My weird life פרק 41 [1D]

נקודת המבט של נייל.
" אני הולך לאיזה שעה, תסתדרי?" שאלתי את אנג'ל, בעודה מחפשת חומרים במקרר, להכנת הארוחה. "כן, לאן אתה הולך?" שאלה ברוגע. " הפתעה." אמרתי. מחבק אותה והולך, " יצאתי, אני אגיע עוד 10 דקות." שלחתי הודעה לנאפו,הדוד שלי, " מחכה לך קטנצי'ק" נכנסתי לאוטו " לרחוב, 22. בכניסה בבקשה." אמרתי. " לבר?" שאל. " כן." אמרתי חגרתי לחגורה, התחלנו לנסוע. שמתי אזניות, הפעלתי את ההקלטה של אנג'י. ההקלה הסודית. שהיא לא יודעת על קיומה. הכל שלה כל כך אמיתי שם. ההקלטה נגמרה. הורדתי את האזניות. לאחר כמה דקות של מחשבה, הנהג צפר לי. מה שהעיר אותי מהחלומות בהקיץ שלי. " תחכה לי כאן בשש, עוד ארבעים דקות." אמרתי והוא הנהנן. יצאתי מהאוטו לבד. אני לא אוהב שהנהג פותח לי אם אני יכול לעשות זאת בעצמי. כמה צלמים צילמו אותי, לא היה לי משנה. נכנסתי לבר, קפצתי על נאפו בחיבוק. " שנים לא ראיתי אותך." אמרתי. " התהילה, משנה אותך." אמר. " לא נכון. נו כן אבל זה טוב." אמרתי. " טוב נמה עכשיו אנחנו מתחשבנים על זה, שתוק וחבק את דוד שלך." אמר. התגעגעתי אליו מאוד. " אז לשם מה באת?" שאל. בזמן שהוא מוזג לנו שתי כוסות של איזה בירה טובה. "ההודעה שלך אמרה שיש לך כישרון חדש. החלטת להופיע כאן?," שאל המום. הוא תמיד רצה שאני אופיע כאן. אבל פחדתי. זה היה בגיל 15 וחצי. " לא. מה אתה חושב על הקול הזה?" שאלתי. מביא לו אזניות שמחוברות לפאלפון שלי. לוחץ על פליי. הוא מקשיב. והזמן עובר לאט לאט. לאחר כמה דקות הוא מוריד את האזניות. " זה בדיוק הקול שאני מחפש עכשיו, עצמתי. אבל עדיו. מי זאת?" "אנג'ל." "ואו. לא ידעתי שיש לה יכולות כאלה מדהימות." אמר. " הרבה דברים לא יודעים עליה." הוספתי. " חזרתם להיות בקשר?" שאל עוד יותר מופתע. " כן, לא מזמן." אמרתי. " אני חייב אותה כאן. המקום זקוק לזמרת חדשה בלילות." אמר. " היא לא יודעת שאני כאן. אמרתי לה שיש לי משהו שיסדר אותה. אני יודע שזה בר מוזיקלי. ישר חשבתי על המקום." אמרתי. " חשיבה נכונה." אמר. " אני מציע, שמחר בערב היא תעבוד כאן לכמה שעות. אם הכל ילך טוב. נדבר על תשלום. " אמר. " מעולה מבחינתי." אמרתי. וככה דיברנו ודיברנו. לפתי נשמעה צפירה חוזרת מבחוץ. הבטתי בשעון וראיתי שכבר שש וחמישה. " אני חייב ללכת. תודה נאפו." אמרתי. מניח את חצי הכוס שנשארה מהבירה. הוא קם. חיבקתי אותו והלכתי לכיון האוטו. נכנסתי. " סליחה על האיחור." אמרתי בנימה שקטה. הנהג הנהן. חגרתי חגורה. הוא נסע . הגענו תוך כשער דקות לבית. נכנסתי בשקט. חיבקתי מאחורה את אנג'ל שלא שמה לב שנכנסתי. " הבהלת אותי." היא אמרה מסתובבת לנשיקה קטנה. ממשיכה לטגן את האוכל. " מה את מכינה?" שאלתי. " ספגטי עם ירקות מטוגנים, כמה סלטים, ולקינוח עוגת גלידה." אמרה. " מצטערת, יודעת שציפיתם לבשר. אבל אני לא נוגעת בו." אמרה. היא צמחונית כבר 5 שנים. " זה בסדר." אמרתי בחיוך. " אני אערוך שולחן." הצעתי. לקחתי שלוש צלחות. גדולות. שלוש קטנות. שלוש כוסות גדולות, ושלוש קטנות ליין טוב. מזלגות, כפיות, סכינים, כפות. סידרתי הכל. אנג'ל, תשב מולי, ובראש השולחן ג'סלין תשב. שמתי גם אגרטל פרחים אדומים. השעה הייתה כבר חמישה לשבע. " אני עולה להתארגן." אמרה אנג'ל. בקצת לחץ ממחשבה שהיא מאחרת. התקרבתי לטעום מהסיר את האוכל, ולפתע היא ירד מהמדרגות." שלא תחשוב על זה אפילו." אמרה בגיחוך. שמתי את השיר המרכזי בסוף השולחן, לאחר כשער דקות נשמעה דפיקה בדלת. זאת הייתה ג'סלין. היא לבשה מכנס שחור צמוד, חולצה לבנה רחבה וחצי ג'קט אפור. נעלי העקב הגביהו אותה. והתסרוקת המפוזרת החמיאה לה מאוד. " אני מקווה שלא אכפת לכם שהבאתי יין." אמרה. מחייכת חיבקתי אותי חצי חיבוק. חייכתי. היא הביאה לי את היין. שמתי אותו בשולחן עם היין השני. " אנג'ל תכף תרד." אמרתי. התיישבנו בספה דיברנו. לא שמנו לב שעברו כעשרים דקות ואנג'ל לא ירדה." אני אלך לבדוק מה איתה." אמרתי. והיא הנהנה. עליתי במדרגות לכיוון חדרה של אנג'ל. דפקתי בדלת. "כן?" היא אמרה בשקט. פתחתי את הדלת. "ואו." אמרתי כשראיתי אותה. היא לבשה שמלה שחורה ארוכהף שהדוקה בחלקה העליון ומשוחררת בחלקה התחתון היא נעלה נעליי בובה לבנות, ואספה שיערה לצמה בצד. היא שמה את הצמיד שהבאתי לה בגיל 14, אותו צמיד זהב שרשום עליו. 'ג'ייל.' היא הייתה נראית מדהים. היא שמה שפתון ורדרד עין. היא לא אוהבת להתאפר. התקרבתי אליה " את מדהימה." אמרתי. היא חייכה. " למה את לא באה?" שאלתי. " אני לא מרגישה בנוח עם שמלה. או איתה עם הכל." אמרה. " על תוותרי. את באמת מדהימה. מכל הבחינות. שימי חיוך. והכל יהיה בסדר." אמרתי. היא התקרבה אלי. נישקתי אותה. נשיקה מיוחדת. עצרתי אותה כדי שננשום. היא נגבה עם אצבע אחת שלה את שפתי שהתלכלכו מהשפתון שלה. " אני אתקן את השפתון וארד." אמרה. חייכתי. יצאתי מחדרה. חזרתי לסלון. " היא תכף תרד." אמרתי. לאחר כמה שניות היא ירדה מהמדרגות. היא הייתה נראית בהליכה שלה כמו נסיכה אמיתית. ועל זה נאמר ' יש נסיכות בלי כתר'.