My weird life פרק 44 [1D]

. יצאנו מהדלת. ליה נכנסה למונית מאחורה ואני מקדימה. שילמתי לנהג והוראתי לו לקניון. לאחר כעשר דקות נסיעה בערך, הגענו. ליה יצאה מהמונית. מביטות למעלה. "ואו." היא פלטה. "בדיוק." אמרתי.
זאת הפעם השנייה שלי בקניון הזה. זה מקום פשוט ענקי. " שניכנס?" שאלתי. ליה הנהנה. נכנסנו. הקניון הזה עוד יותר ענק מבפנים מאשר מבחוץ. ותאמינו לי שהוא ענק. " יש לנו הרבה סידורים לעשות." אמרתי לליה. היא נראתה מעט מבולבלת, אך חייכה את החיוך הממכר שלה. התחלנו לטייל, אני חושבת על זה, ליה בת 15, יש לה מזל שאימצו אותה בגיל כזה . בדרך כלל אימוץ בגיל כזה הוא נדיר.
"מה נעשה?" שאלה בנחמדות. " קודם, אני רוצה להגשים כמה חלומות ישנים." אמרתי. " בואי אחרי." הוספתי והגברתי את קצב ההליכה. נכנסנו לחנות עגילים. "שלום לכן, מה אתן רוצות לעשות?" מוכרת צעירה לבושה בלבן שאלה אותנו. ליה שתקה. "עגיל נוסף באוזן אחת, ושתי עגילים רגילים." אמרתי. " בואו לבחור." היא אמרה והתהלכה לה, " תבחרי." לחשתי לליה. היא בחרה שני עגילים בצבע כסף, יחסית גדולות. ואני בחרתי עגיל כסף קטן. הלכנו לכיסא המיוחד. תוך כמה דקות כבר היינו בקופא. משלמות. אלו עגילים אמיתיות מזהב, לכן הן עלו הרבה. היא חייכה אליי חיוך גדול שמסמל הקרת תודה, ויצאנו. " ועכשיו, שיער!." אמרתי. היא שוב חייכה. הלכנו כמה מטרים אל מספרה. אני רוצה לעשות פסים עבים של אדום, ולתת לליה להחליט עליה. " מה בא לך לחדש?" שאלתי, " אממ, אני רוצה קצוות כחולות. אבל אני גם רוצה להיסתפר, מדורג. אם אפשר." אמרה. " בטח שאפשר." נכנסו ביחד אל המספרה, חיכינו כמה דקות בתור, בנתיים הסתכלתי בכל מיני עבודות של הספרים שכאן שהופיעו בקטלוג,וליה הסתכלה על המטופלים שבכסאות. לפתע שמתי לב שהתור נגמר. נגשתי לספר . " שלום, כמה יעלה תספרות מדורגת, לשיער ארוך, צביעת קצוות, ופסים.?" " שלום!, קודם כל, לשיער ארוך. מדורג יעלה 20$. צבע יעלה 12$, " אמר בנחמדות. " אוקיי!. אז בשבילי מדורג וצביעת פסים עבים לאדום ובשביל הקטנה מדורג וצביעת קצוות לכחול." אמרתי. " נתחיל בך." אמר לי, " לכי עם העוזרת שלי בבקשה, להרטיב את שיערך." אמר לי. הלכתי עם העוזרת. לאחר ככמה דקות חזרתי לסלון המספרה. התיישבתי על הכיסא. הוא עטף אותי בחלוק מוזר כדי שהשיער שיגזר והצבע לא ילכלו אותי . לאחר כחצי שעה הייתי מכוסה בנייר אלומנים, בערך 8 או 10 פסים. " תור הקטנה." אמר לליה בנחמדות " תרטיבי את שערך, העוזרת שלי תעזור לך." אמר לה, והיא הלכה וחזרה תוך כמה דקות. היא התיישבה על הכיסא, פתאום לקוחות נוספים הגיעו. והמקום שוב התמלא עומס. הספר סיפר אותה ביסודיות רבה, הווא לא הוריד מהאורך שלה אלה מהנפח, וצבע במעין דירוג את קצוות שיערה. כ12 ס"מ. אולי קצת יותר. לאחר שהספר סיים עם ליה, גם היא הייתה מכוסה באלומניום אך עטוף עם סיכה. התיישבנו בספות, אני בפאלפון והיא שמה