My weird life פרק 42 [1D]

[ המשך נקודת מבט של נייל.]
היא ירדה במדרגות, היא הייתה נראית מיוחדת. האור שבמדרגות גרם יכולת לראות בה כל פרט ופרט.
היא התקרבה לג'סלין, היא חיבקה אותה חיבוק ידידותי. " שנלך לשולחן?" הצעתי. ג'סלין ואנג'ל הנהנו, ג'סלין לקחה לה מעט מתבשיל האטריות-ירקות. מזגתי לעצמי גם מעט מהתבשיל. אנג'ל נראתה מהססת אך לבסוף מזגה לה מהתבשיל. אכלנו תוך כדי זה צוחקים, מדברים מספרים דברים מכירים אחד את השנייה יותר. כשהמנה הראשונה נאכלה, והסלטים כמעט ונגמרו. אנג'ל קמה להגיש את האוכל הנוסף. היא הגישה חביתות עם 3 סוגי לחמים שאפתה, אכלנו את האוכל, חצי שיכורים. השתחררנו מאוד. לא חשבתי שאנג'ל תשחרר ככה. אבל היא הפתיעה אותי. כמה דקות לאחר סיום המנה השנייה. הציעה אנג'ל קינוח. היא קמה שוב להגיש. אני וג'סלין דיברנו תוך כדי צחוק בלתי מוסבר. אנג'ל חזרה עם עוגות קטנות אישיות, שעל כל אחד מהם יש אבקת אפייה לבנה, וכדור גדוש של גלידת וניל בצד. שעל הגלידה מעט מאוד סירופ שוקולד, כשאכלתי את העוגת גלידה, נשפך מבפנים שוקולד חם . זה היה ממש טעים. בסוף הארוחה. השעה הייתה כבר 10 וחצי. הזמן עבר ממש מהר. אנג'ל הניחה את צלחתה בכיור. שבאה לפנות את השאר לא הרשתי לה. סימנתי לה שאני אפנה. והיא הנהנה. היא הלכה לספה בסלון ביחד עם ג'סלין.
לאחר כמה דקות של ניקוי השולחן, והנחת הכלים בכיור חזרתי לסלון. " קפה מישהו?" אנג'ל אמרה. הנהנו, היא הלכה אל מכונת הקפה. " רגיל?" שאלה. " אספרסו בשבילי." אמרה ג'סלין. " אותו דבר." אמרתי. הלכתי לעזור לה לקחת את הקפה. היא לקחה את שלה ואני החזקתי את הכוסות שלי ושל ג'סלין. היא הניחה על תחתיות את הכוסות ונגשה להביא לשלושה צלוחיות קטנות שעליהן שתי עוגיות . שתינו את הקפה. השיכרון עבר מעט. אך לא לגמרי. " היה מאוד כיף." ג'סלין אמרה. " גם לי. חשבתי שלא יהיה כיף ככ." אמרה אנג'ל. התקרבה אליי. יושבת על ברכיי. פעם ראשונה מאז המקרה שאנג'ל השתכרה. אני לא חשבתי שהיא צריכה להשתכר אז וגם היא לא. אבל הכל בגללו… בכל מקרה אני לא רוצה להיזכר בזה. " השעה כבר 11 ורבע, אני אלך. תודה רבה על האירוח." אמרה ג'סלין לוגמת לגימה ארוכה מן הקפה, אוכלת את הביס האחרון של העוגייה. מניחה את הכוס על התחתית. קמה מן הספה. " להזמין לך מונית?" שאלתי. היא הנהנה, הזמנתי מונית ותוך כמה דקות בודדות נשמעה צפירה . חיבקנו אותה חזק. " תודה " שמעתי את אנג'ל לוחשת לה והיא חייכה פתחנו את הדלת. מלווים את ג'סלין עד השער, " מחר באיזה שעה נוח לך?" שאלה את אנג'ל. אנג'ל הסתכלה עליי. " תחליטי את, רק לא בשעות הערב, יש לי הפתעה בשבילך." אמרתי לה בשקט. " אני חושבת שמאחד עד ארבע זה בסדר." אמרה. הנהג צפר שוב. היא פתחה את