My weird life פרק 43 [1D]

נקודת המבט של לירון.
" שרתי את השיר 'Spotlight' של סלינה גומז. זה ממש לא הסגנון שלי. אבל זה אחלה שיר.
מחר יש לי הופעה. וכנראה שאכיר בה את השותפה החדשה שלי. וכמו שאנג'ל אמרה, אני צריכה להיות יותר בטוחה בעצמי.
הדלת נפתחה. השיר בדיוק עומד להסתיים. ממש עוד כמה שורות. זאת אנג'ל. אני ממשיכה לשיר מולה. בביטחון מוזר. ביטחון שלא היה לי. אבל היא נראתה מודאגת.
השיר נגמר, " את שרה יפה." היא אמרה. " תנסי להשתחרר יותר." הוסיפה. חייכתי. " קרה משהו?." שאלתי. " את שחכת את הטלפון בסלון." אמרה. " הבאת לי אותו?" שאלתי. למה לעשות מזה עניין?.
"כן. אבל.." " אבל מה?" שאלתי. מתיישבת על המיטה. ליד אנג'ל. "אבל התקשרו." "מי?." שאלתי. מקווה שזה לא הוא. " למי את מביאה את הכסף.?" שאלה ישר. "מה?" אמרתי. קמה מהמיטה שלי. מתרחקת מעט. "למה את מתערבת לי בחיים?!." שאלתי כועסת. ומאוכזבת. "הוא איים עלייך. הוא חשב שאני זאת את." " את לא מבינה מה עשית?!" שאלתי. " אני מבינה שאני צריכה לעזור!." אמרה. " אז את עושה הכל הפוך." " כפוית טובה." היא אמרה ויצאה משם. הדמעות כבר לא נשארו בעיניים. היא לא מבינה שאני לא רוצה שהיא תסתבך איתם. והיא לא מבינה שאני יכולה להסתדר לבד?!. "

נקודת המבט של שקד.
"בוקר. יום חדש. מחר אני מתחילה ללמוד. יום אחרון לחופש שלי..
היום, יש לי פגישה עם לואי. בגג ביתו. בתשע. אני ממש לא יודעת למה לצפות..
היום אני פשוט רוצה לנצל את היום. ביחד עם אחותי החדשה.
למרות שבתכלס היא ממש לא אחותי. לפחות לא כרגע. אז אני פשוט אגיד. 'אני רוצה לבלות את היום עם ליה'. בשביל להכיר אותה יותר טוב.
אני רוצה שהיא תרגיש שייכת. כמו שאני מרגישה.
שלמרות שאנחנו לא ילדות ביולוגיות. יש לנו הורים.
אני יכולה חוקית בעוד כמה ימים לפתוח את תיק האימוץ שלי. ואני באמת לא יודעת עם כדאי לי לצאת למסע הזה עכשיו. אם אני יכולה. אם אני באמת מסוגלת לעשות את זה
שטפתי פנים, צחצחתי שיניים. ואספתי את שערי המבולגן לאחור. לקוקו גבוה ומאוד מבולגן.
ירדתי לסלון. השעה 12 בצהריים. ראיתי את ליה, עם אוזניות. הם לא שלי.
היא ישבה שם בשקט. מאוד מפוחדת.
אני לא מאמינה שהחמצתי את תהליך האימוץ. הייתי עסוקה רק בעצמי. אני בן אדם רע. רע ואגואיסטי. כל כך אגואיסטית. אני מקווה שלליה, יהיה קל כאן.
הכנתי לעצמי טוסט, לקחתי כוס חלב. והתיישבתי בשולחן הקטן במטבח. אכלתי תוך כמה דקות את ארוחת הבוקר. ניגשתי לליה. היא לא שמה לב אלי מפני ששמעה מוזיקה.
המוזיקה לוקחת אנשים לעולם אחר. לעולם טוב. לעולם שבו לא ישפטו אותך. עולם שבו אתה עצמך.