אוזניות. ראיתי שיש לי הודעה מלואי. " היי, את זוכרת כן?:) " " ברור.:)" השבתי לו. השעה עכשיו 1 וחצי בצהריים. יש עוד זמן. עברו 45 דקות מהרגע ששמתי את האלומניום עם הצבע. אפשר להוריד כבר. עוזרת אחרת של הספה הורהתה לי לבוא, הלכתי לשטוף את השיער. לא הסתכלתי במראה. היא סרקה אותי וראיתי שהספר סידר לי את הפוני לצד. הצבע ממש בלט. וראו מלא פסים. והאורך נשאר כמעט אותו דבר, ממש אהבתי. לאחר כמה דקות ליה הורידה את האלומניום. " ואו." קטן נפלט לה. ממש יפה שלה קצוות כחולים. למרות שהם מעט כהים בגלל המים. שילמנו 70$ ויצאנו. עד כה בזבזנו 250$. נשארו עוד 750$. כלומר, מעט בגדים לי, והמון לה. וארוחה קטנה. נכנסנו לחנות אינטימית. "תקני את כל מה שאת צריכה. אני מחכה לך בחוץ." אמרתי לה. לא רציתי להפריע לה. לאחר עשר דקות בערך, היא יצאה עם שקית לבנה לא שקופה וגדולה. הבאתי לה 100$ והיא החזירה לי 40$ עודף. "בגדים?" שאלתי. היא הנהנה. "קומה4 יש חנויות טובות." אמרתי לה. עלינו במעלית הקרובה הסתבובבנו מעט למעלה ונכנסו לחנות אחת. " תסתובבי קצת ותחליטי מה בא לך." אמרתי. היא חייכה. והתפצלנו. לקחתי שמלה שחורה צמודה, שני ג'ינסים ארוכים וצמודים. וחולצה לבנה שקופה ששמים עם חולצת בסיס. הלכתי לחפש בחנות הענקית את ליה. היא בחרה רק ג'ינס אחד. " אני מבינה שזה חדש לך. אבל אני מבטיחה לך שעוד תתרגלי" היא חייכה. " ועכשיו, תבחרי לפחות עוד חמישה דברים!." אמרתי לה בחיוך. היא חיבקה אותי חיבוק קטן והלכה לה. התסובבתי בחנות.
בחרתי לעצמי חצי ג'קט בצבע שמנת. הסתבובבתי עוד קצת זמן וחיפשתי שוב את ליה. " עכשיו את מדברת." אמרתי לה מביטה בערמת בגדים שלקחה. היא לקחה שלושה ג'ינסים, שלושה חולצות, שני עליוניות. ושמלת חצי ירך שחורה עם פרחים כחולים בהירים וכהים. הלכנו לקופה, שילמנו 500$ על הכל. ביחד עם ה250$ מיקודם, נשאר לנו 250$. " נעלים" אמרתי. " זה לא יותר מידי?" שאלה. " אממ לא.!." אמרתי לה, היא הנהנה במעין חוזר רצון. והלכנו לקנות. " בואי לחנות שמול, היא טובה ויחסית זולה." אמרתי לה, נכנסו לחנות. היה מבצע של אחד+ אחד. בדיוק בזמן!. אני בחרתי חצי מגף עקב בצבע שחור. וליה בחרה נעלי ספורט שחורות עם שרוכים כחולים. היא מאוד אוהבת כחול. שילמנו על הנעליים 50$, 200$ נשארו לנו. " תחנה כמעט אחרונה." אמרתי לה. " שיער." הוספתי. אנחנו צריכות לקנות לה דברים לשיער. וגם אני צריכה לחדש. " בואי לקומה שתיים יש שם חנות שיער ענקית." אמרתי. ירדנו והפעם במדרגות הנעות. נכנסו לחנות ענקית. " שוב מתפצלות." אמרתי. הלכתי לקחת סיכות, גומיות, קרמים לשיער,מסרק חדש לאחר כמה דקות ראיתי את ליה, היא לקחה גומיות, סיכות, מסרק ומברשת. שילמנו 50$ ויצאנו. " ועכשיו, אוכל!." אמרתי והיא חייכה. "סוף סוף." היא אמרה בגיחוך קל. "קומה 5 ואחרונה." אמרתי. הפעם עם כל השקיות שלנו, עלינו ברגל. הלכנו למקדולנס. " מה בא לך?" שאלתי.