השאר. " מעולה. לילה טוב ושוב תודה." אמרה. נעלנו את השער. חוזרים לבית. " היה מאוד כיף. מה שלא ציפיתי." אמרה. " כן היה באמת כיף. ויש הפתעות בחיים." אמרתי. נכנסנו לבית. שמתי את כוסות הפלסטיק בפח ואת הצלוחיות הקטנות בכיור. " נשטוף אותם מחר, שלא נהייה שיכורים ומסובבים ." אמרתי בגיחוך. והיא חייכה. לפתע לירון ירדה. אנג'ל הסתכלה עלייה מוזר. וקרצה לה. היא לקחה מים " לילה טוב." אמרה כשהיא כבר במדרגות, וחזרה לחדרה. זה היה מוזר המבט ביניהן. " אני עייפה." אמרה. " אני הולכת לישון. " הוסיפה. " אני גם שפוך." אמרתי. " תשני איתי?" שאלתי ישירות. היא נראתה מהססת. אך הנהנה. " את לא חייבת אם את לא רוצה." אמרתי. מתרחק מעט ממנה. " אני רוצה." אמרה. " אני רק אחליף בגדים." אמרה. רצה מהר במדרגות. לא הבנתי למה היא מהרה כל כך. עליתי לחדר, החלפתי גם אני בגדים. מג'ינס לטרנינג נוח וחמים עם סתם תישרט לבנה חלקה. נשכבתי על המיטה. מפעיל את הטלוויזיה, משלטט בשלט[ כן ראש אחד השפיע עליי.] לאחר כמה דקות אנג'ל נכנסה לחדר היא לבשה טייטס שחור מצמר כזה, עם חולצת צמר אדומה , היא התיישבה בשקט לידי על המיטה וחצי שלי, חלצה את נעלי הבית שלה, היא כיבתה את האור שליד המיטה, היא ישבה על המיטה, עם רגליים ישרות וכך גם אני, ראינו איזה סרט לא מובן, הוא היה ישן מאוד. עוד בשחור לבן, מידי כמה שניות קלטתי אותה בוהה בי, כמו שלאחר כמה שניות אני בהיתי בה. פתאום נוצר מצב, ששנינו בהינו אחד בשנייה באותו הזמן. לאט לאט שנינו התקרבנו. לנשיקה, הנשיקה התחילה ככקלה, אך לאחר כמה שניות נהייתה סוחפת. יותר ויותר. הרגשתי שאני לא יכול להפסיק. אם כמה שאני צריך בשבילה. ראיתי שהיא בסדר עם זה. לאט לאט מתנוחת ישיבה עם רגליים ישרות על המיטה, שנינו נשכבנו קרובים זה לזה, הנשימות שלנו נהיו יותר ויותר חזקות ונשמעות. פתאום אפילו שלא שמתי לב, היא כבר הייתה מעליי. ידעתי שהיא אוהבת אותי. הרגשתי את זה. וידעתי שאני אוהב אותה. ידעתי שזה משתלם לשנינו אחריי כל המאמץ הנפשי והפיזי הזה. שבאיזה שהוא מקום הוא של שנינו כאחד. ולא חצי שלה או חצי שלי. אבל ידעתי שם שהיא לא מוכנה לזה. ידעתי שהיא פוחדת. שהיא לא יודעת מה זה אהבה בתחומים כאלה. שהיא הבינה שזה רק על בסיס של דחף. ולא של אהבה. אבל ראיתי שהיא לא פוחדת. או לפחות מנסה להסתיר את הפחד שלה. הנשיקה הסוערת למדי הזאת, עוררה בי ככ הרבה מחשבות. הכרתי צד שלא הכרתי בה. צד פגיע, אבל חזק, מנסה להסתיר רגשות אבל נראית כל כך חשופה. לפתע התהפכנו . אני מעלה. עוצר הכל. ככ קרוב אליה, שנינו מתנשמים בכבדות. העיניים שלה בערו. פשוט זרחו להם. זזתי ממנה. אך עדין קרוב אליה. " את לא מוכנה נכון?" שאלתי. ברור שהיא לא מוכנה. רק לפני כמה ימים.. זה שוב קרה.