נגעתי בעדינות בכתפה. מה שמאוד הבהיל אותה. היא חייכה. והתיישבתי קרוב אליה. " אז, מה קורה?" שאלתי אותה. היא קצת נראתה מהססת. אך לבסוף ענתה. " החיים קורים." אמרה במעיין יובש. לא רציתי לשאול אותה ולהראות יותר מידי חפרנית. זה רק היום הראשון שלה כאן. אבל גם לא רציתי להשאיר אותה לבד. " תגידי. אם איזה בגדים באת לכאן?." " בגדים מהמשפחה הקודמת. מספיקים לשלושה ימים. בגדים מינמלים. " אז היום נלך לקנות לך בגדים. תתארגני." אמרתי. " זה בסדר." זה לא. סמכי עליי. בואי." אמרתי לה. קמתי והושטתי לה את ידי. היא הראתה חיוכון קטן, והביאה לי את ידה. " נלך עוד חצי שעה בערך. " אמרתי. " תתארגני. " אוקיי." היא אמרה. האנגלית שלי מדהימה אותי. עלינו לחדר שלי. היא לקחה שקית ויצאה מהחדר בטח לכיון האמבטיה או משהו. לבשתי ג'ינס ארוך צמוד. עם חולצה שחורה ארוכה ודקה. ואפודת צמר לבנה. פיזרתי את שערי, והלכתי לכיון המראה. סירקתי את שערי השחור והארוך. פיזרתי אותו. נעלתי נעלי ספורט שחורות מעוטרות בקישוטים קטנים בצבע זהב עם שרוכים באותו צבע. לחצתי שתי פעמים על הבושם באזור צווארי. בשביל להדגיש את פני, שמתי קרם לחות עם מעט מעט צבע שבהיר מעורי אבל בממש מעט. ולכן שמתי על הצוואר שלא יראה בצבע כהה לעומת פני. לפחות לא בהגזמה. שמתי מעט צללית אפורה ומסקרה שחורה, וזהו. אני מוכנה. אני אלך לבדוק עם ליה מוכנה. היא יצאה מהאמבטיה. לבושה בטייטס שחור, עם חולצת טוניקה אפורה. שערה היה מאוד מבולגן. היא לא הסתרקה. "בואי." קראתי לה. היא נכנסה לחדרי. כיביתי את האור והרמתי מעט את התריסים, אור שמש טבעי טוב יותר. הלכתי לארון שלי. ליה התיישבה על המיטה. לקחתי חגורה שחורה עם פפיון בינוני, והגשתי לה אותה. היא שמה את החגורה. ככה הטוניקה יותר מתאימה לה. " קחי, אני חושבת שהם יתאימו לך. אני כמעט ולא לובשת אותן." הגשתי לה נעליים שמעט קטנות עליי, נעלי בובה עם מעיין עקב פלטפורמה, בצבע אפור ככה. "שבי בכיסא." הוראתי לה. היא ישבה. ונעלה את נעלי הבובה. שערה הבלונדיני היה מעט נפוח. אבל הוא היה חלק. מעט גלי בחצי האחר לקראת סופו. הפעלתי את המחליק. והנחתי אותו על הריצפה, שיתחמם. הוא שימושי. אבל אני אוהבת את השער שלי ככגלי ובמבוקי. אני משתמשת בו לעתים רחוקות. " ועכשיו. איפור." אמרתי. " אני מעדיפה שלא." אמרה. " למה?" שאלתי. " אף פעם לא התאפרתי. אני חושבת שרק לעשירות מגיע להתאפר." אמרה. " אני לא עשירה, ויש לי איפור. אולי האיפור הזה נשאר לכמה שעות ולא ליום. ואולי לפעמים הוא נשבר. אבל זה איפור. אולי הוא לא הכי טוב. אבל לכל אחת מגיע לנסות. " אמרתי. היא חייכה. " את רק בת 15, אני לא אגזים." אמרתי. לקחתי מעט מהקרם שלי. עורה הבהיר והקרם דומים מאוד. שמתי לה מעט. רק בשביל הגנה. לאחר כמה שניות התחלתי לאפר אותה. שמתי לה פס דק מאוד של איילנר שחור, ומסקרה שחורה. זהו. אני לא חושבת שיותר מידי איפור זה יפה. המחליק כבר חם. סירקתי לה במברשת עבה את השער, ולאחר מכן התחלתי להחליק לה בעדינות את השער. היא ישבה בשקט. לאחר כעשר דקות סיימתי. שמתי לה ספרי הגנה למניעת חשמל סטטי ונפח שער. סרקתי אותה. עשיתי לה שביל שצד אחד גדול יותר מהצד השני. המחליק נתן הדגשה לשערה הכמעט חלק. התזתי עלייה בושם. כמו ששמתי על עצמי. לקחתי את הטבעת זהב שלי. ענדתי לי.לקחתי שתי שרשראות של גולגלות. אחת בשחור ואחת בוורוד. הבאתי לה את הוורד. ענדתי את השחור היא ענדה את הוורוד. " אנחנו מוכנות." אמרתי בחיוך. " תודה." היא אמרה. חייכתי עוד יותר היא הייתה נראית ממש שונה מהבוקר. מדהים כמה שאיפור ובגדים יכולים לשנות בן אדם. יצאנו מחדרי. התקשרתי לנהג מונית. הזמנתי מונית. לקחתי את הארנק שלי. עבדתי כל החופש הגדול. בישראל החופש הוא חודשיים. עבדתי במוכרת בחנות בגדים בערבים ובבקרים בניקוי מדרגות. הרווחתי סה"כ 7500 ש"ח. והמרתי לדולר אז יש לי. 2140$[ בערך.] יש לי דמי כיס קודמים מההורים. שזה עוד 300$. וכסף מהיום הולדת 100$. אני אקח עכשיו 1000$. בשבילי ובשביל ליה. יש לנו הרבה מה לקנות. ההורים הרשו לי לשמור את הכסף לבד כי הם סומכים עליי שאני לא אבזבז סתם או יותר מידי. ההורים התחילו היום את העבודה. " אנחנו נצא לקניון. אוהבת XX." שלחתי לאימא. " תהנו:) " היא שלחה בחזרה. המונית צפרה. לקחתי את התיק שלי . ואת הפאלפון. הוצאתי מהארנק עוד כמה שקלים שנשארו לי, בשביל המונית.
לקחתי את האוזניות שלי. דחפתי אותם אל תוך תיקי. בתיקי יש תמיד נייר טואלט. מסטיקים. מסרק קטן ודוגמית בושם למקרה חירום. יצאנו מהדלת. ליה נכנסה למונית מאחורה ואני מקדימה. שילמתי לנהג והוראתי לו לקניון. לאחר כעשר דקות נסיעה בערך, הגענו. ליה יצאה מהמונית. מביטות למעלה. "ואו." היא פלטה.