היא אף פעם לא הייתה שם?. כך זה נראה כשהיא מהססת. " ארוחת ילדים, עם מקלוני תירס, וגלידת סנדי." [ זרמו.] היא אמרה. " פעם ראשונה?" שאלתי. " כן." אמרה מעט מבוישת. "מקווה שיהיה לך טעים כמו שלי." " כן בבקשה?" אחת המוכרות אמרה." שתי ארוחות ילדים מוגדלות עם מקלוני תירס, שני סלטים, ושני גלידות סנדי. את הגלידות בסוף." אמרתי. " מה לשתות?" שאלה. " קולה" כבר מוכן.!" היא אמרה. לאחר כמה דקות של מחשבה האוכל היה מוכן. בשני מגשים. ליה לקחה אחת ואני את השני. אני לא אוהבת כל כך בשר, והארוחות שם כל כך גדולות שאני שובעת מחצי מנת ילדים. התיישבנו בשולחן לשניים. " אני מחכה שתאכלי.לראות עד כמה תתאהבי בזה." גיכחתי. היא טעמה. " ואו. זה ממש טעים." אמרה. " מאוד." הוספתי. אכלנו את הואכל תוך בערך ארבעים דקות. כן אנחנו איטיות. לקחנו את הגלידות ואכלנו אותן, " נגמר הטיול שלנו להיום." אמרתי. " נהניתי מאוד." ליה אמרה. " שמחה שכך." השעה כבר שש בערב. " ואו, איך בילנו כאן יחמש שעות." אמרתי בצחוק. " כן אה?," הוסיפה. " אני מזמינה מונית. את רוצה עוד משהו לפני שנלך?" לא תודה." השיבה. הזמנתי מונית. ותוך כמה דקות כבר עלינו עלייה. עם כחל השקיות הרבות שלנו. הצלחנו לחזור בשלום.! שמתי אוזניות, ולאחר כמה דקות הגענו. שילמתי לנהג. ויצאנו. מ1000$ נשארו 10$. אנחנו פשוט חסכוניות. טוב לא נורא, ככה זה שעושים טוב לאנשים. פתחתי את הדלת עם המפתח. ההורים לא בבית. " תראי. לגבי חדר. יש כאן חדר אורחים. אני אשפץ אותו ואעבור אליו, ואת תשפצי את החדר הישן שלי ותעברי אליו. אבל בנתיים בכמה ימים האלה נהיה ביחד בחר. אני אפתח את המיטה." אמרתי. " סבבה." אמרה. עלינו למעה לשים את השקיות שלנו. " אני אסדר שאני אחזור, תסדרי בנתיים בצד את שלך." " לאן את הולכת?" שאלה. אויש לא סיפרתי לאחותי החדשה שיש לי דייט. " דייט." אמרתי מסמיקה מעט. " עם מי?" שאלה נרגשת מתקרבת אלי, " לואי." אמרתי. אולי היא לא מכירה אותם, אבל שיהיה. " לואי גר קרוב?, בן כמה או?, מה הוא?, מה הוא?, חתיך?" שאלה נרגשת יותר ממני. " לואי טומלינסון." עניתי לה. אולי עכשיו זה ייה לה ברור יותר. "אה." אמרה ביובש. כמה מהמיטה לכיון השקיות. " קרה משהו?" שאלתי. " לא,זה רק שלצאת עם מפורסם זה לא בדיוק דבר טוב." " תסבירי את עצמך?" שאלתי. היא צודקת, אבל אני רוצה לראות את נקודת המבט שלה. " הוא תמיד יחשוב שהוא מעליך, יתעלם מהרצונות שלך, שמועות של פאפרצי. לא יהיה לו זמן אלייך, הוא יעזוב אותך בשביל הבאה בתור.." לא חשבתי על זה ככה. שתקתי. רגע, מה קורה לי?, זה לואי. הבחור שלקח אותי לישראל על חשבונו בשביל לשמח אותי. שלא עזב אותי שהייתי צריכה. שעזר לי לקום. " אולי מפורסמים אחרים ככה, אבל לואי לא. בכלל, למה יש לך משהו ל'וואן דיירקשן'?" שאלתי. " הם סתם ממוסחרים שלא יודעים לשיר." אמרה. "גם אני חשבתי את זה. אל תדאגי הדעה השיפוטית שלך תשתנה. מבטיחה לך שאני ביידים טובות." עם כל השיחה הזאת לא שמתי לב שכבר שבע ועשרים. " אם את אומרת." ליה אמרה לי. " מתי את יוצאת?" הוסיפה?" בתשע." אמרתי. " מה?!, יש לך רק שעה וארבעים. למקלחת." אמרה תפסה פיקוד זאת. מענין ממי למדה. " אוקי, אוקי." אמרתי. " אני הולכת לסלון." אמרה. לקחתי גומיהשחורה וגדלוה ואספתי את שערי לקוקו עגבנייה, אני לא רוצה להרטיב אותו, חפפתי במספרה. התקלחתי תוך חמש דקות בערך.מרחתי קרמים לגוף וליידים, מעט לפנים בשביל האיפור. לקחתי את חלוק האמבטיה שלי, הלכתי לחדר וחיפשתי מה ללבוש. אני יודעת!. השמלה מהיום עם גרביון שקוף כי קר. ביחד עם הנעליים, אם אני אוסיף עגילים נופלות ומחליק וגם כמה צמידים זה יהיה ממש מושלם!. לקחתי את הזמן, לאט לאט, התלבשתי ברגוע. שמתי שירים ברקע וזה הרגיע את הלחץ. אני באמת לא יודעת איפה אני עומדת עם לואי. והחוסר ידיעה, או החוסר ידיעה הזה..