" לא." היא אמרה. משפילה מבט. " אין לך מה להיות עצובה." אמרתי. היא שתקה. " אני יודע שאת לא יודעת מה זה אהבה בדברים כאלה. וזה לא טוב. אבל אני לא אלחץ עלייך לעשות דברים שאת לא רוצה. " אמרתי. הכי כנה שרק יכולתי להיות. עלה חיוך על פנייה. וכך גם על פניי. היא מדהימה. באמת. אני מקווה שהיא תדע את זה. חיבקתי אותה חזק. עצמתי עיניים. לחשוב בשקט על כל מה שקורה. אנחנו קצת שיכורים עדין. ולא רציתי שהיא תעשה דברים שהיא לא רוצה בגלל האלכוהול, או בגללי. או בגלל שהיא לא מוכנה או לא רוצה. אני אוהב אותה באמת. בגלל זה אני רוצה לשמור עלייה. "תודה." שמעתי. אני חושב שהיא חושבת שנרדמתי. שתקתי. אך אני בטוח החיוך הקטן שלא יכולתי לעצור, נגלה אליה. "

נקודת המבט של אנג'ל.
" התעוררתי בבוקר, לצד נייל. שישן בצורה ככ רגועה. אחרי מה שקרה אתמול. האמון שלי בו גדל.
השעה כבר 10 בבוקר. קצת כואב לי הראש, כנראה שזה בגלל האלכוהול מאתמול כיביתי את הטלוויזיה נשארה דלוקה כל הלילה. קמתי מהמיטה. הלכתי לאמבטיה שבחדרי. כן זה עדין לא נתפס שיש אמבטיה בחדר. שתפתי פנים. אספתי את שערי לקוקו גבוה. שלושת העגילים שלי בלטו במראה. וגם הגוונים הצבעוניים. אגב גוונים. הם רק על חצי שיער. מה שאומר שאני צריכה לחדש אותם.
צחצחתי שיניים עם מברשת ורודה. אני שונאת ורוד. טוב נו לא עד כדי כך. אבל לא מחבבת בעליל. ואני לא הולכת להתלונן על מברשת. .המשכתי לחשוב לעצמי. שסיימתי את התארגנות הבוקר במראה. ירדתי למטה. לירון הייתה שם. היא נראית די מוטרדת. " בוקר טוב." אמרתי. " בוקר." היא אמרה במעין יובש." קרה משהו?" שאלתי. מתיישבת לידה בשולחן במטבח. " נו, את תחשבי שאני אגואיסטית או משהו כזה.." אמרה." מה קרה?" שאלתי. " אל תגלי לאף אחד. אבל אני מופיעה כמה פעמים בשבוע בבר. בשביל קצת כסף. והודיעו לי שיש לי מההופעה הבאה שותפה." אמרה. " ומה רע בזה?" שאלתי. " אני פוחדת שהיא תהייה טובה יותר. או שתיקח את הפוקוס. ואם אני אתבלבל?, ואם אני לא אשיר נכון? ואם אני אשכח את הריקוד ?" אמרה מיואשת. " קודם כל. אל תחשבי על מישהי אחרת. בין אם היא טובה לבין אם לא. תחשבי על עצמך. תהיי מודעת למי ולמה שאת. אם את טובה. ואני בטוחה שאת טובה אחרת לא היית עובדת שם. היית אמורה לדעת את זה. ופשוט להיות כמו שהיית. אם באה מישהי חדשה לתמונה, לא אמור להיות בניכן סכסוך. אם היא טובה. זה לא יפריע לאף אחת מכן. פשוט תתני 110% ממה שאת. והכל יהיה בסדר." אמרתי. " נאום ארוך." אמרה בגיחוך. " אבל תודה. זה ממש עזר לי." הוסיפה. " מתי ההופעה הבאה?, אני חייבת לראות.!" " אממ, אני לא יודעת אם זה רעיון טוב" אמרה. " אל תדאגי. זה רעיון מעולה." צחקתי.. היא נאנחה. "וביום חמישי. עוד שלושה ימים. תבואי איתי לבר. בשעה 22:00 " השיבה אחרי שכנועים רבים מצידי. ככ מאוחר?" שאלתי. " כן. זה בר. עובדים שם עד 3 לפנות בוקר. אני עובדת עד 00:00 אני מופיעה שלוש פעמים בשבוע. בחודש 1000$. לפעמים. כמו למשל בחגים יש ביקוש ליותר שעות." אמרה. היא באמת משקיעה. " ומה תעשי עם כל הכסף?" שאלתי. " אנסה לשכור דירה." אמרה. " לא טוב לך כאן?" שאלתי. " טוב. אבל אני צריכה להיות אמצעית. " אמרה. קמתי מהכיסא. " מתאים לך פנקייקס עם גלידה לארוחת בוקר?" שאלתי היא הנהנה. לאחר כ15 דקות כבר הפנקייק החמישי והאחרון היה במחשב. הכנתי כמות ענקית. אבל בשביל זה יש את נייל. ואם כבר נייל. הבחור ישן המון. הגשתי את הפנקייקים עם כדור גלידת וניל. ומעט סירופ שוקולד שהכנתי מקוביות שוקולד מומסות. " אנג'. זה מאוד טעים מאיפה למדת לבשל ככה?" שאלה. " זה פשוט הדמיון עם יצירתיות." אמרתי בחיוך. אכלנו ופיננו את הכלים. התכוונתי לשטוף אותם. " את בשלת, אני אשטוף." אמרה. ידעתי שלא אוכל להביס אותה בקרב הזה. הנהנתי. השעה הייתה כבר 11 לקחתי את הכדור לדם שהרופא נתן לי. הוא אמר שאחריי האוכל פעמים ביום. פתאום נייל ירד למטה. " בוקר טוב ליפיפה הנרדם." אמרתי. מתקרב אליו, נישקתי אותו נשיקה קטנה, " הכנתי לך ארוחת בוקר. היא במקרר. הפנקייקס לא ככ קרים. " אמרתי לו. הוא פתח את המקרר. והוציא מנת פנקייקס כפולה, עם הכל כפול. הוא אכל את ארוחת הבוקר בזמן שאני ישבתי בספה בסלון. אני בכיתה יב ועדיין לא סיימתי ללמוד. יש כמעט את כל השנה הזאת. זה רק חודש אוקטובר. אני חושבת שאחסוך כסף כדי לממן לעצמי שנה באחד מבתי הספר באזור. יש כאן כמה ששמעתי שהם יחסית טובים. לקחתי את העיתון, פתחתי במדור הדרושים, לפתע נייל בא מאחור ולקח את העיתון, " מתכננת לחסוך כסף כדי לעזוב אותי?" אמר בגיחוך קל. " לא, חשבתי להתחיל ללמוד. שנה אחרונה." אמרתי. נייל כיתה מעליי. לכן נשאר לו להשלים ממש כמה מבחנים מועטים כדי להגיע לבגרות מלאה. ויותר מזה. ואני הגעתי רק לחצי בגרות בנתיים, בבית החולים לא ממנים את כל הבגרויות. " תסמכי עליי. " אמר לי בחיוך. הנהנתי. " היום ב21:30 תבואי איתי לאיזה מקום טוב?" שאל. "לאיפה?" שאלתי. " הפתעה." אמר. הוא תמיד מפתיע אותי ואין לדעת אצלו כלום. " אין לי ברירה אחרת נכון?" שאלתי בחיוך. " לא." השיב בחיוך. " כן, אני אבוא." אמרתי. הלכתי לחפש את לירון. היא השאירה את הפאלפון שלה במבטח. כשהיא חזרה לחדרה והוא מצלצל. מספר ללא צג. בטעות עניתי. " הלו?" אמרו בקו השני. " הלו?" עניתי. נייל בדיוק קיבל שיחה והלך לחדר אחר. " לירון, הכסף היום" אמרו בקו השני . " אחרת?" שאלתי. " אחרת את יודעת מה יקרה. מה שקרה לה. ויקרה לעוד הרבה אם הן יתמרדו לנו." ניתקתי. מה קרה עכשיו. עליתי לחדרה של לירון. שמעתי אותה שרה. הקשבתי לקולה הצלול והשבור.. לא יודעת אפילו מה לשאול אותה. איך ומאיפה להתחיל..