלי. כל העסק הזה לא רגיל בשבילי.
הוא היה זהיר. מהסס מידי פעם אם להישאר או לא. דואג לי מבלי מילים. זה היה מדהים.
הזזתי את ראשי מעט הצידה. הוא הבין שאני רוצה להפסיק. " אל תגידי לי שהרסתי הכל שוב.." אמר. "לא.. באמת.. מה גם שאני זאת שאישרה לך." אמרתי. מוציאה משערו קליפת ביצים קטנה. ועכשיו היד שלי דביקה. " אני הולכת למקלחת." אמרתי כאשר זאין זז ממני, כדי שאוכל לקום. אני אתקלח במקלחת השנייה. " אמר. שנינו הלכנו. עליתי למעלה. התקלחתי. הורדתי את הזהמה של היום. של השנאה עצמית. החתכים קצת שרפו מהמים החמים. אבל שטויות. אני רגילה לזה. סיימתי להתקלח. עטפתי את גופי במגבת אחת ואת שערי במגבת אחרת. לבשתי טרנינג פשוט של תהל, עם חולצה ארוכה של זאין. אותה חולצה שהוא הביא לי בפעם הראשונה שנפגשנו. נעלתי נעליי בית של תהל. הם ישנות והיא מסכימה לי. אספתי את שערי לקוקו גבוה, לקחתי את הגקט שלי, ויצאתי. ירדתי לסלון וזאין ישב שם. עם מכנס שלוש רבעים, ללא חולצה. חושף חלק רב מהקעקועים שלו. אני לא סובלת קעקועים אבל אצלו זה היה יפה. התקרבתי אליו לספה. " לא חם לך?" שאלתי בציניות. והוא צחק. הוא הורה לי לשבת לידו. הביא לי קצת מפופקורן. " הסרט מתחיל" אמר. כיביתי את האור. " נוח יותר ככה" אמרתי. וחזרתי להתיישב. הורדתי נעליים. זאין חיבק אותי. ונסחפנו אל תוך המסך."