בשעה שמונה התחלתי לעשות מחליק. כאשר שיערי חלק, הוא מגיע עד המותניים. הפסים ממש בלטו כשהשיער חלק. סיימתי להחליק את שערי בשמונה וחצי. הוא עבה וארוך ולכן זה לוקח המון זמן. שמתי עגילים דיי ארוכים. שרשרת אינסוף כסופה, טבעת. את הטבעת שסבתא הביאה לי, ליפני שהיא מתה.. כן, אני ממש מחשיבה את מנהלת המקום שבו גרתי לסבתא. שמתי כעשרה צמידים כסופים ביד ימין. הוספתי עו טבעת כפוסה עם אבן זהובה. התזתי מעט בושם. השעה 15 לתשע. הגיע הזמן לאיפור. מרחתי בעדינות צללית נצנצים עם מסקרה, ומעט שפתון ליובש עם צבע. אני לא אוהבת איפור. השעה עשרה לתשע. הזמן כבר לא עובר. הפעלתי עוד שיר אחד, קצת להירגע. בחרתי בשיר scarse הוא שיר עצוב. אבל אני מאוד מתחברת אליו, לא יודעת למה נזכרתי בו. לקחתי מסטיק מנטה בדקתי פרטים אחרונים במראה. לקחתי את החצי ג'קט בצבע שמנת שקניתי היום. השעה כבר חמישה לתשע. אני בלחץ משום מה. לקחתי את התיק שלי ויצאתי. ירדתי אל הסלון. שם ליה ישבה צופה בתוכנית, כשהיא שמה את העקב שלי נוקש בחוזקה ברצפה, היא העיפה את מבטה אליי. " ואו." אמרה. היא קמה אליי. סיימתי לרדת במדרגות. היא בחנה אותי טוב מאוד. " את מושלמת." היא אמרה. חייכתי. חיבקתי אותה. " שחכתי להגיד תודה על היום." היא לחשה . " זה בסדר." אמרתי. " בהצלחה." היא אמרה, היא הורידה את אחת מכמה הצמידים שלה. " מה זה?" שאלתי כאשר היא הגישה לי אותו. " צמיד המזל שלי. הוא יעזור לך." אמרה. ענדתי אותו ביד שמאל שאין בה בכלל צמידים. זהו צמיד שחור מעט עבה שכתוב בו בוורד "בהצלחה." [ באנגלית, עצלנית לתרגם.] " כבר תשע וחמישה." אמרה ליה. " איחור אופנתי." אמרתי בגיחוך קל." הלכתי אל המבטח שתיתי כוס מים וחזרתי לסלון. " תסתדרי לבד?" שאלתי. " ברור." אמרה. " אימא תחזור ב10 ובאבא ב12." אמרתי. " יש כסף בארון וזה המספר שלי." אמרתי לה מגישה לה פתקית עם המספר. אני מאנשים האלה שיש להם פיתקית עם המספר תמיד.
" תהני, ולא לעשות שטויות." היא אמרה במעין ציניות מצחיקה כזאת. סטרתי לה בקטנה בגב וגיחחכתי. " יש עוד מפתחות על השולחן." אמרתי. " אני לא יודעת מתי אחזור." הוספתי " לכי כבר!." היא צעקה . צחקתי פתחתי את הדלת, סגרתי. נעלתי אותה..