My weird life פרק 45 [1D]

נקודת מבט של אנג'ל.
" אחריי דברי לירון, לא יודעת מאיפה, או למה, הדמעות כבר יצאו. הרגשתי דקירה בחזה. הרגשתי אשמה. רצתי לחדרי, סגרתי בחוזקה את הדלת. נשכבתי על המיטה וחשבתי. על הכל. פשוט על הכל.
אני יודעת שרק ניסיתי לעזור. אבל מי כמוני יודעת שאסור להתערב לאחרים בחיים. למרות שלפעמים זה יכול להציל אותם.
אני מרגישה שיש לי פיצול אישיות עכשיו. מצד אחד אני שמחה שאמרתי את זה. שניסיתי לתרום לה, אבל מהצד האחר אני מרגישה אשמה, חטטנית.
בכל מקרה אני פשוט פגועה ממנה כרגע. אני שונאת להרגיש ככה. לפתע שמעתי שהדלת נפתחה. קיוויתי מאוד שזאת לירון. שהיא תבוא אליי בחיבוק, תבקש סליחה, ותספר לי הכל. וביחד נוכל לפתור את זה. אבל לא. זה היה נייל. " רצי.." אמר. אבל קטע את עצמו .הוא הביט בי. כשאני בוכה פני נהיות אדומות. ניגבתי את עיניי. וקמתי מהמיטה. " קרה משהו?" הוא שאל. פשוט רצתי אליו. קפצתי אליו בחיבוק. ושוב הדמעות חזרו להן. והפעם לא רק בגלל לירון. אלה בגלל שאני מרגישה שכל המאבק הזה הוא סתם שקר. שעד שאני עומדת במקום אחד מישהו חייב להפיל אותי למקום אחר. נייל פשוט שתק שם. מקשיב לבכי שלי. ללא מילים. הוא מכיר אותי יותר מידי טוב כשאשר אני בוכה, אסור לדבר איתי יותר מידי. לפתע התנתקתי מהחיבוק. ניגבתי דמעות אחרונות. הוא נראה מהסס אך שתק. " רציתי להגיד שג'סלין כבר הגיע." אמר. "תגיד לה בבקשה לעלות." אמרתי בקול שבור מעט " ואני כאן, תמיד." לחש לי. ויצא מהחדר. זה מה שחסר לי, שתראה אותי בוכה. אבל משום מה הדמעות לא עוצרות. וכל הסרטים שחוויתי מורצים למראות עיניי. התיישבתי על המיטה, לאחר כמה שניות היא נכנסה. היא שתקה. היא התיישבה לידי על המיטה, לוקחת בזהירות את ראשי ומניחה על ברכיה. מלטפת את שערי. ואני בוכה בשקט. אני כבר לא מבינה את עצמי. לפתע קמתי מהמיטה, ומברכיה. " אני בסדר." אמרתי. " את רוצה לספר לי מה קרה?" שאלה. " אני מרגישה שאני לא מבינה את עצמי. שכל פעם שאני מנסה אני נופלת. ועד שאני קמה אני שוב נופלת. אני מרגישה שלא מעריכים אותי כאן. שעד שאני מנסה לצאת מזה. ולעזור לאחרים שקשה הם מפילים אותי יותר ויותר." אמרתי. הכי כנה שרק יכולתי להיות. " את יכולה להיות יותר ספציפית?" היא שאלה. בכנות, אני לא יודעת אם לספר לה על לירון, זה עניין שלה. אבל אני יודעת שאני יכולה להציל אותה. אני אספר. " גיליתי שמישהי שאני מכירה מאוימת. וכשדיברתי איתה היא רק פגעה בי. " אמרתי. זהו הורדתי את זה. "טוב שסיפרת. אני יכולה לדבר איתה?" אני לא יודעת אם כדאי. זה יהיה מסובך. אם כשגיליתי על זה היא נרתעה, מה יהיה כשהיא תדע שסיפרתי.?" שאלתי גלויה לחלוטין. " את יודעת מניסיון שבהתחלה באמת נרתעים מזה אבל בסוך מודים לאותם אנשים." צודקת.." השבתי לה. " היא גרה קרוב?" שאלה. " שני חדרים מכאן." אמרתי. " אני אלך אליה, ואז אחזור לכאן. רק כמה דקות. בינתיים תדברי עם נייל, הוא נראה מעט לחוץ שהורה לי לעלות. " אמרה. הנהנתי, שנינו יצאנו מחדרי. היא הלכה לחדרה של לירון. ראיתי אותה נוקשת אל הדלת. ואני ירדתי במדרגות, לחפש את נייל. הוא דיבר בטלפון. " אנחנו לא יכולים לדחות את סיבוב ההופעות, אלפי מעריצים יתאכזבו ואנחנו לא רוצים בכך." אמר . " אני אעשה את הניתוח במסע ההופעות." הוסיף . " מה זאת אומרת שאסור?!" " היא אפשר לנצח אותך בקרב. טוב נראה מה הרופא מחר בהכנה יגיד." אמר לקו השני. " אוקיי, ביי." הוסיף. על איזה ניתוח הוא מדבר?. בכלל שכחתי מזה שמחורתים הלהקה חוזרת לסיבוב הופעות. ירדתי במדרגות. מנסה להיראות הכי רגועה שיש. " היי, נרגעת?" נייל שאל. קם מהספה שבה ישב." פחות או יותר." אמרתי. " עכשיו את יכולה להגיד לי מה קרה?. ולמה את לא עם ג'סלין?" שאל. " ג'סלין עם לירון. וגיליתי משהו עליה, שמצריך טיפול בגלל זה ג'סלין הציעה שהיא תסביר לה כמה דברים ואני לך. " אמרתי . "בגלל זה בכית?" שאל. מניח בעדינות את ידיו על מותניי. " כן, אבל לא רק. " הוספתי. " בגלל מה עוד?" שאל. " בגלל שהמאמץ קשה מידי." אמרתי. " אל תדאגי. הקושי הזה יקל עלייך בעתיד." אמר לי. " אני מקווה." אמרתי. " אתה יכול להסביר לי על איזה ניתוח אתה צריך לעשות?" שאלתי ישירות. הוא נראה מעט מופתע. " תעלי אנג'ל." נשמע מלמעלה. " יש לך מזל. אבל אתה הולך לספר לי אחר כך." אמרתי. הוא חייך מעט. ועליתי. כשחזרתי אל חדרי, ראיתי את לירון עם ג'סלין. יושבות על המיטה שלי.. "

נקודת המבט של נייל.
" היא גילתה על הניתוח. לא רציתי שאנג'ל תדע. רציתי שתראה שאני חזק. אני אפילו לא יודע למה רציתי ככה. אני לא יודע איך להסביר לה את זה. אני רק מקווה שהכול יעבור כבר. כל אחה"צ ראיתי טלוויזיה, השעה כמעט חמש וג'סלין עדיין לא ירדה. אני מתחיל לחשוב שקרה משהו. פתאום היא ירדה עם אנג'ל ולירון מחובקות. שלושתיהן התחבקו, אנג'ל ליוותה את ג'סלין אל הדלת. לירון לחשה משהו לאגנ'ל ועלתה אל חדרה. " הכל הסתדר?" שאלתי. "כן, משהו כזה." היא אמרה בחיוך. היא התיישבה לידי. " אתה מתכוון לספר?" שאלה. אני אוהב את הישירות שלה. "כן, אבל לא עכשיו." אמר. " אוקיי." היא אמרה. חבקתי אותה. שתהייה יותר קרובה אליי. " את זוכרת שאנחנו הולכים היום בתשע ורבע.?" "אמרת לי על זה משהו, אבל לאן?!" היא שאלה שוב. " כבר אמרתי שזאת הפתעה." אמרתי במעט התגרות. " אוקיי מעצבן." היא אמרה בגיחוך. " אני הולכת להכין ארוחת צהריים." אמרה וקמה מן החיבוק. לא ידעתי מה היא הולכת להכין, פשוט המשכתי לראות טלוויזיה ולאחר כעשרים דקות היא חזרה. " מה הכנת?" שאלתי. " פשטידת ירקות, היא בתנור." אמרה. הצמחונות הזאת עוד תהרוג אותי. חשבתי לעצמי. לפתע היה לאנג'ל טלפון. "היי חתיכי." היא ענתה במעין התגרות כזאת ." איך אתה?" שאלה. "כן, אני אבוא עוד מעט." " גם אני התגעגעתי אלייך. טוב נדבר כבר ביי." ענתה. נייל תשלוט על התקפיי הקנאה שלך. הוא רק ידיד. הוא רק ידיד. היא בחיים לא הייתה עושה לך משהו כזה. אז תפסיק להכניס את עצמך לסרטים.! " את הולכת?" שאלתי. " עוד שעה בערך. לתהל לבית חולים." את רוצה שאני אבוא?" שאלתי. ידעתי שאם אני אראה אותה עם הארי או עם זאין אני אכניס את עצמי ליותר סרטים, אבל אם לא הייתי מציע את זה, הייתי מדמיין לעצמי סרטים אחרים. " אם אתה רוצה." אמרה. " נלך אחרי האוכל?" שאלתי. כן אני רעב. " כן, רעב שכמותך!." היא גערה בי גיחוך קל. דיברנו ככה בחופשיות. עד שהיא קמה להוציא את האוכל מהתנור.."